קינגו
| תרבות |
הדת השומרית  |
|---|---|
| בן או בת זוג |
תיאמת |
  | |
קִינְגוּ (בכתב יתדות: 𒀭𒆥𒄖, תעתיק: dqin-gu; לעיתים נכתב גם Kingu) הוא אל במיתולוגיה המסופוטמית. קינגו מוכר בעיקר מן האנומה אליש, האפוס הבבלי על בריאת העולם, שבו הוא מתואר כבעלה ופקודהּ של תיאמת, וכאויבו של מרדוך. לאחר תבוסתו נהרג, ודמו שימש ליצירת המין האנושי.[1]
מקורו של קינגו עשוי להיות מיתוס נפרד שאבד, אך כמעט כל ההזכורים הידועים לו מתייחסים לתבוסתו מידי מרדוך ב"אנומה אליש". הוא נזכר גם בכתבים נוספים כגון "תבוסת אינוּתילה, אנמשרה וקינגו" ובטקסטים פולחניים מאוחרים.[2]
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכתובות אכדיות נכתב שמו לרוב כ־dqin-gu, אך מופיעים גם כתבים משניים כמו dqi-in-gu, dqin-ga ו־dqin-gi.[1] הצורה dqin-gu-gu נחשבת לשגיאת כפילות (דיטוגרפיה). הצורה הלטינית Kingu מופיעה לעיתים במחקר, אך כיום הצורה Qingu נחשבת מדויקת יותר להגייה המקורית.[3]
מקובל כי השם ממקור שומרי, שכן שורש אכדי לא יכיל בדרך כלל גם Q וגם G. מנפרד קרברניק הציע קשר למילים השומריות kiĝ ("עבודה") ו־kingal ("מנהיג"),[2] הצעה שאומצה גם בידי וילפרד ג'. למברט וסלינה ויסנום.[1][3]
אופי ודמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינגו נחשב לאל מובס, יריבם של האלים.[4] בעיקר הוא ידוע כאויבו של מרדוך, ולעיתים מתואר כאל ראשוני הקשור לעולם התחתון.[5] במקורות אשוריים מאוחרים נזכר קינגו לצד עַנזוּ ואַסַקּוּ, דבר המרמז כי נתפס כשד מובס בדומה להם.[4]
בכמה טקסטים פולחניים הושווה לאנמשרה (Enmešarra) בשל היות שניהם אויבי האלים.[6] בכתובות אחרות נזכרים "שבעת בניו של קינגו", ביטוי המזכיר את "שבעת בניו של אנמשרה".[7]
קינגו באנומה אליש
[עריכת קוד מקור | עריכה]באנומה אליש ממנה תיאמת את קינגו למפקד צבאה של מפלצות הים, ומעניקה לו את לוח הגורלות (Tablet of Destinies), אותו היא מחברת לחזהו – ובכך מעניקה לו את מעמד ה"אַנושִׁיוּת" (Anuship), תואר של עליונות אלוהית.[8] בכך מוענק לקינגו מעמד של שליט עליון, אך נאמר במפורש כי הלוח איננו רכושו החוקי.[9] קינגו משתמש בכוחו החדש כדי "לגזור גורלות" על צאצאי תיאמת, אולם מוצאו עצמו אינו מוסבר – הוא מופיע "יש מאין" ומוגדר רק כבעלה של תיאמת.[10]
לאחר שמרדוך מנצח את תיאמת בקרב, הוא מכניע גם את קינגו ולוקח ממנו את לוח הגורלות.[11] האלים מחליטים כי קינגו הוא האשם במרד, והוא נהרג. מדמו יוצר האל אאה (Ea) את האדם.[12] סצנה זו מקבילה למיתוס הקדום יותר על מותו של האל אילוולה, שממנו נוצר האדם באפוס אתרה־חסיס.[13]
מקבילות והשוואות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מנפרד קרברניק, חלקי העלילה על קינגו מקבילים למיתוסים קדומים יותר על גניבת לוח הגורלות בידי ענזו (Anzû).[2] החוקרת סלינה ויסנום משווה את קינגו לענזו, אך מציינת כי בניגוד לענזו, הלוח בידי קינגו אינו מעניק לו כוח ממשי אלא מעמד סמלי בלבד.[14]
פולחן
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינגו נזכר גם בהקשרים פולחניים מאוחרים. לפי הטקסט הבבלי Tintir = Babylon, היה לו מקום פולחן (Ešgar) במתחם מקדש אסגילה בבבל, ככל הנראה לציון תבוסתו של מרדוך.[15] בתקופה האשורית הוא נזכר באשור במקדש של Ea-šarru לצד דמכינה, אִשְׁחָרָה, אוגורתו ומאליק.[16]
תפיסות מאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באנומה אליש שמות שונים של מרדוך – כגון אירקינגו (Irqingu) וקינמה (Qinma) – עשויים לשמר קשר לשמו של קינגו, כסמל למיזוג זהויות או לבליעת תפקידיו במערכת האלוהית הבבלית המאוחרת.[17] כך הפך קינגו, האל המובס, לחלק ממערכת סמלים המפארת את ניצחון מרדוך, אל הסדר והבריאה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lambert, Wilfred G. (2013). Babylonian Creation Myths. Winona Lake: Eisenbrauns.
- Krebernik, Manfred (2008). "Qingu", in Reallexikon der Assyriologie, vol. 11.
- Wisnom, Selena (2020). Weapons of Words: Intertextual Competition in Babylonian Poetry. Leiden: Brill.
- Baragli, Beatrice; Gabbay, Uri (2023). "The Ritual for Opening a Canal from Nineveh". Iraq 85: 73–84.
- George, Andrew R. (1992). Babylonian Topographical Texts. Leuven: OLA.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Lambert, Wilfred G. (2013). Babylonian Creation Myths, p. 221.
- 1 2 3 Krebernik, Manfred (2008), "Qingu", Reallexikon der Assyriologie, vol. 11.
- 1 2 Wisnom, Selena (2020). Weapons of Words, p. 125.
- 1 2 Lambert 2013, p. 224.
- ↑ Baragli & Gabbay 2023, p. 80.
- ↑ Lambert 2013, p. 212.
- ↑ Lambert 2013, p. 285.
- ↑ Lambert 2013, p. 93.
- ↑ Lambert 2013, p. 101.
- ↑ Gabriel 2024, p. 182.
- ↑ Lambert 2013, p. 111.
- ↑ Lambert 2013, p. 113.
- ↑ Wisnom 2020, p. 126.
- ↑ Wisnom 2020, p. 81.
- ↑ George, Andrew R. (1992). Babylonian Topographical Texts, p. 47.
- ↑ Krebernik 2014, p. 297.
- ↑ Lambert, Wilfred G. (1980). "Kinma", Reallexikon der Assyriologie, vol. 5, p. 603.