ערך מומלץ

קטנה (עיר מדינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התל ואזור והשרידים של הארמון הקטן בצפון התל
מפת ערי סוריה באלף השני לפנה"ס
מפת הממלכות הגדולות במסופוטמיה בשנת 1764 לפנה"ס, לפני כיבוש מארי על ידי בבל. הממלכות הבולטות: קטנה, ימחד, מארי, אשנונה ובבל

קַטנַה הייתה עיר מדינה עתיקה המזוהה באתר הארכאולוגי תל אל-מושריפה (בערבית: المشرفة, כשם העיר הקרובה לתל) בסוריה. האתר שוכן בוואדי זוראת, שהוא יובל של נהר האורונטס, 18 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר חומס. שטח האתר הוא 1,000 דונם,[1] והוא אחד האתרים הגדולים מתקופת הברונזה במערב סוריה. התל נמצא בקצה רמה הבנויה אבן גיר של מדבר סוריה, שלאחריו נמצא המישור הפורה של חומס. העיר קטנה, שהייתה ממלכה אמורית, הייתה במאה ה-18 לפנה"ס מרכז מדיני חשוב בסוריה.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברונזה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת היישוב באתר בתקופת הברונזה הקדומה בשנים 2600-2700 לפנה"ס. הממצאים מתקופה זאת בתל אינם רבים והם מאופיינים במבני מגורים, שנמצאו בהם כלי אחסון וכירות אש.

שלב האכלוס הבא של האתר היה בתקופת הברונזה הקדומה IV‏ 2000-2400 לפנה"ס.[3] באותה עת האזור שבו שכנה קטנה עבר תהליך עיור אינטנסיבי, שבא לידי ביטוי ברובע מגורים גדול שנמצא בחלקו הצפוני של האקרופוליס (החלק הגבוה בתל), ובקבר פיר שנמצא בצדו המערבי. ממצאי הקבר כללו 40 שלדים, מעל 200 כלי נשק עשויים נחושת וברונזה, תכשיטים שונים עשויים מפיאנס מצרי, חרוזים מקרנליאן ו-292 כלי חרס. ממצאים אלה מצביעים כי בקבר נטמנו אנשים ממעמד חברתי גבוה. אזור האחסון הגדול של דגנים, שנמצא על פסגת האקרופוליס, מצביע על ניהול מרכזי. באזור סביב התל נמצאו 17 אתרים קטנים מתקופה זאת, שאולי קשורים בעלייתו של מרכז עירוני גדול בתל. היישוב באותה עת היה בעל מבנה מעגלי, גודלו היה כ-250 דונם והוא דומה במבנהו לאתרים אחרים של ערים, שהיו קיימים באותה עת בסוריה, כמו אבלה ואתרים נוספים.[4]

תקופת הברונזה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הברונזה התיכונה חל שינוי במבנה העיר: התוכנית המעגלית נזנחה, העיר גדלה והשתרעה על שטח של 1,100 דונם, סביבה הוקמו חומות ושערי עיר שתחמו את שטחה ובמרכז העיר נבנתה כיכר גדולה. בפסגת האקרופוליס נבנו מבני ציבור גדולים שהחליפו את שטחי האחסון שהיו בה ומפעל גדול לייצור כלי חרס. זה היה המפעל הגדול ביותר והשלם ביותר לייצור המוני של כלי חרס, הכולל את כל שלבי תהליך הייצור, הידוע מהאלף השני לפנה"ס בסוריה. תמורות אלה שיקפו את השינוי שחל בתפקיד העיר, שהפכה להיות בירת הממלכה, ואת התמורות הפוליטיות, שחלו באזור מערב סוריה במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס. זה היה חלק מתהליך שהתרחש באותה עת, של התעצמות שושלות מלכים ממוצא שמי מערבי, שהקימו ממלכות ברחבי מסופוטמיה.[5]

