קיומו של אלוהים
שאלת קיומו של אלוהים הוא נושא דיון פילוסופי, המעסיק את הדת והתרבות האנושית אלפי שנים.
ניתן לסווג מגוון רחב של טיעונים בעד ונגד קיומו של אלוהים כטיעונים מטאפיזיים, לוגיים, אמפיריים, סובייקטיביים או מדעיים. במונחים פילוסופיים, שאלת קיומו של אלוהים כוללת את תחומי תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) ותורת ההוויה (אונטולוגיה), וכן את תורת הערך, שכן ישנן הגדרות של אלוהים, הכוללות את תפיסת ה"שלמות".
בפילוסופיה המערבית הדיון הפילוסופי בקיומו של אלוהים החל עם אפלטון ואריסטו, שהעלו טיעונים שבימינו מסווגים כטיעונים קוסמולוגיים. טיעונים אחרים לקיומו של אלוהים הוצעו על ידי אנסלם מקנטרברי, שגיבש את הטיעון האונטולוגי הראשון; אבן רושד ותומאס אקווינס, שהציגו גרסאות משלהם לטיעון הקוסמולוגי (טיעון קאלם וטיעון הדרך הראשונה); רנה דקארט, שאמר כי קיומו של אל מיטיב הכרחי מבחינה לוגית לראיות החושים שלנו להיות משמעותיות. ז'אן קלווין טען לאלוהות של החושים, המעניקה לכל אדם ידע על קיומו של אלוהים. אתאיסטים רואים בטיעונים לקיומו של אלוהים כלא מספיקים, לא נכונים או טיעונים שמופרכים בקלות על ידי טיעוני הנגד לאי קיומו של אלוהים. בין הפילוסופים שסיפקו טיעונים נגד ההוכחות לקיומו של אלוהים נמנים עמנואל קאנט (ביקורת התבונה הטהורה) וברטרנד ראסל (קנקן התה של ראסל).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפיסה נפוצה, שהיא מוטעית, היא שהתאיזם הוא קדום ואילו האתאיזם הוא מודרני. אך האנושות מעלה טיעונים בעד ונגד קיומן של אלוהויות משחר ההיסטוריה האנושית, גם באזורים ובתקופות שנשלטו על ידי אמונות מונותאיסטיות. טקסטים מתקופת הברונזה, כגון הוודות, מציגים טיעונים שונים כנגד האלים, כגון בעיית הרוע והטיעון הטלאולוגי, לצד טיעונים בעד קיומן של אלוהויות, כגון הטיעון מן המוסר וההימור של פסקל. מימי יוון העתיקה עבור ביפן של ימי הביניים וכלה בעמים ילידים ביבשת אמריקה, הטיעונים בעד ונגד אלוהויות קדומים כמו רעיון האלוהות עצמו. יש אתאיסטים ותאיסטים שסוברים שקדמות הטיעונים הופכת אותם למסורת ראויה לשימור, בעוד שאחרים סבורים כי הוויכוח על קיומו של אלוהים הוא סיבובי ומעוט תוחלת[1].
עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לחלק עמדות על קיומו של אלוהים לאורך צירים רבים, לייצר מגוון סיווגים אורתוגונליים. תאיזם ואתאיזם הם עמדות של אמונה (או חוסר אמונה), ואילו גנוסטיקה ואגנוסטיות הן עמדות של ידע (או היעדרו). איגנוסטיות נוגעת לאמונה בקוהרנטיות הרעיונית של אלוהים. אפתאיזם הוא אדישות או חוסר עניין כלפי נושא האמונה או חוסר אמונה באל. לצורכי הדיון, ריצ'רד דוקינס תיאר שבע "אבני דרך" בספקטרום ההסתברות התאיסטית שלו[2]:
- תאיסט חזק. 100% הסתברות שאלוהים קיים. כלשונו של קרל גוסטב יונג: "אני לא מאמין, אני יודע"
- תאיסט דה פקטו. סבירות גבוהה מאוד אך פחותה מ-100%. "אני לא יודע בוודאות, אבל אני מאמין מאוד באלוהים וחי את חיי מתוך הנחה שהוא שם"
- נוטה לתאיזם. גבוה מ־50% אך לא גבוה במיוחד. "אני מאוד לא בטוח, אבל אני נוטה להאמין באלוהים"
- חסר פניות לחלוטין. בדיוק 50%. "קיומו של אלוהים ואי-קיומו הם בסבירות שווה"
- נוטה לאתאיזם. נמוך מ-50% אך לא נמוך במיוחד. "אני לא יודע אם אלוהים קיים, אבל אני נוטה להיות ספקן"
- אתאיסט דה פקטו. סבירות נמוכה מאוד, אך גדולהּ מאפס. "אני לא יודע בוודאות אבל אני חושב שאלוהים מאוד לא סביר, ואני חי את חיי מתוך הנחה שהוא לא שם"
- אתאיסט חזק. "אני יודע שאין אלוהים, באותה אמונה כמו שיונג יודע שיש אחד"
תאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאיזם
הכנסייה הקתולית, בעקבות תורתם של פאולוס השליח (שאול התרסי), תומאס אקווינס ומועצת הוותיקן הראשונה, מאשרת כי ניתן לדעת בוודאות את קיומו של אלוהים מהעולם הנברא על ידי האור הטבעי של התבונה האנושית[3].
הגדרה דתית מסורתית של אלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתאיזם הקלאסי, אלוהים מאופיין כהוויה האולטימטיבית המטאפיזית (ההוויה הראשונה, הנצחית, הפשוטה והריבונית לחלוטין, הנעדרת כל איכויות אנתרופומורפיות). תאיסטים קלאסיים אינם מאמינים שניתן להגדיר את אלוהים לחלוטין. הם מאמינים שזה יסתור את טבעו המתעלה של אלוהים בכך שבני אדם בלבד יגדירו אותו. רוברט בארון מסביר באנלוגיה שנראה כי בלתי אפשרי שאובייקט דו-ממדי יתפוס בני אדם תלת-ממדיים[4].
בחברות מערביות מודרניות, מושג האל מתייחס בדרך כלל לישות מונותאיסטית, עליונה, אולטימטיבית ואישית, כפי שנמצא במסורות הנוצריות, האיסלאמיות והיהודיות. בדתות מונותאיסטיות שמחוץ למסורות הדתות האברהמיות, נדון קיומו של אלוהים במונחים דומים. במסורות אלה, אלוהים מזוהה גם כמחבר (ישירות או על ידי השראה) של טקסטים מסוימים, או שטקסטים מסוימים מתארים אירועים היסטוריים ספציפיים הנגרמים על ידי האל המדובר או תקשורת מאלוהים (אם בדיבור ישיר או באמצעות חלומות או סימנים). מסורות מסוימות מאמינות גם שאלוהים הוא ישות שעונה בכל עת על תפילות.
