קיווית אדומת-משקפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקיווית אדומת-משקפיים
קיווית אדומת-משקפיים


קובץ צליל קריאות

מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: חופמאים
משפחה: חופמיים
סוג: קיווית
מין: קיווית אדומת-משקפיים
שם מדעי
Vanellus indicus
‏בודארט, 1783
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קִיוִית אֲדֻמַּת-מִשְׁקָפַיִם (שם מדעי: Vannelus indicus) היא מין מהסוג קיווית שבסדרת החופמאים. קיווית זו נפוצה ממערב אסיה וחלקים מהמזרח התיכון, דרך דרום אסיה ותת-היבשת ההודית, ועד דרום-מזרח אסיה וחצי האי המלאי.

בישראל היא מזדמנת נדירה ביותר בחורף עם 6 תצפיות, האחרונה מביניהן ב-15 בינואר 2024 ליד יסוד המעלה בעמק החולה.

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיווית אדומת-המשקפיים תוארה לראשונה על-ידי חוקר הטבע הצרפתי הרוזן ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון, בספרו Histoire Naturelle des Oiseaux ב-1781.[2] בופון לא העניק לה שם מדעי, אך הביולוג ההולנדי פיטר בודארט העניק לה את השם Tringa indica בספרו Planches Enluminées ב-1783.[3] ההולוטייפ של המין נאסף בגואה.[4]

שם הסוג Vanellus הוא מילה לטינית עבור הקיווית, מקורו מצורת הקטנה ל-vannus, מעין כברה מקש ששימשה בעבר כדי לברור גרגרי חיטה. ההקשר מגיע ככל הנראה בשל הדמיון לצליל חבטות הכנף של הקיוויות. שם המין הספציפי indicus הוא מלטינית על שם India, הודו, שהקיווית נפוצה שם.[5]

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין מחולק לארבעה תת-מינים הנבדלים זה מזה בניוציים ובתפוצתם, וכן בהרגלי הנדידה שלהם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי קיווית בעלת מראה בולט: הכנפיים והגב בצבע חום בהיר, המקבל ברק סגול עד ירוק בעונת החיזור; אבל הראש, החזה והחלק הקדמי והאחורי של הצוואר שחורים. בצוואר כתם לבן בולט המתחבר אל הבטן והזנב (מלבד אצל תת-המין הסרי לנקי). הזנב לבן עם פס שחור לפני קצהו. העין מוקפת בטבעת-עין אדומה הממשיכה לדלדל קטן בכיוון המקור (דבר המעניק לה מעין משקפיים, ומכאן שמה), המקור אדום בעל קצה שחור, והרגליים ארוכות וצהובות. בתעופה בולטים פסי כנף לבנים שנוצרים על-ידי הסוככות הלבנות.[6] תעופתה איטית למדי עם חבטות כנף עמוקות, אך היא מסוגלת לזריזות ומיומנות אקרובטית בעת הגנה על קן או בהימלטות מטורף אווירי, כמו ניצים.[6]

שני הזוויגים דומים בניצויים, אך לזכרים כנף ארוכה ב-5% והם נוטים להיות בעלי דורבן ארוך יותר במפרק הכנף. אורך הקיוויות 32–35 ס"מ, מוטת הכנפיים 80–81 ס"מ כשכל כנף באורך של 20.8-24.7 ס"מ עם ממוצע של 22.3 ס"מ (מלבד V. i. lankae שלו ממוצע של 21.7 ס"מ). אורך המקור הוא 3.1–3.6 ס"מ והשרשכף 7–8.3 ס"מ. אורך הזנב הוא 10.4–12.8 ס"מ. המשקל 110–230 גרם.[7][8]

למראה הבולט שלה מתווסף אופיה הקולני, כשהיא נוהגת להשמיע קריאות אזהרה קולניות "די-די-דו-וויט", גם ביום וגם בלילה.[9]

נצפו פרטים בעלי לוויציזם (אנ').[10]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיווית זו יציבה ומקננת מדרום-מערב אסיה (עיראק, מערב איראן, המפרץ הפרסי) מזרחה על פני דרום אסיה (בלוצ'יסטן, סרי לנקה, אפגניסטן, פקיסטן, כל תת-היבשת ההודית; עד רום של 1,800 מטר בקשמיר ונפאל ו-2,300 מטר בהימלאיה), עם תת-מין נוסף מזרחה יותר בדרום-מזרח אסיה וחצי האי המלאי עד סינגפור. עשויה לנדוד בגובה באביב ובסתיו (למשל בצפון בלוצ'יסטן או בצפון-מערב פקיסטן), ומתפשטת באופן נרחב במונסונים כשנוצרים בתי גידול חדשים,[6] אבל ככלל האוכלוסיות יציבות.[11]

תצפיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין אסייתי זה הוא מזדמן נדיר ביותר בחורף לישראל, עם 6 תצפיות עד היום.

