קידוד (זיכרון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קִידּוּד הוא כלל תהליכי עיבוד המשפיעים על הכנסת מידע לתוך הזיכרון, כך שיוכל להישלף בעתיד[1].

מסלול קידוד המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול קידוד המידע הוא חלק מתהליך התפיסה. בתחילה גירויים הנקלטים מהסביבה מציפים את החושים באופן בלתי מאורגן ואקראי. המידע שנאסף בקולטני החישה הללו מועבר למוח דרך מערכת העצבים[2]. לאחר מכן, אותו המידע שנקלט בחושים צריך לעבור תהליך רב-שלבי על מנת שישתמר בזיכרון. על כל שלב במסלול קידוד המידע אחראי מנגנון מתאים הפועל באופן ייחודי ומקודד את המידע באופן מסוים המשתנה משלב לשלב. בין הגורמים המשתנים כוללים רמת המודעות והשליטה על התהליך, אופן ייצוג המידע, קיבולת הפרטים ומשך הזמן שבו ניתן לשמרם.

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים כמויות עצומות של מידע אודות הסביבה[3]. מסלול קידוד המידע מתחיל מהזיכרון החושי, בו מידע שנקלט מהחושים נשמר באופן פסיבי ולא מודע לזמן קצר ביותר המאפשר לתהליכים קוגניטיביים לסנן את הפרטים החשובים מתוך שלל הגירויים מהסביבה. המידע הנבחר עובר באופן זמני לזיכרון לטווח קצר, המסוגל להכיל כשבע יחידות מידע בלבד. בהמשך המידע שהצליח לעבור התגבשות מאוחסן באופן קבוע ויציב בזיכרון לטווח ארוך המבוסס על משמעות[1].

אחד הגורמים המשפיעים על קידוד ושליפה של זיכרונות הוא הסכמה. הסכמה מתפקדת כמסגרת התייחסות, המאפשרת לאדם לארגן ולעבד את המידע הרב המתקבל מהסביבה באופן יעיל על סמך ניסיון העבר. באופן זה היא מסייעת לחשיבה האנושית להתגבר על צוואר הבקבוק של זיכרון העבודה ולהתמודד טוב יותר במצבים של היצף מידע. עם זאת, הסכמה מראה עמידות מפני נתונים הסותרים אותה ונוטה לעודד התנהגות שתוביל לאימות של נכונותה. כתוצאה מכך היא עלולה לגרום למצבים של נטאי מחשבתי או נבואות שמגשימות את עצמן[4].

הגברת יעילות הקידוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום שתפקודי הזיכרון מתבססים בין היתר על תהליך הקידוד[1], ישנן שיטות המאפשרות למידה יעילה יותר של מידע חדש לאורך זמן.

  • שינון - יכול להאריך את השהות של מידע בזיכרון לטווח קצר על ידי תהליך מודע ונשלט. באופן זה ניתן להגביר את הסיכוי שיעבור לזיכרון לטווח הארוך. שיטה זו של שינון משמר מתאימה בעיקר עבור מידע שמיעתי שניתן לקדד באופן צלילי-פונולוגי, המאפיין את הזיכרון לטווח קצר והיא נחשבת לצורת עיבוד שטחית[1]. אחד העקרונות המשמשים בהקשר זה הוא כל הקצר קודם.
  • ארגון הגירויים על פי סוגים - יכול לשפר את תהליך השליפה. לדוגמה, חלוקה של רשימת מילים על פי קטגוריות[1].
  • התאמת ההקשר - שיטה זו מתבססת על עקרון ייחודיות הקידוד המתמקד במידת החפיפה בין תהליכי השליפה והקידוד. הוא הטוען שמשום שהגירויים מקודדים בזיכרון יחד עם ההקשר שבו הוצגו, התאמת ההקשר לזה שבו ידרשו להישלף בעתיד יכולה לתרום רבות להצלחת השליפה. זאת משום שהיזכרות באירוע מסוים מעוררת את עקבות הזיכרון הקשורים אליו, כך שרמזי הקשר יכולים לשמש כרמזי שליפה יעילים. דוגמה לכך היא התופעה בה קשה יותר לזהות אנשים שאנו פוגשים מחוץ להקשר שאנו רגילים אליו (למשל מפגש של פקיד הבנק הקבוע בחוף הים). מסיבה זו מומלץ לקודד מידע בדרכים רבות ככל הניתן, כך שיוכל להישלף במגוון הקשרים. למידה רב-חושית מתבססת על העיקרון הזה של השערת הקידוד הכפול. בנוסף, גם רמז העתק יכול לעודד את השליפה משום שהוא כולל את משמעות המילה, אשר מקושרת להקשר הייחודי של האירוע שבו קודדה, ומשחזר אותו באופן עקיף[1].
  • למידה מתוך משמעות - משום שקידוד המידע בזיכרון לטווח הארוך מתבסס על משמעות, היא יכולה לשפר את סיכויי השליפה שלו בעתיד באופן מוצלח בהרבה מחזרה ושינון. בהתאם לכך, יעיל יותר לקשר פרטים חדשים לידע קודם וסכמות קיימות, משום שפעולה זו מרחיבה את המשמעות שלהם. השלבים שבהם מתבצע העיבוד הסמנטי שבו מופקת המשמעות המלאה של הגירוי נקראים שלבי עיבוד עמוק. שלבים אלו מובדלים שלבי עיבוד שטחי אשר מתמקדים בתכונות הפיזיקאליות של הגירוי[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • How We Make Memories - סרטון הסבר של Crash Course Psychology על יצירה ושליפה של זיכרונות דרך מאגרי הזיכרון השונים סרטונים
  • Remembering and Forgetting - סרטון הסבר של Crash Course Psychology כיצד תהליך הקידוד יכול להשפיע על השליפה סרטונים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ שלמה שרן ויעל שרן (1971). ליקויי למידה ותיקונם. רעננה: ספרית פועלים.
  3. ^ Coren, S., Ward, L. M., & Enns, J. T. (1999). Sensation and Perception. 5th. New York: Harcourt Brace College Publishers.
  4. ^ Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.