לדלג לתוכן

קיטוב קבוצתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קיטוב קבוצתי מתייחס לתופעה פסיכולוגית שבה הגישות, הדעות או ההחלטות של אנשים בתוך קבוצה הופכות לקיצוניות יותר לאחר דיון בקבוצה. הוא מתרחש כאשר אנשים המחזיקים בדעות דומות משתתפים בדיון ונוצרת תנועה לכיוון עמדה קיצונית יותר מהעמדות הראשוניות של חברי הקבוצה.[1] כתוצאה נוטה הקבוצה לקבל החלטות קיצוניות יותר מהנטייה הראשונית של חבריה. אם הנטייה הראשונית של חברי הקבוצה היא לסיכון, ההחלטה הקבוצתית תהיה מסוכנת עוד יותר ואם הנטייה היא לזהירות, ההחלטה תהיה זהירה יותר.[2]

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטוב קבוצתי הוא תופעה חשובה בפסיכולוגיה חברתית, שניתן להבחין בה בהקשרים חברתיים רבים. בקהילות מקוונות, פוליטיקה, מפשט ועוד.

מחקרים מצביעים על כך שבקבוצות ותיקות קיים פחות קיטוב קבוצתי, וכך גם בנוגע לקבוצות הדנות בבעיות המוכרות להן היטב. עם זאת, במצבים בהם קבוצות נוצרו לאחרונה וכשמדובר במשימות חדשות, לקיטוב קבוצתי יכולה להיות השפעה רבה יותר על קבלת החלטות.[3]

הקיטוב הקבוצתי אינו מתרחש בכל מצב קבוצתי אלא בתנאים ספציפיים: הקבוצה צריכה להתחיל עם דעה בסיסית דומה בנושא הנדון, ולקיים דיון מתמשך.[4]

קיטוב עמדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטוב עמדות, המכונה גם קיטוב אמונות ואפקט הקיטוב, הוא תופעה שבה חילוקי דעות הופכים לקיצוניים יותר ככל שהצדדים השונים שוקלים ראיות בנושא ודעת הקונצנזוס הופכת לקיצונית יותר מהדעות שהיו לחברי הקבוצה באופן אינדיבידואלי לפני הדיון.[5] זו אחת מההשפעות של הטיית האישוש. כשאנשים נתקלים בראיות מעורפלות, הטיה זו עלולה לגרום לכך שכל אחד יפרש אותן כתמיכה בעמדותיו הקיימות, מה שמרחיב את חילוקי הדעות ביניהם. אנשים בעלי דעות מוצקות בנושאים חברתיים מורכבים נוטים לבחון ראיות בצורה מוטה, מקבלים עדויות מאשרות ומבקרים עדויות סותרות, מה שמוביל לתמיכה מופרזת בעמדותיהם הראשוניות גם כשהראיות אינן חד משמעיות.[6] התופעה נצפית בנושאים שמעוררים רגשות, כגון נושאים פוליטיים מעוררי מחלוקת.[7] נטייה זו מעוררת עניין אצל פסיכולוגים, סוציולוגים[8] ופילוסופים.[9]

מוסקוביץ' ואחרים (1972) מבדילים בין שתי צורות של אי-הסכמה בתוך קבוצה: שוני בהעדפות ושוני בדעות. בשוני בהעדפות הכוונה היא להבדלים בבחירות, בהעדפות או בעמדות הסופיות של היחידים בנוגע לנושא הנדון. כשיש שוני בהעדפות היחידים לא מעורבים רגשית והתפיסה היא שההעדפות של כולם הן בעלות סטטוס שווה ולכן אין צורך לכפות או להגן עליהן בתוקף. שוני בהעדפות נוטה להסתיים בפשרה או בממוצע של העמדות ההתחלתיות. לעומת זאת שוני בדעות הוא המרכיב המכריע באינטראקציה שמובילה לקיטוב. הכוונה היא להבדלים בניתוח ובהערכה של הבעיה או הנושא הנדון. זו פעילות שמעורבת בה תחושת מחויבות ומעורבות רגשית ושכרוכה בקונפליקט או במחלוקת על התוכן. אינטראקציה המתבססת על שוני בדעות, במיוחד כאשר יש בה חילוקי דעות משמעותיים, מובילה מנגנון המוביל לקיטוב קבוצתי.[10]

