קאטס (מחזמר)

קאטס
CATS

כרזת המחזמר
כרזת המחזמר
מילות השירים	ת"ס אליוט, טרוור נאן
מבוסס על	"ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים" מאת ת"ס אליוט
ליברטיסט	ת"ס אליוט טרוור נאן ריצ'רד סטילגו
מוזיקה	אנדרו לויד ובר
מקום ההתרחשות	מגרש גרוטאות
תקופת ההתרחשות	לילה אחד
מדינה
סוגה	מחזמר
הצגת בכורה	1980
מספר מערכות	2
שפה	אנגלית
פרסים	2 זכיות בפרס אוליבייה 7 זכיות בפרס טוני ועוד 4 מועמדויות
www.catsthemusical.com

קאטס (באנגלית: Cats, בתרגום מילולי לעברית: חתולים) הוא מחזמר מאת אנדרו לויד ובר, המבוסס על ספר השירה לילדים "ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים", מאת ת"ס אליוט. המחזמר מספר את סיפורו של שבט חתולים בשם Jellicles, המתכנס מדי שנה למשך לילה אחד. במהלך הלילה בוחר זקן השבט חתול אחד אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים. המחזמר כולל את השיר הפופולרי "Memory" ("זיכרון").

המחזמר, בבימויו של טרוור נאן ובכוריאוגרפיה מאת ג'יליאן לין, עלה לראשונה בווסט אנד בשנת 1981. לאחר מכן עלה המחזמר בברודוויי בשנת 1982 עם אותו צוות יוצרים. קאטס זכה בפרסים רבים, לרבות פרס המחזמר הטוב ביותר הן בטקס חלוקת פרסי אוליבייה והן בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. ההפקה הלונדונית רצה במשך 21 שנים וההפקה הניו יורקית רצה במשך 18 שנים ובכך קבעו ההפקות הישגי שיא לתקופתן. השחקניות איליין פייג' ובטי באקלי הפכו למזוהות במיוחד עם מחזמר זה. שחקנית אחרת, מרלן דניאל, לקחה חלק בהפקה בברודוויי במשך כל שנות הרצתה (החל משנת 1982 ועד לשנת 2000).

מחזמר זה הוא השני במספר ההופעות הרבות ביותר בהיסטוריה של ברודוויי (אחרי "פנטום האופרה", גם הוא מאת אנדרו לויד ובר), והרביעי בהיסטוריה של וסט אנד (אחרי "עלובי החיים", "פנטום האופרה" ו"אחים בדם"). המחזמר הועלה ברחבי העולם פעמים רבות ותורגם ליותר מ־20 שפות. בשנת 1998 צולם המחזמר לסרט ווידאו באותו השם והופץ למכירה בקלטות וידאו ובהמשך גם ב־DVD. בשנת 2019 עובד המחזמר לסרט שנחל כישלון בקופות ובביקורות.

היסטוריה של ההפקה

המחזמר מבוסס על ספר השירים לילדים "ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים" משנת 1939, מאת ת"ס אליוט, שהיה אהוב על אנדרו לויד ובר בילדותו. כל שירי המחזמר הולחנו על ידי ובר על פי מילות השירים של אליוט, למעט השיר המפורסם ביותר מהמחזמר, "Memory" ("זיכרון"), שעבורו כתב את המילים טרוור נאן, כעיבוד לשירו של אליוט "Rhapsody on a Windy Night" ("רפסודיה בלילה סוער") ולשיר קצר נוסף של אליוט בשם "The Moments of Happiness" שנלקח מתוך אוסף השירים "Four Quartets".

ובר החל להלחין את השירים בסוף 1977 והעלה לראשונה את היצירות בפסטיבל בעיר סידמונטון בשנת 1980. הופעה הבכורה נערכה בנוכחות ואלרי אליוט, אלמנתו של ת"ס אליוט המנוח, אשר אהבה את השירים שהלחין ובר ונתנה את ברכתה לעבדם למחזה מוזיקלי.

