קינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קינו
Quino
קינו בפריז, 2004
לידה 17 ביולי 1932 (בן 86)
מנדוסה, ארגנטינה
שם לידה Joaquin Salvador Lavado Tejon
לאום ארגנטינאית וספרדית
תחום יצירה ציור
זרם באמנות קריקטוריסט
יצירות ידועות מפאלדה
פרסים והוקרה פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ולמדעי הרוח (2014)
פרס הנסיך קלאוס
קצין בלגיון הכבוד
Gat Perich (2010)
קצין מסדר האמנויות והספרות
Haxtur Award
פרס מקס ומוריץ
Sproing Award
אביר במסדר איזבלה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.quino.com.ar/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חואקין סלבדור לוואדו תחוןספרדית: Joaquín Salvador Lavado Tejón, הידוע בשם קינו (Quino); נולד ב-17 ביולי 1932 במנדוסה) הוא כלכלן ומאייר מארגנטינה. עבודתו הידועה ביותר היא רצועת הקומיקס מפאלדה (Mafalda), שפורסמה במקור בין השנים 1964 ו-1973.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינו נולד במנדוסה, ארגנטינה ב-17 ביולי 1932 .[1] הכינוי קינו ניתן לו בילדותו כדי להבדיל בינו לבין דודו, המאייר חואקין, שהצית בו את הרצון לאייר בגיל מוקדם מאוד. בשנת 1945, אחרי מות אמו, קינו החל ללמוד בבית הספר לאמנויות של מנדוסה. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן, כאשר קינו היה בן 17. הוא נשר מבית הספר, בכוונה להפוך למאייר קומיקס מקצועי. את עבודתו הראשונה מכר בסמוך לכך. הוא ניסה למצוא עבודה במגוון בתי הוצאה לאור של בואנוס איירס, אך ללא הצלחה. בשנת 1954, לאחר שמילא את חובת השירות הצבאי, הוא התיישב בבואנוס איירס.

חתימת האמן

הוא פרסם את הקריקטורה הראשונה שלו בשבועון Esto Es, ומאז החל לפרסם בכתבי עת רבים נוספים: TV Guía, Leoplán, Vea y Lea, Damas y Damitas, Usted, Panorama, Adán, Atlántida, Che, Democracia - בין היתר.

ב-1954 החל לפרסם באופן קבוע במגזינים: Rico Tipo (ספ'), Tía Vicenta (ספ'), ו- Dr. Merengue. זמן קצר לאחר מכן הוא החל לאייר לפרסומות. האוסף הראשון שלו: Mundo Quino, יצא לאור בשנת 1963, לאחר שחברת מכשירי החשמל הביתיים מנספילד הזמינה ממנו מספר פרסומות מאויירות ועבורם הוא יצר את הדמות של מפאלדה. קמפיין הפרסום לא יצא לפועל בסופו של דבר, אך הטור הראשון של Mafalda יצא לאור במגזין Leoplán (ספ'), ואז טור הקומיקס של מפאלדה החל להתפרסם באופן קבוע בשבועון Primera Plana (ספ') שעורכו היה חבר קרוב של קינו. בין 1965 ו-1967, פורסם הטור בעיתון El Mundo (אנ') בארגנטינה. אחרי שהתפרסם הקובץ הראשון שלו, התחילו לפרסם את יצירותיו בארצות אחרות, ביניהן: איטליה, ספרד (שם הצנזורה הכריחה לתייג את היצירות כ"למבוגרים בלבד"), ופורטוגל.

לאחר שהפסיק ליצור טורים נוספים של מפאלדה ביוני 1973, עקב חוסר ברעיונות נוספים, כהגדרתו, קינו עבר למילאנו ושם הוא המשיך לאייר ולהפיץ דפי הומור.