שמו של אישי-אדד (Ishi-Addu), המלך הראשון של קטנה ידוע מהארכיון של העיר מארי. הוא היה ממוצא אמורי, והיה בברית עם שמשי-אדד הראשון, שהיה מלך אשורי בתקופת הממלכה הקדומה ומלך במאה ה-19 לפנה"ס. שמשי-אדד הראשון כבש את מארי ושלט בה. לאחר אישי-אדד, מלך בנו אמות-פי-אל, שהיה המושל של נַזַאלַה (היום העיר אל-קריתין בסוריה Al-Qaryatayn (אנ')). הוא מלך בתקופתו של חמורבי מלך בבל (1792 - 1750 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה). בֶּלתוּם (משמעות המינוח "גבירה"), אחותו של אמות-פי-אל ששמה היה דַמחוּרַצי, נישאה בשנת 1782/1783 לפנה"ס לישמח-אדד ממארי, שהיה בנו של שמשי-אדד הראשון. חוזה הנישואים ביניהם הגדיר אותה כאשתו הראשית, אף על פי שישמח-אדד כבר היה נשוי לבתו של יחדונלים שהיה בעבר מלך מארי. ייתכן ואמה של בלתום הייתה למאשי-אשור מאשור או מאֶכַּלַתוּם, שהייתה עיר ממלכה אמורית בצפון מסופוטמיה. מטרת הנישואים הייתה לחזק את הברית בין הממלכות. סומו-אפוח ‏(1780-1810 לפנה"ס), מלכה של יַמחַד, לא היה מרוצה מהברית הזאת ותקף את אזור הספר של קטנה. שמשי-אדד הראשון הבטיח לאישי-אדו, שלאחר שיסיים את המלחמה באזור הדיאלא הוא יבוא לסייע לקטנה יחד עם בני בריתו מלכי אורשו, חשום וכרכמיש[6] בטקסטים שנמצאו במארי, מופיעה משלחת ששלחה קטנה למארי לרגל חגיגות חג הקורבן לאלה אישתר שהתקיים בחודש טבת, שנת 1777/8 לפנה"ס. לאותן חגיגות הגיעו משלחות מערים נוספות שהיו בתחום השפעתו של שמשי-אדד הראשון: חשום, כרכמיש ונזאלה.[7]

לאחר מותו של שמשי-אדד הראשון, עלה לשלטון במארי המלך זימרילים ובשנת 1774/1775 לפנה"ס הוא נשא לאישה את דַמחוּרַצי, שהייתה לפני כן אשתו של ישמח-אדד. היא הייתה אשתו הראשית והנישואים היו חלק מהברית בין שתי הממלכות.[8] קטנה נשארה ממלכה עצמאית, אבל לאחר שאיבדה את בעל בריתה שמשי-אדד הראשון, היא נאלצה להפסיק את כיבושיה ולעמוד יחידה מול כוחה של ימחד, שהייתה ממלכה חזקה באותה עת. מלכה אמות-פי-אל, כרת ברית בתיווכו של זימרילים, עם ירים-לים הראשון מלך ימחד,[9] בתחילת שלטונו של חמורבי הראשון מלך ימחד, לאחר ששיווה-פאלאר-הופאק מלך עילם פלש בשנת 1763/1764 לפנה"ס לבבל. ברית נכרתה בין בבל, ימחד ומארי לסייע לבבל. אמות-פי-אל מלך קטנה נקט בדיפלומטיה משלו וניסה לכרות ברית עם מלך עילם, אבל זימרילים מלך מארי הזהיר את חמורבי הראשון, ושליחי עילם נתפסו על הגבול כשניסו לחזור לעילם.[10]

מותו של שמשי אדד הראשון הביא לחלוקת מסופוטמיה בין מספר מעצמות שוות בכוחן. בניו לא היו חזקים מספיק כדי להחזיק תחת שליטתם את כל השטחים שנכבשו על ידו. במארי נמצאה איגרת שבה נכתב:

אין מלך אשר הוא חזק בעצמו. עשרה או חמישה עשר מלכים הולכים אחר חמורבי מלך בבל; כמספר הזה הולכים אחר רים-סין מלך לרסה; כמספר הזה הולכים אחר אובל-פי-אל מלך אשנונה; כמספר הזה הולכים אחר אמות-פי-אל מלך קטנה; ועשרים מלכים הולכים אחרי ירימלים מלך ימחד