תצפיות בקיווית אדומת-משקפיים בישראל[12]
תאריך מיקום הערות
22.11.1991 אילת נשארה כחודשיים
31.10.2001 מט"ש אילת[13] נצפתה במשך ארבעה חודשים
13.11.2017 שדות כפר בלום
12.01.2018 בריכות הדגים של אפיקים נשארה כחודש
02.02.2022 מאגר תרצה שבבקעת הירדן
15.01.2024 סמוך ליסוד המעלה

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיוויות נצפות בדרך כלל בזוגות או בשלשות בשטחים פתוחים מושקים היטב, בשדות חרושים, בשטחי מרעה ובשולי שלוליות וגדות נחלים. מדי פעם הן מתלהקות במספרים גדולים יותר, המגיעים ל-200 פרטים.[14] היא נוהגת להתרוצץ בקפיצות קצרות וצוללת קדימה באלכסון (עם רגליים ישרות) כדי ללקט מזון באופן טיפוסי לחופמאים.[15] נאמר כי הן ניזונות בלילה, כשהן פעילות במיוחד סביב ירח מלא.[7] היא ערנית בצורה יוצאת דופן ובלתי פוסקת ביום ובלילה, והיא הראשונה לזהות פולשים ולהשמיע קריאות אזעקה; לכן נחשבת למטרד בעיני ציידים.

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הקינון מתרחשת בעיקר ממרץ עד אוגוסט. מצג החיזור של הזכר מורכבת מניפוח נוצותיו והפניית מקורו כלפי מעלה. לאחר מכן הזכר מדשדש מסביב לנקבה. מספר זכרים עשויים לחזר יחד בפני נקבות בקרבה זה לזה.[14] הביצים מוטלות בשקע בקרקע, כשלעיתים שולי הקן המאולתר מעוטרים בחלוקי נחל וצואת עיזים או ארנבות.[16] התטולה מורכבת מכ-3–4 ביצים בעלות צבע צהבהב מוכתם בנקודות שחורות, והן בעלות צורה מחודדת במעט, גודלן 42 על 30 מ"מ בממוצע. הקינים קשים לאיתור, מכיוון שהביצים בעלות צבעי הסוואה ומשתלבות היטב במראה הקרקע.[6] באזורים מאוכלסים, לפעמים הקיוויות ימקמו את קינן על גגות.[17][18][19] הן תועדו מקננות על אבנים בין פסי מסילת רכבת, כשהבוגר עוזב את הקן בזמן שרכבות חולפות.[20] קינים שהיו תחת איום בשל פעולות חקלאיות הועברו בהדרגה על-ידי הזזה של הביצים.[21] בזמן הקינון ינסו ההורים להגן על הקן באמצעות צלילות אוויריות על האיום או בהסחת דעתם של טורפים פוטנציאליים.[22][23][24][25] גם הזכר וגם הנקבה משתתפים בדגירה על הביצים, ומסיחים את הטורפים באמצעות העמדת פנים של פציעה או נפנוף בכנפיים כדי להרתיע איומים על הקן. הביצים בוקעות תוך 28 עד 30 ימים. הצלחת הקינונים עומדת על כ-40%. תמותת ביצים גבוהה (~43%) נובעת מטריפה של נמיות, עורבים ודיות. אצל האפרוחים יש תמותה נמוכה יותר (8.3%) וסיכויי ההישרדות שלהם משתפרים לאחר השבוע הראשון.[26]

בדומה לקיוויות אחרות, הן נוהגות להספיג את נוצות הבטן שלהן כדי לספק מים לאפרוחים, וכן כדי לקרר את הביצים במזג אוויר חם.[27][28]

  • ביצים של תת-המין המערבי V. i. aigneri, אוסף מוזיאון טולוז
    ביצים של תת-המין המערבי V. i. aigneri, אוסף מוזיאון טולוז
  • אפרוחים וביצים בשקע-קן בקרקע. האפרחוים בוקעים באופן סינכרוני ובעלי צבעי הסוואה לניצויים; הם נוהגים לשכב בדממה בלא תנועה בהבחינם באיום מתקרב.[6]
    אפרוחים וביצים בשקע-קן בקרקע. האפרחוים בוקעים באופן סינכרוני ובעלי צבעי הסוואה לניצויים; הם נוהגים לשכב בדממה בלא תנועה בהבחינם באיום מתקרב.[6]
  • האפרוח עוזב את הקן ועוקב אחר הוריו תוך זמן קצר מהבקיעה
    האפרוח עוזב את הקן ועוקב אחר הוריו תוך זמן קצר מהבקיעה
  • פרט צעיר
    פרט צעיר

