קטה חדת-זנב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקטה חדת־זנב
קטה חדת־זנב
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: קטאים
משפחה: קטיים
סוג: קטה
מין: קטה חדת־זנב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pterocles alchata
לינאוס, 1766
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קָטָה חַדַּת־זָנָב[2] (שם מדעי: Pterocles alchata) היא מין של קטה שגודלה בינוני. אורכה נע בין 31 ל־39 ס"מ. הראש, הגב והכנפיים צהובים־ירקרקים. הבטן לבנה, והחזה בצבע ערמוני. הצוואר ירקרק. הזכר והנקבה דומים במראם, אם כי הנקבה מוסווית טוב יותר, וזנבה בדרך כלל קצר יותר. ישנם שני תת־מינים: P. a. alchata, שמצוי בדרום אירופה, ו־P. a. caudacutus, שמצוי בצפון־מערב אפריקה, המזרח התיכון (גם בישראל), ודרום־מזרח אסיה. זהו מין נודד־למחצה: חלק מהאוכלוסייה האסיאתית נודדת למזרח התיכון ולצפון פקיסטן בחורף. הזכרים מתת־המין caudacutus נבדלים מתת־המין השולט (ששמו זהה לשם המין) בבטנם, שצבעה דהוי יותר, והכנפיים של נקבות מתת־מין זה לבנבנות, ולא צהובות.

הקטה חדת־הזנב היא מין חברתי, וניתן לראות התקבצויות גדולות של קטות ליד בורות מים טבעיים, אליהם הן עפות זמן קצר לאחר הזריחה. הקטות ניזונות בעיקר מזרעים, אך גם מניצנים ועלים. לעיתים רחוקות, הן ניזונות גם מחרקים, בין השאר חיפושיות.

הקטות מקננות בשקעים בקרקע. הנקבה מטילה 2–3 ביצים במרווחים של כיומיים. הביצים הן בצבע קרם, ומנוקדות בחום כהה, חום־אדמדם או אפור. הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לסירוגין במשך 19–25 ימים: הזכר מתחיל את הדגירה כשעה לפני השקיעה, והנקבה מתחלפת איתו לאחר שחזרה מבור המים. האפרוחים עצמאיים, ועוזבים את הקן ימים ספורים לאחר הבקיעה. הזכר והנקבה ממלאים חלק בטיפול בהם לאחר מכן, אם כי רק הזכר מביא להם מים מבור המים. האפרוחים יכולים לחפש את מזונם בעצמם החל מגיל שבוע, ועפים לראשונה בגיל כארבעה שבועות. הם תלויים בהוריהם כחודשיים לאחר הבקיעה, והנוצות של הפרטים הבוגרים מתחילות לצמוח בגיל 4 חודשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קטה חדת-זנב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]