המחזמר הופק על ידי קמרון מקינטוש וחברת ההפקות של ובר Really Useful Group, ובוים על ידי טרוור נאן והכוריאוגרפית ג'יליאן לין. על העיצוב ועל התאורה הופקדו ג'ון נפייר ודייוויד הרסי בהתאמה. המופע כולו מסופר באמצעות השירים, כמעט ללא דיאלוג ביניהם. הכוריאוגרפיה משחקת גם היא מרכיב מרכזי במחזמר, במיוחד במהלך ריקוד נשף חתולי ה־Jellicle, שנמשך כעשר דקות בפתיחת המחזמר. התפאורה, שבנויה כמגרש גרוטאות מוגדל (ביחס למציאות, כדי שיתאים לחתולים בגודל בני אדם), נשארת במקומה לאורך כל ההצגה. המחזמר מביא לידי ביטוי את השפעותיו האקלקטיות של ובר והסוגות המוזיקליות במחזמר מגוונות מאוד: החל ממוזיקה קלאסית דרך פופ, ג'אז, רוק ומוזיקה אלקטרו-אקוסטית וכלה במוזיקה כנסייתית, למשל בשיר "The Addressing of Cats".

החזרות למחזמר החלו בתחילת 1981 ב־New London Theatre. מנהלי עזבונו של אליוט דרשו כי לא ייכתב תסריט וכי ייעשה שימוש רק במילות השירים המקוריים כטקסט, ולכן למחזמר לא הייתה עלילה ברורה במהלך החזרות. הדבר גרם לבלבול בקרב שחקנים רבים, שהתקשו להבין מה נדרש מהם^{[דרוש מקור]}. השחקנית הראשית ג'ודי דנץ', שלוהקה במקור לתפקיד כפול של גריזבלה וג'ני-אני-דוטס, נפצעה ברגלה במהלך החזרות ונאלצה לפרוש מההפקה. ברגע האחרון הוצע התפקיד הראשי לשחקנית איליין פייג', שעבדה עם ובר קודם לכן במחזמר אוויטה, והפכה למזוהה איתו.

הופעת הבכורה של המחזמר בווסט אנד שבלונדון הועלתה ב־New London Theatre ב־11 במאי 1981. ההצגה הועלתה בלונדון 8,949 פעמים בסך הכול. ההופעה האחרונה בווסט אנד של לונדון התקיימה ביום הולדתה ה־21 של ההפקה, 11 במאי 2002, והוקרנה על מסך גדול בקובנט גרדן, לשמחתם של אוהדים רבים שלא הצליחו לרכוש כרטיס. הפקה זו החזיקה בשיא של המחזמר שהועלה מספר הפעמים הרב ביותר בלונדון, עד לתאריך 8 באוקטובר 2006, כאשר השיא נשבר על ידי המחזמר "עלובי החיים".

ב־7 באוקטובר 1982 הועלה המחזמר לראשונה בניו יורק, בתיאטרון Winter Garden Theatre בברודוויי, עם אותו צוות יוצרים. ב־19 ביוני 1997 שברה ההפקה שיא כשהפכה למחזמר שהועלה מספר הפעמים הרב ביותר בהיסטוריה של ברודוויי – 6,138 הופעות. ההצגה ירדה ב־10 בספטמבר 2000, לאחר מספר כולל של 7,485 הופעות. ב־9 בינואר 2006 נשבר השיא על ידי פנטום האופרה, ומאז מחזיקה ההפקה רק במקום השני במספר ההופעות הרב ביותר בהיסטוריה של ברודוויי. על פי ובר, כאשר המופע המקורי הופק בלונדון, הוא עלה רק 900,000 ליש"ט, אולם בברודוויי הוא עלה 5,000,000$.

המחזמר תורגם ליותר מ־20 שפות, ולאורך השנים הופק באופן מקצועי, בין השאר, במקומות הבאים:

אדלייד (2010) (2009) (2005) (1993) בודפשט (1983) (2009) בריזביין (2008) (1986) (2009) הובארט (2007) (1992) (1994, 2008) (2009) וינה (1983)

ורשה (2004) (2007) טורונטו (1985) (1983, 2009) (1997, 2007, 2014) לונדון (1981) לוס אנג'לס (1985) מדריד (2003) מלבורן (2010) מנילה (2010) מקסיקו סיטי (1991, 2003) ניו יורק (1982) (2009) סאו פאולו (2010)

סידני (1985, 2010)   סין (2007) (2008) (2004) (2007) פרת' (2010) ציריך (1991) (2004) (1989) (2008) (2005) ריו דה ז'ניירו (2010) (2009) (2007)

