קו סוקולניצ'סקאיה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |||
.svg) | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| מדינה | רוסיה | ||
| עיר | מוסקבה | ||
| שם המערכת | הרכבת התחתית של מוסקבה | ||
| מפעיל | Московский Метрополитен | ||
| מידע על ההקמה | |||
| פתיחת הקו | 15 במאי 1935 | ||
| מידע על הקו | |||
| תחילת הקו | בולבאר רוקוסובסקובו | ||
| סיום הקו | קומונארקה | ||
| סוג הקו | תחתי, לפעמים עילי | ||
| אורך הקו | 44.5 ק"מ | ||
| רוחב המסילה |
1520 מ"מ  | ||
| מתח חשמלי |
825V DC railway electrification | ||
| צבע על המפה | אדום | ||
| מספר התחנות | 26 | ||
| רשימת התחנות | |||
| בולבאר רוקוסובסקובו,
צ'רקיזובסקאיה, פאוברז'נסקאיה פלושאד, סוקלוניקי, קרסנוסלסקאיה, קומסומולסקאיה, קראסנייה וורוטי, צ'יסטיה פרודי, לוביאנקה, אוחוטני ריאד, ביבליאוטקה אימני לנינה, קרופוטקינסקאיה, פארק קולטורי, פרונזנסקאיה, ספורטיבנאיה, וורוביובי גורי, אוניברסיטת, פרוספקט ברנדסקובו, יוגו-זפדנאיה, טרופאריובו, רומיאנצבו, סלאריבו, פילאטוב לוג, פרוקשינו, אולחוביה, קומונרקה | |||
| |||
  | |||
קו סוקולנצ'סקאיה (ברוסית: Соко́льническая линния; קו מס' 1, הקו האדום) הוא קו ברכבת התחתית של מוסקבה.
הקו נפתח בשנת 1935 והוא הקו הישן ביותר במערכת. על הקו פרוסות כיום 26 תחנות נכון ל-2019 אורך הקו הוא כ-44.5 קילומטרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שקו סוקולנצ'סקאיה הוא הקו הראשון במערכת, היסטוריית התפתחותו חופפת עם היסטוריית התפתחות הרכבת התחתית של מוסקבה. הקו התחיל בפארק סוקולניקי, והמשיך דרך כיכר קומסומולסקאיה, ואחר כך דרך צמתות התנועה המרכזיות בעיר: צומת השער האדום, קירובסקאיה, הלוביאנקה וכיכר מנז'. משם התחילה הסתעפות חדשה דרך רחוב ארבאט, ומאוחר יותר תחנת הרכבת קייבסקי. ב-1938 ההסתעפות הזאת נקראה כקו חדש: קו ארבטסקו פוקרובסקאיה. ואחר כך ב-1958, קו פיליובסקאיה. החלק שנשאר מהסתעפות פרונזנסקאיה המשך לכיוון החומה המערבית של הקרמלין ליד מוזיאון המדינה הרוסית ליד אתר הבנייה המתוכנן של ארמון הסובייטים על גדת נהר המוסקבה ליד פארק גורקי.
אף על פי שהמטרו המוסקבאי מתגאה בארכיטקטורה הסטליניסטית הטובה ביותר, וניסיונות מוקדמים של סגנון האומנות האר דקו, התחנות הראשונות היו מאוד רחוקות מכך. במקום זאת, יש להן עיצוב מאוד קלאסי, שמשתלב בצורה נחמדה עם האווירה הנאו קלאסית של אמצע שנות השלושים.כול עבודות התכנון והעיצוב של התחנות הראשונות הללו, נתנו השראה לתחנות המטרו שנבנו ב-שנות הארבעים והחמישים. רוב התחנות הללו נחשבות היום כמורשת ארכיטקטונית.
התפתחות נוספת בקו נראתה בסוף שנות החמישים בזמן הבנייה של מקטע פרונזנסקי. הקו הורחב לתוך מחוז חמובניקי ובשנת 1957 לאצטדיון לוז'ניקי ואחר כך בשנת 1959 הקו הגיע לאוניברסיטת מוסקבה הנמצאת על גבעת הדרור. כדי להגיע לשם היה צורך לחצות את נהר המוסקבה על גשר משולב המשמש גם לכלי רכב וגם לרכבת התחתית. בנוסף לכך, נבנתה תחנה על הגשר. למרות זאת, בגלל הצורך בבניה מחדש של הגשר ב-1984, נסגרה התחנה והיא נפתחה מחדש בשנת 2002. מקטע פרונזנסקי נשלם בשנת 1964 וההרחבה האחרונה שלו נעשתה לתוך ערי שינה חדשות לאורך שדרות ורנדסקי בדרום מערב מוסקבה.
בקצה ההפוך, היו שתי הרחבות: אחת ב-1965 ברחבי נהר היאוזה (דרך גשר) לכיכר פראוברז'נסקאיה והשנייה ב-1990 לתוך מחוז בוגורודסקאיה.
התפתחויות אחרונות ותוכניות עתידיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לעכשיו כולל הקו את התחנות הישנות ביותר שעוד נמצאות בשימוש. השינויים האחרונים כוללים כניסה שנייה ל תחנת "קרופוטקינסקאיה". ב-1998, ושיפורי תאורה ל- תחנת אוחוטני ריאד וקרופוטקינסאיה.