ממצאים אמפיריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סוף שנות ה-60, פסיכולוגים ביצעו מספר מחקרים על ההיבטים השונים של קיטוב עמדות. בשנת 1979, צ'ארלס לורד, לי רוס ומארק לפר[6] ביצעו ניסוי שהתמקד בגישות לעונש מוות, ובחנו כיצד תומכים ומתנגדים לעונש מוות העריכו באופן שונה את האיכות ורמת השכנוע של מחקרים שהציגו תוצאות סותרות. התוצאות הראו כי הצגת נתונים זהים הובילה לקיטוב נוסף בעמדות, במקום להפחתת אי ההסכמה. ללא קשר לעמדתם ההתחלתית, אנשים נטו להחזיק בעמדה זו ביתר שאת לאחר שקראו מחקרים שתמכו בה. כאשר אנשים קראו גם את המחקר שתמך בדעותיהם וגם את המחקר שלא, הם נטו להחזיק בעמדותיהם המקוריות בצורה חזקה יותר מאשר לפני שקיבלו את המידע.[11] תופעה זו מיוחסת לנטייה לעבד מידע באופן שתומך בתיאוריות וציפיות קודמות, גם אם המידע אינו חד משמעי או אפילו סותר.[12] יש לקחת בחשבון שמדידת שינוי העמדות בניסוי זה נעשתה באמצעות הערכה סובייקטיבית של המשתתים את שינוי העמדות שלהם ולא באמצעות מדד ישיר של היקף השינוי שחל.[13]

שינויי בחירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שינוי בחירה" מתייחס לתוצאה של שינוי עמדות בהקשר להחלטת הקבוצה.[3] סטונר (1968) מצא כי החלטות מושפעות מתפיסת הפרטים בקבוצה את הערכים המקובלים בה. כשהמשתתפים תופסים את האנשים כבעלי נטייה לסיכון, הקבוצה נוטה להקצין ולבחור בהחלטות מסוכנות יותר מהממוצע של חבריה ואילו כשהמשתתפים תופסים את ערכי הקבוצה כקשורים לנטייה לזהירות, הקבוצה נוטה לבחור בהחלטות זהירות יותר מהממוצע האישי.[14]

היסטוריה ומקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לייחס את חקר הקיטוב הקבוצתי לעבודת תואר שני שלא פורסמה משנת 1961 מאת סטודנט MIT, ג'יימס סטונר, שצפה במה שמכונה "הסטה למסוכנות" (באנגלית Risky Shift).[15] מושג "הסטה למסוכנות" טוען כי החלטות של קבוצה מסוכנות יותר מממוצע ההחלטות האישיות של חברי הקבוצה לפני קיום המפגש. במחקרים מוקדמים נמדדה תופעת ההסטה למסוכנות וממצאיהם איששו את טענתו. תופעת ההסטה למסוכנות הופיעה גם כאשר נשאלו הנבדקים שוב לאחר הדיון הקבוצתי, כאשר המדידה החוזרת בוצעה כעבור שבועיים עד שישה שבועות.

גילוי תופעת ההסטה למסוכנות נחשב מפתיע ונוגד אינטואיציה, במיוחד לאור ממצאים מוקדמים משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 של אלפורט וחוקרים אחרים שהראו כי יחידים מקבלים החלטות קיצוניות יותר מאשר קבוצות. ממצאים אלה הובילו לצפייה שקבוצות יקבלו החלטות שיתאימו לרמת הסיכון הממוצעת של חבריהן.[14] היא נחשבה בתחילה ליוצאת דופן, מקרה חריג מתוך דרכי קבלת ההחלטות הסטנדרטיות. הממצאים של סטונר הובילו לפריחה של מחקר שעסק בתופעת ההסטה למסוכנות. משמעות התופעה הייתה שהשפעה העיקרית של דיון קבוצתי אינה פשרה אלא חיזוק והגברה של הנטייה הדומיננטית הראשונית. גילויה חשף מנגנון להקצנה קולקטיבית או להתבצרות עמדות, שיש לו השלכות עמוקות על מגוון הקשרים קבוצתיים שבהם מתינות עשויה להיות רצויה אך אינה מושגת באופן טבעי באמצעות התדיינות.[4] התעוררה מחלוקת שהובילה חוקרים לבחון את הנושא לעומק. בסוף שנות ה-60 התברר כי ההסטה למסוכנות אינה יוצאת דופן, אלא רק ביטוי אחד לתהליך רחב יותר שבו עמדות נעשות קיצוניות יותר במסגרת קבוצתית. בעקבות זאת טבעו מוסקוביץ' וזוואלוני את המושג "קיטוב קבוצתי" לתיאור מגמה כוללת זו.[16] לאחר מכן, החלה תקופה בת עשור של בחינת היישומיות של תופעת הקיטוב הקבוצתי במגוון תחומים הן במעבדה והן בשטח.