מכתבו של אתוּראַסדוּ נציב מארי בנחור, ארכיון מארי, 1770 לפנה"ס.[11][12]

בשיא גודלה, נפרש שטחה של קטנה בין תדמור במזרח, שם גבלה בשטח שלטונה של מארי, ועד ממלכת אמורו במערב. לאחר חורבן מארי על ידי חמורבי בשנת 1759 לפנה"ס, התמעטו המקורות העוסקים בקטנה. שכנתה החזקה מצפון, הממלכה האמורית ימחד (בירתה הייתה חלב) הייתה השכנה החזקה ביותר של קטנה, ובתקופת מלכותו של ירים-לים השלישי, שמלך במאה ה-17 לפנה"ס בימחד, הוא יצא למלחמה נגד קטנה, שתוצאותיה אינן ידועות.[13]

תקופת הברונזה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הפיכתה של הממלכה החורית מיתני לאימפריה במאה-16 לפנה"ס, נכנסה קטנה לתחום השפעתה. השטח שבו שכנה הממלכה היה בקצה אזור השפעתה של מצרים, למרות זאת הייתה קטנה כנראה נאמנה למיתני.[14] בחפירות הארכאולוגיות בקטנה נמצאה כתובת במקדש נין-אגל (חלק מהארמון המלכותי), שמראה שמיתני שלטה באזור. קבוצות חוריות שחדרו לאורך הנהר אורונטס הגיעו גם לקטנה, כמו לערים נוספות כמו קדש, תּוניפּ (אנ') ונוּחַשֶה ותפסו בהן את השלטון.[15]

פרעוני מצרים, אמנחותפ הראשון (1546–1526 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה) ותחותמס הראשון שמלך אחריו (1525–1512 לפנה"ס) ניהלו מסעות מלחמה לסוריה וייתכן שהגיעו לעיר. במקדש לאל אמון בכרנך על גבי הפילון השביעי, ציין המלך תחותמס השלישי (1450-1490 לפנה"ס) שהוא שהה בשטח ממלכת קטנה בשנה ה-33 למלכותו. העיר מוזכרת באנלים מימי המלך המצרי אמנחותפ השני, שמלך במחצית המאה ה-15 לפנה"ס. אמנחותפ השני יצא לשלושה מסעות כיבוש לכנען ולצפון סוריה. במסעו השני (שהוא מכנה הראשון), עלה לאורך דרך הים והגיע לבקעת הלבנון, משם המשיך ל"ארץ ניי" והגיע לאוגרית. הוא חצה את האורונטס ליד קטנה וחזר באותו מסלול.[16] קטנה מוזכרת שוב ברשימות מצריות עד תקופתו של רעמסס השלישי, שמלך במאה ה-12 לפנה"ס. בחפירות הארכאולוגיות בקטנה בשנת 2002, נמצא מתחת לארמון המלכותי לוח בכתב יתדות, המציין מלך בשם אידנדה שמלך בסביבות 1400 לפנה"ס. שמו של מלך זה לא היה ידוע לפני כן.[17]

בתקופת מסע המלחמה לסוריה של המלך החתי שופילוליומש הראשון, שמלך בין השנים 1323-1358 לפנה"ס, ביקש אַכִּיזִי מושל קטנה את עזרתו של אמנחותפ הרביעי. הפנייה מופיעה במכתבי אל-עמארנה, מכתבים 56,55,53,52. הוא מציין שהוא נשאר נאמן למלך מצרים, אבל המלך החתי עומד לתקוף אותו. הוא מבקש שיישלח אליו צבא סדיר. הוא גם מתלונן שהמלך החתי לקח את פסלי האל שמש, שהיה האל של אביו, והוא מבקש שישלח לו זהב כדי לפדות את הפסלים.[18] המצב הגאופוליטי המסוכן ומיקומה של קטנה בגבולות השליטה בין מצרים ומיתני, אילץ את שליטיה לנסות ליצור שורה של בריתות עם ערי מדינה אחרות במטרה לשמור על עצמאותה עד כמה שזה היה אפשרי.[19]

