לדלג לתוכן

קייאי סדרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קייאי סדרך
לידה 1835 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בנובמבר 1924 (בגיל 89 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סדרך

קייאי סורפרנאטה סדרך (Kyai Surapranata Sadrach; ‏1835–1924) היה המייסד של קהילה נוצרית בקרנגג'אסה, אשר בשיאה הייתה הגדולה במרכז ג'אווה. קהילתו של סדרך כונתה "נוצרים חופשיים", משום שהיא סירבה להתמזג עם הכנסייה ההולנדית, ושאפה לעצמאות רוחנית ופוליטית. סדרך בנה פרשנות ייחודית לנצרות, אשר משלבת היבטים מוסלמיים והינדיים, יחד עם פולחן ג'אווי. בכך עיצב צורת נצרות מקומית ששילבה בין יסודות נוצריים לבין מסורות ג'אויות.

רקע וביוגרפיה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וחינוך מוסלמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיאיי סדרך נולד ב־1835 בשם ראדין. יש חוקרים הטוענים כי נולד בשם ראדין עבאס[1], ויש חוקרים אחרים הטוענים כי הוסיף את השם עבאס בבגרותו[2]. הוא נולד למשפחה כפרית ענייה[3], בקרבת ג'פארה, דמאק או סמראנג[4]. הוא התחנך בבית ספר לקוראן, ומשם המשיך את לימודו אצל מספר נגלמו (Nglamu): חכמה ולימוד קוראן שהתמקד בפרשנות הטקסט ולא בשינונו[2]. נגלמו היא חוכמה ג'אווית מסורתית, והשם "נגלמו" מציין גם את החכמה עצמה וגם את מי שהתמחה בחכמה זו. לאחר שהלך למספר נגלמו, ראדין הלך ללמוד בכמה פסנטרנים במזרח ג'אווה[2]. הפסנטרנים הם מוסדות חינוך גבוהים ובלתי פורמליים לקוראן, במתכונת פנימייה[1], אשר נפוצו באזורים כפריים בג'אווה[5]. הפסנטרן שם לו למטרה לפתח את העצמאות הפרשנית של התלמידים[2], לצד אוטרקיות כלכלית[6]. הכינוי "קיאיי" לו זכה בהמשך מתאר מנהיג רוחני ולרוב ראש פסנטרן.

ההמרה לנצרות ותחילת פעילותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש עם טונגול וולונג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי עם שובו לסמראנג, ראדין עבאס גילה שהמורה הרוחני שלו (נגלמו) הובס בפולמוס פומבי בידי נוצרי ג'אווי בשם טונגול וולונג (אנג')[6]. בעקבות כך, סדרך החל להתעניין בנצרות ולהשתתף בטקסי מיסה[6]. למרות שהאירוע גרם לשינוי משמעותי, הוא התרחש במסגרת מקובלת לתקופה. סדרך וטונגול וולונג היו "מחפשי האמת" (מחפשי נגלמו). במסגרת חיפוש זה היה נהוג כי מורים (נגלמו) שונים ניהלו פולמוס פומבי, וכי המורה המנצח היה מקבל אליו את התלמידים של המורה המפסיד[6]. לחלופין, יש הטוענים כי ראדין עבאס יצר באופן עצמאי קשר עם הנגלמו טונגול וולונג[7]. כך או כך, החשיפה המשמעותית הראשונה של סדרך לנצרות הייתה במסגרת חיפוש אחר הנגלמו העליון. חלק מהמקורות מראים כי מחפשי הנגלמו החלו את פועלם בעקבות כיבוש הסולטנויות יוגיאקרטה והסורהקארטה (אנג') בשנת 1812, ששלטו לפני כן באזור, אשר יחד עם בצורת קשה, הביאו למשבר רוחני[8]. אותו משבר דחף אנשים לצאת למסע נדוד בחיפוש אחר הנגלמו: משמעות החיים והאופן המושלם לחיותם[9]. טונגול וולונג הגדיר את תורתו כ"נגלמו", וכן טען שלא צריך לוותר על המנהגים המקומיים ופולחן האבות, ה"עדאת (אנג')", בכדי להתנצר[10]. הדבר יצר המשכיות בין השאיפות הרוחניות והפולחן בג'אווה לבין הדת הנוצרית.