גישות תאורטיות עיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט מיד לאחר גילוי תופעת הקיטוב הקבוצתי, הוצעו מספר תיאוריות שנועדו להסבירה. עם הזמן צומצמו ההסברים וגובשו, עד שנותרו שני מנגנונים מרכזיים: השוואה חברתית והשפעה אינפורמטיבית.

תאוריית ההשוואה החברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההשוואה החברתית, או תאוריית ההשפעה הנורמטיבית, נמצאת בשימוש נרחב כהסבר לקיטוב קבוצתי. על פי פרשנות זו, ההקצנה מתרחשת כתוצאה מהרצון של הפרט לזכות בקבלה ולהיתפס באור חיובי בעיני הקבוצה. התיאוריה גורסת שאנשים משווים תחילה את עמדותיהם לאלו של שאר הקבוצה. הם צופים ומעריכים מה הקבוצה מעריכה ומעדיפה. כדי לזכות בקבלה, אנשים נוקטים בעמדה דומה לזו של שאר חברי הקבוצה אך מעט קיצונית יותר. בעשותם כן, הם גם מביעים תמיכה באמונות הקבוצה וגם מציגים את עצמם כמעין "מנהיגים" ראויים להערכה בתוך הקבוצה. בדיון קבוצתי, חלק מחברי הקבוצה עשויים להבין שאחרים מחזיקים בדעות קיצוניות יותר, הרצויות חברתית. הבנה זו יכולה לעורר תחרות בין החברים להחזיק בדעות השונות מהממוצע בכיוון הרצוי על פי תפיסתם. כתוצאה מכך, חברים פחות קיצוניים מתאימים את עמדותיהם כדי להפוך לקיצוניים יותר, בעוד חברים קיצוניים עשויים שלא להרגיש צורך להתאים את דעותיהם. דינמיקה זו מכונה לעיתים "התעלות" (one-upmanship), שבה פרטים נוקטים עמדה קיצונית יותר כדי לבלוט בכיוון המועדף. היבט ה"התעלות" מרמז על דינמיקה שבה פרטים לא רק מצייתים לנורמה הנתפסת של הקבוצה אלא שואפים לעלות עליה בכיוון המועדף כדי לשפר את מעמדם החברתי או להפגין מחויבות רבה יותר לערכי הקבוצה. יש כאן אלמנט תחרותי בו לא רק מנסים להתאים לנורמות הקבוצה אלא מנסים ללא הרף להתעלות זה על זה בהבעת נקודת המבט ה"נכונה" (הקיצונית), ובכך דוחפים את הנורמה הקולקטיבית לכיוון יותר הקצנה.[17][18][19] התופעה מוגברת על ידי תנאים בהם אנשים חוזרים ומאמתים זה את דבריו של זה.[20] מחקרים המדגימים כי מתן ידע על עמדותיהם של חברי קבוצה אחרים בפני עצמו יכול לייצר השפעות קיטוב תומכים בתאוריה זו.[21]

תאוריית ההשפעה האינפורמטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההשפעה האינפורמטיבית, או תאוריית הטיעונים המשכנעים, משמשת אף היא להסברת תופעת הקיטוב הקבוצתי והיא אחת התיאוריות המוכרות ביותר כיום בקרב פסיכולוגים. על פי הסבר זה, אנשים מתחזקים בעמדותיהם כאשר הם שומעים טיעונים חדשים התומכים בעמדתם הקודמת. התיאוריה טוענת שכל חבר בקבוצה נכנס לדיון כשהוא מודע למערך מסוים של מידע או טיעונים התומכים בשני צידי הסוגיה, אך נוטה לעמדה שלה יש לדעתו יותר טיעונים תומכים. במילים אחרות, אנשים מבססים את עמדותיהם האישיות על שקילת טיעונים בעד ונגד שזכורים להם. חלק מהמידע או הטיעונים משותף בין כלל חברי הקבוצה, ואילו חלק אחר אינו משותף, כלומר מדובר בטיעונים שרק חלק מהחברים נחשפו אליהם מראש. בהנחה שרוב או כל חברי הקבוצה נוטים לאותו כיוון, במהלך הדיון מובעים טיעונים לא-משותפים התומכים בכיוון זה, מה שמספק לחברים שלא היו מודעים להם קודם לכן סיבה נוספת להטות לכיוון זה. הדיון הקבוצתי משנה את משקל הראיות כאשר כל חבר בקבוצה מציג את טיעוניו ומאיר נקודות מבט חדשות על הסוגיה.[22] תאוריית הטיעונים המשכנעים מציעה שדיון קבוצתי פועל כ"תיבת תהודה", שבה פרטים נחשפים בעיקר לטיעונים המחזקים את נקודת המבט שלהם, או את נקודת המבט הדומיננטית של הקבוצה. ככל שהקבוצה דנה יותר, כך נוצרים ומעובדים יותר טיעונים לצד הדומיננטי, מה שמוביל לשכנוע חזק יותר ולקיטוב נוסף.[1][23] מחקר שפורסם בשנת 1984 מצביע על כך שהן למספר הטיעונים והן ליכולת השכנוע שלהם יש השפעה משמעותית על עוצמת ההקצנה הקבוצתית.[24]