הן נוהגות לשכשך בשלוליות מים' ולעיתים קרובות ישקיעו זמן רב בשינוץ (סידור הנוצות) בעזיבת הקן או לאחר הזדווגות. לפעמים הן נחות עם הגוף על הקרקע כשרגליהן מונחות על הקרקעף ובפעמים אחרות הן עשויות לנוח על רגל אחת.[29]

לפרטים בוגרים ובריאים יש מעט טורפים והם מסוגלים לעופף במהירות וזריזות כאשר נצים או בזים רודפים אחריהם.[6] נטען כי בשרה של הקיווית לא טעים בהתבסס על עדויות של גיאולוג הודי שציין כי גור טיגריב רעב סירב לאכול את בשרן.[30] כמה תולעי סרט אנדופרזיטיות, נמטודות וטרמטודות תוארו מהמין.[31][32][33] תמותה הנגרמת מזיהום בדרכי הנשימה על ידי בקטריות מהמין Ornithobacterium rhinotracheale תועדה אצל קיוויות בשבי בפקיסטן.[34]

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזונתה של הקיווית כוללת מגוון של חרקים, חלזונות וחסרי חוליות אחרים, רובם מלוקטים מהקרקע. הן עשויות גם לאכול מכמה מיני דגניים. הן ניזונות בעיקר במהלך היום, אך הן עשויות לאכול גם בלילה. לפעמים הן עשויות להשתמש ברגליים כדי לגרום לתנועת חרקים באדמה רכה.[35]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה הולך ומתמעט בתפוצתו המערבית, אך מצוי בשפע בחלק גדול מדרום אסיה, ונצפה כמעט בכל בית גידול ביצתי בתפוצתו. בשל היותו בעל תפוצה נרחבת ואוכלוסיה עולמית גדולה המוערכת בכ-50,000–60,000 פרטים בוגרים, מוערך המין במצב שימור של "ללא חשש" ברשימה האדומה של IUCN.[36]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקים מהודו, אמונה מקומית גורסת כי הקיווית ישנה על גבה כשרגליה מופנות כלפי מעלה, ומטאפורה הינדית "Titahri se asman thama jayega" ("האם הקיווית יכולה לתמוך בשמים?") מתייחסת לאנשים שהלוקחים על עצמם משימות שמעבר ליכולתם או כוחם.[37]