חוקרים אסלאמיים רבים השתמשו בטיעונים פילוסופיים ורציונליים כדי להוכיח את קיומו של אלוהים. לדוגמה, אבן רושד, חוקר, פילוסוף ורופא אסלאמי מהמאה ה-12, קובע כי ישנם רק שני טיעונים ראויים לדבקות, שניהם נמצאים במה שהוא מכנה "הספר היקר" (הקוראן). רושד מצטט "השגחה" ו"המצאה" בשימוש במשלים של הקוראן לטענה לקיומו של אלוהים. רושד טוען כי דפוסי מזג האוויר של כדור הארץ מכוילים לתמיכה בחיי אנשים; לפיכך, אם כוכב הלכת מכוון כל כך טוב לשמור על החיים, זה מצביע על מכוון עדין, כלומר אלוהים. השמש והירח הם לא רק עצמים אקראיים שצפים בחלל, אלא הם משרתים אותנו יום ולילה, והאנושות מרוויחה מאופן הפעולה של הטבע. רושד בעצם מגיע למסקנה שצריך להיות ישות עליונה יותר שיצרה את הכל בצורה מושלמת, כדי לשרת את צורכיהם של בני האדם[5].
הרמב"ם הציג את האל כסיבה הראשונית לקיום העולם. מהיותו הסיבה הראשונית שבעצמה אינה תלויה בדבר, נובע לדבריו שהאל יחיד ואינו מורכב, וכן שהוא משולל מהגשמיות[6].
הרמב"ם ניסה להוכיח את קיומו של האל על בסיס רציונליזם (שכלתנות). הרמב"ם הציע הוכחות לקיומו של אלוהים, אך הוא לא התחיל בהגדרת האל, כמו רבים אחרים. במקום זאת, הוא השתמש בתיאור כדור הארץ והיקום כדי להוכיח את קיומו של אלוהים. הוא דיבר על גופי השמים וכיצד הם מחויבים לתנועה נצחית. הרמב"ם טען שמכיוון שכל אובייקט פיזי הוא סופי, הוא יכול להכיל רק כמות סופית של כוח. אם כל דבר ביקום, הכולל את כל כוכבי הלכת והכוכבים, הוא סופי, אז צריך להיות כוח אינסופי שדוחף את התנועה של כל דבר ביקום. הדבר היחיד שיכול להסביר את התנועה הוא ישות אינסופית (כלומר אלוהים) שהיא לא גוף ולא כוח בגוף. הרמב"ם האמין שטענה זו נותנת לנו בסיס להאמין שאלוהים ממשי, ולא מושג מופשט. הוא האמין שלא ניתן להבין או להשוות את אלוהים לדברים אחרים[7][8].
הגדרות של אלוהים שאינו אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפנתאיזם האל והטבע הם ישויות זהות. בראייה זו מדעי הטבע עוסקים בעצם בטבעו של האל. הגדרה זו של אלוהים יוצרת את הבעיה הפילוסופית שיקום עם אלוהים ויקום ללא אלוהים זהים, מלבד המילים המשמשות לתיאורו.
הדאיזם והפנאנתאיזם טוען כי יש אלוהים שהוא נפרד, או נפרש מעבר ליקום (נפרש מעבר לזמן או המקום, או בצורות אחרות). הדאיזם מכחיש כי אלוהים מתערב בתפעול היקום, כולל תקשורת עם בני אדם באופן אישי. התפיסה שאלוהים לעולם לא מתערב או מתקשר עם היקום, או שאולי התפתח ליקום (כמו בפנתאיזם), מקשה, אם לא בהגדרה, על הבחנה בין יקום עם אלוהים לבין אחד בלי.
ויכוח לגבי האופן שבו ניתן להוכיח תאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטענה כי קיומו של אלוהים יכול להיות ידוע לכל, עוד לפני חשיפה לכל התגלות אלוהית, קדמה לנצרות. פאולוס השליח טען טענה זו, כשאמר כי עובדי האלילים הם ללא תירוץ מכיוון ש"מאז בריאת העולם טבעו הבלתי נראה של אלוהים, כלומר כוחו הנצחי והאלוהות שלו, נראה בבירור בדברים שנבראו". בכך מצביע פאולוס על ההוכחות לקיומו של יוצר, שהונחו מאוחר יותר על ידי תומאס אקווינס ואחרים, אך הן נטענו גם על ידי הפילוסופים היוונים[9].
אסכולה אפולוגטיקית נוספת, כולל של הוגים הולנדים ואמריקאים קלוויניסטים (כמו אברהם קויפר, בנג'מין וורפילד, הרמן דויוורד), הופיעה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20. אסכולה זו נוסדה על ידי קורנליוס ואן טיל, וכונה בכינוי העממי "אפולוגטיקה מראש" (אם כי ואן טיל עצמו הרגיש ש"אפולוגטיקה טרנסצנדנטלית" תהיה כותרת מדויקת יותר). ההבחנה העיקרית בין גישה זו לבין הגישה הראייתנית הקלאסית היא, שהיא מניחה מראש שאין כל יסוד משותף בין המאמין ללא-מאמין, למעט מה שהלא-מאמין מכחיש, כלומר הנחת האמת של תפיסת העולם התאיסטית. במילים אחרות, המחזיקים בתפיסת ה"אפולוגטיקה מראש" אינם מאמינים כי ניתן להוכיח את קיומו של אלוהים על ידי פנייה לעובדות גולמיות, לא מפורשות, שמשמעותן (תאורטית) זהה לאנשים בעלי תפיסות עולם שונות במהותן, מכיוון שהם מכחישים כי כזה מצב הוא אפילו אפשרי. לטענתם, ההוכחה האפשרית היחידה לקיומו של אלוהים היא שאותה אמונה ממש היא התנאי ההכרחי להבנת כל החוויה והפעולה האנושית. הם מנסים להוכיח את קיומו של אלוהים באמצעות ערעור על נחיצותה הטרנסצנדנטלית של האמונה - בעקיפין (על ידי פנייה להנחות היסוד של תפישת עולמו של הלא מאמין) ולא באופן ישיר (על ידי פנייה לאיזושהי עובדה משותפת). בפועל אסכולה זו משתמשת במה שמכונה טיעונים טרנסצנדנטיים. הם טוענים כי הם מוכיחים כי כל ניסיון אנושי ופעולה (אפילו מצב של חוסר אמונה, עצמו) הם הוכחה לקיומו של אלוהים, מכיוון שקיומו של אלוהים הוא התנאי ההכרחי להבנתם[10].
אתאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אתאיזם
המסקנה האתאיסטית היא שהטיעונים והראיות מצביעים על כך שאין סיבה מספקת להאמין שקיימים אלים כלשהם, וכי חוויות דתיות סובייקטיביות אישיות אומרות משהו על החוויה האנושית ולא על הטבע והמציאות עצמה; לכן, אין שום סיבה להאמין שאלוהים קיים[11].
