קיגלר: חייו ומותו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כרזת ההצגה
מימין לשמאל: דינה בליי-שור, יוסי טולדו, דוד קיגלר ופלורנס בלוך

קיגלר: חייו ומותו הוא מחזה פרי עטו של עודד ליפשיץ שהוצג בבימויו של ליפשיץ באוקטובר 2012 בפסטיבל עכו ובתיאטרון אנסמבל הרצליה בשלהי 2012 בעונת 2012/13.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיגלר מקבל שיחת טלפון מאחיו החי בקנטקי, המודיעה לו שאחיו עומד למות. הוא נוסע על מנת להתרגש מחדש מהמפגש עם אחיו הגוסס ג'ון, בתקווה שהמפגש שוב יעורר בו זיק של חיים. לאחר תקופה של התעוררות רוחנית נוכח הגסיסה, ג'ון ניצל מן המוות ברגע האחרון והקשר בינו ובין קיגלר חוזר לסורו. המזכירה של קיגלר, רוחמה, בוחרת להשאר עם ג'ון בקנטקי, שהיה תמיד בין השניים האח המועדף.

קיגלר פותח עסק משלו, ומנסה להמשיך בתוכנית למציאת העצמי, עד שגם אותו תוקפת מחלה קטלנית. שוב נרקם קשר כנה בין האחים לנוכח המוות הממשמש של קיגלר, שלעומת אחיו ג'ון לפניו, בסופו של דבר אינו יוצא מהמחלה ומת.

אחרי התאבלות משותפת וכנה בין השלושה בה שותף גם קיגלר והתעוררות הזוגיות מצדם של ג'ון ורוחמה, לצלו של המוות, ממשיך קיגלר במסעו במחוזות המתים, שם הוא פוגש את ורגיליוס, שליווה את דנטה אל התופת. ורגיליוס מלווה גם את קיגלר, ומלמד אותו את סודו של הסבל והאושר שתכליתו: 'הסתפק במה שיש, תקח מה שנותנים, והכי חשוב – היה נחמד לעצמך'.

ג'ון ורוחמה רואים את קיגלר נושא מונולוג בביקורו בתופת, ביקור שלמעשה הופך הצגה, לעיניהם של הצופים החדשים. האחים שוב נפגשים כצופה ופרפורמר. לאחר ההצגה פוקד קיגלר את חלומו של ג'ון, שם השניים מחליטים להתאחד ולהיות 'אחים לנצח'.

אמם של השניים מודיעה שאחרי שקיגלר עזב את הארץ, היא החליטה בעצמה למות. הם חוזרים לארץ כדי לחגוג את מותה של האם ולהקים מחדש את העסק המשפחתי, חברת ביטוח שתובעת את לקוחותיה, מתוך הטיעון 'כי רק הסבל מביא לתוצאות'.

הרופאה שוב מופיעה, ומודיעה שהמוות של קיגלר היה טעות. בנוסף, היא מגלה, התהליך כולו היה חלום, אירוע טיפולי שהוזמן עבורו. הדמויות מתפזרות. קיגלר שוב מתעורר במשרדו, ומגלה שלא השתנה כלל, כפי שהבטיח כבר בהתחלה ('קיגלר שמופיע במערכה הראשונה, במערכה החמישית הוא לא משתנה'), אבל משוכנע שהיד עוד נטויה, והשינוי המיוחל הוא רק עניין של זמן.

אודות ההצגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שי בר יעקב כתב על ההצגה בידיעות אחרונות:

"זוהי דרמה מלאת מודעות עצמית על דמות אפורה ומרוכזת בעצמה היוצאת למסע גילוי עצמי רוחני דרך מפגש עם אחיה הנוטה למות החי באמריקה. הטקסט השנון והמתוחכם הופך בידיהם של השחקנים המצוינים – דוד קיגלר (המגלם בחינניות רבה את הדמות הראשית), יוסי טולדו, אלברט כהן, דינה בליי-שור ורחל דובסון – למסע טרגי-קומי מפתיע ואירוני. מעל לכולם בולטת פלורנס בלוך הנהדרת כמזכירה רוחמה המלווה את קיגלר במסעו הרוחני ונוטשת אותו לטובת האח. בסך הכל, זוהי הצגה חכמה ומגרה שחושפת כותב צעיר ומוכשר בעל סגנון כתיבה מקורי ורענן – אחר במובן הטוב של המילה." [1]

מרט פרחומובסקי כתב על ההצגה בטיים אאוט תל אביב:

'"קיגלר, חייו ומותו" היא הצגה שיתרונה המרכזי הוא הטקסט. מדובר בעבודה דרמטית רצינית וחכמה, שמשתעשעת (שוב, בדומה ללוין) עם החיים כתיאטרון ותיאטרון כחיים, תוך כדי הבחנות אקזיסטנציאליסטית חכמות ולא מעט הומור קר כקרח. מכיוון שלליפשיץ יש קבוצה של שחקנים טובים מאוד, ההצגה מצליחה לעניין לכל אורכה. עם זאת, יש פער בין הטקסט המרשים לבין הבימוי של ליפשיץ, שנותר רוב הזמן זהיר ומהסס, ואינו מצליח לתרגם את החומר הכתוב למציאות בימתית חיה ונושמת. יש אמנם רגעי ברק מובהקים על הבמה, בכל הנוגע במיזאנסצנה והשימוש בתפאורה, אך הסך הכל נותר עדין ומנומס מדי, מכדי להתרומם באמת.' [2]

היוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחזאי - עודד ליפשיץ
  • במאי - עודד ליפשיץ
  • עיצוב תפאורה - אנה זיו
  • עיצוב תלבושות- אנה זיו
  • הלחנת מוזיקה - דודי זבה
  • עיצוב תאורה - עומר שיזף

השחקנים (לפי סדר הופעתם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שי בר-יעקב, "שי בר-יעקב בפסטיבל עכו – מחפשים אחר", בעיתון ידיעות אחרונות, 2 באוקטובר 2012, עמ' 22.
  2. ^ מרט פרחומובסקי, ‏ביקורת תיאטרון: "פופר" בקאמרי + "קיגלר" באנסמבל הרצליה, באתר "במחשבה שנייה", 1 בנובמבר 2012, התפרסמה במקור בטיים אאוט תל אביב