בחלקים של ראג'סטאן מאמינים שהטלת ביצים על ידי הקיוויות על קרקע גבוהה היא אינדיקציה לגשמים טובים צפויים.[38] ידוע כי ביצי קיווית נאספות על ידי העוסקים ברפואה מסורתית.[39][40][41] הבהילים ממלווה האמינו שהטלת ביצים על ידי הקיוויות בערוצי נחל יבשים באה כאזהרה על מיעוט גשמים או בצורת. ביצים שהוטלו על הגדות, לעומת זאת, נחשבו כאינדיקציה לגשמים רגילים.[42]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התת-מין המזרחי V. i. atronuchalis, תאילנד
    התת-מין המזרחי V. i. atronuchalis, תאילנד
  • בוגר בלבוש חיזור, תאילנד
    בוגר בלבוש חיזור, תאילנד
  • תקריב ראש המראה את הדלדל האדום. דלהי, הודו
    תקריב ראש המראה את הדלדל האדום. דלהי, הודו
  • הורה בקן עם אפרוח שאך בקע וביצה נוספת, סרי לנקה
    הורה בקן עם אפרוח שאך בקע וביצה נוספת, סרי לנקה
  • הורה מגונן על צאצאו, סרי לנקה
    הורה מגונן על צאצאו, סרי לנקה
  • אפרוח במבט חזיתי, סרי לנקה
    אפרוח במבט חזיתי, סרי לנקה
  • קיווית בוגרת חושפת את הדגם האופייני בחלקים העליונים, הודו
    קיווית בוגרת חושפת את הדגם האופייני בחלקים העליונים, הודו
  • בתעופה, הודו
    בתעופה, הודו
  • החלקים התחתונים בתעופה
    החלקים התחתונים בתעופה
  • סרטון של קיווית מתרוצצת על גדות אגם, דובאי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיווית אדומת-משקפיים בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התת-מין הראשון שהוגדר ושעל פיו תואר המין לראשונה. נושא את אותו השם המדעי כמו שם המין.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קיווית אדומת-משקפיים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Buffon, Georges-Louis Leclerc de (1781). "Le Vanneau armé des Indes". Histoire Naturelle des Oiseaux (בצרפתית). Vol. 15. Paris: De L'Imprimerie Royale. p. 101.
  3. ^ Boddaert, Pieter (1783). Table des planches enluminéez d'histoire naturelle de M. D'Aubenton : avec les denominations de M.M. de Buffon, Brisson, Edwards, Linnaeus et Latham, precedé d'une notice des principaux ouvrages zoologiques enluminés (בצרפתית). Utrecht. p. 50, Number 807.
  4. ^ Peters, James Lee, ed. (1934). Check-list of Birds of the World. Vol. 2. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. p. 238.
  5. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 178, 397. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Ali, S & S D Ripley (1980). Handbook of the birds of India and Pakistan. Vol. 2 (2nd ed.). Oxford University Press. pp. 212–215.
  7. ^ 1 2 Hayman, P.; J. Marchant; T. Prater (1986). Shorebirds: an identification guide to the waders of the world. Croom Helm, London. pp. 274–275.
  8. ^ Popko Wiersma, Guy M. Kirwan, Red-wattled Lapwing (Vanellus indicus), version 1.0, Birds of the World, 2020 doi: 10.2173/bow.rewlap1.01species_shared.bow.project_name
  9. ^ Pamela C. Rasmussen & John C. Anderton (2005). Birds of South Asia: The Ripley Guide. Smithsonian Institution & Lynx Edicions. ISBN 84-87334-67-9. OCLC 60359701.
  10. ^ Mehra SP; N Singh & S Mehra (2008). "Sighting of a partially albino Red-wattled Lapwing Vanellus indicus in Udaipur, Rajasthan". Indian Birds. 4 (3): 120.
  11. ^ Saini, SS (1972). "Unexpected summer visitors in the Himalayas – Redwattled Lapwing". Newsletter for Birdwatchers. 12 (8): 5–6.
  12. ^ Database of rarity records in Israel, israbirding
  13. ^ Rami Mizrachi, תצפית - 22 נוב 2001 - Eilat (general area) אילת (כללי) - 19 מינים, באתר eBird.org, ‏2001-11-22
  14. ^ 1 2 Vyas, Rakesh (1997). "Flocking and courtship display in Redwattled Lapwing (Vanellus indicus)". Journal of the Bombay Natural History Society. 94: 406–407.
  15. ^ Ali, Salim (1996). Book of Indian Birds, Salim Ali centenary edition. Mumbai: Bombay Natural History Society/Oxford University Press. p. 139.
  16. ^ Sharma, SK (1992). "Use of droppings of Indian Hare for nest making by Redwattled Lapwing". Newsletter for Birdwatchers. 32 (7&8): 19.
  17. ^ Mundkur, Taej (1985). "Observations on the roof-nesting habit of the Redwattled Lapwing (Vanellus indicus) in Poona, Maharashtra". Journal of the Bombay Natural History Society. 82 (1): 194–196.
  18. ^ Tehsin, Raza H; Lokhandwala, Juzer (1982). "Unusual nesting of Redwattled Lapwing (Vanellus indicus)". Journal of the Bombay Natural History Society. 79 (2): 414.
  19. ^ Reeves, SK (1975). "Unusual nesting by Red-wattled Lapwing". Newsletter for Birdwatchers. 15 (2): 5–6.