אתאיזם חיובי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אתאיזם שלילי וחיובי
אתאיזם חיובי (המכונה גם "אתאיזם חזק" ו"אתאיזם קשה ") הוא סוג של אתאיזם הטוען כי לא קיימים אלוהויות. האתאיסט החזק טוען במפורש את אי קיומם של אלים[12].
אתאיזם שלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתאיזם שלילי (המכונה גם "אתאיזם חלש" ו"אתאיזם רך") הוא כל סוג של אתאיזם שאינו חיובי, בו אדם אינו מאמין בקיומם של אלוהויות, אך אינו טוען במפורש שהם לא קיימות.
אגנוסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אגנוסטיות
אגנוסטיזם הוא התפיסה לפיה ערכם האמיתי של טענות מסוימות - במיוחד טענות בדבר קיומה של אלוהות כלשהי, אך גם טענות דתיות ומטאפיזיות אחרות - אינו ידוע או שאינו ניתן לידיעה. אגנוסטיות אינה מגדירה את האמונה או חוסר האמונה באלים; אגנוסטים עשויים עדיין להזדהות כתאיסטים או אתאיסטים.
אגנוסטיות חזקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגנוסטיקה חזקה היא האמונה שלא ניתן לבני אדם לדעת אם קיימים אלוהויות או לא.
אגנוסטיות חלשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגנוסטיות חלשה היא האמונה כי קיומם או אי קיומם של אלוהויות אינו ידוע אך לא בהכרח בלתי ניתן להכרה.
תאיזם אגנוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאיזם אגנוסטי הוא התפיסה הפילוסופית המקיפה גם תאיזם וגם אגנוסטיקה. תאיסט אגנוסטי מאמין בקיומם של אל או אלוהים, אך רואה את בסיס התפיסה הזו כבלתי ידועה או כלא ניתנת לידיעה מטבעה. תאיסטים אגנוסטיים עשויים גם להתעקש על בורות באשר לתכונות האלים שהם מאמינים בהם.
אתאיזם אגנוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אתאיזם אגנוסטי
אתאיזם אגנוסטי הוא עמדה פילוסופית המקיפה את האתאיזם והאגנוסטיות. אתאיסטים אגנוסטיים הם אתאיסטים משום שאינם מחזיקים באמונה בקיומה של אלוהות כלשהי ואגנוסטים מכיוון שהם טוענים כי קיומה של אלוהות אינו ניתן לעקרון או שאינו ידוע כרגע למעשה. התאולוג רוברט פלינט מסביר[13]:
אם אדם לא הצליח למצוא סיבה טובה להאמין שיש אלוהים, זה טבעי ורציונלי שהוא לא יאמין שיש אלוהים; ואם כן, הוא אתאיסט, אף שאינו מניח שום ידע על-אנושי, אלא רק כוח אנושי רגיל לשפוט ראיות. אם הוא הולך רחוק יותר, ולאחר חקירה על מהות הידע בהישג ידו של האדם, ומגיע למסקנה שקיומו של אלוהים אינו ניתן להוכחה, הוא חדל להאמין בו בטענה שהוא לא יכול לדעת שהוא קיים. הוא אגנוסטי וגם אתאיסט
אפתאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אפתאיזם
אפתאיסט הוא מי שאינו מעוניין לקבל או להכחיש טענות לפיהן אלים קיימים או אינם קיימים. אפתאיסט חי כאילו אין אלים ומסביר תופעות טבע ללא התייחסות לאלים כלשהם. קיומם של אלים אינו נדחה, אך עשוי להיות מוגדר מיותר או חסר תועלת; אלים אינם מספקים מטרה לחיים ואינם משפיעים על חיי היומיום, על פי תפיסה זו[14].
איגנוסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – איגנוסטיות
האיגאיסט בדרך כלל מסיק כי לא שווה לדון בשאלת קיומו או אי-קיומו של אלוהים, מכיוון שמושגים דוגמת "אלוהים", בדרך כלל אינם מוגדרים מספיק או אינם מוגדרים בבירור. איגנוסטיות (או איגתאיזם או איגנוסטיציזם) הוא העמדה התאולוגית שכל עמדה תאולוגית אחרת (כולל אגנוסטיזם ואתאיזם) מניחה יותר מדי לגבי מושג האל ומושגים תאולוגיים רבים אחרים. ניתן להגדירו כמקיף שתי השקפות קשורות לגבי קיומו של אלוהים. התפיסה שיש להציג הגדרה קוהרנטית של אלוהים לפני שניתן לדון בצורה משמעותית בשאלת קיומו של אלוהים. יתר על כן, אם הגדרה זו אינה ניתנת להפרכה, האיגאיסט לוקח את העמדה הלא-קוגניטיבית התאולוגית לפיה שאלת קיומו של אלוהים (לפי הגדרה זו) היא חסרת משמעות. במקרה זה, מושג האל אינו נחשב לחסר משמעות; המונח "אלוהים" נחשב לחסר משמעות. ההשקפה השנייה היא שם נרדף לאי-קוגניטיביזם תאולוגי, ומדלגת על השאלה הראשונה לשאול "מה הכוונה ב'אלוהים'?" לפני שהכריז על השאלה המקורית "האם אלוהים קיים?" כחסרי משמעות[15].
את המונח "איגנוסטיציזם" טבע בשנות השישים הרב שרווין ויין מייסד יהדות חילונית-הומניסטית. את המונח "איגתאיזם" טבע ההומניסט החילוני פול קורץ בספרו "הספקנות החדשה" מ-1992[16].
רלטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רלטיביזם
הרלטיביזם רואה בכל אמת שמתייחסת לאלוהים כמייצגת נקודת מבט מצומצמת. ככזו, ניתן להגדיר לה נקודת מבט הפוכה שמייצגת אמת הפוכה המתבססת על אותם נתונים. בפרט, לנקודת המבט שאלוהים טוב ומיטיב ניתן להגדיר נקודת מבט הפוכה שאלוהים הוא ארכי-רמאי. שתי האמיתות ההפוכות יכולות להניח שאלוהים קיים, ברא את העולם והתגלה במעמד הר סיני, אך לפרש את קיומו ופועלו בצורה שונה, ולהסיק מסקנות סותרות ביחס לאמונה לאלוהים. ומכאן שקיומו של האלוהים לא גורר מסקנות ברות תוקף מחייב.