בשנת 1979 נבחרה דמותה של מפאלדה כדמות הייצוגית של הוועידה לשלום הילד של יוניצ"ף.[2]

בשנת 2008, במסגרת התוכנית החדשה של קירות אמנות בתחנות הרכבת התחתית של בואנוס איירס, בוצע קיר של אריחים עם הדמויות מתוך מפאלדה במסדרון המחבר את תחנות פרו והקתדרלה.[3]

בשנת 2009 השתתף עם טור חדש של Mafalda ב- El mundo מיוחד שיצא לרגל "200 שנים של הומור גרפי", שאורגן על ידי המוזיאון לציור ואיור והוצג במוזיאון אדוארדו סיוורי בבואנוס איירס.[4]

בפברואר 2013 הושקה אפליקציה למכשירי אייפד עם ספרים אינטראקטיביים של מפלאדה.[5] מאוחר יותר נוצרו גרסאות לאנדרואיד ולקינדל.

ב-21 במאי 2014 זכה בפרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח.[6]

אפיון עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינו בטקס פתיחת יריד הספרים הבינלאומי ה-40 של בואנוס איירס, 2014

הגיבורים של קינו נוטים להיות אנשים רגילים, אף על פי שהוא אינו מוותר על סצינות סוריאליסטיות או אלגוריות (לדוגמה: שוטרים שזורקים ואליום לתוך פיות פתוחות של המפגינים).

התוכן של מפאלדה נוטה להיות יותר מוכר וקרוב ובו זמנית יותר בוגר מאשר רצועות קומיקס דומות. הוא מדגיש, לדוגמה, את דאגתה של מפאלדה לפוליטיקה העולמית או את האובססיה של מנוליטו (אחד החברים של מפאלדה) לגבי כסף. למרות זאת, הקוראים עדיין יכולים לראות דמויות אלו כמו ילדים אמתיים עם הורים אמתיים, ולא כ "מבוגרים בגוף של ילד". ההומור של קינו לא מתיימר להצחיק את קוראיו לשם הצחוק גרידא, אלא להעביר ביקורת על מצב העולם ולהביא לתודעה מצבים אבסורדיים.[7]

ההומור של קינו הוא בדרך כלל מריר, ואפילו ציני, שוקע לעיתים קרובות בסבל ובאבסורד של המצב האנושי, ללא גבולות של מעמדות. לכן, זה גורם לקורא להתמודד עם בירוקרטיה, שגיאות של רשויות ומוסדות חסרי תועלת או צרי אופקים. ללא ספק - קינו משתמש בטורי הקומיקס שלו כדי לשלוח מסרים בעלי תוכן חברתי לקוראים שלו. עוד משאב טיפוסי שלו הוא צמצום מצבים מוכרים עד כדי אבסורד. לעיתים קרובות, הבדיחות מחפשות את החיוך כאמצעי להתעמת עם המציאות הקשה.

מיקוד פסימיסטי זה על המציאות אינו מונע מהסיפורים שלו להיות מלאי רוך, המביעים סימפתיה עמוקה לקורבנות החפים מפשע של החיים (עובדים, ילדים, עקרות בית, פנסיונרים, אומנים) בלי להסתיר את חסרונותיהם ומגבלותיהם. אבל אפילו בקריקטורות של אנשי ממסד מדכאים וביורוקרטים חסרי רגשות הוא מביע אהדה מסוימת כלפיהם, בהיותם קורבנות של הטיפשות שלהם עצמם.

המבט של קינו הוא ככל הנראה תוצר של התהפוכות שאירעו בארגנטינה החל משנות ה-60 של המאה ה-20. התערובת של פסימיות והומניזם היא כנראה אחת הסיבות העיקריות להצלחתו הגדולה ברחבי אמריקה הלטינית וברחבי העולם.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה הבאה כוללת רק את היצירות שפורסמו במקור בארגנטינה; מהדורות של מדינות אחרות הן ואריאציות של מהדורות המקור.

מפאלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר Mafalda 3
כריכת הספר Mafalda 3
פסל מפאלדהבטיילת Paseo de la historieta, בואנוס איירס, ארגנטינה
פסל מפאלדה בטיילת Paseo de la historieta, בואנוס איירס, ארגנטינה

יצירתו הידועה ביותר, מפאלדה, נוצרה במקור כפרסומת למכונות כביסה. קינו ניסה להשאיר זאת כך אבל הקריקטורה כבר תפסה חזק בקהל, ופרצה את גבולות הפרסומת.