ב-1866 עבר ראדין עבאס לבטביה (ג'קרטה של היום). שם טונגול וולונג הכיר לו את אנת'ינג (F.L. Anthing): מיסיונר עצמאי שיצר קשרים בלתי פורמליים עם מחפשי אמת (נגלמו) בדומה לסדרך[11]. אנת'ינג עבד עם הכנסייה, אבל פעל כאוונגליסט עצמאי[11]. ב־1867 הוא הוטבל על ידי אנת'ינג[7], ושינה את שמו לסדרך: דמות מקראית מספר דניאל פרק ג'[12]. לאחר ההטבלה, סדרך הפך לסייען של הכנסייה ההולנדית בהקמת כפרים נוצריים בבונדו, יחד עם טונגול וולונג ואחרים, תחת אנת'ינג[7].

המעבר לפורווג'ה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרך עזב לבסוף את בונדו ועבר לפורווג'ה. יש המשערים שהוא עזב משום שרצה להגדיל את כוחו, יש הטוענים כי סדרך התנגד לשימוש באופיום ולביגמיה בה נהגו ראשי הארגון[13]. בנו יותם מתאר בכתביו שסדרך נענה לקריאה אלוהית לעזוב ולבסוף להקים קהילה משלו[13]. תחילה, סדרך עבד כשנה עם סטיבנס פיליפס, מיסיונרית הולנדית עצמאית, בטוקסנגה, פורווג'ה. גישתה הייתה מאפשרת בהרבה מזו של נציגות הכנסייה ההולנדית באינדונזיה (ה-Indische Kerk), והיא עודדה את סדרך לפרש את הטקסט באופן עצמאי, ונהגה בו כשווה[14]. בתקופה זו קיים סדרך פולמוסים פומביים עם נגלמו רבים. כתוצאה מכך, סדרך אסף תלמידים, מורידים (murids), שהתווספו לקהילתה של סטיבנס פיליפס[3]. ניתן לראות כי גם לאחר התנצרותו, שמר סדרך על תפקידו כ"נגלמו", מורה חכמה מוסלמי בדרך כלל, וגם עבודת המסיון שלו למעשה נעשתה במסגרת הפולמוסים הפומביים, שהיו נהוגים בחברה הג'אווית המוסלמית[15]. בתיווכה של סטיבנס פיליפס, הטבלת כל המאמינים של סדרך נעשתה דרך הכנסייה ההולנדית[16].

כנסייה עצמאית בקרנגג'אסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שביסס את מעמדו, עבר סדרך לקאראנגג'אסה והקים שם קהילה ב־1870[15]. בשלב זה החכמים שניצח ותלמידיהם הפכו לתלמידיו הישירים, ולא התווספו לקהילתה של סטיבנס פיליפס[16]. ב־1871 הקים את מבנה הכנסייה הראשון בקראנגג'אסה. בסוף 1873, עלה מניין מאמיניו ל־2,500 איש[17], ובתקופה זו הוקמו חמש כנסיות של סדרך בסך הכול, ובתחילת שנות השמונים של המאה התשע-עשרה מניינם עמד על כשלושת אלפים מאמינים[18]. לשם השוואה, המסיון של הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית, ה-NGZV, מנה בשיאו כ־6,400 במרכז ג'אווה[18]. בשלב זה ביסס סדרך את מעמדו כגורו וכלוחם ברוחות רעות[19]. קרנגג'אסה הפכה למרכז דתי, בו סדרך הוביל את טקסי המיסה בשפה הג'אווית[6]. בסביבות 1878, סדרך הוסיף לשמו את הכינוי סורפרנאטה (Surapranata), שמשמעותו "האיש שיש לו אומץ לשלוט"[20].

הארגון הקהילתי והכלכלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילתו של סדרך התפתחה בדפוס שונה מזה של הכנסיות שהוקמו על ידי המיסיון האירופי בג'אווה. בעוד שהמיסיון המערבי התבסס על מבנים כנסייתיים פורמליים ועל היררכיה ארגונית ברורה, קהילת סדרך התארגנה סביב דמותו הכריזמטית של המנהיג הרוחני וסביב קשרי תלמיד–מורה. מבנה זה הזכיר במידה מסוימת את דפוסי הארגונים הדתיים המוסלמיים המסורתיים בג'אווה, ובייחוד את מסגרות ה־tarekat (אחוות רוחניות סופיות), שבהן הקשר בין המנהיג לבין תלמידיו היה מרכיב מרכזי[21].