השוואה בין שתי התיאוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 התנהלו ויכוחים משמעותיים בשאלה האם טיעונים משכנעים לבדם מסבירים את תופעת הקיטוב הקבוצתי. נתונים ממטה-אנליזה של מחקרים שפורסמו בין 1974 ל-1982 מצביעים על כך ששני המנגנונים פועלים יחד, אך ההשפעה של תאוריית הטיעונים המשכנעים נוטה להיות חזקה יותר. נמצא גם כי סוג ההחלטה או הנושא משפיע על המנגנון הדומיננטי: החלטות עם מרכיבים עובדתיים או לוגיים מדגישות את הטיעונים המשכנעים, בעוד שנושאים המעוררים מעורבות אישית מדגישים את ההשוואה החברתית.[21]

על פי הסבר מאמץ העיבוד של סילבר יאנוש ואח', תפקידם של תהליכי השוואה חברתית לעומת טיעונים משכנעים בקביעת הקיטוב הקבוצתי תלוי ביכולת ובמוטיבציה של הפרטים. כשהיכולת או המוטיבציה נמוכים, מידע לגבי עמדותיהם של אחרים (השוואה חברתית) משפיע יותר, שכן קל יותר לעבד אותו. כשהם גבוהים, טיעונים משכנעים משפיעים יותר, שכן פרטים מסוגלים וממוקדים יותר לעבד מידע מורכב. המנגנון הדומיננטי של הקיטוב תלוי במשאבים הקוגניטיביים וברמות המעורבות של חברי הקבוצה. הדבר מרמז כי התערבויות לצמצום הקיטוב עשויות לדרוש התאמה להקשר הספציפי ול"מצב העיבוד" של הקבוצה. לדוגמה, בסביבות מקוונות עם מעורבות נמוכה, השוואה חברתית עשויה להיות חזקה יותר, בעוד שבמסגרות דיון מעמיקות, איכות הטיעונים חשובה יותר. הדבר בעל השלכות משמעותיות לתכנון התערבויות יעילות. לדוגמה, מתן "עובדות" נוספות (השפעה אינפורמטיבית) עשוי להיות לא יעיל בסביבה בעלת מוטיבציה נמוכה שבה אנשים רגישים יותר לרמזים חברתיים. לעומת זאת, בקבוצה בעלת מוטיבציה גבוהה, איכות וחידוש הטיעונים יהיו בעלי חשיבות עליונה.[18]

סיווג עצמי וזהות חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי תיאוריות אלו הן הנפוצות והמקובלות ביותר כהסברים לקיטוב קבוצתי. בנוסף הוצעו תיאוריות חלופיות. התיאוריה הפופולרית ביותר מביניהן היא תאוריית הסיווג העצמי. תאוריית הסיווג העצמי נובעת מתאוריית הזהות החברתית.[25] תומכי מודל הסיווג העצמי סבורים כי קיטוב קבוצתי מתרחש משום שאנשים מזדהים עם קבוצה מסוימת ומבקשים לאמץ עמדה טיפוסית (פרוטוטיפית) של אותה קבוצה, עמדה שלרוב נוטה להיות קיצונית יותר מהממוצע הקבוצתי כדי להבדיל את קבוצתם. ההגדרה של קבוצת הפנים היא בהשוואה לקבוצות חוץ והקיטוב מתרחש כתוצאה מהתאמה לנורמה קיצונית של הקבוצה הפנימית בהשוואה לקבוצות החוץ.[26] בניגוד לתאוריית ההשוואה החברתית ולתאוריית הטיעונים המשכנעים, מודל הסיווג העצמי טוען שתהליכי סיווג בין-קבוצתיים הם הגורם לקיטוב קבוצתי. על ידי אימוץ עמדות קיצוניות יותר, הקבוצה מחזקת את זהותה וערכיה הייחודיים, מה שיכול להוביל ל"קיטוב רגשי" כלומר להגברת רגשות חיוביים כלפי קבוצת הפנים ורגשות שליליים כלפי קבוצות חוץ.