בין ה־9 בפברואר 2013 וה־12 בנובמבר 2016 נערך סיבוב הופעות של המחזמר ברחבי בריטניה, בהפקת Edinburgh Playhouse.‏

רשת בתי הספר לאמנויות Stagecoach Theatre Arts חגגה את יום השנה ה־25 של המחזה בהעלאת הופעה של Cats בארנה מקורה שבברמינגהאם ב־24 במרץ 2013.‏ בשיתוף עם The Really Useful Group‏. 3,500 ילדים מכל רחבי אירופה הצטרפו למקהלה וירטואלית אשר הייתה להפקה הגדולה ביותר של המחזמר שנראתה אי פעם. המקהלה הווירטואלית התווספה למקהלה חיה של כ־500 איש, בליווי תזמורת מלאה וכן 16 סולנים. 35 בתי הספר של הרשת מכל רחבי בריטניה השתתפו במופע, וכל בית ספר הציג בתורו קטע קטן של המחזה באזור אחר על הבמה. נוסף על כך נבחרו 52 רקדנים, כולל 14 רקדני סולו שגילמו את התפקידים הראשיים, והציגו את המחזמר על במה מרכזית מוגבהת שמוקמת במרכז הארנה. The Really Useful Group, אנדרו לויד ובר, ורוניקה בנטס, סטפני מנואל ופול לדינגטון רייט תרמו ושיתפו פעולה בהפקה זו.

עלילה

מערכה ראשונה

שבט החתולים מתאסף אחת לשנה, על מנת לבחור בחתול אחד, אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים.

לאחר הפתיחה מתאספים החתולים על הבמה, המעוצבת כמגרש גרוטאות, מספרים כי הם משתייכים לשבט חתולים שנקרא Jellicles, מסבירים מהו אותו שבט ומה מטרתם (Jellicle Songs for Jellicle Cats). החתולים (אשר שוברים מדי פעם את הקיר הרביעי) מבחינים באדם בקהל, ומסבירים כיצד מוענקים שמות לחתולים השונים שבשבט (The Naming of Cats). לאחר מכן מתחיל ריקוד סולו המבוצע על ידי ויקטוריה, החתולה הלבנה, אשר מסמל את תחילתו של נשף חתולי ה־Jellicle‏ (השיר The Invitation to the Jellicle Ball). מאנקוסטראפ שמשמש מרגע זה בתור המספר של המחזה, מספר לצופים כי הלילה הוא הלילה שבו זקן השבט, סבא דברימימוס, יבחר בחתול אחד אשר יזכה לעלות לשמים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים.

החתולים מתחילים להציג את עצמם או את חבריהם, ומסבירים מדוע מגיע להם להיות החתול הנבחר להיוולד מחדש. מאנקוסטראפ מופיע ראשון בפני השבט ומציג את מועמדותה של ג'ני-אני-דוטס (השיר The Old Gumbie Cat), חתולה גדולה ומנומרת אשר מתבטלת במשך כל היום, אך בלילה היא מעסיקה את העכברים ואת המקקים, ומלמדת אותם פעילויות שונות. ג'ני-אני-דוטס מסיימת ומברכת את החתולים האחרים, אך היא נקטעת. המוזיקה מתחלפת במהירות וראם טאם טאגר נכנס, בכניסה ראוותנית (השיר The Rum Tum Tugger). לחתול הזה רעמה פרועה וכתמי נמר על חזהו. הוא הפכפך מאוד ולא מתרצה.

גריזבלה, חתולה אפורה, זקנה ומרופטת, מדדה אל מרכז הבמה. החתולים האחרים נסוגים ושרים על מצבה העצוב ועל מר גורלה (השיר Grizabella: The Glamour Cat). גריזבלה עוזבת את הבמה ומוזיקת הרקע מתחלפת למנגינה אופטימית ועליזה. באסטופר ג'ונס, חתול שמן ושחור, מופיע (השיר Bustopher Jones: The Cat About Town). באסטופר ג'ונס נמנה עם האליטה של החתולים ונוהג לבקר במועדוני הג'נטלמנים היוקרתיים של לונדון. קול נפץ עז מפתיע ומקפיץ את כל החתולים שבורחים בבהלה אל מחוץ לבמה. צחקוקים מהוסים נשמעים ברקע, מסמנים את הכניסה של החתול מונגוג'רי ושל החתולה ראמפלטיזר. השניים הם זוג חתולים פורצים קטנים, כמעט זהים זה לזה ושובבים מאוד. הם נהנים מגרימת צרות בקרב משפחות אנושיות (השיר Mungojerrie and Rumpleteazer).