קהילתו של סדרך התרחבה לרשת של קהילות נוצריות בכפרים שונים[22]. עקב כך, סדרך מינה אימאם לכל כפר, אשר דאג לצרכים הפיזיים והרוחניים של הקהילה[22]. קהילתו של סדרך נותרה מלוכדת סביב ה"נגלמו", הגותו של סדרך, וסדרך שמר על שליטתו דרך המודל ההיררכי של גורו ומוריד (תלמיד)[22]. המודל היווה הרחבה של היררכיית המשפחה, בו סדרך שימש כ"אב", והתלמידים והאימאמים הם בנים[23]. האימאמים לא קיבלו שכר – כך היה מקובל גם עבור אנשי דת מוסלמים בג'אווה[24]. יתר על כן, האימאמים, כמו גם זקני הכפר, התכנסו בקביעות בקרנגג'אסה. הדבר יצר לכידות אמונית ואפשר סיוע כלכלי לכפרים החלשים יותר. בהקשר זה, הקהילה הקימה חיסכון מכספי צדקה, אשר נועד לסייע לכפרים שמצבם הכלכלי קשה, ולהלוות כספים בריבית נמוכה לבני הקהילה שפותחים עסקים חדשים. עיקרון זה נועד למנוע תלות של חברי הקהילה במלווים חיצוניים, ו"עמידה על הרגליים" בעצמם (Keberdikarian)[25].

תאולוגיה ופולחן: נצרות ג'אווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצרות כ"נגלמו"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייאי סדרך פירש את כתבי הקודש כ"נגלמו". הנגלמו היא חכמה שבבסיסה התשובה לשאלה: מהי משמעות החיים, וכיצד ניתן לחיותם באופן מושלם[9]. ב"נגלמו" מודגשת עבודת היחיד, המשמעת המוסרית שלו ודבקותו בעולם הבא על פני העולם הזה[26]. פירוש זה של הנצרות מדגיש במיוחד את החוקים, ובלבם עשרת הדברות. כמו כן, חיקוי ישו הוא הצו המרכזי של נצרות זו, כמודל לחיים מושלמים. תפיסה זו עוסקת יותר בטבעו האנושי של ישו, משום שלמעשה אורח חייו הוא מופת לחיקוי, ולא טבעו האלוהי[27]. כמו כן, הפרקטיות של הנגלמו הופכת את הגאולה לתוצר של מעשים ודרך חיים מסוימת, ולא לתוצר של אמונה וחסד בלבד[28]. עקב החשיבות של החוק, עשרת הדברות והדרשה על ההר נעשו מרכזיות במיוחד. כמו כן, בניגוד לנהוג בכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית, סדרך לא הדגיש את הסבל של ישו, אלא את התחייה, כשזו מהווה הוכחה לצדקת דרכו[29]. לעומת זאת, הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית טענה כי הפרשנות של סדרך אינה מדגישה דיה את הסבל של ישו, את טבעו האלוהי ואת החסד והאמונה שבבסיס הגאולה. אלו היו פערים משמעותיים בין התאולוגיה של סדרך לזו של הכנסייה[27].

ישו כ"ראטו אדיל"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרה מכך, סדרך פירש את דמותו של ישו כ"ראטו אדיל" (ratu adil), מלך צדק. על פי המסורת הג'אווית, ראטו אדיל (אנג') הוא מלך אסכטולוגי, שמגיע מהשמיים ונותן לבני האדם את התורה האלוהית. דמות זו נקשרה גם במוחמד. מוצאו השמיימי של ישו, כמו גם ההטפות שלו, אפשרו לסדרך לפרש אותו כמלך הצדק האמיתי[30]. התחייה של ישו נתפסה כהוכחה לאמיתותו, במיוחד בפולמוסים פומביים עם מוסלמים[31]. הגדרת ישו כ"ראטו אדיל" קשורה בהגדרת הנצרות כנגלמו, שכן התורה שמביא ה"ראטו אדיל" היא היא הנגלמו. הכנסייה ההולנדית ביקרה פרשנות זו, משום שהיא כאמור מדגישה את טבעו האנושי של ישו, וגם מטעינה את הנצרות במשקעים מאגיים ואליליים, המתלווים לנגלמו ולראטו אדיל[32]. בפועל, פרשנות זו אפשרה לסדרך להטמיע את ישו ותורתו במסורת הג'אווית. זאת בעוד הנצרות של הכנסייה ההולנדית יוחסה למערב ולקולוניות, ויצרה ניכור בין המתנצרים לתרבותם[33].