ההחלטה אם נורמת קבוצת הפנים מקוטבת תלויה בהקשר ההשוואתי החברתי על פיו קבוצת הפנים מגדירה את עצמה.[27][28] מחקר משנת 1990 הדגים כיצד מסגרת ההתייחסות החברתית, כלומר מיקום הקבוצה הפנימית יחסית לקבוצה/ קבוצות חיצוניות, משפיעה על כיוון ומידת הקיטוב. כאשר קבוצת הפנים התמודדה מול קבוצה חיצונית זהירה, היא נטתה לקטב לכיוון סיכון. כאשר היא התמודדה מול קבוצה חיצונית מסוכנת, הייתה נטייה לקטב לכיוון זהירות וכאשר הייתה ממוקמת במרכז, מול שתי קבוצות קיצוניות מנוגדות, לא התקיים קיטוב. הניסוי הראה שכיוון הקיטוב יכול להשתנות עבור אותה קבוצת פנים והוא נשלט על ידי המיקום היחסי של קבוצת החוץ.[27] מחקר דומה נוסף מצא שהעמדה הטיפוסית של קבוצת הפנים נעשית מקוטבת יותר ככל שהקבוצה עצמה נתפסת כקיצונית יותר בהקשר החברתי.[29]

יישומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות מקוונות ומדיה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות המחקר בתחום בודקת האם התיאוריות הפסיכולוגיות החברתיות על אינטראקציות קבוצתיות רלוונטיות גם להבנת אינטראקציה קבוצתית מתווכת מחשב.[30] נמצא כי קיטוב קבוצתי קיים גם דרך תקשורת בכלי מדיה חברתית כמו פייסבוק וטוויטר, כלומר שקיטוב קבוצתי יכול להתרחש גם כאשר קבוצה אינה נמצאת יחד פיזית. כל עוד קבוצת הפרטים מתחילה עם אותה דעה בסיסית בנושא ומתקיים דיאלוג עקבי, יכול להתרחש קיטוב קבוצתי.[31] הפופולריות הגוברת והמספר הגדל של פלטפורמות מדיה חברתית מקוונות, כגון פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, מאפשרים לאנשים לחפש ולשתף רעיונות עם אחרים בעלי תחומי עניין וערכים משותפים דומים, מה שהופך את השפעות הקיטוב הקבוצתי לבולטות יותר ויותר, במיוחד בקרב אנשים מדור ה-Y וה - Z.[32] בדומה לפלטפורמות המדיה החברתית, פלטפורמות סטרימינג של וידאו כמו יוטיוב יוצרות קבוצות באופן לא מודע באמצעות אלגוריתמים חכמים המחפשים תוכן קיצוני.[33] הודות לטכנולוגיה זו, אנשים יכולים לאצור את מקורות המידע שלהם ואת הדעות אליהן הם נחשפים, ובכך לחזק עוד ועוד את דעותיהם תוך הימנעות יעילה ממידע ונקודות מבט שאיתן הם לא מסכימים.[34] קיטוב מקוון אינו רק תופעה קבוצתית טבעית אלא מוגבר ומושרש באופן פעיל על ידי תכנון טכנולוגי הכולל התאמה אישית של מידע, מה שמוביל ל"שבירת המציאות המשותפת". התוכן המותאם אישית מפחית חשיפה לנקודות מבט מגוונות ובכך מחזק הטיות קיימות ומאיץ קיטוב קבוצתי.[35]