סבא דברימימוס, זקן שבט חתולי ה־Jellicle, מופיע (השיר Old Deuteronomy). סבא דברימימוס הוא חתול גדול וזקן שכבר "חי חיים רבים" והיה "נשוי לתשע נשים". הוא זה שיבחר בחתול אחד, אשר יעלה לשמים. בשלב זה, ברוב ההפקות, מבצעים החתולים את השיר The Awful Battle of the Pekes and the Pollicles בפני דברימימוס. שיר זה מתאר את סיפורם של שני שבטי כלבים הנפגשים ומתעמתים זה עם זה בפארק, אך לבסוף מגורשים בפחד משם על ידי חתול גדול עם עיניים אדומות מהבהבות, המכונה ראמפוס הגדול (באנגלית: מהומה). לאחר מספר מילים מצד דברימימוס על אודות גורלם של החתולים והכלבים נשמע שוב קול נפץ עז. החתולים סבורים שזהו מקאוויטי, הנבל של המחזה, נבהלים ומתחילים להתרוצץ עד אשר דברימימוס קורא להם לחזור. הנשף מתחיל בקטע מוזיקלי שבו החתולים שרים, רוקדים ומפגינים את יכולותיהם המיוחדות (השיר The Jellicle Ball).

לאחר תחילת הנשף, מופיעה שוב גריזבלה ומנסה לרקוד ולחקות את תנועות הריקוד של החתולים שקדמו לה אולם בשל גילה המתקדם וגופה החלש היא נכשלת במשימה. שוב היא מנודה על ידי החתולים האחרים. גריזבלה שרה גרסה קצרה של זיכרון (Memory), ועוזבת את הבמה.

מערכה שנייה

לאחר שפנתה אל אספת החתולים, באמצעות ביצוע השיר "Memory", גריזבלה היא החתולה שנבחרת להיות זו שתזכה להיוולד מחדש לחיים חדשים.

לאחר הנשף, סבא דברימימוס שר על מהות האושר בהתייחסו לשירה של גריזבלה. החתולים לא מבינים מה הוא מנסה לרמוז להם וג'מימה שרה את זה בשביל שכולם ישמעו ויבינו (השיר The Moments of Happiness). אספרגוס, חתול זקן המוכר בקיצור בשם גאס, מדשדש קדימה (השיר Gus: The Theatre Cat). גאס היה לפני שנים רבות שחקן מפורסם אבל כיום הוא זקן וחולה. הוא מלווה על ידי ג'לילורום, שמספרת על עלילותיו. גאס נזכר איך הוא שיחק פעם אחת דמות של חתול בשם גראולטיגר, הידוע לשמצה כאימת התמזה (Growltiger's Last Stand). הוא מספר אודות הרומן של הפיראט עם גרידלבון, כיצד הוא הובס על ידי חתול סיאמי ונאלץ "לצעוד לקצה הקורה".

לאחר שגאס מסיים להעלות זכרונות ויורד מן הבמה, החתול סקימבלשאנקס נמצא כשהוא ישן בפינה (Skimbleshanks: The Railway Cat). חתול זה אחראי על רכבת הלילה לגלאזגו באופן לא רשמי. הוא חכם מאוד וגם חשוב מאוד: אם הוא נעלם "הרכבת לא יכולה לצאת לדרכה".

לרקע צלילי התרסקות שנשמעים בפעם השלישית, מופיע לבסוף הנבל מקאוויטי בליווי צחוק מרושע. מקאווטי הוא חתול עבריין בעל מראה מחריד. פקודיו של מקאוויטי משליכים רשת על סבא דברימימוס, לוכדים אותו וחוטפים אותו אל מחוץ לבמה. בעוד מספר חתולים מנסים לעקוב אחריהם דמיטר ובאמבלורינה שרות את שידוע להן על מקאוויטי (Macavity: The Mystery Cat). עם סיום השיר חוזר מקאוויטי כשהוא מחופש לסבא דברימימוס. כאשר דימטר חושפת אותו, הוא נלחם עם מאנקוסטראפ ואלונזו. אף על פי שבתחילה הוא מצליח להחזיק מעמד במאבק נגדם, בסופו של דבר מקאוויטי חש מאוים על ידי שני החתולים הצעירים; כאשר שאר שבט החתולים מתחיל להתלכד ולהקיף אותו הוא מקצר את חוטי החשמל של אורות הבמה, מנצל את רגע הבלבול ובורח.