טיעונים לקיומו של אלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיעונים אמפיריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטיעון מן הנס (נקרא גם: טיעון העד): טיעונים הנסמכים על התגלות או נס על טבעי שהתרחש בעבר, לצד עדות רציפה המאמתת את התרחשותו. הבולטת בסוגת טיעונים אלו היא הטענה היהודית בדבר התגלות האל בפני מיליוני בני האומה היהודית במעמד הר סיני אחר צאתם ממצרים ועדות רציפה מדור לדור המתקיימת מאז ועד ימינו, המהווה את הבסיס לדת היהודית, וממילא גם לנצרות ולאסלאם[17][18].
- הטיעון מכתבי הקודש: טיעונים המצביעים על חריגים בכתבי הקודש שמלמדים לכאורה על כך שלא נכתבו על ידי גורם אנושי, כגון מידע עדכני שהוצפן בדילוג אותיות בתורה, נבואות שהתגשמו (כגון חזרת העם היהודי לארצו), ידע ביולוגי ומדעי שהתגלה רק בעת החדשה (כגון העובדה שלא נמצא דג בעל קשקשים ונטול סנפירים, זמן היקף הירח את כדור הארץ ועוד)[19].
- הטיעון הטלאולוגי: עובדת היות היקום מסודר ומאורגן, לצד ניסיוננו כי לכל דבר מסודר ישנו מתכנן, מלמדת על מתכנן תבוני שיצר אותו. על פי ספרות חז"ל טיעון זה עורר את אברהם לאמונה באל עוד קודם ההתגלות[20].
- הטיעון מהיופי: טוען כי האלגנטיות של חוקי הפיזיקה, שהתגלו באופן אמפירי, או החוקים האלגנטיים של המתמטיקה, שהם מופשטים, אך הוכיחו שהם מועילים באופן אמפירי, מהווים עדות לאל יוצר, שארגן את הדברים האלה להיות יפים ולא מכוערים.
- הטיעון מהתודעה: טוען כי לא ניתן להסביר את התודעה האנושית על ידי המנגנונים הפיזיולוגיים של גוף האדם ובעיקר המוח, ולכן חייבים להיות היבטים מטאפיזיים בתודעה האנושית.
- תורת הגמול: קו טיעון נוסף המתבסס על ראיית הטובה או הרעה המגיעה לבני האדם בעולם הזה בהתאם למעשיהם וללא הסבר נטורליסטי. קו טיעון זה מחייב הסבר של מקרים שלכאורה חורגים מכך. ספר הכוזרי מפתח טיעון זה, ובעת המודרנית התחייה הלאומית של עם ישראל ושיבתו לארצו כהבטחות הנביאים, מוצגת כטיעון לקיום האל והשגחתו הן בידי יהודים והן בידי נוצרים אוונגליסטים.
- טיעונים אינדוקטיביים: יש שהעלו טיעונים לקיומו של אלוהים על בסיס חשיבה אינדוקטיבית. לדוגמה, סוג אחד של פילוסופים טוען כי ההוכחות לקיומו של אלוהים מציגות סבירות גבוהה אם כי לא בטוחה לקיומו. מספר נקודות לא ברורות, הם אומרים, נשארות תמיד; נדרש מעשה אמונה כדי לבטל קשיים אלה[21].
טיעונים לוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר מכלול התאולוגיה יצירה שחוברה במאה ה-13 על ידי התאולוג הנוצרי תומאס אקווינס, מוצגים חמישה טיעונים לוגיים לקיומו של האל. טיעונים אלה מבוססים על אונטולוגיה אריסטוטלית ומשתמשים בטיעון הרגרסיה האינסופי. אקווינס לא התכוון להוכיח במלואו את קיומו של אלוהים, אלא הציע את חמשת הטיעונים כשלב ראשון, אותם פיתח מאוחר יותר בספר. הדיון מתחיל בשאלה כלשהי, לדוגמה: "האם האל קיים?"; "האם ניתן לתאר את האל במילים?" וכדומה. התשובה הראשונית היא "נראה שלא" או "נראה שכן". ולכך מובאים טיעונים לוגיים המחזקים את התשובה. לאחר שסיים למנות את הטיעונים הללו, תומאס אקווינס מבצע "מהפך" בתשובתו, ומספק הסבר אחר, הפוך מתשובתו הראשונה. בשלב זה הוא מתחיל לסתור את הטענות הראשונות לפי הסדר שמנה אותן. לבסוף תומאס מסיים בקביעה חד-משמעית כלשהי המסכמת ומיישבת את הקונפליקט בנושא הנדון.
בנוסף, בהנחה והגדרת אלוהים היא עצם בלי חסרונות ואין סופי, שפינוזה הציע כמה ראיות משלו לקיומו[22]:
ראשית כל, בהתבססות על טענת דיקארט שקיים עצם מושלם ואין סופי, שהרי כל החושב יודע בוודאי שמחשבתו קיימת - "אני חושב, משמע אני קיים" (מלטינית: Cogito ergo sum, קוֹגִיטוֹ אֶרְגוֹ סוּם, ובקיצור הקוגיטו), במילים אחרות, מושכל השלימות תובע את ההנחה שמצוי עצם שלם, וממנו מתחייבות בהכרה כל המחשבות הקיימות. מכאן מוכח קיום של עצם מושלם שאינו מוגבל כל עיקר, הוא העצם המוחלט שמציאותו בו בעצמו.
בנוסף, סיבת מציאות העצם מונחת בתוכו הוא, ומאחר שכלל הסיבתיות מחייב שכל עצם שיש לו סיבה להתקיים מן הדין שיתקיים, הרי שיש לו תמיד סיבה למציאותו, ובכך העצם השלם מוכרח המציאות הנצחית הוא.
ועוד, לא תיתכן סיבה שעצם כזה לא יהא קיים כל דבר המצוי מוכרח הוא שתהא סיבה למציאותו בו בעצמו או מחוצה לו, כשם שכל דבר שאינו מצוי מן הדין שתהא קיימת סיבה לאי מציאותו בו בעצמו או מחוצה לו, למשל: האדם החי וקיים, שסיבת מציאותו היא מחוצה לו בהוריו, ולעומתו עיגול מרובע שסיבת אי מציאותו היא בו בעצמו, מכיוון שהוא מכיל סתירה מיניה וביה משום שמציאותו היא מחוסרת הגיון ולפיכך היא בלתי אפשרית. ובכן לגבי היש האינסופי לא תיתכן סיבה מחוצה לו לאי מציאותו מכיוון שבשל אינסופיותו אין דבר הקיים מחוצה לו, אי אפשרית סיבה כזאת גם בו בעצמו, מפני שבאופן כזה לא היה בכלל קיים לעולם, ומה שאינו קיים אינו יכול לסובב שום דבר; והואיל שלא תיתכן סיבה לאי מציאותו של העצם האינסופי לא בתוכו ולא מחוצה לו, הרי שהוא מוכרח המציאות.