  • (Mafalda 1 (1970[8]
  • (Mafalda 2 (1970[9]
  • (Mafalda 3 (1970[10]
  • (Mafalda 4 (1970[11]
  • (Mafalda 5 (1970[12]
  • (Mafalda 6 (1970[13]
  • (Mafalda 7 (1971[14]
  • (Mafalda 8 (1972[15]
  • (Mafalda 9 (1973[16]
  • (Mafalda 10 (1974[17]
  • מפאלדה ללא עריכה (1988)[18]
  • עשר שנים עם מפאלדה (1991)[19]
  • הכל מפאלדה (1993)[20]
  • מפאלדה וחברים 1 (אנגלית, 2004)[21]
  • מפאלדה וחברים 2 (אנגלית, 2004)[22]
  • מפאלדה וחברים 3 (אנגלית, 2005)[23]
  • מפאלדה וחברים 4 (אנגלית, 2006)[24]
  • מפאלדה וחברים 5 (אנגלית, 2007)[25]
  • מפאלדה וחברים 6 (אנגלית, 2008)[26]
  • מפאלדה וחברים 7 (אנגלית, 2009)[27]
  • מפאלדה וחברים 8 (אנגלית, 2010)[28]

פרסומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • העולם של קינו (1963) (נערך מחדש ב-1998)
  • אל תצעק עליי (1972) (1999)
  • אם הייתי במקומך (1973)
  • טוב, תודה, ואיך אצלך? (1976)
  • גברים עם כיס (1977)
  • על שולחן טוב (1980)
  • לא אמנות, לא תפקיד (1981)
  • תנו לי להמציא (1983)
  • קינותרפיה (1985)
  • אנשים באתר שלך (1986)
  • כן, מותק (1987)
  • חזקים, יהירים וחסרי אונים (1989)
  • בן אנוש נוצר (1991)
  • לא הלכתי (1994)
  • חרוזים ושינויים אחרים (1995) (רק האיורים; הטקסטים נכתבו על ידי חורחה טימוסי)
  • איזה רעים האנשים! (1996)
  • כמה טוב! (1999)
  • זה לא הכל (אוסף) (2002)
  • איזה הווה בלתי ייצוגי! (2005)
  • הרפתקאת האכילה (2007)
  • הכל מפאלדה (2007)
  • מי זה הולך שם? (2012)
  • "פשוט קינו" (2016)

