קטלינה בוזויאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטלינה בוזויאנו
קטלינה בוזויאנו, צילום בשנת 1974 בכתב העת הרומני "תיאטרול"
קטלינה בוזויאנו, צילום בשנת 1974 בכתב העת הרומני "תיאטרול"
לידה 13 באפריל 1938
בראילה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 2019 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע במאית תיאטרון, בובנאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קטלינה בוזויאנורומנית: Cătălina Buzoianu, ‏13 באפריל 1938 - 3 באוגוסט 2019) הייתה במאית תיאטרון ואופרה רומנייה, פרופסור לבימוי באוניברסיטה הלאומית לאמנויות התיאטרון והקולנוע ע"ש יון לוקה קאראג'אלה בבוקרשט. בוזויאנו ביימה כמאה מחזות ברומניה ובחו"ל ופעילותה האמנותית זיכתה אותה בפרסים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא סיימה בשנת 1969 לימודי תיאטרון במכון לאמנות התיאטרון והקולנוע בבוקרשט. בתום לימודיה נשלחה לעבוד כבמאית בתיאטרון הלאומי ע"ש וסילה אלקסנדרי ביאשי, ואחר כך עבדה עד שנת 1973 בתיאטרון הצעירים בפיאטרה ניאמץ. בשנים 1985-1979 הייתה במאית הבית של "התיאטרון הקטן" (Teatrul Mic) בבוקרשט. החל משנת 1985 ועד לפרישתה לגמלאות בשנת 2006 הייתה במאית הבית של התיאטרון בולנדרה. בוזויאנו ידועה גם בעיבודיה לתיאטרון של רומנים חשובים. אחת מהצלחותיה הגדולות הייתה הצגת הבכורה בתיאטרון לוצ'יה סטורזה בולנדרה של "בוקר אבוד" (Dimineață pierdută), עיבוד של הרומן בעל אותו השם מאת גבריאלה אדמשטיאנו. פרט לתיאטרון ביימה בוזויאנו גם מופעי אופרה. היא שיתפה פעולה עם תיאטראות רבים ברומניה ובחו"ל. בין היתר ביימה בשנת 1984 בתיאטרון באר שבע, יחד עם אדריאן ג'ורג'ה כעוזר במאי, את ההצגה "השטן במוסקבה" לפי האמן ומרגריטה מאת מיכאיל בולגקוב, שנחשבה להצגת התיאטרון של השנה לפי הדירוג שפורסם בעיתון מעריב.

החל משנת 1975 קטלינה בוזויאנו התמנתה כפרופסור לבימוי והחל משנת 1990 ועד 2006 כדקאן הפקולטה לתיאטרון באוניברסיטה הלאומית לאמנויות הבמה בבוקרשט. אחרי פרישתה מלמדת בתרוניות לתואר שני קורסים לאנתרופולוגיה ועל צורות אלטרנטיביות של תיאטרון.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלינה בוזויאנו נישאה בשנית עם השחקן פטרה פנדורו, מנהל לשעבר של התיאטרון הלאומי בטימישוארה ושל התיאטרון לוצ'יה סטורזה-בולנדרה בבוקרשט, ויש לה שני ילדים:שטפנוץ יורדנסקו, מנישואיה הראשונים, ווליקה פנדורו, מעצבת במה ותפאורה. נפטרה ב-3 באוגוסט 2019.

מבחר הצגות בבימויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 דיבוק מאת אנ-סקי, התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט
  • 1995 Pelicanul "השקנאי" מאת אוגוסט סטרינדברג, תיאטרון "לוואנט"
  • 1995 Fuga "המנוסה" מאת בולגקוב, התיאטרון לקומדיה בבוקרשט
  • 1995 -Patul lui Procust (מיטת פרוקוסט) עיבוד עצמי לפי קאמיל פטרסקו, תיאטרון בולנדרה
  • 1996, ובהתאמה 1999 קירה קירלינה ו"הים התיכון" מאת פנאיט איסטרטי, בעיבודים עצמיים, תיאטרון "מריה פילוטי" בבראילה
  • 1996 "פנתסיליאה" מאת היינריך פון קלייסט ומ. קרמנה, התיאטרון לדרמה בקוסנטנצה
  • 1999 "טורנדוט" מאת קרלו גוצי, תיאטרון בולנדרה
  • 2001 "אודיסיאה 2001", תסריט עצמי, קופרודוקציה של תיאטרון בולנדרה, תיאטרון טורסקי במרסיי (צרפת) והמכון הבינלאומי לתיאטרון ים תיכוני
  • 2001 Spirit "רוח" מאת מרגרט אדסון, התיאטרון הקטן
  • 2004 Tatăl "האב" מאת אוגוסט סטרינדברג, קתדרת אונסק"ו, אחר כך בתיאטרון בולנדרה
  • 2004 המחזמר Marlene "מרלן" מאת פם ג'מס, בתיאטרון לקומדיה בבוקרשט
  • 2005 "עולמה של איימי" מאת דייוויד הר, תיאטרון בולנדרה
  • 2006 Richard al III-lea se interzice - "אסור להציג את ריצ'רד השלישי" מאת מתיי וישנייק, תיאטרון בולנדרה
  • 2006 Menajeria de sticlă - ביבר הזכוכית מאת טנסי ויליאמס, התיאטרון הלאומי בבוקרשט
  • 2007 - Visul החלום מאת מירצ'ה קרטרסקו, התיאטרון הלאומי בטימישוארה

בימוי בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופעי אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Novele teatrale 1987) (נובלות תיאטרליות)
  • Vaporul interior 2001) (האונייה הפנימית)
  • Mnemosina, bunica lui Orfeu 2005 (מנמוסינה, סבתו של אורפאוס)

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973 - פרס האקדמיה הרומנית - על בימוי עיבוד לפי "ההיסטוריה ההיירוגילפית" מאת דימיטריה קנטמיר
  • 1978 - פרס הבימוי בפסטיבל לתיאטרון עכשווי בבראשוב
  • 1979 - הפרס המיוחד של חבר השפוטים בפסטיבל דרהם באנגליה
  • 1980 - תואר Amicus Poloniae (ידיד פולין) על תרומה להפצת התרבות הפולנית
  • 1993 - הפרס "Théatre vivant" (תיאטרון חי) של רדיו פראנס אנטרנסיונאל
  • 1997,1996,1994 - הפרס הגדול בפסטיבל הלאומי לתיאטרון של רומניה
  • 1995 - הפרס הגדול והפרס לבימוי בפסטיבל הבינלאומי למחזאות רומנית בטימישוארה
  • 1995 - הפרס העיר שאקה (איטליה) Città di Sciacca במסגרת פרסי סאלבו רנדונה (ה"אוסקר" של התיאטרון האיטלקי)
  • 1995 - פרס UNITER (איגוד התיאטרון הרומני), במהדורה שלישית, לבימוי הטוב ביותר, על בימוי ההצגות "דיבוק" מאת אנ-סקי בתיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט והשחף מאת צ'כוכ בתיאטרון הקטן בבוקרשט
  • 2001 - הפרס UNITER (מהדורה תשיעית) למפעל חיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]