טיעונים קוסמולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיעון הקוסמולוגי מבוסס על הנחת הציר שלכל אירוע חייבת להיות סיבה ושאלוהים הוא הסיבה הראשונית. ל"אלוהים" כאן לא מיוחסות תכונות כלשהן, לבד משמו והיותו "הסיבה הראשונית", כך שלמעשה אין כאן הוכחה או אף ניסיון להוכחה כי אכן קיימת אותה ישות המכונה "אלוהים" שלה התכונות המיוחסות לה בדרך כלל.
מבחינה לוגית, טיעון הסיבה הראשונית הוא בעל המבנה הבא:
- דברים מסוימים נגרמים.
- אין דבר היכול לגרום את עצמו.
- על כן, כל דבר נגרם חייב להיגרם על ידי משהו אחר.
- לא ניתן למתוח שרשרת סיבתית באופן אינסופי לאחור.
- מכיוון שכך, חייבת להיות סיבה ראשונית.
- המילה "אל" משמעותה סיבה ראשונית שאינה נגרמת.
- מכאן, שאלוהים קיים.
בנוסף, ויליאם ליין קרייג פיתח בעקבות תאוריית המפץ הגדול גרסה עדכנית יותר של ההוכחה הקוסמולוגית:
- לכל מה שמתחיל להתקיים חייבת להיות סיבה.
- היקום החל להתקיים.
- מכאן שיש ליקום סיבה, אלוהים.
הטיעון האונטולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הטיעון האונטולוגי העלה לראשונה אנסלם הקדוש בן המאה ה-11, בפרק השני של ספרו הפרוסלוגיום (אנ')[23]. טיעונו המקורי של אנסלם, שהוצג בספרו הפרוסלוגיום, נראה כך:
"אם זה שאין אנו יכולים להעלות על דעתנו גדול ממנו קיים בתפישתנו בלבד, הרי שאותו זה שאין גדול ממנו הוא כזה שניתן להעלות על הדעת גדול ממנו. אך ברור כי דבר זה בלתי אפשרי. על כן, אין ספק כי ישנו דבר שלא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו, והוא קיים גם בתפישתנו וגם במציאות. "ודבר זה קיים לבטח, שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים. משום שאפשר להעלות על הדעת דבר שאין להעלות על הדעת שלא יתקיים; וזהו גדול מאותו אחד שניתן להעלות על הדעת שלא יתקיים. על כן, אם זה אשר לא ניתן להעלות על הדעת גדול ממנו יכול להתפש כבלתי קיים, הוא אינו זה אשר אין להעלות על הדעת גדול ממנו. אך כאן יש סתירה שאין ליישבה. "יש, על כן, בוודאות גמורה דבר שאין להעלות על הדעת שגדול ממנו יתקיים, שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת שהוא לא יתקיים; וזהו אתה, אלי, אלוהינו".
טיעונים נגד קיומו של אלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיעונים אמפיריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיעונים של חוסר התגלות מתמודדים עם קיום האלוהות כמתואר בכתובים, דוגמת הוודות ההינדיות, התנ"ך היהודי, הברית החדשה הנוצרית, הקוראן המוסלמי, ספר מורמון או האל-כתאב אל-אקדס של הדת הבהאית, על ידי זיהוי סתירות לכאורה בין כתבים שונים, בתוך כתבי קודש בודדים, או בין כתבי הקודש לבין עובדות ידועות.
- הטיעון מ"השראה היסטורית" מסיק כי מכיוון שרוב הדתות התאיסטיות לאורך ההיסטוריה (למשל דת מצרים העתיקה או דת יוון העתיקה) והאלהויות שלהן נחשבות בסופו של דבר כלא נכונות או לא קיימות ונעלמו מן העולם, לכן כל הדתות התאיסטיות, כולל העכשוויות, הן ככל הנראה לא נכונות על ידי אינדוקציה. הסופר ה. ל. מנקן כתב קטע קצר על הנושא שכותרתו "שירות הזיכרון" בשנת 1922. ממנו משתמע חלק מהציטוט הפופולרי של סטיבן פ 'רוברטס: "אני טוען ששנינו אתאיסטים. אני פשוט מאמין באל אחד פחות ממך. כשתבין מדוע אתה מבטל את כל האלים האפשריים האחרים, תבין מדוע אני מבטל את שלך"[24]
- בעיית הרוע - טענה העוסקת בשאלה כיצד קיימים רוע וסבל בעולם, בהתחשב בהנחה המקובלת בדתות רבות שאלוהים הוא טוב ורוצה להיטיב. התגובות של תאיסטים לטיעון נקראות תיאודיזיות. בספרו "דיאלוגים על הדת הטבעית", מצטט הפילוסוף דייוויד יום את הטיעון כסדרה של שאלות, המיוחסות במקור לפילוסוף היווני אפיקורוס: "האם אלוהים מוכן למנוע רוע אך לא מסוגל? אז הוא לא כל יכול, האם הוא יכול אבל לא מוכן? אז הוא רע, האם הוא לא יכול וגם לא מוכן? אז הוא לא אלוהים, האם הוא כן יכול וכן מוכן? לא ייתכן, כי יש רוע בעולם"[25].
- טיעון התכנון הלקוי - הטיעון מעיצוב לקוי מסיק שאם שאלוהים הוא יוצר כל יכול ומיטיב הוא לא היה יוצר צורות חיים, כולל בני אדם, כמפגינים עיצוב גרוע, על פי נקודת שיפוטנו. לדוגמה, כמה פגמים באנטומיה האנושית עלולים לגרום למוות, במיוחד ללא טיפול רפואי מודרני:
- קיומו של הלוע, המשמש הן לבליעה והן לנשימה, גורם כתוצאה מכך לעלייה דרסטית בסיכון לחנק.
- רפלקס הנשימה מגורה לא ישירות על ידי היעדר חמצן, אלא בעקיפין על ידי נוכחות של פחמן דו-חמצני. התוצאה היא שבגבהים גבוהים, חסר חמצן יכול להתרחש אצל אנשים שלא הורגלו לגובה, מכיוון שאינם מגבירים במודע את קצב הנשימה שלהם.
- התוספתן משמש במאמרים רבים כדוגמה לאיבר שאינו משרת מטרה ידועה. דלקת התוספתן, זיהום של איבר זה, גורמת למוות בטוח ללא התערבות רפואית. (אמנם משנת 2007 ואילך ישנם מחקרים המצביעים כי לתוספתן ישנה מטרה של שימור חיידקים מועילים במקרה זיהום).
טיעונים לוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיעונים לוגיים מסיקים, בעיקר באמצעות סתירה פנימית, את אי קיומו של אלוהים כ"בורא":
לא נמצאו עדויות מדעיות לקיומו של אלוהים. לכן, הקונצנזוס המדעי הוא כי קיים אלוהים אינו ידוע[26].
