קיבוץ עירוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיבוץ עירוני הוא סוג של קיבוץ שאינו יישוב יחיד אלא מאוגד כהתארגנות שממוקמת בתוך עיר. הנחת היסוד של הקיבוץ העירוני היא שהרעיון השיתופי ניתן להיות מיושם בכל סביבה חברתית, בכפר או בעיר. העובדה ההיסטורית שמאות קיבוצים הוקמו בישראל במרחב הכפרי, אינה משנה קביעה זו. ואמנם, קיימים כמה קיבוצים עירוניים, אחד מהם מעל ל-30 שנה ועוד שלושה מעל ל-20 שנה.

הרעיון לפיו ניתן ליישם חיי שיתוף קיבוציים בסביבה עירונית מקורו כבר בתקופת היישוב: הקיבוץ העירוני אפעל ("אגודת פועלים עבריים לאומיים") הוקם כבר ב-1946[1]. כשהתפרק הוקם על מקומו סמינר "אפעל", הסמינר הרעיוני של הקיבוץ המאוחד. מאוחר יותר הוקם על אדמותיו היישוב רמת אפעל שסופח לרמת גן.

על מנת להבין לאשורו רעיון זה יש למקד את הרעיון הקיבוצי ביסוד החברתי-כלכלי הבסיסי והראשוני ביותר שלו, קרי ניתוק הקשר בין התמורה לבין התרומה. במונחים קיבוציים קלאסיים מדובר ב'קופה משותפת'. מונח עקרוני אחר המשמש ככותרת לעקרון זה הוא 'שוויון ערך העבודה'. 'קופה משותפת', 'שוויון ערך העבודה' או 'הניתוק בין תמורה לתרומה' יכולים לבוא לידי ביטוי בבעלות משותפת על אמצעי ייצור חקלאיים ותעשייתיים ביישוב נפרד בגליל או בערבה, והם כמובן יכולים לבוא לידי ביטוי בשכונה או אפילו בריכוז של דירות שכורות בעיירת פיתוח או מטרופולין.

בהמשך להגיון זה, הקיבוץ העירוני פועל בשלושה נתיבים שונים למימוש הצרכים הכלכליים של חבריו: פרטני, קולקטיבי ומעורב. על פי הפורמט הפרטני, כל חבר בקיבוץ העירוני מוצא עבודה על פי יכולותיו ונטייתו, כמו למשל במערכת החינוך או בתעשיית ההיי-טק, ואת משכורתו הוא מכניס לאותה 'קופה משותפת', המהווה ביטוי מעשי לעקרון 'הניתוק בין התמורה לתרומה' או את עקרון 'שוויון ערך העבודה'. במלים אחרות, במודל כלכלי-חברתי זה, חבר אחד עשוי לחולל הכנסה של 20 אלף בעוד עמיתו יחולל הכנסה של 5000 ₪ בלבד. שניהם יתחלקו בהכנסה המשותפת על פי גודל משפחתם. הפורמט הקולקטיבי הוא באמצעות הפעלת יוזמה כלכלית או כמה יוזמות כלכליות משותפות על ידי כל חברי הקבוץ העירוני. במקרה כזה הפעילות הכלכלית המשותפת מחוללת הכנסות באופן משותף. הפורמט המעורב שהוא גם הנפוץ והסביר ביותר, משלב את שני הפורמטים הקודמים, הפרטני והקולקטיבי. כך או אחרת, עקרון 'שוויון ערך העבודה' נשמר, וחברי הקיבוץ העירוני הם הבעלים המשותפים של כל ההכנסות ועל פי החלטותיהם הדמוקרטיות המשותפות הם לוקחים אחריות על כל ההוצאות שמוסכם כי הן שיתופיות. עודף ההכנסות שנותר לאחר ההוצאות המוגדרות כמשותפות (בדרך כלל מדובר בתחומים כמו חינוך, בריאות, שיכון ופנסיה) מחולק לכל חבר בנפרד, לשימושו האישי.

לצד המימד הכלכלי-חברתי הפועל באופן המתואר לעיל תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשות האזרח המודרני (חשבונות בנק פרטיים, כרטיסי אשראי ותקשורת לסוגיה), מקיימים חברי הקבוצים העירוניים שיתוף חברתי-תרבותי. בדרך כלל מדובר בביטויים שונים ומגוונים של תפיסת העולם היהודית-ציונית, בין אם במתכונת 'תורנית' ובין אם במתכונת חילונית. טקסי המעברלידה, התבגרות, חתונה ומוות – ולוח השנה העברי מקבלים פרשנות יוצרת הנשענת על לימוד מתמשך של תוכני התרבות היהודית על כל רבדיה. הלימוד המשותף עצמו הוא ביטוי משמעותי נוסף לקשרים החברתיים ולשיתוף הרעיוני בין חברי הקבוצים העירוניים. שיתוף רעיוני זה מוביל לא פעם למעורבות ציבורית ופוליטית בחברה הישראלית הרחבה.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח הוועדה הציבורית לעניין הקיבוצים (ועדת פרידה - אוגוסט 2003) הוצעה ההגדרה הבאה לקיבוץ העירוני: "קיבוץ עירוני" - אגודה שיתופית הפועלת לתרומה ומעורבות חברתית בחברה הישראלית, המאורגנת על עקרונות של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך ומקיימת ערבות הדדית בעבור חבריה. הוצע להוסיף סיווג חדש זה לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו – 1995.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידאולוגיה המנחה את הקיבוצים העירוניים היא פעילות לצמצום פערים בחברה הישראלית העירונית והכללית. כלפי פנים מקיימים חברי הקיבוץ העירוני שותפות מלאה בתחומי הכלכלה, החינוך והתרבות. מיקום הקיבוץ בתוך עיר מאפשר לחבריו מגוון רחב של תחומי תעסוקה וקבלת שירותי חינוך ושירותים מוניציפליים אחרים מהיישוב. חלק מהקיבוצים העירוניים מגדירים את עצמם גם כ"קיבוצי מחנכים" - קהילות ייעוד, שמרבית חבריהם עוסקים בחינוך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל הוקמו כמה קיבוצים עירוניים בארץ שהמפורסם שבהם, אפע"ל (איגוד פועלים עירוני להתיישבות) שהוקם ליד תל אביב, מנה 200 חברים ופעל בשנים 1947-1951. קיבוץ עירוני נוסף פעל מספר שנים בעיר כרמיאל. קיבוצים אלה לא החזיקו מעמד והתפרקו.