ראם-טאם-טאגר מציע שהחתולים יבקשו את עזרתו של מר מיסטופליס (השיר Mr. Mistoffelees). מר מיסטופליס הוא חתול שחור וקטן, שיכול לבצע מעשי קסם שאף חתול אחר לא יכול לעשות. מר מיסטופליס רוקד את הריקוד שלו שנחשב לאחד מריקודי הסולו המורכבים והמאתגרים ביותר במחזמר. החתול הקסום משיב את החשמל לאורות הבמה, ומחזיר את סבא דברימימוס. הוא זוכה בשל כך לשבחים מכל החתולים. שעת זריחת השמש מתקרבת. כעת, לאחר שחרורו, סבא דברימימוס יכול לנקוב בשם החתול הנבחר.

לאחר שסבא דברימימוס מתיישב ועומד להכריז על בחירתו, גריזבלה חוזרת למגרש הגרוטאות, והוא מאפשר לה לפנות בדברים אל אספת החתולים (בשיר Memory). בברכתן ובעידודן של ויקטוריה וג'מימה פנייתה של גריזבלה נענית בחיוב והיא נבחרת להיות החתולה אשר תזכה לעלות לשמיים ולהיוולד מחדש לחיים חדשים (השיר The Journey to the Heaviside Layer). צמיג גדול עולה מערמות הזבל, ונושא את גריזבלה ואת סבא דברימימוס לעבר השמיים. סבא דברימימוס יורד כדי שהיא תוכל לסיים את המסע בכוחות עצמה. סבא דברימימוס נושא את נאום הסיכום שלו לקהל האנושי The Ad-Dressing of Cats והתוכנית מגיעה לסיומה.

מוזיקה

סדר השירים

מערכה ראשונה "Overture" – תזמורת "Prologue: Jellicle Songs for Jellicle Cats" – הלהקה "The Naming of Cats" – הלהקה "The Invitation to the Jellicle Ball" – ויקטוריה, קרבוקטי, מאנקוסטראפ "The Old Gumbie Cat" – ג'ני-אני-דוטס, מאנקוסטראפ, בומבלורינה, ג'לילורום, דמיטר "The Rum Tum Tugger" – ראם טאם טאגר והלהקה "Grizabella: The Glamour Cat" – גריזבלה, דמיטר, בומבלורינה "Bustopher Jones: The Cat About Town" – באסטופר ג'ונס, ג'ני-אני-דוטס, ג'לילורום, בומבלורינה "Mungojerrie and Rumpleteazer" – מונגוג'רי, ראמפלטיזר "Old Deuteronomy" – מאנקוסטראפ, ראם טאם טאגר, סבא דברימימוס "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" – מאנקוסטראפ, ראמפוס והלהקה "The Song of the Jellicles" – הלהקה "The Jellicle Ball" – תזמורת "Grizabella, The Glamour Cat"‏ (Reprise) – גריזבלה "Memory" – גריזבלה

מערכה שנייה "The Moments of Happiness" / "Memory" – סבא דברימימוס, ג'מימה "Gus: The Theatre Cat" – גאס, ג'לילורום "Growltiger's Last Stand" - גאס (כגראולטיגר), ג'לילורום (כגרידלבון) והלהקה "Gus: The Theater Cat"‏ (Reprise) – גאס "Skimbleshanks: The Railway Cat" – סקימבלשאנקס והלהקה "Macavity: The Mystery Cat" – דמיטר, בומבלורינה "Macavity Fight" – מקאוויטי, מאנקוסטראפ, אלונזו "Mr. Mistoffelees" – קוואקסו/מר מיסטופליס, ראם טאם טאגר "Jellicle Choice" / "Daylight" – מאנקוסטראפ, ג'מימה "Memory"‏ (Reprise) – גריזבלה, ג'מימה "The Journey to the Heaviside Layer" – הלהקה "Finale: The Ad-Dressing of Cats" – סבא דברימימוס והלהקה