כמו שאיננו מעלים על דעתנו, שחוקר חלל יקבע כי בכוכב כלשהו חיים בוודאות חיזרים, מבלי שיספק לנו הוכחה מדעית לכך. ולא נוכל להסתפק בטיעון שזו תחושה שלו. כך עיקרי האמונה העוסקים בבריאה, בהשגחה, בשכר ובעונש ובעולם הבא, שיש להם יומרה מדעית־אונטולוגית. מחייבים גם הוכחה מדעית מספקת. המאמין הקובע שיש בורא לעולם ויש שכר ועונש, השגחה פרטית ואולי גם העולם הבא קיים, למעשה קובע שהתרחש אירוע ממשי ואמיתי, או רצף של אירועים ממשיים בטבע. לפיו אנו, בני האדם, לא רק חווים זאת, אלא מצויים תחת מנגנון אמיתי של שכר ועונש בין בורא העולם לבינינו. הקביעה שאלוהים משגיח עלינו באופן פרטי, גם היא בעלת אופי מדעי. כך גם הקביעה שלעיתים הוא גומל לנו, בעולם הזה או בעולם הבא, ועושה כן על פי מפתח כלשהו שאינו ידוע לנו, שהרי נסתרות הן דרכי האל. כל האמירות האלה הן בעלות יומרה מדעית המחייבת הוכחה, וזו לא קיימת בנמצא[27].
סטיבן הוקינג ולאונרד מלודינוב בספרם "תוכנית אב" (אנ') העלו את הטענה שמכניקת הקוונטים ותורת היחסות יחד עוזרות לנו להבין כיצד יקומים היו יכולים להיווצר יש מאין. הם כתבו[28]:
- מכיוון שיש חוקים כגון חוק כוח כבידה, היקום יכול לייצור את עצמו יש מאין. יצירה ספונטנית היא הסיבה שיש משהו ולא כלום, מדוע היקום קיים? מדוע אנו קיימים? אין צורך להזעיק את אלוהים להדליק את המתג ולהניע את היקום
הביולוג הבריטי ריצ'רד דוקינס בספרו יש אלוהים?, בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי אין אלוהים", מסכם את טיעוניו לאי-קיומו של אלוהים[2]:
הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, משום שההנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של 'מי עיצב את המעצב'. הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת
.
קנקן התה של ראסל הוא אנלוגיה אשר טבע לראשונה הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, ואשר נועדה להפריך את הטיעון[דרושה הבהרה] שגורס כי במקרה של אמונה דתית, שאי אפשר להפריכה, נטל ההוכחה עובר אל הספקן ועליו להוכיח שהאמונה לא נכונה.
הטַענה נכתבה לראשונה במאמר "הֲיש אלוהים?", ששלח ראסל למגזין Illustrated ב-1952, אולם המגזין לא פרסם את המאמר[29].
אילו טענתי שבין כדור הארץ למאדים מסתובב קנקן תה מחרסינה במסלול אליפטי סביב השמש, איש לא היה יכול להפריך את הטַענה שלי כל עוד הייתי דואג לציין שמידות הקנקן כה קטנות, כך שלא ניתן לצפות בו אף בטלסקופ החזק ביותר העומד לרשותנו. אך אילו הייתי עומד על הטיעון שלי ואומר כי מכיוון שלא ניתן להפריך את הטַענה, זו תהיה עזות מצח מצד ההיגיון האנושי לפקפק בה, איחשב בצדק למי שמדבר שטויות. אם, לעומת זאת, יטענו לעצם קיומו של קנקן תה שכזה בטקסטים עתיקים, יְלַמדוהו כאמת מקודשת בכל יום ראשון, ויחדירוהו לראשיהם של תלמידי בית ספר, אזי פקפוק באמונה כזאת ייחשב לסימן לחריגות, ועלול להוביל את המפקפק לטיפול פסיכיאטרי בעידן הנאור, או לאינקוויזיציה בעידן קדום יותר.
הטיעון מהחיסכון (תוך שימוש בתערו של אוקאם) טוען כי מאחר שתיאוריות טבעיות (לא על טבעיות) מסבירות כראוי את התפתחות הדת והאמונה באלים, קיומם האמיתי של גורמים על טבעיים כאלה מיותר, וניתן לדחותו אלא אם כן אחרת הוכח כי נדרש להסביר את התופעה.
סוגיות פילוסופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מות האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מות האלוהים
בעיית העל טבעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיה אחת שמציבה שאלת קיומו של אלוהים היא שאמונות מסורתיות בדרך כלל מייחסות לאל כוחות על-טבעיים שונים. יצורים על-טבעיים עשויים להיות מסוגלים להסתיר ולחשוף את עצמם למטרותיהם שלהם, כמו בסיפורם של באוקיס ופילימון מהמיתולוגיה יוונית. בנוסף, על פי מושגי האל, בחלק מהאמונות אלוהים אינו חלק מהסדר הטבעי, אלא היוצר האולטימטיבי של הטבע ושל החוקים המדעיים. כך בפילוסופיה האריסטוטלית, אלוהים נתפס כחלק ממבנה ההסבר הדרוש לתמיכה במסקנות המדעיות, וכל הכוחות שיש לאלוהים, הם לכאורה חלק מהסדר הטבעי הנגזר ממקומו של אלוהים כמקור הטבע (גישה פילוסופית המכונה מונאולוגיה).
בפילוסופיה של המדע על פי קרל פופר, האמונה באל על טבעי היא מחוץ לתחום הטבעי של החקירה המדעית, מכיוון שכל ההשערות המדעיות חייבות להיות בעלות קריטריון ההפרכה בעולם הטבע. תפישת "המגיסטריה הלא חופפת" שהציע סטיבן ג'יי גולד גורסת גם כי שאלת קיומו (או אי קיומו) של האל אינה רלוונטית למדע ומעבר לה.
מדענים פועלים לפי השיטה המדעית, שבתוכה יש לאמת תיאוריות על ידי ניסוי פיזי. רוב התפיסות הבולטות של אלוהים מעידות במפורש או ביעילות על הוויה שלא ניתן לבחון את קיומה על ידי הוכחה או הפרכה. לכן, שאלת קיומו של אלוהים נמצאת מחוץ לתחום המדע המודרני בהגדרתו. הכנסייה הקתולית טוענת כי הידיעה על קיומו של אלוהים היא "האור הטבעי של התבונה האנושית". פידאיסטים טוענים כי האמונה בקיומו של אלוהים אינה יכולה להיות מודגמת או מופרכת, אלא נשענת על אמונה בלבד.
