קידוניה
 | |||||||||
| חורבות קידוניה. | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תרבויות |
התרבות המינואית  | ||||||||
| סוג |
עיר עתיקה | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 יוון | ||||||||
| קואורדינטות | 35°31′02″N 24°01′11″E / 35.5173°N 24.0196°E | ||||||||
  | |||||||||
קידוניה (ביוונית: Κυδωνία) הוא אתר ארכאולוגי מינואי, שכלל ארמון, הממוקם על החוף הצפוני-מערבי של כרתים שביוון.
ב-2025 הוכרז הארמון אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, חלק מאתר המורשת העולמי הסדרתי המרכזים הארמוניים המינואיים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיתולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קידוניה היה יישוב מינואי חשוב ולאחר מכן עיר-מדינה (פוליס) ביוון העתיקה בצפון-מערב כרתים, במקום שבו נמצאת כיום העיר חאניה. על פי ההיסטוריון והגאוגרף סטראבון, בתקופה הקלאסית, הייתה קידוניה העיר החזקה ביותר בכרתים אחרי קנוסוס וגורטין.
על פי אגדה מכרתים, או מינוס או המלך קידון, בנם של הרמס ושל בתו של מינוס, אקאקאליס (אנ'), היה מייסד העיר. עם זאת, לפי תאוריה ארקאדית, קידוניה נוסדה על ידי תושבי טגאה (אנ'), מכיוון שקידון היה בנו של הנסיך טגאטס (אנ'). כבר הומרוס מזכיר כי הקידונים (גר') היו אחד מחמשת העמים העתיקים של כרתים, וכי הם התיישבו בשני צידי הנהר ירדאנוס. הקידונים מוזכרים גם באינאיס של ורגיליוס כקשתים טובים.
תקופת יוון העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה של קידוניה הופכת מוחשית יותר רק במחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס.
- ייסוד מחדש על ידי הסאמים: בסביבות 520 לפנה"ס, פליטים מסאמוס, שנמלטו מעירם לאחר מרד כושל נגד פוליקרטס, ייסדו את קידוניה מחדש.
- כיבוש על ידי האייגינטים: חמש שנים לאחר מכן, המתיישבים הסאמים הובסו בקרב ימי על ידי כוחות מאוחדים של תושבי אגינה וכרתים, והאייגינטים עצמם התיישבו בקידוניה. מאז, העיר קיבלה אופי דורי.
- תקופת המלחמות: במהלך המלחמה הפלופונסית בשנת 429 לפנה"ס, כוחות של אתונה ששטו לכרתים ב-20 ספינות בהזמנת תושבי העיר השכנה פוליכנה, החריבו את אזור קידוניה. בסביבות 342 לפנה"ס, העיר הושמה במצור על ידי פלאיקוס (אנ') מפוקיס (אנ'), שגם נהרג במקום.
בנה המפורסם ביותר של העיר הוא כנראה הפסל קרסילאס (אנ').
התקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה ההלניסטית, בתחילת המאה השלישית לפנה"ס, קידוניה הייתה בת ברית של אפטרה (אנ') הסמוכה.
- בריתות ומלחמות: בסביבות 219 לפנה"ס, קידוניה השתייכה לליגה של קנוסוס, שהייתה בעלת ברית של אטוליה. היא הושמה במצור על ידי תושבי פוליריניה (אנ'), שנתמכו על ידי כוחות עזר ממקדוניה (אנ') והליגה האכאית, ואולצה לעבור מהליגה של קנוסוס לליגה של פוליריניה. שלושים שנה לאחר מכן, קידוניה יצאה למלחמה נגד גורטין וקנוסוס.
- עימותים עם רומא: בשנת 184 לפנה"ס שכנע השליח הרומי אפיוס קלאודיוס פולכר (אנ') את הקידונים לנטוש את האזור של פלסארנה (אנ'), שבו התיישבו.
- התמודדות עם אויבים ובגידות: בשנים 171-170 לפנה"ס, הקידונים כמעט איבדו את עירם לטובת בני גורטין, אך הצליחו להתגונן בעזרת כוחותיו של מלך פרגמון, אאומנס השני (אנ'). כמעט מיד לאחר שהצליחו לחמוק מהסכנה, הם הפרו את ההסכם ותקפו את אפולוניה, הרגו את הגברים וחילקו את רכושם בינם לבין עצמם.
תחת שלטון רומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך "מלחמת מיתרידטס השלישית", שניהלו הרומאים נגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, נלחם מרקוס אנטוניוס קרטיקוס (אנ') (אביו של מרקוס אנטוניוס) ללא הצלחה רבה נגד הכרתים בשנים 72–71 לפנה"ס, וביניהם גם יחידות מקידוניה.
בשנת 69 לפנה"ס ניצח קווינטוס קאיקיליוס מטלוס קרטיקוס (אנ') בקרב בקידוניה את הכרתים תחת פיקודו של המצביא לסתנס, שלאחר התבוסה נמלט לקנוסוס. קידוניה נכנעה למטלוס.
