קייטי טיילור

קייטי טיילור
Katie Taylor
לידה	2 ביולי 1986 (בת 38); בריי, אירלנד
מידע כללי
מדינה	אירלנד
השכלה	אוניברסיטת קולג' בדאבלין
גובה	1.65 מטרים
	katietaylor.ie
ספורט
ענף ספורט	אגרוף, כדורגל

קייטי טיילור (באנגלית: Katie Taylor; נולדה ב-2 ביולי 1986) היא מתאגרפת מקצוענית אירית וכדורגלנית לשעבר. היא החזיקה בתואר האלופה הבלתי מעורערת והבלתי מנוצחת של אליפות ליניאלית בעולם במשקל קל בין השנים 2019 ל-2024, וכן מחזיקה בתואר האלופה הבלתי מעורערת והליניאלית במשקל סופר-קל מאז 2023. טיילור זוכה לפופולריות עצומה באירלנד והיא נחשבת לשם דבר בזכות תרומתה לקידום מעמד האגרוף הנשים בארצה ובעולם כולו. היא נתפסת כספורטאית האירית הבולטת ביותר בדורה.

במהלך קריירת האגרוף החובבני שלה, זכתה טיילור בחמש מדליות זהב רצופות באליפות העולם לנשים, שש מדליות זהב באליפות אירופה, וחמש מדליות זהב באליפות האיחוד האירופי. היא נשאה את דגל אירלנד בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלונדון 2012, ולאחר מכן זכתה במדליית הזהב במשקל קל.^[1]

טיילור עברה לאגרוף מקצועי ב-2016 תחת חברת Matchroom Boxing. לאחר שזכתה בתואר ה־WBA במשקל קל ב-2017 ובתואר ה־IBF בשנה שלאחר מכן, ניצחונה המאחד מול דלפין פרסון במדיסון סקוור גארדן הפך אותה למתאגרפת השמינית בהיסטוריה (גבר או אישה) שהחזיקה בו-זמנית בכל ארבעת התארים העולמיים הגדולים באגרוף – IBF, WBA, WBC, ו-WBO. בנובמבר 2023 היא חזרה על ההישג במשקל סופר-קל כשניצחה את שנטל קמרון בדבלין וזכתה בתוארי IBF, IBO, WBA, WBC, ו-WBO, כולל השבת התואר אותו זכתה מכריסטינה לינרדטו ב-2019.

נכון למרץ 2023, טיילור מדורגת כמתאגרפת הנשים הפעילה הטובה בעולם במשקל קל על ידי BoxRec,^[2] וכמתאגרפת הנשים הפעילה הטובה ביותר, פאונד לפאונד, על ידי מגזין The Ring^[3] ו-BoxRec.^[4] היא ידועה בסגנון האגרוף המהיר והתוקפני שלה.^[5]

ראשית חייה

טיילור נולדה ב-2 ביולי 1986 בבריי, מחוז ויקלו,^[6] בתם של ברידג'ט האירית (לבית קרנלי) ואביה, פיט טיילור, שנולד באנגליה.^[7] יש לה אחות גדולה בשם שרה ושני אחים גדולים, לי ופיטר, כאשר האחרון הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת דבלין סיטי.^[8] אביה, שנולד בסמוך ללידס וגדל בברמינגהם,^[9] הגיע לראשונה לבריי כדי לעבוד עם אביו בלונה פארק על חוף הים. לאחר שנפגש והתחתן עם ברידג'ט, הוא החליט להשתקע בבריי. ב-1986 הוא זכה באליפות אירלנד לאגרוף חובבני במשקל כבד-קל. במקצועו הוא היה חשמלאי, אך בהמשך הפך למאמן האגרוף הקבוע של טיילור. הוא גם אימן את אדם נולן, שייצג, כמו טיילור, את אירלנד במשחקים האולימפיים 2012. ברידג'ט פיתחה עניין באגרוף והפכה לאחת השופטות והמאמנות הראשונות באירלנד.

בין השנים 1999 ל-2005 למדה טיילור בבית הספר הקהילתי סנט קיליאן בבריי, בו למדו גם שלושת אחיה הגדולים. לצד אגרוף וכדורגל, היא שיחקה גם כדורגל גאלי לנשים וקמוגי במועדונים המקומיים של GAA, בריי אמטס ופרגל אוגס. היא הייתה חברה במועדון האתלטיקה המקומי, בריי ראנרס, וכמה מכללות אמריקאיות הציעו לה מלגות ספורט במהלך לימודיה בסנט קיליאן. עם זאת, היא בחרה ללמוד באוניברסיטת קולג' דבלין, הידועה בתוכנית מלגות הספורט שלה,^[10] אליה התקבלה בזכות תוצאותיה בבחינות הבגרות. עם התקדמות קריירת הספורט שלה, היא בחרה שלא להשלים את לימודיה ב-UCD.^[11]

קריירה חובבנית

טיילור החלה להתאגרף ב-1998, בגיל 12. אביה אימן אותה ואת שני אחיה הגדולים, לי ופיטר, במועדון האגרוף סנט פרגל, שפעל במבנה שהיה בעבר בית סירות בבריי, מחוז ויקלו. בגיל 15, ב-2001, היא השתתפה בקרב האגרוף הנשי הראשון שהוכר רשמית באירלנד, בהאצטדיון הלאומי, וניצחה את אלנה אודלי מבלפסט.^[11]