מחקר אחד ניתח למעלה מ-30,000 ציוצים בטוויטר בנוגע לירי בג'ורג' טילר, רופא שביצע הפלות בשלבים מאוחרים של ההיריון. הציוצים שנותחו כללו שיחות בין תומכי זכויות להפלה למתנגדיה, לאחר הביקור. המחקר מצא כי שיח בין אנשים עם דעות דומות חיזק את זהות הקבוצה, בעוד שתגובות בין אנשים בעלי דעות שונות חיזק את הפיצול וההבדלה בין הקבוצות.[31] במחקר שנערך על ידי סיה ואחרים (2002), נמצא כי קיטוב קבוצתי מתרחש בדיונים מקוונים (בלמידה משולבת מחשב). נמצא כי דיונים קבוצתיים, הנערכים כאשר המשתתפים נמצאים בסביבה מבוזרת (אי אפשר לראות זה את זה) או אנונימית (אי אפשר לזהות זה את זה), יכולים להוביל לרמות גבוהות יותר של קיטוב קבוצתי בהשוואה לדיון פנים מול פנים. הדבר מיוחס למספר הרב יותר של טיעונים חדשים שעולים (דבר התואם לתאוריית הטיעונים המשכנעים) וכן להיווצרות נטייה מוגברת להשוואה חברתית ולרצון להתבלט או לחרוג מהעמדה הממוצעת של הקבוצה (דבר התואם לתאוריית ההשוואה החברתית).[36] גם ספרול וקיסלר מצאו שדעות חברי קבוצות בתקשורת מתווכת מחשב נטו להשתנות באופן קיצוני יותר לכיוונים קיצוניים יותר לאחר דיון קבוצתי, בהשוואה לקבוצות בדיון פנים מול פנים. בניגוד לכך מחקר שנערך על ידי טיילור ומקדונלד (2002) הציג סיטואציה ריאליסטית של דיון קבוצתי באמצעות מחשב, ולא נמצאה הקצנה קבוצתית ברמה שציפו לה.[37] תוצאות המחקר הראו גם שחשיבה קבוצתית מתרחשת פחות בדיונים בתיווך מחשב מאשר כאשר אנשים נפגשים פנים אל פנים. יתר על כנמצא גם שדיונים בתיווך מחשב לעיתים קרובות אינם מצליחים להוביל לקונצנזוס קבוצתי, או שהם מובילים להסכמה שהמשתתפים פחות מרוצים ממנה בהשוואה לקבוצות שפועלות בסביבה טבעית.[37]

פוליטיקה ומשפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטוב קבוצתי נידון בהרחבה במונחים של התנהגות פוליטית (ראה קיטוב פוליטי). חוקרים זיהו עלייה בקיטוב רגשי בקרב ציבור הבוחרים בארצות הברית והתגברות משמעותית עוינות ואפליה כלפי המפלגה הפוליטית היריבה.[38]התדיינות נוטה להזיז פרטים וקבוצות לנקודה קיצונית יותר בכיוון שיפוטיהם לפני ההתדיינות. לדוגמה, מתנגדי שכר מינימום הופכים למתנגדים עוד יותר, תומכי בקרת נשק מגבירים את תמיכתם יותר לאחר דיון וקבוצת נשים המחזיקות בדעות פמיניסטיות מתונות נוטות להפגין אמונות פרו-פמיניסטיות מוגברות לאחר דיון קבוצתי.[39] הדבר ממחיש כיצד שיח פוליטי בתוך קבוצות בעלות דעות דומות יכול להוביל לעמדות מבוצרות ורדיקליות יותר.[40] קיימת לולאת משוב המחריפה קיטוב פוליטי כתוצאה מכך שפרטים בעלי דעות דומות מתקשרים בעיקר זה עם זה. אנשים בוחרים קבוצות המחזקות את אמונותיהם הקיימות ובתוך קבוצות אלו, הדיון דוחף את הדעות לקיצוניות. הדבר יוצר "מחנות" פוליטיים הולכים ומתרחקים שנוטים פחות לשיתוף פעולה, מה שמזין חלוקה חברתית רחבה יותר.[41][28]