למרות המצב, נבנו בעיר בנייני פאר. המרכז העירוני של העיר על האקרופוליס נבנה מחדש. מבני הציבור מהתקופה הקודמת ננטשו, ובצפון האקרופוליס, במקום בו שכן לפני כן בית קברות, נבנה ארמון מלכותי מונומנטלי. מדרום לו נבנה מבנה מנהלי גדול ששימש למטרות טקסיות ומנהליות, ומקום מגורים לעוסקים בפעילות זאת.[14]

בטקסט שנמצא בחפירות הארכאולוגיות בתל שבו שכנה העיר אֶמַר, שהייתה ממלכה אמורית, מתואר איך קטנה הותקפה בתקופת הברונזה המאוחרת על ידי שבטים ארמיים. הטקסטים שנמצאו באתר נכתבו בין המאה ה-14 למאה ה-12 לפנה"ס.

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס, איבדה קטנה את תפקידה כעיר מדינה. העיר שימשה כמרכז עירוני פוליטי בחלק הדרום-מזרחי של הממלכה הארמית של חמת.[20]

התל היה מיושב גם בתקופת הנאו בבלית (המאות ה-7 ו-6 לפנה"ס). באתר נחפר בית חילאני מתקופה זאת. אבל חשיבותה של העיר בתקופה זאת ירדה בעקבות עלייתה של העיר הסמוכה חומס, שהשתלטה על נתיבי המסחר.

מקומה של קטנה בסחר הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלף השני לפנה"ס התפתחו דרכי סחר בינלאומי שקישרו בין מסופוטמיה במזרח וקפריסין, כרתים ומצרים. קטנה ישבה בקצה הדרך שקישרה בין מרכז עמק נהר הפרת, עברה דרך מארי ותדמור והגיעה לים התיכון. תעודה שנמצאה במארי מימיו של שמשי אדד הראשון, מתארת דרך שהחלה בתֶרקַה שעל נהר הפרת, עברה דרך המדבר והגיעה לקטנה.[21] דרך אחרת החלה בחלב, עברה דרך אמר, קטנה, חצור והגיעה למצרים. עמק חומס אפשר ליצור מעבר לים התיכון ליד נמל גבל וטריפולי שבלבנון של היום. היא עברה בין לבנון להרי אנסריה. קטנה מופיעה בטקסט העוסק בסחר בדיל, שהחל במארי ועבר בקטנה לים התיכון. טקסטים ממארי מציינים סחר בבד, בגדים, קשתות מסוג מסוים, תכשיטים, עצים, יין ושתי מרכבות בעלות 2 גלגלים שהגיעו למארי, עברו דרך קטנה וחלק הגיע לגבל.

סביבת האתר בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב בתל נוסד בקצה המזרחי של העמק הפורה של הנהר אורונטס. האזור בסביבת התל הפך בהדרגה לערבה צחיחה למחצה. בשל מיקומו, שימש האזור כממשק טבעי שקישר בין מערכות אקולוגיות שונות וייחודיות, שהביאו גם לדפוסי התיישבות שונים. מערכות התיישבות של קבע שעסקו בחקלאות והשקיה בעמק הנהר, וחקלאות בעל, עם חיים של חצי נוודים וכלכלה של רעיית עדרים.

העיר העתיקה שוכנת במרכזו של מישור גלי מעט. המישור נחתך על ידי שלושה ואדיות קטנים, שהם יובלים של הנהר אורונטס. היום הוואדיות האלה יבשים רוב השנה, וגם בעונת הגשמים, כמות הגשמים היא קטנה ביחס לכמות המים היכולה לעבור בוואדיות האלה. מחקרים שנעשו מראים שבעבר היה האזור לח יותר, כמות הגשם וזמינותם של המים היו גדולים יותר. תנאים אלה שררו באזור בין השנים 600-3000 לפנה"ס, והם אפשרו התיישבות צפופה יותר.