הרכב התזמורת

כלי נשיפה מעץ I: חליל צד, סקסופון-טנור, סקסופון-סופרן כלי נשיפה מעץ II: קלרינט בסי במול, סקסופון-בריטון, חליל צד כלי נשיפה מעץ III: אבוב, קרן אנגלית קונטרבס

צ'לו קרן יער I קרן יער II חצוצרה I חצוצרה II טרומבון

כלי הקשה קלידים I קלידים II קלידים III מערכת תופים גיטרה חשמלית

דמויות

ערך מורחב – קאטס - דמויות

שחקנים

בין השחקנים הרבים שהשתתפו בהפקות המחזמר השונות, לאורך השנים, ניתן למנות את:

שם הדמות	השחקן/ית בהפקת לונדון המקורית 1981	השחקן/ית בהפקת ברודוויי המקורית 1982	השחקן/ית בסרט משנת 1998
אלונזו	רולנד אלכסנדר	הקטור ג'אמי מרקאדו	ג'אסון גראדינר
אלקטרה	אניטה פאשלי	קריסטין לאנגר	ליאה סו מורלנד
אספרגוס "גאס"	סטיבן טאטה	סטיבן חנן	טוני טימברלייק
בומבלורינה	גרלדיאן גרדנר	דונה קינג	רוזמרי פורד
ג'מימה/סילאבאב	שרה ברייטמן	ויטני קרשאו	וירלה קאסטליין
ג'לילורום	סוזן ג'ין טאנר	בוני סימונס	סוזן ג'ין טאנר
גריזבלה	איליין פייג'	בטי באקלי	איליין פייג'
סבא דברימימוס	בריאן בלסד	קן פאג'	קן פאג'
דמיטר	שרון לי-היל	ונדי אדמיד	אווה מאי
מונגוג'רי	ג'ון טרונטון	רנה קלמנטה	דרו וארלי
מקאוויטי	ג'ון טרונטון	קנת' ארד	בראיין וולטרס
ראמפלטיזר	בוני לנגפורד	קריסטין לאנגר	ג'ו גיב
ראם טאם טאגר	פאול ניקולס	טרנס מאן	ג'ון פרטידג'

פרסים ומועמדויות

הפקת וסט אנד המקורית

שנה	פרס	קטגוריה	מועמדות	תוצאה
1981	פרס אוליבייה	המחזמר החדש הטוב ביותר		זכייה
		הישגים יוצאי דופן במחזמר	ג'יליאן לין	זכייה

הפקת ברודוויי המקורית

שנה	פרס	קטגוריה	מועמדות	תוצאה
1983	פרס טוני	המחזמר הטוב ביותר		זכייה
		מחזאי הטוב ביותר (מחזמר)	אנדרו לויד ובר, טרוור נאן, ג'יליאן לין	זכייה
		הלחן הטוב ביותר	אנדרו לויד ובר, ת"ס אליוט, טרוור נאן	זכייה
		שחקן ראשי הטוב ביותר במחזמר	הארי גרוונר, כמאנקוסטראפ	מועמדות
			סטיבן הנאן, כבאסטופר ג'ונס / גאס / גראולטיגר	מועמדות
		שחקנית ראשית הטובה ביותר במחזמר	בטי באקלי	זכייה
		הבימוי הטוב ביותר במחזמר	טרוור נאן	זכייה
		הכוריאוגרפיה הטובה ביותר	ג'יליאן לין	מועמדות
		עיצוב התפאורה הטוב ביותר	ג'ון נפייר	מועמדות
		עיצוב התלבושות הטוב ביותר		זכייה
		התאורה הטובה ביותר	דייוויד הרסי	זכייה

שינויים במחזמר

מאז הצגות הבכורה בלונדון ובברודוויי, המחזמר עבר מספר שינויים. הגרסה העדכנית ביותר, שזכויותיה שמורות לחברת ההפקות של רוג'רס והמרשטיין, מבוססת על הגרסה של סיבוב ההופעות האחרון בבריטניה. בגרסה הושמטו, הועברו והתווספו מספר קטעים מוזיקליים, קטעי שירה שובצו מחדש ומספר נגני התזמורת הופחת.