קיטוב קבוצתי משפיע באופן דומה גם בהקשרים משפטיים. מחקרים הראו כי לאחר דיון משותף, משתתפי חבר מושבעים מדומה החליטו לעיתים קרובות על סכום פיצויים גדול או קטן יותר מהסכום שהעדיף כל חבר מושבעים בנפרד לפני הדיון.[21] המחקרים הצביעו על כך שכאשר חברי המושבעים נטו לקבוע סכום פיצוי נמוך יחסית, הדיון הקבוצתי הוביל לתוצאה מקלה אף יותר, בעוד שאם חבר המושבעים נטו להטיל עונש כספי גבוה, הדיון העלה אותו אף יותר.[42] מחקר שבחן החלטות של שופטי בית משפט מחוזי פדרליים מצא כי שופטים פדרליים נטו יותר לבחור באפשרות הקיצונית לאחר השתתפות בדיון קבוצתי, בהשוואה למצב בו נתקלו במצבים דומים באופן אינדיבידואלי.[43] קיטוב קבוצתי יכול להגביר נטיות ראשוניות לכיוון אשמה או חפות של נאשמים - חבר מושבעים שנטה בתחילה להרשעה נטה עוד יותר יותר להאמין שהנאשם אשם לאחר דיון ואלה שנטו לזיכוי נטו עוד יותר להאמין שהנאשם חף מפשע לאחר דיון קבוצתי.[41]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Group Polarization - The Behavioral Scientist, https://www.thebehavioralscientist.com (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Aronson, Elliot (2010). Social Psychology. Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall. pp. 273.
  3. ^ 1 2 Myers, D.G.; H. Lamm (1976). "The group polarization phenomenon". Psychological Bulletin. 83 (4): 602–627.
  4. ^ 1 2 Group Polarization | EBSCO Research Starters, www.ebsco.com (באנגלית)
  5. ^ Myers, D.G.; H. Lamm (1975). "The polarizing effect of group discussion". American Scientist. 63 (3): 297–303. Bibcode:1975AmSci..63..297M. PMID 1147368.
  6. ^ 1 2 ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  7. ^ Taber, Charles S.; Lodge, Milton (ביולי 2006). "Motivated Skepticism in the Evaluation of Political Beliefs". American Journal of Political Science. 50 (3): 755–769. doi:10.1111/j.1540-5907.2006.00214.x. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Baldassarri, Delia; Bearman, Peter (באוקטובר 2007). "Dynamics of Political Polarization". American Sociological Review. 72: 784–811. doi:10.1177/000312240707200507. JSTOR 25472492. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Kelly, Thomas (2008). "Disagreement, Dogmatism, and Belief Polarization". Journal of Philosophy. 105 (10): 611–633. doi:10.5840/jphil20081051024.
  10. ^ Moscovici, S.; W. Doise; R. Dulong (1972). "Studies in group decision: II. Differences of positions, differences of opinion, and group polarization". European Journal of Social Psychology. 2 (4): 385–399. doi:10.1002/ejsp.2420020404.
  11. ^ Lord, Ross & Lepper 1979, pp. 2105-6.
  12. ^ Lord, Ross & Lepper 1979, pp. 2102, 2105-6.
  13. ^ Lord, Ross & Lepper 1979, p. 2101n1.
  14. ^ 1 2 Stoner, James A. F. (1968). "Risky and cautious shifts in group decisions: the influence of widely held values" (PDF). Journal of Experimental Social Psychology. 4 (4): 442–459. doi:10.1016/0022-1031(68)90069-3.
  15. ^ Stoner, J.A. (1961). "A comparison of individual and group decision involving risk". Unpublished Master's Thesis, Massachusetts Institute of Technology.
  16. ^ Moscovici, S.; M. Zavalloni (1969). "The group as a polarizer of attitudes". Journal of Personality and Social Psychology. 12 (2): 125–135. doi:10.1037/h0027568.
  17. ^ Van Swol, Lyn M. (2009). "Extreme members and group polarization". Social Influence. 4 (3): 185–199. doi:10.1080/15534510802584368.
  18. ^ 1 2 Janusch Sieber, René Ziegler, Group Polarization Revisited: A Processing Effort Account, Personality & Social Psychology Bulletin 45, 2019-10, עמ' 1482–1498 doi: 10.1177/0146167219833389
  19. ^ What is Group Polarization?, Organizational Psychology Degrees (באנגלית)
  20. ^ Brauer, Mark J.; Judd, Charles Mosley; Gliner, M D (1995). "The effects of repeated expressions on attitude polarization during group discussions". Journal of Personality and Social Psychology. 68: 1014–1029. doi:10.1037/0022-3514.68.6.1014. PMID 7608855.
  21. ^ 1 2 3 Isenberg, D.J. (1986). "Group Polarization: A Critical Review and Meta-Analysis". Journal of Personality and Social Psychology. 50 (6): 1141–1151.
  22. ^ Vinokur, A.; Burnstein, E, "Effects of partially shared persuasive arguments on group induced shifts: A group problem-solving approach"., Journal of Personality and Social Psychology 29 (3), 1974, עמ' 305–315.