טיילור החלה להתאגרף לראשונה ב-1998, בגיל 12. אביה אימן אותה ואת שני אחיה הגדולים, לי ופיטר, במועדון האגרוף של סנט פרגל, שפעל מתוך בית סירות לשעבר בבריי. בגיל 15, בשנת 2001, היא נלחמה במשחק האגרוף הנשי הראשון שאושר רשמית באירלנד, באצטדיון הלאומי, וניצחה את אלנה אודלי מבלפסט.^[11]^[12]

קריירה מקצוענית

טיילור עברה למקצוענות ב-26 בנובמבר 2016, עם ניצחון ב-TKO בסיבוב השלישי מול קרינה קופינסקה בארנה וומבלי. הרקורד המקצועני שלה עומד על 25 קרבות, עם 24 ניצחונות (6 ב-KO) והפסד אחד. היא זכתה בתארים רבים, כולל:

משקל	תארים
משקל קל	אלופה בלתי מעורערת וליניאלית (2019–2024), WBA (מ-28.10.2017), IBF (2018–2024, ויתרה), WBO (2019–2024, ויתרה), WBC (מ-1.6.2019), The Ring (מ-1.6.2019)
משקל סופר-קל	אלופה בלתי מעורערת וליניאלית מאז 25.11.2023, WBA, WBC, IBF, WBO, IBO, The Ring (כולם מ-25.11.2023)

ניצחונות בולטים כוללים את דלפין פרסון (1.6.2019, הפכה לאלופה בלתי מעורערת), כריסטינה לינרדטו (2.11.2019, אלופה בשני משקלים), ושנטל קמרון (25.11.2023, השיבה תארים). היא הפסידה פעם אחת לשנטל קמרון ב-20 במאי 2023, אך השיבה את התארים בקרב חוזר. לאחרונה, היא הגנה על תוארי משקל סופר-קל מול אמנדה סראנו ב-15 בנובמבר 2024 (UD 95–94 בכל הקלפים).

כדורגל

טיילור שיחקה כדורגל כקשר/חלוצה בנבחרת הנשים של אירלנד בין 2006 ל-2009, עם 11 הופעות ו-2 שערים. היא שיחקה במועדונים כמו סנט פרגל'ס, ניוטאון ג'וניורס, ולורדס סלטיק, והופעת הבכורה שלה הייתה ב-22 באפריל 2006 מול שווייץ, והאחרונה ב-24 בספטמבר 2009 מול קזחסטן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קייטי טיילור בוויקישיתוף

קייטי טיילור, ברשת החברתית פייסבוק
קייטי טיילור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קייטי טיילור, ברשת החברתית אינסטגרם
קייטי טיילור, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
קייטי טיילור, באתר olympedia.org
קייטי טיילור, באתר BoxRec

הערות שוליים

^ "Ireland's Katie Taylor claims women's boxing gold". The Times of India. 9 באוגוסט 2012. נבדק ב-9 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
^ "BoxRec: Female lightweight ratings". BoxRec. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ "The Ring Women's Ratings". The Ring. 8 בספטמבר 2020. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ "BoxRec: Female P4P ratings". BoxRec. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Tide is rising but we are only at the beginning of a whole new ball game". Sunday Independent. 8 במרץ 2020. נבדק ב-18 במרץ 2020. And of course you're not missing anything when watching Katie Taylor either: you forget about the power deficit when she is in the ring because, as has often been said about the champ, she hits like a man. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Katie Taylor". London 2012. The Telegraph. London. 2012-08-10. אורכב מ-המקור ב-2012-08-10.
^ "Katie Taylor: 'Stepping away from my dad was difficult'". The Irish Times.
^ "Assist. Prof Peter Taylor". Dublin City University. 24 באוקטובר 2016. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ "All you need to know about Katie Taylor's dad Pete". 5 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
^ "UCD offers 60 point top-up to attract elite athletes". The Irish Times. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ "Maeve Sheehan: Joy abounds as prayers at Katie's church are answered". Independent.ie. 12 באוגוסט 2012. נבדק ב-6 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Pride without prejudice". IrishTimes.com. נבדק ב-7 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[1] "Ireland's Katie Taylor claims women's boxing gold". The Times of India. 9 באוגוסט 2012. נבדק ב-9 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)

[2] "BoxRec: Female lightweight ratings". BoxRec. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[3] "The Ring Women's Ratings". The Ring. 8 בספטמבר 2020. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[4] "BoxRec: Female P4P ratings". BoxRec. נבדק ב-23 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[sundayindependent0803202-5] "Tide is rising but we are only at the beginning of a whole new ball game". Sunday Independent. 8 במרץ 2020. נבדק ב-18 במרץ 2020. And of course you're not missing anything when watching Katie Taylor either: you forget about the power deficit when she is in the ring because, as has often been said about the champ, she hits like a man. {{cite web}}: (עזרה)

[6] "Katie Taylor". London 2012. The Telegraph. London. 2012-08-10. אורכב מ-המקור ב-2012-08-10.

[7] "Katie Taylor: 'Stepping away from my dad was difficult'". The Irish Times.

[8] "Assist. Prof Peter Taylor". Dublin City University. 24 באוקטובר 2016. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[9] "All you need to know about Katie Taylor's dad Pete". 5 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)

[10] "UCD offers 60 point top-up to attract elite athletes". The Irish Times. נבדק ב-6 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[familybios3-11] ¹ ² ³ "Maeve Sheehan: Joy abounds as prayers at Katie's church are answered". Independent.ie. 12 באוגוסט 2012. נבדק ב-6 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[irishtimescom-12] "Pride without prejudice". IrishTimes.com. נבדק ב-7 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]