  20. ^ McCann, Charles (1941). "Curious nesting site of the Red-wattled Lapwing (Lobivanellus indicus indicus Bodd.)". Journal of the Bombay Natural History Society. 42 (2): 441–442.
  21. ^ Sridhar, S; Karanth, P (1991). "Dilemma near the nest of a pair of red-wattled lapwings". Newsletter for Birdwatchers. 31 (7&8): 7–9.
  22. ^ Rangaswami, S (1980). "Lapwing fighting off cobra". Newsletter for Birdwatchers. 20 (1): 13.
  23. ^ Bhatnagar, RK (1978). "Interaction of a Redwattled Lapwing and a dog". Newsletter for Birdwatchers. 18 (1): 9.
  24. ^ Bhagwat, VR (1991). "Lapwings and snake". Newsletter for Birdwatchers. 31 (5&6): 10–11.
  25. ^ Kalsi, RS; Khera, S (1987). "Agonistic and distraction behaviour of the Redwattled Lapwing, Vanellus indicus indicus". Pavo. 25 (1&2): 43–56.
  26. ^ Desai, JH; Malhotra, AK (1976). "A note on incubation period and reproductive success of the Redwattled Lapwing, Vanellus indicus at Delhi Zoological Park". Journal of the Bombay Natural History Society. 73 (2): 392–394.
  27. ^ Sundararaman, V. (1989). "Belly-soaking and nest wetting behaviour of Redwattled Lapwing, Vanellus indicus (Boddaert)". Journal of the Bombay Natural History Society. 86: 242.
  28. ^ Kalsi, R. S. & S. Khera (1990). "Growth and development of the Red-wattled Lapwing Vanellus indicus". Stilt. 17: 57–64.
  29. ^ Kalsi, RS; Khera, S (1992). "Some observations on maintenance behaviour of the Red-wattled Lapwing Vanellus indicus (Boddaert)". Journal of the Bombay Natural History Society. 89 (3): 368–372.
  30. ^ Cott, Hugh B. (1946). "The Edibility of Birds: Illustrated by Five Years' Experiments and Observations (1941–1946) on the Food Preferences of the Hornet, Cat and Man;and considered with Special Reference to the Theories of Adaptive Coloration". Proceedings of the Zoological Society of London (באנגלית). 116 (3–4): 371–524. doi:10.1111/j.1096-3642.1947.tb00131.x.
  31. ^ Jadhav. V.; Nanware S. S.; Rao S. S. (1994). "Two new tapeworm Panuwa ahilyai n. sp. and Panuwa shindei n. sp. from Vanellus indicus at Aurangabad, M.S., India". Rivista di Parassitologia. 55 (3): 379–384.
  32. ^ Sarwar, M. M. (1956). "On Some Spirurid and Filariid Nematodes of Birds in Pakistan". Journal of Helminthology. 30 (2–3): 103–112. doi:10.1017/S0022149X00033046. PMID 13346051. S2CID 37208401.
  33. ^ Siddiqi, AH; Jairajpuri MS (1962). "Uvitellina indica n. sp. (Trematoda: Cyclocoeliidae) from a redwattled lapwing, Lobivanellus indicus (Boddaert)". Zeitschrift für Parasitenkunde. 21 (3): 212–4. doi:10.1007/bf00260233. PMID 13912529. S2CID 9487751.
  34. ^ Umar, S.; M. Iqbal; A. H. Khan; A. Mushtaq; K. Aqil; T. Jamil; S. Asif; N. Qamar; A. Shahzad; M. Younus (2017). "Ornithobacterium rhinotracheale infection in red wattled lapwings (Vanellus indicus) in Pakistan – a case report". Vet. Arhiv. 87 (5): 641–648. doi:10.24099/vet.arhiv.160519b.
  35. ^ Babi, AZ (1987). "Feeding behaviour of red-wattled lapwing". Newsletter for Birdwatchers. 27 (1–2): 15.
  36. ^ Red-wattled Lapwing (Vanellus indicus) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
  37. ^ Jerdon, TC (1864). The Birds of India. George Wyman & Co. pp. 648–649.
  38. ^ Saxena VS (1974). "Unusual nesting by Red-wattled Lapwing". Newsletter for Birdwatchers. 14 (11): 3–5.
  39. ^ Tamang, Ganesh (2003). "An Ethnobiological Study of the Tamang People". Our Nature. 1: 37–41. doi:10.3126/on.v1i1.303.
  40. ^ Negi, Chandra S. Negi & Veerendra S. Palyal (2007). "Traditional Uses of Animal and Animal Products in Medicine and Rituals by the Shauka Tribes of District Pithoragarh, Uttaranchal, India" (PDF). Studies on Ethno-Medicine. 1 (1): 47–54. doi:10.1080/09735070.2007.11886300. S2CID 30993906.
  41. ^ Srinivas, K.V. & S. Subramanya (2000). "Stealing of Redwattled Lapwing Vanellus indicus (Boddaert) and Yellow-wattled Lapwing Vanellus malabaricus (Boddaert) eggs by cowherds". Journal of the Bombay Natural History Society. 97 (1): 143–144.
  42. ^ Luard, C.E. (1909). Jungle tribes of Malwa. The Ethnographical Survey of the Central India Agency. Monograph No. 11. Lucknow. p. 27.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קיווית_אדומת-משקפיים&oldid=37890885"