באוגוסט 1948 הוקמה יחידת הנח"ל - נוער חלוצי לוחם - יחידה שנועדה לשלב שירות צבאי והתיישבות חקלאית. עד 1980 הקימה היחידה למעלה מתשעים היאחזויות נח"ל שחלק גדול מהן הפכו במרוצת השנים ליישובים אזרחיים. במשך הזמן, עם ההתקדמות הרבה בהתיישבות החקלאית בישראל, החלו לעלות רעיונות שיש לשנות את אופי פעילותו של הנח"ל. בנובמבר 1977, בוועידה ה-13 של ההסתדרות הכללית, נאם נציג ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי) יגאל בן-נון (לשעבר חבר "הפנתרים השחורים") וקרא להפנות את גרעיני הנח"ל להתיישבות קבע בערי פיתוח: "גרעינים אלה יהוו תשתית חברתית בריאה צעירה ודינמית שתקלוט מתיישבים מבחוץ ותהווה עתודה למנהיגות מקומית בעתיד". מנהיג תנועת ד"ש, סגן ראש הממשלה יגאל ידין (שהיה אחראי לתחום שיקום השכונות), תמך בגישה שיש להפנות חלק מגרעיני הנח"ל לעיירות הפיתוח ושלח מכתב בעניין זה לשר הביטחון עזר ויצמן אליו צירף את נאומו של בן-נון (תיק גל-7824/9):

החל משנת 1979 הוקמו מספר קיבוצים עירוניים על ידי קבוצות קטנות (עד 20 חברים) של יוצאי קיבוצים שהחליטו לפעול בחברה הישראלית העירונית כשותפים שווים ולא כמשפיעים מבחוץ. הקיבוץ הראשון שהוקם היה קיבוץ ראשית (משותף לדתיים וחילונים) בירושלים ואחריו הוקמו תמוז בבית שמש ומגוון בשדרות. באמצע שנות ה-90 התפצל 'קיבוץ ראשית' וקבוצה מתוכו הקימה את בית ישראל גם כן בירושלים. קיבוצים אלה לא הוקמו על ידי תנועה קיבוצית אך הצטרפו אל התנועות כקיבוצים חברים או נלווים.

קיבוצים עירוניים בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום פועלים בישראל כמה קיבוצים עירוניים: ראשית ובית ישראל בירושלים, מגוון בשדרות, מפרש בתל אביב, תמוז בבית שמש, והקיבוץ העירוני של קבוצות הבחירה-המחנות העולים משעול בנצרת עלית שהוא למעשה קיבוץ המאגד בתוכו מספר קבוצות שיתופיות בעלות "משק חינוכי" משותף. כמו כן ישנן קבוצות נוספות של תנועות בוגרים (של תנועות הנוער) תנועות שחיות בצורה שיתופית בערים שונות ומתכוונות להקים קיבוצים עירוניים נוספים.

בסוף שנת 2005 הוקם בעכו קיבוץ עירוני על ידי גרעינים של בוגרי הנוער העובד והלומד (חברי דרור ישראל). הקיבוץ הוא "קיבוץ מחנכים" וחבריו פעילים בקהילה בתחום החינוך באזור הגליל המערבי.

כיום קיימים קבוצים עירוניים בעכו, מגדל העמק, נצרת עלית, ירושלים, תל אביב, בית שמש, הרצליה, ראשון לציון, רחובות, חיפה ושדרות.

בשנת 2012 צמחה מתוך שותפות בין תנועות, ארגונים ורשתות של קהילות וקבוצות משימתיות בכל רחבי הארץ מועצת הקבוצות והקהילות המשימתיות בישראל. קבוצות הקיבוצים העירוניים החברות במועצה הן מזרמים שונים בחברה הישראלית (גרעיני בני מקום דרוזים, יוצאי אתיופיה וקווקז, תנועות מחנכים שיתופיות, גרעינים תורניים וקהילות חילוניות). מטרת המועצה הינה לחזק את המרקם החברתי במדינת ישראל על ידי חיזוקם ופיתוחם של קיבוצים עירוניים אלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אודי מנור, הערך "קיבוץ עירוני" בתוך אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, תל אביב 1998
  • אלי אברהמי ואודי מנור, קהילות ייעודיות שיתופיות בעיר ובכפר, אופקים בגאוגרפיה גיליון 66 (2006), עמ' 94-79

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]