קזינו בת גלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקזינו (1947)
הבריכה (1947)
שלד הבטון (2010)
שלד הבטון (2011)

קזינו בת גלים הוא מבנה בשכונת בת גלים בחיפה (בקצה רציף אהרון רוזנפלד), ששימש לפעילויות קהילה ופנאי משנות ה־30 של המאה ה־20, אך נהרס לאחר שנים, וכיום ניצב במקומו שלד בטון. חרף שמו, לא שימש המקום מעולם כקזינו[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1932 הכריז הוועד לפיתוח בת גלים על מכרז לפתיחת הקזינו בחוף הים בשכונה. במכרז זכו פסח בונשטיין, מראשוני המתיישבים בשכונה ויליד זכרון יעקב, דוד ביגר ואדם ששמו טייכר; אך השניים האחרונים פרשו במהרה מן השותפות. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של אלפרד גולדברגר (Goldberger)[2]. הקזינו היה חלק ממכלול שלם שכלל מסעדה, אולם נשפים, בריכת שחייה אולימפית וחוף ים מוסדר. רישיון בנייה ניתן במאי 1934[3].

תכנון המבנה היה חדשני לתקופתו, וכלל עמודים שהוקמו בתוך הים. חלק מרצפת המבנה היה עשוי זכוכית, שייבא קרוב משפחתו של בונשטיין אהרון רוזנפלד, שדרכה היה ניתן להבחין בגלי הים המכים בחוף מתחתיה. קומת הקרקע שימשה מלתחה לאורחי המסעדה וחדרי עזר לבריכה.

בקומה הראשונה הייתה רחבת האירועים והריקודים. בקומה השנייה הייתה מעין מרפסת שבה ישבו הסועדים ויכלו לצפות ממנה ברחבת הריקודים, וכן מרפסת שצפתה אל הים הפתוח. הקומה השלישית הייתה גג מרוצף ושימשה לאירועים[4].

בשנות המנדט הבריטי ניהל את המקום ראובן בונשטיין, בנו של פסח בונשטיין. המקום אירח אומנים רבים מן הארץ ומחו"ל (כג'וזפין בייקר[5]) ושימש כמוקד משיכה לצמרת האדמיניסטרטיבית של המנדט הבריטי בחיפה. ככזה הוא משך אליו גם אנשי מחתרת רבים, שבאו לתהות על פעולותיהם של הבריטים.
בן אחר של בונשטיין, נחום, ניהל עם הנרי מרגוליס, אשר נכנס כשותף בתחילת שנות ה־40‏[6], את הבריכה הצמודה. הבריכה שימשה כבריכה אולימפית מאז המכביה השנייה.

האולם המשיך לפעול גם לאחר קום מדינת ישראל ואירח אירועים שונים[7][8]. כמה שנים לאחר קום המדינה הושכר המבנה למשפחת לקס, שהפכה אותו לבית קולנוע ולאולם אירועים. ואולם כמה שנים אחר כך עלו היחסים בין הבעלים למשפחת לקס על שרטון והם נסתיימו בהליכים משפטיים[9]. בשנת 1961 הציעו הבעלים לשפץ את המקום ולהפעילו אם תפטור אותם העירייה ממיסים למשך שנים ספורות, אבל העירייה סירבה[10].

ב־1968 רכשה את הקזינו מועצת פועלי חיפה, ובשנות ה־70 הוא נזנח. בתחילת שנות ה־90 קנה את המבנה סם שטרית ממִנהל מקרקעי ישראל, והוא תוכנן כמכלול של אולמות אירועים ושמחות. המבנה נהרס במהלך שיקומו, ובמקומו נבנה שלד בטון – דומה למבנה המקורי אך לא זהה מבחינת החלוקה הפנימית. תוכנית זו נכשלה והמבנה נשאר זנוח במצבו הלא־גמור. ב־2004 תכננו להפוך את המבנה למלון בוטיק, בתמורה להפשרת השטח של מלון שולמית באחוזה למתחם דירות[11]. ב־2011 קנה את המבנה גיל דנקנר מקבוצת דור כימיקלים[12]. בספטמבר 2018 פורסם שאוניברסיטת חיפה נמצאת במשא ומתן עם דנקנר על רכישת המבנה, ושהמחיר המבוקש הוא 28 מיליון ש"ח[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קזינו בת גלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השוו עם קזינו גלי אביב
  2. ^ גולדברגר (13 באוגוסט 1908, וינה25 במרץ 1980, לונדון), בוגר הפקולטה לארכיטקטורה של בית הספר הטכנולוגי הגבוה של וינה, עלה לארץ ישראל ב־1933 ובנה כמה בתים בחיפה, וביניהם בנק דרום־אפריקה ברחוב הבנקים (מול המרכז המסחרי החדש) ושיכון עובדי בתי הזיקוק ברחוב הצופים
  3. ^ בנין הקזינו בבת גלים, דואר היום, 27 בנובמבר 1934; המשך
  4. ^ ראו גם: דפנה שרפמן, דו־קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי, אופקים בגאוגרפיה 76, אוניברסיטת חיפה, 2010
  5. ^ Josephine draws crowps at haifa show, פלסטיין פוסט, 5 באוקטובר 1943
  6. ^ בת גלים – סיפורה של שכונה באתר תפוז, דקה 8:20
  7. ^ חיפה, דבר, 9 במאי 1952
  8. ^ בת גלים בכותרות, הצופה, 18 באוקטובר 1954
  9. ^ בבית המשפט המחוזי בחיפה, חרות, 8 בנובמבר 1959
  10. ^ הקאזינו מחכה לגואל, מעריב, 3 באוגוסט 1961
  11. ^ מלון חדש יוקם במבנה "קזינו" בת גלים שבחיפה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 3 ביוני 2004
  12. ^ מיכל מרגלית, ‏גיל דנקנר רכש מבנה הקזינו בבת גלים ב־20 מ' ש', באתר גלובס, 12 בינואר 2011
  13. ^ יעל דראל, "נהיה אימפריית נדל"ן, שבמקרה יש לה גם אוניברסיטה", באתר TheMarker‏, 15 בספטמבר 2018