יצירות באנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בארגנטינה
    • מפאלדה (1965)
    • מפאלדה (1982)
  • בספרד (נעשו בשיתוף האנימטור הקובני חואן פאדרון)[29]
    • קינוסקופיו (1986–1988), מבוסס על רעיונותיו וציוריו של קינו
    • מפאלדה (1991), סדרה של 104 פרקים בני דקה כל אחד.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דקל הזהב בסלון הבינלאומי של ההומור בבורדיגרה, איטליה, 1978[30]
  • קריקטוריסט השנה ב-1982, הוענק על ידי עמיתיו
  • פרס קונקס פלטינה בתחום אמנות חזותית - הומור גרפי 1982 ו-1992[31]
  • אזרח כבוד ומפתח העיר מנדוזה ב-1988
  • פרס מקס ומוריץ לקומיקס הבינלאומי הטוב ביותר, על מפאלדה, הוענק על ידי הסלון הבינלאומי השלישי לקומיקס של Erlangen בשנת 1988[32]
  • פרס צלחת הכסף של התאחדות היזמים בתחום המסעדנות במדריד, 1997, בזכות תרומה ליוקרה והפצה של הגסטרונומיות[30]
  • המאסטר של אמנות על ידי משרד התרבות של ממשלת העיר של בואנוס איירס ב-1998
  • פרס זכויות האדם של בני ברית ב-1998
  • פרס Haxtur (ספ') למחבר שאנו אוהבים, 2000, בסלון הבינלאומי לקומיקס של נסיך אסטוריאס (ספ')
  • פרופסור לשם כבוד של ההומור על ידי אוניברסיטת Alcala de Henares (ספרד) בשנת 2000
  • פרס אמריקה הלטינית להומור גרפי Quevedos, בשנת 2000
  • פרס לקריקטורה "קטרינה", הוענק על ידי יריד הספרים הבינלאומי של גואדלחרה ב-2003[30]
  • אזרח כבוד של בואנוס איירס ב-2004
  • אביר מסדר איזבל הקתולית (ספ') ב-2005
  • אזרח כבוד של Guaymallén (אנ') ב-2005
  • קרן הנסיך קלאוס לתרבות ופיתוח בשנת 2005[30]
  • דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה הלאומית של קורדובה בשנת 2006
  • פרס אקסטרמדורה ליצירה הטובה ביותר בקריירה האמנותית של מחבר איברו-אמריקאי ב-2007[30]
  • פרס Konex (ספ')- ציון הקריירה ב-2012[31]
  • עיטור לגיון הכבוד של הרפובליקה הצרפתית 2014
  • פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת הפקולטה למדעי הרוח, 2014[6]
  • מאי 2014: ציון לשבח "סנטור דומינגו פאוסטינו סרמיאנטו", הוענק על ידי הקונגרס של האומה הארגנטינית.[33]
  • מסדר אמנותי ותרבותי פבלו נרודה (ספ') בצ'ילה, 2015[34]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קינו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה, http://www.quino.com.ar/
  2. ^ הצהרת זכויות הילד של יוניצ"ף, אתר אמנסטי קטלוניה
  3. ^ מפאלדה והדמויות של קינו מגיעות לרכבת התחתית, La Nación, ‏31 באוגוסט 2008
  4. ^ ההומור הגראפי הארגנטיני - בין אירוניה להבעת דעה, https://www.clarin.com/, ‏5 בדצמבר 2009
  5. ^ מפאלדה מגיעה לעולם הדיגיטלי, http://www.panareadigital.com/, ‏28 בפברואר 2013
  6. ^ 6.0 6.1 קינו, פרס נסיך אסטוריאס, http://www.elmundo.es/, ‏21 במאי 2014
  7. ^ ראיון באנגלית: קינו, בצד המצחיק של החופש, www.unesco.org, ‏23 ביוני 2009
  8. ^ מפאלדה 1, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  9. ^ מפאלדה 2, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  10. ^ מפאלדה 3, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  11. ^ מפאלדה 4, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  12. ^ מפאלדה 5, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  13. ^ מפאלדה 6, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  14. ^ מפאלדה 7, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  15. ^ מפאלדה 8, http://www.quino.com.ar/
  16. ^ מפאלדה 9, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  17. ^ מפאלדה 10, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  18. ^ מפאלדה ללא עריכה, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  19. ^ 10 שנים עם מפאלדה, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  20. ^ הכל מפאלדה, האתר הרשמי של קינו: http://www.quino.com.ar/
  21. ^ מפאלדה וחברים 1
  22. ^ מפאלדה וחברים 2
  23. ^ מפאלדה וחברים 3
  24. ^ מפאלדה וחברים 4
  25. ^ מפאלדה וחברים 5
  26. ^ מפאלדה וחברים 6
  27. ^ מפאלדה וחברים 7
  28. ^ מפאלדה וחברים 8
  29. ^ חואן פדרון
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 30.4 פרסים, האתר הרשמי של קינו
  31. ^ 31.0 31.1 פרסי קונקס שהוענקו לקינו, אתר קרן קונקס: http://www.fundacionkonex.org/
  32. ^ פרס מקס ומוריץ, הסלון הקומי בארלנגן: https://www.comic-salon.de/de
  33. ^ קינו מקבל את הציון לשבח, טוויטר, ‏28 במאי 2014
  34. ^ פרס המסדר האמנותי פבלו נרודה בצ'ילה, ‏15 בינואר 2015