בסקר ארכאולוגי שבוצע באזור על ידי המשלחת האיטלקית, אותרו באזור 24 אתרים ארכאולוגים. 20 אתרים שוכנים בשני הוואדיות המשניים בעורף התל. לאורך הוואדי המרכזי (ואדי זוראת) בו נמצא התל, נמצא במעלה הוואדי אשכול של ארבעה אתרים. כל האתרים שנסקרו יושבו בעיקר בתקופת הברונזה הקדומה IV ‏ (2000-2400 לפנה"ס) ותקופת הברונזה התיכונה (1600-2000 לפנה"ס). ההתיישבות בהם נמשכה עד תקופת הברזל (600-1200 לפנה"ס) ובמספר מקרים עד התקופה הרומית וגם המוסלמית.[22]

כדי להבין את השפעת הרחבת העיר העתיקה בתקופת הברונזה התיכונה על הנוף, בוצע גם מחקר בתוך השטח העירוני בתוך החומות וגם בתעלות הצפוניות והמערביות שמחוץ לחומות. הממצאים הראו השקעת אדמת אגם בבסיס המילוי של התעלות הצפוניות והמערביות. ממצא זה מצביע על גוף מים שהוזן באופן קבוע על ידי נהרות ומערכת של מעיינות קארסטיים שנבעו מתוך סלע הגיר בצדם הדרומי, המערבי והצפוני של העיר. בעת בניית החומות בתקופת הברונזה התיכונה, השתמשו הבונים באבן ואדמה שלקחו מתוך הסלע המקומי. החומות המערביות והצפוניות נבנו בתוך שטח שנכבש מתוך האגם שהיה שם. האגם היה מחולק על ידי סוללות לשני חלקים. חלק קטן יותר היה לכוד בתוך מתחם העיר, והוזן על ידי מים מתוך מעיינות קארסטיים שנבעו למרגלות הצד הצפוני של האקרופוליס. רובו של האגם שימש כמאגר מים במעלה הוואדי כשהוא נחסם על ידי סוללת עפר.

שני האגמים שימשו כנראה כמאגרי מים לתושבי העיר, לבעלי החיים, להשקיית השדות וכן לתושבי הסביבה. לאגם, שניזון מרשת של מעיינות קארסטיים, הייתה חשיבות אסטרטגית למיקום של קטנה בתקופת הברונזה. ניתוח משקעי אבקת הפרחים בתוך הסדימנטים של האגם, מצביע על שינוי משמעותי בצמחייה בתקופת הברונזה התיכונה. שינוי זה של הסביבה הטבעית קשור כנראה בפעילות האנושית היצרנית שהתקיימה במקום. בתקופה זאת יש ירידה חדה של החורש הפתוח שהתאפיין בעצי ערער ואלון. לעומת זאת יש עלייה בדגנים וסרפדים. החורש מסביב לעיר נכרת כדי להכשיר שטח לחקלאות אינטנסיבית שתאפשר תמיכה באוכלוסייה הצומחת.[23]

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל אל יושב מקטנה, מוזיאון הלובר
חלק מחפירות הארמון המלכותי, 2009

היסטוריית המחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרים ונוסעים החלו להגיע לאתר עוד במאה ה-19. בין הנוסעים היו הארכאולוג והבלשן הישועי סבסטיאן רונזוואל הצרפתי (צר'), הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו וההיסטוריון והאפיגרף השווייצרי מקס ואן ברכם (אנ').

תל אל-מושריפה נחפר לראשונה בשנת 1924 ולאחר מכן במשך 3 שנים בין 1929-1927 על ידי הארכאולוג וההיסטוריון הצרפתי רובר דו מניל דו בואסו (אנ'). באותה עת סוריה הייתה תחת שלטון המנדט הצרפתי. בואסו חפר חלק מהארמון המלכותי מתקופת הברונזה, שלושה שערים וקברים על המדרון שבין העיר העליונה והתחתונה. מחלקת העתיקות של סוריה חפרה את הגבעה המרכזית ואת השערים. תוצאות חפירותיו של בואסו פורסמו מדי שנה בכתבי עת מדעיים בצרפת ודוח סופי יצא בפריז בשנת 1935. הדוח שעסק בארמון מלכותי מהאלף השני לפנה"ס בסוריה, היה ייחודי באותה עת. חשיבותו של האתר אושרה לאחר גילוי ופענוח הארכיון המלכותי של מארי. מאמרו של הארכאולוג ואשורולוג הבלגי ז'ורז' דוֹסן (אנ'), "ממלכת קטנה במאה השמונה עשרה לפני הספירה מהארכיון המלכותי של מארי", פורסם בשנת 1954 ומשמש עד היום מקור חשוב לידע על תולדות קטנה.