פוזיטיביסטים לוגיים דוגמת רודולף קרנפ ואלפרד ג'ולס אייר ראו בכל דיון על אלים כשטות מילולית. מבחינת הפוזיטיביסטים הלוגיים וחסידיהן של אסכולות דומות, אמירות אודות חוויות דתיות לא יכולות להיות בעלות ערך אמת, והן נחשבות חסרות משמעות, מכיוון שאמירות כאלה אינן כוללות אמות מידה ברורות. כפי שניסח זאת הביולוג הנוצרי סקוט סי טוד:”גם אם כל הנתונים הצביעו על מתכנן תבוני, השערה כזו אינה נכללת במדע מכיוון שהיא איננה נטורליסטית” טענה זו מגבילה את תחום המדע לנצפה אמפירית. ומגבילה את נחלת האל ללא ניתן להוכחה.
יחד עם זאת, הרמב"ן טוען שהטבע בעצמו שווה לעל טבעי, כי אלוהים מוגדר ככזה שיכול לעשות את שניהם, מכאן שבעצם הטבע והפיזיקה עצמה הם גם כן סוג של "נס", רק שאלוהים החליט שהם יהיו הנורמה של המציאות, ועל כן הגדרת שלילת אלוהים על ידי ייחוסו לעל-טבעיות לא רלוונטית[30].
טבע ההוכחות והטענות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיזיקאי ג'ון פולקינגהורן מציע כי האנלוגיה הקרובה ביותר לקיומו של אלוהים בפיזיקה היא רעיונות מכניקת הקוונטים, שהם לכאורה פרדוקסלים אך הגיוניים לנתונים שונים מאוד[31].
אלווין פלנטינגה משווה את שאלת קיומו של אלוהים לשאלת קיומם של "מוחות אחרים", וטוען כי את שניהם לא ניתן "להוכיח" כנגד ספקן נחוש[32].
פילוסופים, דוגמת לודוויג ויטגנשטיין, בעלי תפיסה הנחשבת אנטי-ריאליסטית, מתנגדים לטיעונים פילוסופיים הקשורים לקיומו של האל. למשל, צ'ארלס טיילור טוען שהאמיתי הוא מה שלא ייעלם. אם איננו יכולים להפחית את הדיבורים על אלוהים לכל דבר אחר, או להחליפו או להוכיח שהוא כוזב, אז אולי אלוהים אמיתי כמו כל דבר אחר.
בספרו "מסה על עקרונות דעת האדם", משנת 1710 ג'ורג' ברקלי טען ש"מחשבה עירומה" אינה יכולה להתקיים, וכי תפיסה היא מחשבה; לכן ניתן להוכיח שרק תודעה קיימת, שכן כל השאר הוא רק רעיון המועבר על ידי תפיסה. מכאן ברקלי טען כי היקום מבוסס על התבוננות ואינו אובייקטיבי. עם זאת, הוא ציין כי היקום כולל "רעיונות" שאינם מורגשים עבור בני האדם, וכי על כן, חייב להתקיים ישות-על יוֹדֵעַת הַכֹּל, אשר תופסת דברים כאלו. ברקלי הביא טיעון זה כהוכחה לקיומו של האל הנוצרי[33].
ק.ס. לואיס, בספרו "נצרות גרידא" ובמקומות אחרים, העלה את ה"טיעון מרצון". הוא הציג שלכל הרצונות הטבעיים יש חפץ טבעי. אחד צמא, ויש מים להרוות את הצמא הזה; אחד רעב, ויש אוכל שישביע את הרעב הזה. לאחר מכן טען כי הרצון האנושי לצדק מושלם, לשלום מושלם, לאושר מושלם ולערכים לא מוחשיים אחרים מרמז מאוד על קיומם של דברים אלו, אם כי הם נראים בלתי ניתנים להשגה בעולם הזה. הוא הוסיף כי הרצונות הבלתי ניתנים לסיפוק של חיים אלו מרמזים מאוד על כך שאנו מיועדים לחיים אחרים, בהכרח נשלטים על ידי אלוהים שיוכל לספק את החומרים הלא מוחשיים הרצויים[34].
ודנטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ודנטה
קיום האמת המוחלטת הוא יסוד מרכזי בתורת ההכרה בודנטה, אסכולה בפילוסופיה ההודית, אשר עוסקת בטבע המציאות. בתפיסת ה"אצ'ינטיה בהדה-אבהדה" בתרגום מסנסקריט "הבדל-אי-הבדל בלתי-נתפש". בהבדל-אי-הבדל, הכוונה היא ליחס שבין העולם לאלוהים. מצד אחד, אי-אפשר להכחיש את קיומו העצמאי של אלוהים שברא את העולם; מצד שני, הבריאה לעולם אינה נפרדת מאלוהים לחלוטין והדבר מתבטא לא רק בהשגחה עליונה, אלא גם ברמה מסוימת של זהות בין העולם לבוראו. השניות המדוברת אינה מבדילה בין העולם לאלוהים, אלא מתייחסת לשניות שבתפישת ההבדל ביניהם. היחס הבו-זמני של הבדל ואחדות בין העולם לאלוהים אינו נתפש על ידי השכל, אך ניתן לחוותו במהלך ההתמסרות לאלוהים (בהאקטי)[35].
הסברים פסיכולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פסיכולוגיה של הדת
בקרב מאמיני דתות שונות מקובל לראות כפירה באל (אפיקורסות) אמצעי פסיכולוגי שנועד להתיר לכופר לפרוק מעליו את המחויבות למוסר ולנהוג בנהנתנות.
מאידך, מספר חוקרים הציעו הסברים פסיכולוגיים או סוציולוגיים לאמונה בקיומו של אלוהים[36].
חלק נרחב מענפים בעולם הפסיכולוגיה והפילוסופיה כדוגמת ויקטור פרנקל מתבססים על ההנחה שהאדם סובב סביב משמעות "שאלות הקיום" ("האדם מחפש משמעות"). רוב בני האדם שואלים לעיתים קרובות שאלות קיומיות כמו "מדוע אנחנו כאן?" ו"האם לחיים יש מטרה?". מספר פסיכולוגים העלו השערה כי אמונות דתיות עשויות לגייס מנגנונים קוגניטיביים על מנת לענות על שאלות אלו. כך לדוגמה, קל מאוד לשכנע אנשים שהעולם הבא קיים, פשוט כי הם מאוד רוצים שזה יהיה נכון. ויליאם ג'יימס הדגיש את המאבק הדתי הפנימי בין מלנכוליה לאושר, והצביע על טראנס כמנגנון קוגניטיבי. זיגמונד פרויד הדגיש הפחד והכאב, את הצורך בדמות הורית חזקה, את האופי האובססיבי של הטקס הדתי ואת המצב המהפנט שקהילה יכולה לגרום לעצמה, כגורמים תורמים לפסיכולוגיה של הדת.