בדרום, התקיימה הרחבה של הקו מתחנת יוגו-זפאדנאיה ב-2016, נוספו התחנות: טרופאריובו בדצמבר 2014, רומיאנצבו בינואר 2016 וסלאריבו בפברואר אותה השנה.
בנוסף לכך, ב-20 ביוני 2019 נוספה הרחבה חדשה באורך של 11.6 קילומטרים ליישוב קומונארקה. ארבע תחנות נוספו: פילאטוב לוג, פרוקשינו, אולחובאיה, וקומונרקה. בעתיד תהיה אפשרות למעבר משם דרך הסתעפות סטולבובו לקו הטבעתי הגדול.
ההרחבות מתוכננות בצפון מופרעות על ידי המיקום של התחנות צ'רקיזובסקאיה ובולוואר רוקוסובסקובו שנבנו במחשבה להיות חלק מהקו הטבעתי השני שנמצא בתכנון משנות ה-60. במנהרות של תחנת צ'רקיזובסקאיה יש הכנה לעוד תחנה שתתחבר עם הקו הטבעתי הגדול. מה שיאפשר לקו להגיע מזרחה לכיוון מחוז גוליאנובו ולהצטלב עם קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה בתחנת שיולקובסקאיה. ההרחבה הזאת למרות הכול, לא מתוכננת להיבנות בקרוב.
ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קטע | תאריך הפתיחה | אורך |
|---|---|---|
| סוקלוניקי - פארק קולטורי | 15 במאי 1935 | 8.4 קמ |
| פארק קולטורי - ספורטיבנאיה | 1 במאי 1957 | 2.4 קמ |
| ספורטיבנאיה - אוניברסיטת | 1 בדצמבר 1959 | 4.5 קמ |
| אוניברסיטת - יוגו-זאפדנאיה | 30 בדצמבר 1963 | 4.5 קמ |
| סוקולניקי - פראוברז'נסקאיה פלושאד | 31 בדצמבר 1965 | 2.5 קמ |
| פראוברז'נסקאיה פלושאד - בולבאר רוקוסובסוקובו | 3 באוגוסט 1990 | 3.8 קמ |
| וורוביובי גורי (לאחר השחזור) | 14 בדצמבר 2002 | לא ידוע |
| יוגו-זאפדנאיה - טרופריובו | 8 בדצמבר 2014 | 2.1 קמ |
| טרופריובו - רומיאנטסבו | 18 בינואר 2016 | 2.5 קמ |
| רומיאנטסבו - סלארייבו | 15 בפברואר 2016 | 1.8 קמ |
| סלאריבו - קומונארקה | 20 ביוני 2019 | 11,6 קמ |
| סה"כ | 26 תחנות | 44,5 קמ |
| תחנה | שמות קודמים) | שנים |
|---|---|---|
| קרסניה וורוטה | קרסניה וורוטה | 1935–1962 |
| לרמונטובסקאיה | 1962–1986 | |
| צ'יסטי פרודי | קירובסקאיה | 1935–1990 |
| לוביאנקה | דזרז'ינסקאיה | 1935–1990 |
| אוחוטני ריאד | אחותני ריאד | 1935–1955 |
| אימני לאזר קגנוביצ'ה | 1955–1957 | |
| אוחוטני ריאד | 1957–1965 | |
| פרוספקט מרקסה | 1965–1990 | |
| קרופוטקינסקאיה | דבורץ סובטוב | 1935–1957 |
| פארק קולטורי | צנטרלני פארק קולטרי אי אוטדיחה אימני גורקובו | 1935–1980 |
| וורוביובי גורי | לנינסקי גורי | 1957–2002 |
| בולוואר רוקוסובסקוגו | אוליצה פודלסקוגו | 1990–2014 |
העברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מעבר ל | ב |
|---|---|
| קו זמוסקבורצקאיה (2) | אוחוטני ריאד |
| קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה (3) | ביבליאוטקה אימני לנינה |
| קו פיליובסקאיה (4) | ביבליאוטקה אימני לנינה |
| קו קולצבאיה (5) | קומסומולסקאיה, פארק קולטורי |
| קו קאלוז'סקו-ריז'סקאיה (6) | צ'יסטייה פרודי |
| קו טגאנסקו-קרסנופרסנסקאיה (7) | לוביאנקה |
| קו סרפוכובסקו-טימיריזבסקאיה (9) | ביבליאוטקה אימני לנינה |
| קו ליובלינסקו-דמיטרובסקאיה (10) | צ'יסטייה פרודי |
סוג הקרונות בשימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקו זה יש שני דפו, הראשון "סברנויה" והשני "צ'רקיזובו".
משנת 1997 שני הדפו שודרגו לקרונות החדשים 81-717.5M/714.5M. כל הקרונות מסוג EF,EF1,EM-508,EM509 יצאו משימוש.
עם פתיחת הקו בשנת 1935, הרכבות כללו ארבעה קרונות בלבד. באמצע המאה העשרים התרחב מספר הקרונות לשבעה קרונות. בשנת 2018 תוכנן להרחיב את כל הרכבות בקו לשמונה קרונות. מהלך זה יוסיף לקיבולת של הרכבת יותר מ-186,000 אנשים כול יום.