בגרסה המקורית של לונדון, השיר "Mungojerrie and Rumpelteazer" בוצע במשקל 12/8 בסגנון ג'אזי על ידי מאנגוג'רי וראמפלטיזר אשר שרו על עצמם. בשלב מאוחר יותר, לקראת העלאת המחזה בברודוויי, כתב אנדרו לויד ובר מנגינה חדשה לשיר. בהפקה זו מר מיסטופליס שר על מאנגוג'רי וראמפלטיזר בגוף השלישי, כאשר השניים הם למעשה בובות הנשלטות על ידי קסמיו של מר מיסטופליס. גרסה זו של השיר בוצעה במשקל 4/4 קצבי. חלקו האמצעי בוצע במשקל 7/8, בסגנון הדומה לגרסה המקורית. כל ההפקות הבאות ביצעו את המחזמר בגרסה החדשה של ובר עד העיבוד הקולנועי של המחזה משנת 1998 שבו הדמויות שבו ושרו את שירן בעצמן (כמו כן בגרסת הסרט קוצץ בית מהשיר). כיום מונגוג'רי וראמפלטיזר שרים את השיר שלהם עצמם בכל ההפקות. בגרסה הנוכחית, המבוססת על הגרסה של סיבוב ההופעות האחרון בבריטניה, הקטע שבמשקל 7/8 עובד ל-4/4, תוך שימוש בטריולות המדמות את משקל 12/8 המקורי.

גם הקטע "Growltiger's Last Stand" שונה לקראת ההפקה בברודוויי. בהפקה הלונדונית המקורית "הדואט האחרון" של גראולטיגר וגרידלבון היה מבוסס על שיר של ת"ס אליוט שמעולם לא פורסם: "The Ballad of Billy M'Caw". בהפקה של ברודוויי הבלדה הוחלפה באופרה איטלקית (המזכירה את "מאדאם באטרפליי" של פוצ'יני). גרסה חדשה זו שולבה לאחר מכן ברוב ההפקות ברחבי העולם (החריגה הבולטת הייתה ההפקה ההונגרית). ההפקה הלונדונית המשיכה לבצע את הבלדה המקורית עד ראשית שנות ה־90, כשהוחלפה באריה האיטלקית. "Billy M'Caw" שולבה מחדש במחזה בסיבוב ההופעות בבריטניה, שהחל סמוך למועד ירידת ההצגה מבימות לונדון. ובר אמר כי הוא מרוצה מהחזרה של "The Ballad of Billy M'Caw" שכן הוא לא אהב במיוחד את הגרסה האיטלקית. בגרסת סרט הווידאו, הסצנה הכוללת את דמותו של גראולטיגר נחתכה כולה, בשל גילו המתקדם של השחקן סר ג'ון מילס – גאס – חתול התיאטרון). על פי זכויות היוצרים של המחזמר, שני השירים נכללים בו, וניתנת אפשרות לכל הפקה לבחור איזה מהשניים לכלול.

בהפקות מהשנים האחרונות שונו מילות השיר "Growltiger's Last Stand" כדי להימנע משימוש בביטויי גנאי (המילה "Chinks", המשמשת ככינוי גנאי לסינים, הוחלפה במילה "Siamese"). עם זאת, המילים "Heathen Chinese" שמופיעות בשיר "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" לא שונו.

בהקלטה של צוות השחקנים המקורי של ההפקה הלונדונית הוקלטו גרסאות ארוכות יותר של השירים "The Old Gumbie Cat",‏ "Old Deuteronomy" ו־"The Ad-Dressing of Cats", עם שורות/בתים שהושמטו בהפקות מאוחרות יותר.

בסיבוב ההופעות בארצות הברית ממשיכים להשתמש במוזיקה של הגרסה המקורית של ברודוויי, לרבות האריה האיטלקית וחומרים אחרים שנחתכו מגרסאות חדשות יותר. רק "The Awful Battle of The Pekes and the Pollicles" ובית אחד מ־"Mungojerrie and Rumpleteazer" נחתכו מהביצוע של הפקה זו.

הפקות בישראל

המחזמר הועלה לראשונה בישראל בשנת 1997 תחת השם "Mיאו" בבימת-הנוער העירונית רחובות. בסיס התפאורה הורכב מ־10 מכוניות שלמות (שהובאו לבמה ממגרש גרוטאות סמוך על ידי גרר של עיריית רחובות) וסט של פיגומים מאתר שיפוצים סמוך.

