קיליקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיליקיה כפרובינקיה רומית
מטבע של מזדי, האחשדרפן הפרסי על קיליקיה, ממטבעת תרסוס; הכיתוב בארמית: "מזדי זי על עבר נהרא וחלכ" (מזדי אשר (מושל) על עבר נהרה וקיליקיה).[1]
מערב קיליקיה באסיה הקטנה

קיליקיה (לטינית: Cilicia, בארמית אימפריאלית (אנ'): 𐡇𐡋𐡊[1] – חלך) היא חבל ארץ בקצה הדרום־מזרחי של אסיה הקטנה, הגובלת עם קפדוקיה מצפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האגדה היוונית על אירופה, בין בני אגנור (אנ') מלך פיניקיה שיצאו לחפש את אירופה אחותם לאחר שנחטפה היה אדם בשם קיליקס (אנ'). לאחר שהאחים לא מצאוה, ויתרו על לשוב לביתם והתיישבו במקומות שונים, כאשר קיליקס התיישב בקיליקיה ונתן לה את שמה.[2] בהמשך היה קיליקס במלחמה עם הליקיים.[3]

בעת העתיקה התקיימה בשפלת מזרח קיליקיה ממלכה פיניקית־לווית קוה ("עמק אדן" בפיניקית[4]), וכן ממלכת כיזוואתנה וממלכת חִֿילַכּוּ (אנ') הנזכרת בכתובות מלכי אשור.[5][6][7]

תחת הממלכה האחמנית משל על קיליקיה (שנקראה "חלך") האחשדרפן מזדי.[1]

מערב קיליקיה צורף לאימפריה הרומית החל בשנת 102 לפנה"ס.

בשנת 67 לפנה"ס סיים גנאיוס פומפיוס מגנוס את תפקידו כקונסול ויצא במינוי מיוחד של הסנאט הרומי להילחם בשודדי הים ששרצו בים התיכון. הוא עקב אחריהם עד למעוז כוחם העיקרי בקיליקיה, ושכנע רבים מהם להיכנע לו בהבטחת חנינה. פומפיוס הפך את קיליקיה לפרובינקיה רומית שבירתה בטרסוס וארגן מחדש את גבולותיה שכללו את כל החוף הדרומי של אנטוליה. רבים משודדי הים שנכנעו לפומפיוס יושבו בעיר סולי, סמוך למרסין של ימינו, ושמה שונה לפומפיופוליס (Pompeiopolis).

ליהודים הייתה היסטוריה עם יושבי ארץ זאת, כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמת היהודים", ששכירי חרב קליקים אשר נלחמו בשיטות ההופליטים היוונים היוו את ראשי המשמר האישי של מלכי הממלכה החשמונאית. ישנן עדויות על התיישבות יהודית באזור החל מסוף המאה ה־1 לספירה[8] וכן עדות על מרכז יהודי במאה ה־4.[9]

בימי הבינתיים התקיימה בקיליקיה ממלכת קיליקיה הארמנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיליקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 William E. Metcalf, The Oxford Handbook of Greek and Roman Coinage, Oxford, 2012, עמ' 77
  2. ^ בין האחים האחרים היו קדמוס שהתיישב בבויאוטיה ונתן את שמו למצדות קדמאיה (אנ') בתבאי, פוניקס (אנ') שנתן שמו לפיניקיה, ותאסוס (אנ') שנתן שמו לאי תאסוס. ראו פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה 3.1.1
  3. ^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה 3.1.2
  4. ^ KAI 26 – כתובת אזתוד
  5. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 532
  6. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 260 וכן ב־A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 381
  7. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 413
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חלה, פרק ד', הלכה ה'
  9. ^ אהרון אופנהיימר, הפרשת מעשר ראשון במציאות שלאחר חורבן הבית השני, סיני פג, עמ' רסז-רפז


ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.