התאמת המנהגים הג'אוויים לנצרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הקהילה הנוצרית המשיכו לחיות בכפרים מוסלמיים, ולקחו חלק בפולחן של קהילתם[34]. יתרה מכך, קהילתו של סדרך נתפסה על ידי המוסלמים כזרם בתוך האסלאם בעל גוון נוצרי, ולא כדת נפרדת[22]. למרות זאת, סדרך לא העתיק באופן עיוור את המנהגים, אלא שכתב ושימר את המנהגים שלא היו מוסלמיים מדי, לדעתו. זאת בין היתר משום שסדרך פעל להמרת הסמלים והמנהגים הג'אוויים והמוסלמיים לנצרות. ראשית, הוא כינה את הכנסיות "מסגדים", ואת הנציגים מכל כפר "אימאמים"[35], כנהוג בקהילות מוסלמיות. כמו כן, המבנה בעל שלושת הגגות, הנהוג במסגדים בג'אווה, פורש כייצוג של השילוש הקדוש, ובכך הותאם לתאולוגיה הנוצרית[36]. שימור המנהגים לצד המרת הדת התבסס על מודל העדאת ואגאמה (אנג'), שמקביל למונח דין (אנג'), של האימפריה המוסלמית. לפי מודל זה, מאפייני המקום חולקו ל"דת" (אגאמה – agama) ולמנהג (עדאת – adat), כאשר ניתן לשמר את העדאת, המנהג, לצד האסלאם. וכך מי שהתאסלם היה רשאי לשמר את מנהגי המקום[37]. כך, לדוגמה, המשיכו חברי הקהילה למול את בניהם, למורת רוחם של המסיונרים ההולנדים. הם טענו כי ברית המילה היא מנהג ג'אווי, ולא מוסלמי, ועל כן הוא חלק מה"עדאת" ואיננו מנוגד לנצרות[38]. בהמשך לכך, התפילות במסגדים כללו שירה במודל "טמבנג", סט של תבניות מוזיקליות וספרותיות קלאסיות[39].

לבסוף, "קיאיי (אנג')" הוא כינוי למורה רוחני ג'אווי מסורתי, ולרוב ראש של פסנטרן, בית ספר ללימוד קוראן. סדרך לימד בהתבסס על מודל הפסנטרן, ובכך הרחיב את המודל הקיים גם ללימוד של כתבי הקודש הנוצריים[25]. התאמות אלו אפשרו לג'אווים להתנצר מבלי לנתק עצמם מתרבותם.

לצד המנהגים ששומרו, סדרך וקהילתו גם שינו ולעיתים דחו חלק מהמנהגים. כך לדוגמה, טקס החתונה של הקהילה קיבל תוספת ייחודית. טקס החתונה נערך בזמן המיסה, על ידי האימאם. הטקס נפתח בתפילה ובשיר (טמבנג), והמשיך עם שאילת האימאם את בני הזוג שאלות על נאמנותם והצהרת אמונה (אנג')[34]. כמו כן, הקהילה הנוצרית קיימה טקס חקלאות שנתי במנותק מהכפר, שהתבסס על סיפורי הבריאה בבראשית א' ובתהילים ק"ד[40]. כלומר, קהילתו של סדרך לעיתים נפרדה מהמסורת הנהוגה באזור. סדרך והאימאמים עבדו באופן ביקורתי עם הטקסים, וויתרו על אלו מהם שנשאו משמעות מוסלמית מובהקת.[34]

מבנה הכנסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המפעלים המרכזיים שהותיר אחריו סדרך הוא מבנה הכנסייה והמתחם הסובב אותו, אשר נשמר עד היום ומאוכלס על ידי צאצאיו. אף שהמבנה משמש ככנסייה נוצרית, עיצובו האדריכלי מזכיר יותר מסגד מאשר כנסייה מערבית מסורתית. בכנסייה, המוכרת בשם "כנסיית קיאי סדרך", כמעט שאין סממנים חיצוניים מובהקים של הנצרות: בראש הגג מופיע סמל הצ'קרה (cakra) במקום צלב, ושומר על מאפיינים אדריכליים מקומיים המזוהים עם מסורת הבנייה הג'אוונית והמוסלמית, כדוגמת מבנה שלוש הכיפות שהיה נהוג בעיצוב של מסגדים[41].