בשנת 2007 הועלה המחזמר בהפקה משותפת של בית צבי ותיאטרון הספרייה, בתרגומו של דניאל אפרת ובבימויו של הכוריאוגרף עוז מורג. ההפקה זכתה לביקוש רב ובסיבוב הראשון שלה היא הוצגה למעלה ממאה פעמים. בחודש דצמבר 2008, לאור הביקוש הרב, עלתה ההפקה בשנית בחג החנוכה והציגה את ההצגה ה־120 במספר. בהפקה השתתפו בוגרי בית צבי ותלמידי השנה השלישית, ביניהם: יוליה איגלניק (ויקטוריה), אור אילן (ראמפלטיזר), דניאל אפרת (מאנגוג'רי), אברי ארבל (סקימבלשאנקס), אוהד יהודאי/תדהר יששכר (ג'ורג'), הילה זיתון (גריזבלה), רויטל זלצמן (גריזבלה), שחר ישי (מאנקוסטראפ), קרן מרום (בומבאליורינה), רוני מרחבי (ג'ני-אני-דוטס), ברייני פירסטנברג (גריזבלה), שחר פרץ (מיסתופליס), ניר שיבר (גאס), ליז רביאן (בומבאליורינה).

בנובמבר 2014 הגיעה לישראל ההפקה של המחזה מלונדון והופיעה בשפת המקור (עם כתוביות בעברית על מסך).

עיבודים קולנועיים

ערכים מורחבים – חתולים (סרט, 1998), קאטס (סרט, 2019)

בשנת 1998 הפיק ובר סרט וידאו באותו השם המבוסס על ההפקה הבימתית בלונדון, בכיכובם של איליין פייג', שגילמה לראשונה בלונדון את התפקיד של גריזבלה; קן פייג', שגילם לראשונה בברודוויי את התפקיד של סבא דברימימוס; סר ג'ון מילס כגאס; מייקל גרובר כמאנקוסטראפ; ג'ון פרטרידג' כראם טאם טאגר; ג'ו גיב כראמפלטיזר; ובהשתתפות זמרים ורקדנים רבים שלקחו חלק בהפקות הבמה השונות של המחזמר. את הסרט ביים דייוויד מאלט, עם כוריאוגרפיה ובימוי מוזיקלי מאת ג'יליאן לין, היוצרת המקורית והמוערכת של המחזמר. הצילומים נערכו ב־Adelphi Theatre שבלונדון. הסרט הופץ למכירה ב־VHS, ובהמשך ב־DVD, ונמכר לשידור בערוצי טלוויזיה ברחבי העולם (גם בישראל). ובר וצוות ההפקה של הסרט רצו להעביר לצופים בבית את התחושה של צפייה בהופעה החיה, ולכן הציבו את כל המצלמות מול הבמה בזוויות שונות והוסיפו כמה צילומי תקריב.

ב־2019 יצא סרט קולנוע המבוסס על המחזה, בהשתתפותם של טיילור סוויפט, רבל וילסון, ג'ניפר הדסון, ג'יימס קורדן ועוד. הסרט קיבל ביקורות שליליות והכנסותיו לא כיסו את עלות הפקתו.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קאטס (באנגלית)

• קאטס, ברשת החברתית פייסבוק
• קאטס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• קאטס, ברשת החברתית אינסטגרם
• קאטס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• האתר הרשמי של סיבוב ההופעות בארצות הברית
• האתר הרשמי של סיבוב ההופעות בבריטניה
• אתר חברת The Really Useful Group (חברת ההפקות של אנדרו לויד ובר)
• האתר הרשמי של אנדרו לויד ובר
• חתולים במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
• ג'ליאן לין ווידאו ריקוד, סרטון באתר יוטיוב
• "Rhapsody on a Windy Night" (טקסט והערות)
• "Preludes"(הקישור אינו פעיל) (טקסט והערות)
• "Old Possum's Book of Practical Cats"
• האתר הרשמי של ההפקה באיטליה (אורכב 09.10.2017 בארכיון Wayback Machine)
• האתר הרשמי של ההפקה בדרום-אפריקה
• שירית גל, קאטס מגיעים: כך זה נראה מאחורי הקלעים, באתר ynet, 30 באוקטובר 2014
• אופיר הלל, Cats בישראל: מאה אחוז בידור טהור ומרשים, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2014
• עמית קוטלר, "קאטס": חתולים על גג פח לוהט, באתר ynet, 6 בנובמבר 2014