קיצור תולדות האנושות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיצור תולדות האנושות
Sapiens
כריכת קיצור תולדות האנושות.jpg
עטיפת הספר 'קיצור תולדות האנושות'. עיצוב: אמרי זרטל
מידע כללי
מאת יובל נח הררי
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה הוצאת דביר
שנת הוצאה 2011
מספר עמודים 459
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003246987

קיצור תולדות האנושות הוא ספר שכתב פרופסור יובל נח הררי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, והוציאה לאור הוצאת דביר בשנת 2011. נכון למרץ 2015, הספר שהה במצטבר 180 שבועות ברשימת רבי המכר של עיתון הארץ, בקטגוריית ספרי העיון. הספר תורגם לכ-30 שפות[1].

הספר מבוסס על הקורס "מבוא להיסטוריה עולמית" לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, אותו העבירו בתחילה תריסר מורים שונים, כל אחד בתחום התמחותו, ובמהלך השנים החל הררי להעביר את הקורס כולו. בניגוד לספרים אחרים שמתארים את ההיסטוריה העולמית בעיקר ביחס לתרבות המערבית כפי שהתפתחה ב-5,000 השנים האחרונות, מנסה הררי בספרו לבחון את מהלך ההיסטוריה בכל התרבויות ולאורך כל התקופות, החל מלפני כ-70 אלף שנה, והוא אף סוקר את הרקע שקדם לכך. בניגוד לספרי ההיסטוריה המקיפים המקובלים, הספר מנסה להראות לא רק את השתלשלות האירועים, אלא גם לעסוק בחוויה האנושית האינדיבידואלית ובסוגיות אתיות העולות מן ההיסטוריה.

המהפכות השונות בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחלק את ההיסטוריה על פי שלוש מהפכות עיקריות:

  1. המהפכה הלשונית שהחלה לפני כ-70,000 שנה, ושבמהלכה התפתחה התודעה האנושית וכישורי שיתוף הפעולה של הומו סאפיינס לרמה שהפכה אותו לשליט העולם.
  2. המהפכה החקלאית שהחלה לפני כ-10,000 שנה, ושבמהלכה בייתו בני האדם כמה מיני בעלי חיים וצמחים, התיישבו ביישובי קבע, ואימצו את החקלאות כאורח חייהם המרכזי.
  3. המהפכה המדעית שהחלה לפני כ-500 שנה, ושבמהלכה פרץ האדם את גבולות הבורות והעצים את כוחו בקצב הולך ומאיץ.

תזות מרכזיות בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזה מרכזית בספר היא שההיסטוריה החלה לפני 70,000 שנה עם המהפכה הלשונית. לדעתו של הררי המושג פרהיסטוריה הוא שגוי והוא הומצא על ידי אנשים שרצו להסוות את מוצאו של האדם ולהבדיל את האדם מיתר בעלי החיים. לטענת הררי האדם היה עוד מין מסוים של בעל חיים שלא נבדל מהם מהותית בדבר. עד לפני כ-70,000 שנה, קורותיהם של מיני האדם השונים שייכים לתחום של ביולוגיה ולא פרהיסטוריה. ההיסטוריה החלה לפני כ-70,000 שנה עם הופעתה של תודעה אנושית ייחודית הדומה לתודעתם של אנשים בני ימינו. הופעתה של תודעה מסוג זה החלה להניע דינמיקות תרבותיות מסוג חדש – דינמיקות היסטוריות – ששונות באופן מהותי מהדינמיקות הביולוגיות שאפיינו את מיני האדם עד אז ושמאפיינות עד היום את יתר מיני בעלי החיים.

תזה נוספת מרכזית בספר היא שמאז המהפכה הלשונית חיים בני האדם בתוך "סדר מדומיין". כלומר, כללי מחשבה והתנהגות אשר מבוססים על מושגים הקיימים אך ורק בדמיונם המשותף של בני האדם – כסף, אלים, צדק, זכויות, לאומים, מדינות וכיוצא בזה. בלי אמונה משותפת בסדר מדומיין כלשהו, לא ניתן לארגן שיתופי פעולה בין מספרים גדולים של בני אדם, מכיוון שלבני אדם אין אינסטינקטים ביולוגיים המתאימים לשיתוף פעולה עם מספר כה רב של זרים.