הקונפליקט עם המיסיון והשלטון ההולנדי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשדנות ומתח פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבנס פיליפס שימשה כמגשרת בין סדרך ל־Indische Kerk, ועם נפילתה למשכב ב־1873 היחסים החלו להצטנן[16]. כתוצאה מכך, הכנסייה של סדרך נעשתה מבודדת מהכנסייה ההולנדית, וסדרך הפסיק לערוך את הסקרמנטים[42]. כוחו של סדרך איים על הכנסייה ההולנדית, וזו ניסתה לשכנע את סדרך להתמזג עמם, ואף להביא להדחתו של סדרך ולהחלפתו בנציג של הכנסייה[43]. היחסים הגיעו לרתיחה ב־1882, כשסדרך הטיף נגד חיסון קהילתו מפני אבעבועות. מעשה זה פורש כאי ציות וסדרך נכלא למספר שבועות[18].

סיבת הביקורת של הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לשמועות על סדרך עצמו, הביקורת נבעה גם ממניעים תאולוגיים ופוליטיים. ה־NGZV (רשות מסיון של הכנסייה ההולנדית), חששה שעוצמתו של סדרך עשויה לערער על הקולוניה ההולנדית, וליצור מצב של ממלכה בתוך ממלכה. כמו כן, נטען כי הקהילה מבצעת האלהה של סדרך. משום כך, היא מערערת על בלעדיותו של ישו כשליט היחידי[44]. מנגד, פרטונדי טוען כי ההערצה של סדרך תאמה את המעמד הכביר שניתן לשליטים באזור יוגהקארטה וסורהקארטה לשעבר, בהן למנהיג יוחס מנדט אלוהי וניתנה לו סמכות לעצב את מנהגי האזור[45]. מכאן נובע כי מעמדו של סדרך לא חרג מהתבנית הקיימת.

יתרה מכך, הדור השני של מסיונרים הולנדים ניסה לנקות מהנצרות בג'אווה סממנים של פולחן מקומי, מתוך חשש מסינקרטיזם[14]. כך הפרשנות האישית והמקומית של סדרך, שטופחה על ידי אנת'ינג וסטיבנס פיליפס, הוקעה על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית של שנות השמונים והתשעים. בהקשר זה ניתן לזהות פער משמעותי בין חשדנותם של הגורמים הרשמיים של הכנסייה, לפתיחותם של מיסיונרים עצמאיים כאנת'ינג וסטיבנס פיליפס, בני הדור הקודם[46].

שיתוף הפעולה עם ג'. וילהלם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחיד שצידד בסדרך מתוך הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית בתקופה זו היה ג'. וילהלם - מסיונר צעיר מה- NGZV. ב־1883 סדרך מינה את וילהלם ג'ייקוב למזכיר הקהילה שלו[43]. וילהלם הפך לחוט המקשר היחיד בין סדרך לבין כנסייה ההולנדית[43]. הוא התרשם מאוד מהנהגתו של סדרך, ובעוד שאר המיסיונרים ראו בסדרך נביא שקר, וילהלם התייחס אליו כאל שותף[47]. עם כניסתו, ויליהלם קידם רפורמות עדינות בקהילה, לדוגמה בחירה דמוקרטית של זקני הכפר[48]. באופן רשמי, סדרך נחשב לסגנו של וילהלם, אך מבחינת הקהילה עצמה סדרך היה גורו וקייאי (איש דת וראש פסנטרן - סמינר גבוה לאסלאם), ועל כן הוא זכה למעמד גבוה יותר מוילהלם. בכירותו של סדרך על פני הכנסייה ההולנדית התבטאה בכך שהאימאמים סירבו לקיים פגישות עם נציגי הכנסייה ההולנדית אם סדרך לא הוזמן אליהן[49]. בהתכנסויות רשמיות, סדרך ישב על כיסא לצד וילהלם. הדבר היה מהפכני לתקופה: נהוג היה שהג'אווים ישבו על הרצפה, כסמל לנחיתותם ביחס להולנדים. הולנדים רבם ביקרו צעד זה[50]. פרטונדי טוען כי התמונה של סדרך על כיסא הפכה למודל עבור הג'אווים להנהגה גאה, מאבק לשוויון, ושותפות עם הנצרות ההולנדית[51]. גל ההצטרפות לכנסייה באותה תקופה נחשב לאחד מגלי ההמרה הגדולים ביותר שידע העולם המוסלמי אי פעם, ואולי אף לגדול שבהם[52].