בשנת 1994 חודשה החפירה על ידי מחלקת העתיקות והמוזיאונים הסורית. בשנת 1999 הצטרפו לחפירות אוניברסיטת אודינה האיטלקית ואוניברסיטת טיבינגן הגרמנית. בשנת 2002 התגלו הקברים המלכותיים ולוחות בכתב יתדות.[24]

בשנת 2004 החל מבצע של שימור ושחזור הארמון המלכותי במטרה להנגיש את האתר לתיירות.[25]

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך הארמון נמצאה קרמיקה מיובאת מקפריסין, שמתוארכת לתקופת הברונזה התיכונה. בחפירות החדשות נמצאה גם קרמיקה מייצור מקומי, שתוארכה לתקופות סוריה הקדומה (1550-2000 לפנה"ס) וסוריה התיכונה (1200-1550 לפנה"ס).

אחד הממצאים החשובים בתל הוא ספינקס מתקופת השושלת ה-12 של מלכי מצרים העתיקה. הספינקס היה שייך לנסיכה איתה, בתו של המלך אמנמחת השני, שמלך במאה ה-19 לפנה"ס. הספינקס נמצא בפסולת של ארמון מתקופת הברונזה המאוחרת, המתוארך למאות ה-12-16 לפנה"ס. לא ברור מהממצאים מתי הפסל הגיע לקטנה.[26]

ב-2002 נמצא פסל מבזלת של אדם. הפסל נמצא בתוך בור אשפה, שתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת I ‏ (1400-1550 לפנה"ס). הפסל עוטה מעיל סורי טיפוסי, שמאפייניו מצביעים שמקורו בבית המלוכה.

ב-2002 נמצאו 63 לוחות בכתב יתדות, במסדרון תת-קרקעי שנמצא מתחת לחדר הכס. הם היו מכוסים בשרידי שריפה של התקרה. ייתכן והם הוסתרו שם במהלך הפלישה החתית. הטקסטים היו שייכים כנראה לארכיון המלך אידנדה. הם הכילו דוחות מודיעין על המצב הפוליטי הנואש בצפון סוריה, האיום החתי, ונושאים אדמיניסטרטיביים מקומיים. הטקסטים נכתבו בשפה מעורבת של אכדית והשפה החורית.

אחד הממצאים הוא חותם גליל הנושא את שמו של המלך אישי-אדו. החותם כלל כתובת שנכתבה על גבי שלוש שורות.[27] באחד מחדרי הארמון הצפון-מערבי נמצא חותם עם שמו של אמנחותפ הרביעי. זה היה הממצא הראשון בקטנה המציין את שמו של מלך זה, והוא מעיד על קשרי מסחר שהתקיימו בין קטנה ומצרים.[28]

בחודשים אוקטובר 2009 - מרץ 2010 הוצגו ממצאים שנמצאו בחפירות באתר, בתערוכה גדולה במוזיאון המדינה של וירטמברג (אנ') בגרמניה. המוצגים השייכים למוזיאון הלאומי של דמשק,[29] הושאלו למוזיאון על ידי משרד התיירות של סוריה[30][31].

השרידים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר נשמרו שרידים של עיר מוקפת חומה. בחלקם הם מתנשאים לגובה של 20 מטר. הם מורכבים מלבני בוץ ואבני אבן גיר. בחזית החומה נמצאה תעלה מלאכותית. החומה סוגרת על אזור מרובע. באמצע של כל צד בחומה היה שער. בצידי השערים נמצאו אורטוסטטים מאבן גיר לבנה ובזלת שחורה. היסודות נחצבו בחלקם לתוך הסלע. הכניסה הייתה ברוחב של 4 מטר.