תזה שלישית שמופיעה בספר היא שהאדם הוא המין הקטלני ביותר שחי אי-פעם על-פני כדור-הארץ. עוד בתקופה שבין המהפכה הלשונית למהפכה החקלאית האדם הכחיד כ-50% מסוגי היונקים היבשתיים הגדולים בכדור הארץ, ומספר רב מאוד של מיני בעלי חיים אחרים. באוסטרליה נכחדו 95% מכל בעלי החיים הגדולים של היבשת ובאמריקה נכחדו 84 מתוך 107 (78.5%) סוגי יונקים יבשתיים גדולים. גל הכחדה נוסף ליווה את המהפכה החקלאית, אשר בנוסף להכחדת מינים רבים של בעלי חיים, הביאה גם לשעבודם של מספר קטן של מינים לצרכיו וגחמותיו של האדם. בעלי חיים מבויתים אלו נחלו הצלחה אבולוציונית מסחררת והתרבו בהמוניהם, אולם מבחינת תנאי חייהם של הפרטים האינדיבידואלים, בעלי חיים מבויתים אלו הם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. ההצלחה הגדולה ברמת המין הקולקטיבי כרוכה באומללות גדולה של הפרט.

תזה רביעית בספר היא שלהיסטוריה יש כיוון. היא נעה בהדרגה ממצב בו קיים בכדור הארץ מספר רב מאוד של תרבויות אנושיות קטנות, למצב בו קיים מספר קטן של תרבויות גדולות יותר, ועד למצב בו תתקיים תרבות אחת גלובאלית. לדעתו של הררי, ההיסטוריה אינה מתפתחת לטובתם של בני האדם, והתרבויות שמנצחות במאבק ההישרדות אינן בהכרח התרבויות הטובות ביותר לבני האדם.

הספר טוען שהמנוע העיקרי של ההיסטוריה ב-500 השנים האחרונות היא הברית או השילוב בין המדע המודרני, הקפיטליזם והאימפריאליזם האירופאי. האימפריאליזם והקפיטליזם מספקים את התמיכה המוסדית והכספית שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר מדעי, ובתמורה האימפריאליזם והקפיטליזם מכתיבים את האג'נדה של המדע וקובעים כיצד יישמו את תגליותיו בצורת טכנולוגיה. לדעת הררי, האידאל המרכזי של המערכת המשולשת הזאת הוא אידאל הקידמה, שמבוסס על שתי הנחות: (1) ידע הוא כוח, (2) ישנם דברים רבים שבני האדם עדיין לא יודעים. מכאן נובע שאם בני האדם יחקרו ויגלו ידע נוסף הכוח שלהם ילך ויגבר, והם יוכלו לעשות דברים שכרגע נבצרים מיכולתם. באופן פוטנציאלי אין שום גבול ליכולתם של בני האדם מלבד הגבול שמציבה הבורות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מה שהררי קורא לו "פרויקט גילגמש" – הניסיון להביס את הזיקנה והמוות באמצעות מחקרים ברפואה, ביו-טכנולוגיה וכיוצא בזה.

הספר מציג את הטענה שההיסטוריה מתקרבת לסופה. אם הומו סאפיינס לא ישמיד את עצמו, אז בקרוב מאוד הוא ישדרג את עצמו לישות שונה לגמרי. אנו מתקרבים לנקודה המכונה בפי העתידנים "סינגולריטי", שבה יקרוס עולם המשמעות שלנו. אין לנו יכולת אפילו לדמיין את מה שעשוי לקרות אחר כך.

טענה מתודית שמעלה הררי היא שאת ההיסטוריה יש לבחון לפי קריטריונים של סבל ואושר. האם הסבל בעולם ירד או יעלה כתוצאה מתהליך או מהפכה זו או אחרת, כגון עליית הנצרות או המהפכה הצרפתית כמוצג בספר זה הוא החור הגדול ביותר בהבנתנו את ההיסטוריה; לטענת הררי, אין לנו עדיין הבנה טובה של סבל ושל אושר, ואיננו מסוגלים לקבוע האם למשל יש פחות או יותר סבל בעולם של ימינו מאשר לפני 500 שנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]