ההגדרה כ"נוצרים חופשיים"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבעה עשר באפריל 1883, באספת הקשישים בה וילהלם נכח, הקהילה בחרה לעצמה את השם "קבוצת הנוצרים החופשיים": Golongane Wong Kristen Kang Mardika[53]. מתוך כך, וילהלם שלח לרשות ההולנדית, בשם הקהילה של סדרך, איגרת בה מוצהר כי הכנסייה דורשת לעסוק בדת באופן עצמאי ולא להיטמא בכנסייה ההולנדית, וכן למנות את הגורו שלהם בעצמם[54].

התחקיר של לאון קאחט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1891 נערכה חקירה רשמית מטעם הכנסייה ההולנדית. החוקר, לאון קאחט, פרסם בדוח כי סדרך הוא שרלטן שהשתמש בכנסייה כדי להעצים את הונו. לדבריו, הקהילות באזור חיות באופן לא נוצרי, הספוג במנהגים פגאניים ו"מרעיל" את שדות המסיון. המלצתו הייתה להדיח את סדרך[55]. הניסיון להדיח נכשל, משום שכמעט כל המאמינים צידדו בסדרך. יתרה מכך, האירוע הוביל להיחלשות מעמדו של ה-NGZV באזור[56].

אחרית ימיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של וילהלם ב־1892 ניתק הקשר בין סדרך לבין ה-Protestantsche Kerk. דרך אנת'ינג (F.L. Anthing) סדרך הצטרף לכנסייה האפוסטולית, וב-1899 מונה לאפוסטל שלה[18]. במקביל, סדרך המשיך לשמש כקייאי וגורו בקהילתו[57]. קייאי סדרך נפטר בשנת 1924, בגיל 90. נערכה לכבודו הלוויה גדולה מאוד, ואף נכחה בה נציגות של הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית[6].

הנהגתו של יותם ואובדן העצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות סדרך ב-1924, בנו יותם הוכתר כמנהיג הקהילה. יותם למד בבית ספר הולנדי, וככל הנראה התנגד פחות מאביו למיזוג הכנסייה[50]. בשנים 1925 - 1933 נשמרה עצמאותה, אך ב־1933 היא התמזגה עם הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית, בין היתר בשל קשיים כלכליים[58]. זאת אף על פי שחברי קהילה רבים התנגדו בחריפות למיזוג הזה, ואף הציבו ליותם אולטימטום ואיימו להדיחו[59]. במקביל, החלו לצוץ מנהיגים חלופיים ליותם, מה שגרם לפיצול בכנסייה. יתרה מכך, בשנים אלו החלו להיכנס לג'אווה מדעים וחינוך מודרני מערבי[3]. כל אלו תרמו להיחלשות אתוס העצמאות מהכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית.