הפסיכולוג האבולוציוני פסקל בויר, בספרו "הדת מוסברת" (Religion Explained), המבוסס בין השאר על עבודתו בשטח האנתרופולוגי, מתייחסת לאמונה באלוהים כתוצאה של נטייתו של המוח האנושי לגילוי סוכנות. בויאר מציע שבגלל לחצים אבולוציוניים, בני האדם נוטים לשייך אירועים לגורם או כוח מתווך, גם במקרה שאין הוא קיים. לדעתו של בויר, האמונה בישויות על טבעיות מתפשטת ומתקבעת תרבותית מפני שהם מתקבעים בזיכרון הקולקטיבי[36]. הפסיכולוגיה האבולוציונית, רואה בדת כתוצר לוואי של התפתחות המוח והיכולות הקוגניטיביות הגבוהות שלו, שלא קיימות אצל בעל חיים אחר. האמונה דתית "מתלבשת" על אותן נטיות שכבר קיימות במוח למטרות אחרות. למשל, לבני אדם יש נטייה טבעית להתייחס ולזכור אירועים לא צפויים ויוצאי דופן, אבל לא מוזרים בצורה קיצונית. מחשבות על אלוהים או על כוחות על טבעיים אחרים מתאימים היטב להגדרה הזו. הם פועלים בניגוד להיגיון בצורה מינימלית, מוזרים מספיק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אבל לא מוזרים מדי כך שנדחה אותם על הסף[37]. האנתרופולוג סקוט אטראן, בספרו "In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion" מביא טענות דומות ומוסיף את ההיבטים החברתיים של אמונה משותפת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיומו של אלוהים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- האם אמונה באל רציונלית?, בעמוד ראש בראש באתר youtube
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Whitmarsh, Tim (2016). "8. Atheism on Trial". Battling the Gods: Atheism in the Ancient World. Knopf Doubleday. ISBN 978-0-307-94877-9.
- ^ 1 2 ריצ'רד דוקינס, יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת, תרגמה עדי מרקוזה-הס, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג, 2008
- ^ Vatican Council I, Dei Filius 2; quoted in Catechism of the Catholic Church, 2nd edition (New York: Doubleday, 1995) n. 36, p. 20.
- ^ Barron, Robert (2011). Catholicism: A Journey to the Heart of the Faith. The Doubleday Religious Publishing Group. ISBN 9780307720511.
- ^ דניס אוורביי, האמונה באל אחד מתחזקת בלב כל מי שלומדים אנטומיה, אמר אבן רושד, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א'
- ^ מורה נבוכים לרמב"ם, תרגום: מיכאל שורץ, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2002
- ^ משה בן מימון - הרמב"ם, ספר המדע הלכות יסודי התורה, עמ' פרק א' הלכות א'-ה'
- ^ אביטל וולמן, אהבת אלוהים: אהבה נוצרית, תאולוגיה ופילוסופיה במשנתו של תומאס אקווינס, רסלינג, 2005
- ^ תמר הרציג, "רפורמציות, נזירוֹת ומנזרים בעת החדשה המוקדמת", זמנים 140, 2019
- ^ Martin, Michael (2006). The Cambridge Companion to Atheism. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-84270-9. ארכיון מ-2015-05-02. נבדק ב-2016-01-27.
- ^ Flew, Antony (1976). "The Presumption of Atheism". The Presumption of Atheism, and other Philosophical Essays on God, Freedom, and Immortality. New York: Barnes and Noble. pp. 14ff. אורכב מ-המקור ב-2005-10-12. נבדק ב-2011-12-10.
In this interpretation an atheist becomes: not someone who positively asserts the non-existence of God; but someone who is simply not a theist. Let us, for future ready reference, introduce the labels 'positive atheist' for the former and 'negative atheist' for the latter.
- ^ Flint, Robert (1903). "Erroneous Views of Agnosticism". Agnosticism. C. Scribner sons. p. 50. נבדק ב-2009-11-15.
agnostic atheism.
- ^ Kyle Beshears (בדצמבר 2019). "Athens without a Statue to the Unknown God". Themelios. נבדק ב-21 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Argument From Non-Cognitivism". ארכיון מ-2014-02-02. נבדק ב-2008-02-11.
- ^ "isms of the week: Agnosticism and Ignosticism". The Economist. 2010-07-28. ארכיון מ-16 בדצמבר 2011. נבדק ב-19 בדצמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ מרדכי נויגרשל, מסע אל עמקי ההויה, 2009, עמ' 32
- ^ אהרן לוי, לא בשמיים היא, ירושלים: הוצאת טקסט רץ, תשע"ד
- ^ הרב זמיר כהן, המהפך, ירושלים: הידברות, 2002
- ^ בראשית רבה לט, א ""וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'" ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ" אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!"
- ^ השקפה זו הוצגה, על ידי המדינאי הסקוטי ארתור ג'יימס בלפור בספרו "יסודות האמונה" (1895)
- ^ אמונה וכפירה, המטפיזיקה של שפינוזה.
- ^ Anslem's Proslogium
- ^ H.L. Mencken, "Where is the Graveyard of Dead Gods?" (אורכב 17.09.2018 בארכיון Wayback Machine)<
- ^ Hickson, Michael W. (2014). "A Brief History of Problems of Evil". In McBrayer, Justin P.; Howard-Snyder, Daniel (eds.). The Blackwell Companion to The Problem of Evil. Hoboken, New Jersey: Wiley-Blackwell. pp. 6–7. ISBN 978-1-118-60797-8.
- ^ Baggini, Julian (2003-08-28). "Atheism". Oxford University Press. doi:10.1093/actrade/9780192804242.001.0001. ISBN 978-0-19-280424-2.
- ^ שלומי ששון, החילוניות החדשה: אידאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם. רסלינג, 2019
- ^ סטיבן הוקינג ולאונרד מלודינוב, תוכנית אב, 2010
- ^ ברטראנד ראסל, מדוע אינני נוצרי (עברית)
- ^ פירוש הרמב"ן על התורה, הקדמה לספר שמות.
- ^ Polkinghorne, John (1998). Belief in God in an Age of Science. Yale University Press. ISBN 978-0-300-07294-5.
- ^ God and Other Minds: A Study of the Rational Justification of Belief in God Cornell (1990) ISBN 0-8014-9735-3 and Warranted Christian Belief OUP (2000) ISBN 0-19-513193-2
- ^ שירי לב-ארי, קלאסיקה פילוסופית ברסלינג, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2005
- ^ Lewis, C.S. "10". Mere Christianity, Bk. III.
- ^ Maria Ekstrand; Bryant, Edwin H. (2004). The Hare Krishna movement: the postcharismatic fate of a religious transplant. New York City: Columbia University Press. p. 7. ISBN 978-0-231-12256-6.
- ^ 1 2 אורית כהנא, הטבע לא רוצה שתהיו קטני אמונה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
- ^ בנג'מין גרנט פורזיקי, מעניין את אלוהים, באתר "אלכסון", 25 במאי 2017
