קטה חדת-זנב

קטה חדת־זנב
	קטה חדת־זנב
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	קטאים
משפחה:	קטיים
סוג:	קטה
מין:	קטה חדת־זנב
שם מדעי
	Pterocles alchata; ‏לינאוס, 1766

קָטָה חַדַּת־זָנָב^[2] (שם מדעי: Pterocles alchata) היא מין של קטה שגודלה בינוני.^[3] היא נפוצה בצפון אפריקה, חצי האי האיברי, המזרח התיכון ומרכז אסיה.^[4] בישראל היא יציבה בצפון מערב הנגב, אך האוכלוסיה שלה הולכת ופוחתת.^[5]

תיאור

זוהי קטה בינונית, אורכה בין נע 31–39 ס"מ, מוטת כנפיה 54–65 ס"מ, ומשקלה 250–408 גרם אצל הזכרים, או 207–370 גרם אצל הנקבות.^[6] הראש, הגב והכנפיים צהובים־ירקרקים. הבטן לבנה, והחזה בצבע ערמוני. הצוואר ירקרק. הנקבה דומה לזכר, אך צבעיה עמומים יותר, זנבה בדרך כלל קצר יותר, ובגרון שלה יש פס כהה כפול.^[4]^[7]

תת-מינים

ישנם שני תת־מינים: P. a. alchata, שמצוי בדרום אירופה, ו־P. a. caudacutus, שמצוי בצפון־מערב אפריקה, המזרח התיכון (גם בישראל), ודרום־מזרח אסיה. זהו מין נודד־למחצה: חלק מהאוכלוסייה האסיאתית נודדת למזרח התיכון ולצפון פקיסטן בחורף. הזכרים מתת־המין caudacutus נבדלים מתת־המין הטיפוסי בבטנם, שצבעה דהוי יותר, והכנפיים של נקבות מתת־מין זה לבנבנות, ולא צהובות.

אקולוגיה

תזונה

הקטה חדת־הזנב היא מין חברתי, וניתן לראות התקבצויות גדולות של קטות ליד בורות מים טבעיים, אליהם הן עפות זמן קצר לאחר הזריחה. הקטות ניזונות בעיקר מזרעים, אך גם מניצנים ועלים. לעיתים רחוקות, הן ניזונות גם מחרקים, בין השאר חיפושיות.

רבייה

הקטות מקננות בשקעים בקרקע. הנקבה מטילה 2–3 ביצים במרווחים של כיומיים. הביצים הן בצבע קרם, ומנוקדות בחום כהה, חום־אדמדם או אפור. הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לסירוגין במשך 19–25 ימים: הזכר מתחיל את הדגירה כשעה לפני השקיעה, והנקבה מתחלפת איתו לאחר שחזרה מבור המים. האפרוחים עצמאיים, ועוזבים את הקן ימים ספורים לאחר הבקיעה. הזכר והנקבה ממלאים חלק בטיפול בהם לאחר מכן, אם כי רק הזכר מביא להם מים מבור המים. האפרוחים יכולים לחפש את מזונם בעצמם החל מגיל שבוע, ועפים לראשונה בגיל כארבעה שבועות. הם תלויים בהוריהם כחודשיים לאחר הבקיעה, והנוצות של הפרטים הבוגרים מתחילות לצמוח בגיל 4 חודשים.