Sadrach's tomb in Purworejo

מעבר להצלחת הנצרות של סדרך, שקהילתו הייתה לקהילה הנוצרית הגדולה במרכז ג'אווה, הוא שימש מודל לגאווה ולעצמאות. בעוד רבים מן המנהיגים הכריזמטיים בני זמנו הפכו למובילי מאבק פוליטי מוצהר, סדרך ביקש לבסס קהילה נוצרית עצמאית מבלי להתעמת עם השלטון הקולוניאלי[36]. הנצרות הג'אווית העצמאית שעיצב שאבה מן האתוס המקומי והציעה מודל של נצרות שאינה תלויה בכנסייה או באימפריה ההולנדית. בכך היה סדרך מן הדמויות המרכזיות בהתפתחותה של הנצרות הג'אווית המקומית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קייאי סדרך בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Alle G. Hoekema, "Protestants, Central Java", in: Jan Sihar Aritonang and Karel Steenbrink (eds.), A History of Christianity in Indonesia, Studies in Christian Mission (עמ' 642), JSTOR, A History of Christianity in Indonesia, Leiden & Boston: Brill, vol. 35, פרק 14, ‏2008
  2. 1 2 3 4 Sutarman Soediman Partonadi, Sadrach Community and Its Contextual Roots: A Nineteenth Century Javanese Expression of Christianity, Amsterdam: Rodopi, 2001, p. 57.
  3. 1 2 3 Partonadi, p.106-107.
  4. ↑ Partonadi, p. 55.
  5. ↑ Partonadi, p. 292.
  6. 1 2 3 4 5 6 Partonadi, p. 220.
  7. 1 2 3 Karel Steenbrink, "Christianity in Javanese Culture and Society", in: Jan Sihar Aritonang and Karel Steenbrink (eds.), A History of Christianity in Indonesia, Studies in Christian Mission, vol. 35, Leiden & Boston: Brill, 2008, p. 642, JSTOR
  8. ↑ Aritonang, Jan Sihar; Steenbrink, Karel, eds. (2008). A History of Christianity in Indonesia. Leiden; Boston: Brill. p. 753.
  9. 1 2 Partonadi, p. 193.
  10. ↑ Partonadi, p. 58.
  11. 1 2 Alle G. Hoekema, "The Next Phase in Central Java: Mission through Full-Time Missionaries", in: Karel Steenbrink, "Christianity in Javanese Culture and Society", in: Jan Sihar Aritonang and Karel Steenbrink (eds.), A History of Christianity in Indonesia, Studies in Christian Mission, vol. 35, Leiden & Boston: Brill, 2008, p. 671, JSTOR
  12. ↑ Partonadi, p. 59.
  13. 1 2 Partonadi, p. 61.
  14. 1 2 Alle G. Hoekema, "Lay Evangelists in Central Java during the Second Half of the Nineteenth Century", in: Karel Steenbrink, "Christianity in Javanese Culture and Society", in: Jan Sihar Aritonang and Karel Steenbrink (eds.), A History of Christianity in Indonesia, Studies in Christian Mission, vol. 35, Leiden & Boston: Brill, 2008, p. 671, JSTOR
  15. 1 2 Partonadi, p. 63.
  16. 1 2 3 Partonadi, p. 66.
  17. ↑ Partonadi, p. 68.
  18. 1 2 3 4 Alle G. Hoekema, "The Next Phase in Central Java: Mission through Full-Time Missionaries". p. 675, JSTOR
  19. ↑ Partonadi, p. 67.
  20. ↑ Partonadi, p. 71.
  21. ↑ Claude Guillot, Sadrach: Riwayat Kristenisasi di Jawa, Grafiti Pers, Jakarta, 1985, pp. 75–90.
  22. 1 2 3 4 Partonadi, p. 111.
  23. ↑ Partonadi, p. 114.
  24. ↑ Partonadi, p. 161, 163.
  25. 1 2 Partonadi, p. 206.
  26. ↑ Partonadi, p. 139, 143.
  27. 1 2 Partonadi, p. 223.
  28. ↑ Partonadi, p. 219, 221.
  29. ↑ Partonadi, p. 221.
  30. ↑ Partonadi, p. 219.
  31. ↑ Partonadi, p. 143.
  32. ↑ Partonadi, p. 196.
  33. ↑ Partonadi, p. 213.
  34. 1 2 3 Partonadi, p. 145.
  35. ↑ Partonadi, p. 209.
  36. 1 2 Partonadi, p. 211.
  37. ↑ Partonadi, p. 21.
  38. ↑ Partonadi, p. 198, 147.
  39. ↑ Partonadi, p. 135-137.
  40. ↑ Partonadi, p. 104.
  41. ↑ Partonadi, p. 130-131.
  42. ↑ Partonadi, p. 69.
  43. 1 2 3 Partonadi, p. 73.
  44. ↑ Partonadi, p. 186-188.
  45. ↑ Partonadi, p. 64, 71, 208.
  46. ↑ Hoekema, "The Next Phase", p. 670, JSTOR
  47. ↑ Partonadi. p. 225.
  48. ↑ Partonadi. p. 117.
  49. ↑ Partonadi. p. 123.
  50. 1 2 Partonadi. p. 97.
  51. ↑ Partonadi. p. 226.
  52. ↑ Partonadi. p. 80.
  53. ↑ Partonadi, p. 76.
  54. ↑ Partonadi, p. 79.
  55. ↑ Partonadi, p. 83.
  56. ↑ Partonadi, p. 84.
  57. ↑ Partonadi, p. 129.
  58. ↑ Partonadi. p. 98.
  59. ↑ Partonadi. p. 103.