קיכלי שחור-גרון
 קיכלי שחור-גרון
| |
|---|---|
_(51101748886).jpg)
קיכלי שחור-גרון זכר, פקיסטן
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | קיכליים |
| סוג: | קיכלי |
| מין: | קיכלי שחור-גרון |
| שם מדעי | |
 Turdus atrogularisJarocki, 1819 | |
| |
קִיכְלִי שְׁחֹר-גָּרוֹן (שם מדעי: Turdus atrogularis) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הקיכליים, הנודד במזרח הפלארקטי. תפוצתו חופפת לזו של הקיכלי האדום-גרון המזרחי יותר. בעבר הוא נחשב לפעמים כתת-מין של מין יחיד, "קיכלי כהה-גרון", ביחד עם קיכלי אדום-גרון שנחשב היה לתת-מין הנוסף.[2] מחקרים עדכניים יותר רואים בשניהם מינים נפרדים.[3]
בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם 14 תצפיות עד היום, כאשר התצפיות הראשונות בישראל נרשמו לרוב באזור אילת, ובמיוחד במטע התמרים של קיבוץ אילות.[4]
טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם המדעי מגיע מלטינית. Turdus הוא "קיכלי" ושם המין הספציפי atrogularis נגזר מ-ater, "שחור", ו-gula, "גרון".[5] בעבר נחשב למין יחיד ביחד עם הקיכלי אדום-הגרון T. ruficollis אך כיום הם נחשבים למינים נפרדים.[3]
זהו מין מונוטיפי, כלומר לא תוארו תת-מינים נפרדים.[6]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו קיכלי גדול וייחודי, מעט גדול מקיכלי רונן. אורכו 23–25 ס"מ ומשקלו כ-80 גרם.[4] לזכר יש מעין סינר שחור על הצוואר והחזה, וגם זנבו שחור אפרפר. חלקי הגוף העליונים אפורים והחלקים התחתונים לבנבנים עם סוככות תת-כנף בצבע כתום-אדמדם. הנקבות והצעירים דומים, אך השחור בגרון ובחזה מוחלף בפספוס כהה.[2]
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיכלים שחורי-גרון מתרבים בשולי קרחות יער מחטניים או נשירים מעורבים, לעיתים קרובות בסבך של אורן סיבירי (Pinus sibirica) או יערות אשוח מעורבים, במיוחד לאורך מקורות מים או באזורי ביצות.[2]
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיכלי שחור-הגרון מקנן ביחידים או קבוצות קטנות של זוגות החל מסוף מאי ועד לסוף יולי. הקן עשוי מעשבים וזרדים דקים המחוברים ביניהם באדמה ומרופדים בעשבים עדינים, טחב או חזזיות. הקן ממוקם בדרך כלל בגובה של 1.5 עד 2 מטר מהקרקע, ולפעמים על הקרקע. מעבר לכך התנהגותו דומה לזו של הקיכלי האפור. בחורף הוא נמצא לעיתים קרובות בלהקות גדולות עם קיכלים אחרים כמו קיכלי חדגוני (T. unicolor), קיכלי אפור-חזה (T. eunomus) וקיכלי גדול, בנדידה לעיתים קרובות עם קיכלי חום-כנף. מחבב צמחייה ירוקת עד צפופה. הוא ניזון על הקרקע מחסרי חוליות וכן מפירות יער שונים, דובדבנים ומיני זרעים.[2]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצת הקיץ של הקיכלי שחור-הגרון משתרעת מהמזרח הקיצוני של אירופה עד למערב סיביר וצפון-מערב מונגוליה. טווח תפוצת החריפה משתרע מהמזרח התיכון,אם לא נפוץ, בחצי האי ערב ועד מזרח מיאנמר. בתור משוטט הוא הזדמן ליפן, תאילנד וטייוואן, כמו גם לרוב אירופה ממערב לתפוצה הרגילה שלו.[2]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
זכר פקיסטן -
-
נקבה, אוטראקהאנד, הודו -
נקבה, אוטראקהאנד, הודו -
צעיר, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן -
_(50752404103).jpg)
.jpg)
.jpg)
_(33789149703).jpg)
_%26_Black-throated_Thrush_(Turdus_atrogularis)_(33000508222).jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיכלי שחור-גרון, באתר ITIS (באנגלית)
- קיכלי שחור-גרון, באתר NCBI (באנגלית)
- קיכלי שחור-גרון, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קיכלי שחור-גרון, באתר GBIF (באנגלית)
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של קיכלי שחור-גרון, באתר eBird
- הקלטות אודיו של קיכלי שחור-גרון, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיכלי שחור-גרון באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 5 Clement, Peter; Hathway, Ren; Wilczur, Jan (2000). Thrushes (Helm Identification Guides). Christopher Helm Publishers Ltd. pp. 377–381. ISBN 978-0-7136-3940-7.
- ^ 1 2 British Ornithologists’ Union Records Committee (2009). "British Ornithologists' Union Records Committee: 37th Report (October 2008)". Ibis. 151: 224–230. doi:10.1111/j.1474-919x.2008.00901.x.
- ^ 1 2 ד"ר יואב פרלמן, קיכלי שחור-גרון, Turdus atrogularis, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 60, 393. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Black-throated Thrush, Turdus atrogularis, Jarocki, 1819, Birds of the world, The Cornell Lab of Ornithology