אוקטביאנוס, לימים הקיסר אוגוסטוס, הכריז על העיר כעיר אוטונומית בשנת 30 לפנה"ס, כיוון שתמכה בו במאבקו נגד יריבו מרקוס אנטוניוס.
בתקופה הרומית המאוחרת, קידוניה הפכה למרכז של בישוף נוצרי.
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקומה המדויק של קידוניה נקבע בתחילה על בסיס מקורות היסטוריים על ידי עורך הדין והנוסע רוברט פשלי (אנ') בתחילת המאה ה-19, מכיוון שחפירות עדיין לא היו אפשריות. חפירות שיטתיות החלו רק בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, אך חלקים גדולים מקידוניה הקדומה והעתיקה כוסו על ידי ביצורים במהלך השלטון הערבי והטורקי.
במבצר גבעת קסטלי, שבנמל של חאניה, חפירות ארכאולוגיות גילו שברי חרס וממצאים המתוארכים מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה המינואית המאוחרת IIIC.[א][2] ממצאים דלים, כמו קירות ורצפות, מאשרים כי התיישבות שיטתית בגבעה החלה בתקופת המינואית הקדומה II (EM II).
התקופה המינואית התיכונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת הברונזה התיכונה, התרבות החומרית בכרתים מכונה התקופה המינואית התיכונה (MM). בתקופת MM IA (1900/1925–2000/2050 לפנה"ס לערך), האדריכלות עדיין הייתה של "תקופה הארמונית הישנה"[ב]. שכבות אלו נהרסו עם בניית העיירה ב"תקופת ההתחדשות הארמונית".[ג] בתקופת MM III (1650/1675–1720/1750 לפנה"ס לערך) נבנה ארמון, שסימן את תחילת תקופת ההתחדשות הארמונית.
בקידוניה התגלה ארכיון גדול של לוחות כתב ליניארי א' (97 לוחות), הארכיון השני בגודלו מסוגו. הלוחות תיעדו בעיקר רישומים כלכליים של תוצרת חקלאית, בני אדם ובעלי חיים.
התקופה המינואית המאוחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגבעת קסטלי שבקידוניה נחשף גם "בית מינואי" (בית מספר I) שכלל אולם אופייני. בית זה נהרס בשריפה בתקופת המינואית המאוחרת IB (LM IB). הבתים מתקופת LM IIIA היו חלק מיישוב ארמוני, שהתקיים עד תקופת LM III ולאחר מכן ננטש. העיר התפרשה מעבר לגבעת קסטלי, כפי שחשפו חפירות ברחוב דסקאלוגיאניס, שם נחשף מקדש או "אגן היטהרות" מתקופת LM I. גילוי אוסף של לוחות בכתב ליניארי א' ובכתב ליניארי ב' מצביע על קיומו של ארכיון. בנוסף, ארכאולוגים זיהו קיומו של בית מלאכה מקומי לייצור כלי חרס, שהיה פעיל בתקופת LM III.
בתקופת המינואית המאוחרת IIA (LM IIIA; 1405/1435–1325/1360 לפנה"ס לערך), נבנו בעיר בתים חדשים. בסוף תקופה זו, הבתים נהרסו בשריפה. ב"בית 1" נמצאו שלושה לוחות של כתב ליניארי ב'. בתקופת המינואית המאוחרת IIIB (LM IIIB; 1325/1360–1190/1200 לפנה"ס לערך), העיר נבנתה מחדש. בניגוד לאתרים אחרים בכרתים, קידוניה שמרה על פעילות מסחרית ענפה. בתקופות LM IIIA ו-LM IIIB, היא הייתה מרכז מסחרי וימי גדול, וייצאה כלי חרס, שמן, בשמים ויין לכל רחבי האגן האגאי.
נראה שבסוף תקופת המינואית המאוחרת IB (LM IB), קידוניה ננטשה לפרק זמן.
התקופה המיקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה המיקנית התגלה כתב ליניארי ב' בכרתים רק באתרים של קנוסוס, קידוניה ומליה. ממצא זה מעיד על קיומו של סקריפטוריום וארכיון בתוך ארמון אפשרי בקידוניה. שם העיר מוזכר לראשונה בלוחות כתב ליניארי ב' מקנוסוס.
בחפירות התגלו מטבעות רבים שנטבעו על ידי העיר החל מהמאה ה-4 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה-3 לספירה.
ממצאים ארכאולוגיים מקידוניה, החל מהתקופה הנאוליתית, נשמרים במוזיאון הארכאולוגי של חאניה (אנ').
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הכרונולוגיה המינואית מחולקת לתקופה המינואית הקדומה (EM - Early Minoan), התקופה המינואית התיכונה (MM - Middle Minoan) והתקופה המינואית המאוחרת (LM - Late Minoan), בכל תקופה יש חלוקת משנה נוספת המפורטת בקישור
- ^ באנגלית Protopalatial era, "תקופת הארמונות הקדמונית"
- ^ באנגלית Neopalatial era, "תקופת הארמונות החדשה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| המרכזים הארמוניים המינואיים | ||
|---|---|---|
|
  | |
|---|---|
|