  23. ^ Group Polarization Vs. Groupthink: Learning The Difference | BetterHelp, www.betterhelp.com (באנגלית)
  24. ^ Hinsz, V.B.; Davis, J.H. (1984). "Persuasive Arguments Theory, Group Polarization, and Choice Shifts". Personality and Social Psychology Bulletin. 10 (2): 260–268. doi:10.1177/0146167284102012.
  25. ^ Abrams, D.; M. Wetherell; S. Cochrane; M.A. Hogg; J.C. Turner (1990). "Knowing what to think by knowing who you are: Self-categorization and the nature of norm formation, conformity and group polarization". British Journal of Social Psychology. 29 (2): 97–119. doi:10.1111/j.2044-8309.1990.tb00892.x. PMID 2372667.
  26. ^ Michael A. Hogg, John C. Turner, Barbara Davidson, Polarized Norms and Social Frames of Reference: A Test of the Self-Categorization Theory of Group Polarization, Basic & Applied Social Psychology 11, 1990-03, עמ' 77–100 doi: 10.1207/s15324834basp1101_6
  27. ^ 1 2 Hogg, M.A.; Turner, J.C.; Davidson, B. (1990). "Polarized norms and social frames of reference: A test of the self-categorization theory of group polarization". Basic and Applied Social Psychology. 11: 77–100. doi:10.1207/s15324834basp1101_6.
  28. ^ 1 2 Tannah Carter, The United Kingdom and Brexit: A Case Study in Affective Polarization, Sigma: Journal of Political and International Studies 41, 2024-04-01
  29. ^ McGarty, Craig; John C. Turner, Michael A., Barbara David; et al. (במרץ 1992). "Group polarization as conformity to the prototypical group member". British Journal of Social Psychology. 31: 1–19. doi:10.1111/j.2044-8309.1992.tb00952.x. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  30. ^ The Effects of Asynchronous Computer-Mediated Group Interaction on Group Processes
  31. ^ 1 2 Yardi, Sarita; Danah Boyd (2010). "Dynamic Debates: An analysis of group polarization over time on Twitter". Bulletin of Science, Technology & Society. 30 (5): 316–27. doi:10.1177/0270467610380011.
  32. ^ Feilitzen, C. (2009). Influences of mediated violence: a brief research summary. International clearninghouse on children, youth and media. ISBN 978-91-89471-81-8.
  33. ^ Bastug, Mehmet F.; Douai, Aziz; Akca, Davut (2020-07-02). "Exploring the "Demand Side" of Online Radicalization: Evidence from the Canadian Context". Studies in Conflict & Terrorism. 43 (7): 616–637. doi:10.1080/1057610X.2018.1494409. ISSN 1057-610X.
  34. ^ Sunstein, Cass (2000). "Deliberative Trouble? Why groups go to extremes". The Yale Law Journal. 110 (1): 71–119. doi:10.2307/797587. JSTOR 797587.
  35. ^ social-media-polarization - Center for Science, Technology, Ethics and Society (STES) | Montana State University, www.montana.edu
  36. ^ Sia, C. L; Tan, B; Wei, K. K. (2002). "Group Polarization and Computer-Mediated Communication: Effects of Communication Cues, Social Presence, and Anonymity". Information Systems Research. 13: 70–90. doi:10.1287/isre.13.1.70.92.
  37. ^ 1 2 Taylor, J.; MacDonald, J. (2002). "The effects of asynchronous computer-mediated group interaction of group processes". Social Science Review. 20 (3): 260–274. doi:10.1177/089443930202000304.
  38. ^ Iyengar, Shanto; Westwood, Sean (2014). "Fear and Loathing Across Party Lines: New Evidence on Group Polarization". American Journal of Political Science. 59 (3): 690–707. doi:10.1111/ajps.12152.
  39. ^ Myers, D.G. (1975). "Discussion-induced attitude polarization". Human Relations. 28 (8): 699–714. doi:10.1177/001872677502800802.
  40. ^ Polarization: One Reason Groups Fail, The University of Chicago Booth School of Business (באנגלית)
  41. ^ 1 2 Group Polarization, Open Textbooks for Hong Kong, ‏2015-07-20 (באנגלית)
  42. ^ Bray, R. M.; A. M. Noble (1978). "Authoritarianism and decisions of mock juries: Evidence of jury bias and group polarization". Journal of Personality and Social Psychology. 36 (12): 1424–1430. doi:10.1037/0022-3514.36.12.1424.
  43. ^ Walker, Thomas G.; Main, Eleanor C. (בדצמבר 1973). "Choice shifts and extreme behavior: Judicial review in the federal courts". The Journal of Social Psychology. 2. 91 (2): 215–221. doi:10.1080/00224545.1973.9923044. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קיטוב_קבוצתי&oldid=41099523"