במרכז העיר הייתה גבעה שאולי שימשה כאקרופוליס. הארמון המלכותי שכן בפינה הצפונית-מערבית של העיר העליונה. הארמון המלכותי הוא אחד המבנים הגדולים הידועים בסוריה מתקופת הברונזה. בזמן החפירות הראשונות חלק מקירות לבני הבוץ הוסרו. החופרים השאירו רק קירות בנויים מאבן או קירות שהופרדו על ידי רצפה קשה. תוכנית הארמון בקטנה דומה לתוכנית הארמון המלכותי במארי. השרידים כוללים מספר גדול של בסיסי עמודים עשויים בזלת. שימוש דומה נעשה גם בארמון המלכותי של ירים-לים באללח' בשכבה VII. חלק מהחדרים היו בעלי ממדים גדולים. חדר הכס הגיע ל-20 מטר מצד לצד. ייתכן והתקרה נבנתה מקורות עץ הארז. הארמון תוארך לתקופה הסורית הקדומה. ייתכן וזה היה ארמונו של המלך אישי-אדו. בצדו הצפוני של מרכז התל התגלה בשנת 2002 מבנה ארמון נוסף. ייתכן וארמון זה שימש למגורי המשפחה המלכותית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קטנה בוויקישיתוף
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 153
  2. ^ בנימין מזר, כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1980, עמ' 67
  3. ^ בארץ ישראל נקראת תקופה זאת ברונזה ביניימית
  4. ^ קטנה בתקופת הברונזה הקדומה באתר אוניברסיטת אודינה.
  5. ^ עורך: ישראל אפעל, של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפרהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, עמ' 150
  6. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10
  7. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 13
  8. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 17-16
  9. ^ The Ancient Near East: History, Society and Economy, מאת Mario Liverani, פרק 6 Yamhad and Middle Bronze Age Syria, הוצאת Routledge, ‏2013, עמ' 366
  10. ^ Writing, Law, and Kingship in Old Babylonian Mesopotamia מאת Dominique Charpin, הוצאתUniversity of Chicago Press ‏, 2010, עמ' 124
  11. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 144
  12. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפרהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 151
  13. ^ Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge,‏ 2006, עמ' 255
  14. ^ 14.0 14.1 קטנה בתקופת הברונזה המאוחרת, באתר אוניברסיטת אדינה
  15. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפרהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד בן צבי, 1982, עמ' 181
  16. ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1987, עמ' 135
  17. ^ Qatna / Qatanum באתר historyfiles
  18. ^ למלך אדוני: מכתבי אל-עמראנה, כמד, תענך, ומכתבים נוספים מהמאה הארבע-עשרה לפסה"נ (ספריית האנציקלופדיה המקראית, כ), תרגמה: ציפורה כוכבי-רייני, מוסד ביאליק, ירושלים; והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה, עמ' 264-259
  19. ^ Letters from Akizzi of Qatna באתר reshafim.org
  20. ^ תקופת הברזל באתר אוניברסיטת אודינה
  21. ^ בנימין מזר, כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1980, עמ' 15
  22. ^ THE ANCIENT ENVIRONMENT באתר אוניברסיטת אודינה
  23. ^ THE ANCIENT LAKE OF MISHRIFEH באתר אוניברסיטת אודינה
  24. ^ היסטורית המחקר הארכאולוג בקטנה באתר אוניברסיטת אודינה
  25. ^ THE CONSERVATION OF THE ROYAL PALACE באתר של אוניברסיטת אודינה
  26. ^ ANOTHER OBJECT NAMING A PRINCESS OF THE MIDDLE KINGDOM (12TH DYNASTY) מאמרו של Alexander Ahrens
  27. ^ On the “Išhi-Addu' Seal from Qatna, with Comments on Qatna Personal Names in OB Period, מאמר של Jack M Sasson
  28. ^ A CLAY SEALING WITH THE THRONE NAME OF AMENHOTEP IV מאמרו של Alexander Ahrens
  29. ^ State Immunity and Cultural Objects on Loan מאת Nout van Woudenberg, הוצאת Martinus Nijhoff Publishers ‏, 2012, עמ' 297
  30. ^ Qatna Kingdom Exhibition Takes Ancient Syria to Germany באתר המוזיאון
  31. ^ צילומים מהתערוכה במוזיאון המדינה של וירטמברג


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg

קואורדינטות: 34°50′06″N 36°51′57″E / 34.835°N 36.865833°E / 34.835; 36.865833