קטב מרירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קֶטֶב מְרִירִי הוא שד המוזכר באגדה ובהלכה היהודית.

מאפייני השד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "קטב מרירי" מופיע פעם אחת במקרא – בשירת האזינו שבספר דברים: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן-בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח-בָּם עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים, ל"ב, כ"ד). המילה קֶטֶב נקרית פעמיים נוספות במקרא, ויש החושבים שמשמעותה היסודית היא "חורבן". בהקשרים שבהם היא מופיעה נראה שהיא רומזת בעקיפין גם לישות דמונית או אלילית שנשאה שם זה (ראו האל רשף). מְרִירִי היא מילה יחידאית, ורגילים לגוזרה מן השורש מר"ר, כך שמשמעות הצירוף היא אולי "חורבן מר". היהדות הרבנית פירשה על פי הפסוק בשירת האזינו את קטב מרירי כמזיק .[1]

אפשרות נוספת לפירוש המילה קטב ניתן למצוא בשורש המילה הערבית (قُطْب קֻטְבְּ)- ברבים,זכר מתקבלת המילה: (أقطاب -אָקְטָבְּ) במשמעות : מנהיג,סמכות, מוביל , ציר , קוטב. המילה מרר נמצאת בשפה האוגריתית שם מופיע הביטוי מרר כתיאורו הנשגב של האל דגן ('מרדגן') הפירוש מקביל ל : קדוש ,אדון,להתחזק . [2]

בשפה האכדית מפורשת המילה "מֻאָרִרֻ" - mu'ariru : "כוח עזר" (במובן הצבאי) , ופירוש המילה (מֻאָרֻ - mu'aru) הוא: אדם , גיבור.

בשפה הארמית-סורית המילה ('מאר' - ܡܪܝ) פירושה בעברית : אדון ,שליט ובמשמעות דומה גם בשפה הערבית - (مَار 'מאר'ׂ). משמעות נוספת מגיעה דרך השורש הערבי - ( م ر ر; מ.ר.ר) במילה הערבית (مَرَّ‎- מארה) , ובמשמעות: לעבור,להתהלך . בנצרות המזרח תיכונית ידוע התואר 'מאר' ככינויו של אדם קדוש. העברית שאלה מהארמית את הביטוי "מר" - כצורת פנייה לאדם בוגר או מכובד.

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מופיע כי קטב מרירי הוא מזיק (שד) שמופיע בשעות היום, המזיק הפועל לפני הצהרים נקרא "קטב מרירי" (ומופיע בתוך כד של כותח) והפועל אחרי הצהרים נקרא "קטב ישוד צהריים" (ומופיע על קרניו של עז). תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"א, עמוד ב'.

על-פי מדרש איכה רבה (פרשה א, כט[3]) קטב מרירי מצוי בימי בין המצריםשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב), ובשעות הצהריים – זאת על פי הפסוק בתהילים: "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" (תהלים, צ"א, ו').

רבי יוחנן וריש לקיש (רשב"ל) עוסקים בתיאורו: "ר' יוחנן אמר כולו מלא עיניים קליפות קליפות ושערות שערות, ורשב"ל אמר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותה אין לו חיים מעולם... וכל מי שרואה אותו נופל ומת" ובמדרש תנחומא (נשא כג) מוסיפים: "שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם – בין בהמה בין אדם בין חיה. כיצד עשוי: ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בין מצחו והוא עשוי אפסיין".

במדרש תהלים, מזמור צא, פסקה ג (קצט, א) מוסיפים ומסכמים:

אמר רב הונא בשם רבי יוסי: קטב מרירי עשוי קליפין קליפין שערים ושל עין אחד הוא רואה ועינו תוך לבו. ואינו שולט לא בצל ולא בחמה אלא בין צל לחמה... ושליט מארבע שעות ועד תשע שעות. ושולט משבעה-עשר בתמוז ועד תשעה באב. וכל שהוא רואה אותו נופל על פניו. חזקיה ראה אותו ונפל על פניו.

אצל פרשני ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני ימי הביניים בעקבות דברי חז"ל מפרשים את הפסוקים כך, למשל רש"י על הפסוק בספר דברים, פרק ל"ב, פסוק כ"ד: סבור כי שם המזיק הוא "מרירי", וקטב פירושו כריתה.[4] כך גם מפרש רש"י על הפסוק באיוב יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָ֣יו עֲנָנָ֑ה יְ֝בַעֲתֻ֗הוּ כִּֽמְרִ֥ירֵי יֽוֹם: (איוב פרק ג פסוק ה)[5] וכך מפרשים רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן, ר' משה קמחי ור' ישעיהו מטראני.

אצל הראשונים והאחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך (אורח חיים, תקנא, יח) נקבעה הלכה: "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות [=בשעות הצהריים] משום שבהם קטב מרירי שולט" (דבר שלא נפסק להלכה היא הגמרא בפסחים (קיא, ב) האומרת שהוא שכיח דווקא בימים שבין ראש חודש תמוז ל-ט"ז בו). כמו כן נאמר שם שאינו שולט אלא בין צל לחמה - דבר הבא לידי ביטוי בדברי המשנה ברורה שם: "וכן יש להיזהר שלא לילך בין חמה לצל". רבי יצחק אייזיק מטירנא, שחי בסוף המאה ה-14, כתב ב"ספר המנהגים" שלו כי בימי בין המצרים "אין להכות אפילו הרב לתלמידו, אפילו ברצועה, לפי שבהן קטב מרירי שולט". עוד קודם לכן הופיע כלל זה ב"ספר הרקח" לרבי אלעזר מוורמס, בן ראשית המאה ה-13.

בהתאם לסעיף ב"שולחן ערוך" בו נכתב "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא ילך מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט ולא יכו התלמידים בימים ההם". הסביר הרב עובדיה יוסף כי "בימים האלה לא יילך אדם בין השמש לצל, שם שולט קטב מרירי, שד כזה, מלא עיניים, מי שרואה אותו נופל ומת".[6] גם בספרו "חזון עובדיה ארבע תעניות", מתייחס הרב יוסף לשד זה ובין היתר מביא ציטוט מחז"ל לגבי מראהו של "קטב מרירי": "כולו מלא עיניים, קליפות קליפות ושערות שערות". הרב עובדיה הוסיף בדרשה אזהרה למורים ולהורים כי בימים האלה אסור להכות את הילדים כי "קטב מרירי" עלול להפוך סטירה חינוכית קטנה למכת מוות.

שימוש מושאל בעברית ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגומו העברי של אברהם שלונסקי למחזה "המלך ליר" לוויליאם שייקספיר מופיע קטב מרירי במערכה א' תמונה ד' כדמות המפיצה קללות ומטשטשת חושים:[7]

...עד נאנסו לרתוח דמעותי
בעבורך. הו, קטב מרירי
ואבדון עלייך!

That these hot tears, which break from me perforce,
Should make thee worth them. Blasts and fogs upon thee!

King Lear

בתרגום העברי של סדרת "רומח הדרקון" שמו של אחד משרי הדרקונים הוא קטב מרירי, תרגום של Verminaard.

על שמו נקראת להקת קטב מרירי, הרכב מוזיקה ניסיונית ישראלי המתמקד בהלחנה וביצוע של שירי משוררים, לצד יצירות אינסטרומנטליות אבסטרקטיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת ברכות (ה, א). ועוד
  2. ^ להרחבה ולאפשרויות נוספות להבנת מילות הצירוף, ראו: Karel van der Toorn et al., Dictionary of Deities and Demons in the Bible (2nd ed.; Leiden: Brill, 1999), ערכים Qeteb ו-Meriri, עמ' 673–674 ו-568–569 בהתאמה.
  3. ^ איכה רבה, פרשה א, באתר "דעת".
  4. ^ וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו 'מרירי'
  5. ^ רש"י : "כמרירי יום - שדים המושלים בצהרים, כמו "קטב מרירי" (דב' לב, כד); והוא מושל בצהרים, שנאמר "ומקטב ישוד צהרים" (תה' צא, ו)." ורבנו תם: "כמרירי יום - שֵׁד הצהרים נקרא 'מרירי', שכן מצינו "קטב מרירי" (דב' לב, כד); ו"מקטב ישוד צהרים" (תה' צא, ו)." ראו: פירושי רש"י, רבנו תם ואחרים באתר מקראות גדולות הכתר
  6. ^ אבישי בן חיים, קטב מרירי שולטתת!!, באתר nrg‏, 19 ביולי 2007.
  7. ^ ויליאם שייקספיר, המלך ליר (תרגם: אברהם שלונסקי), ידיעות אחרונות, 1962, עמ' 47.