קיקה אלברס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קיקה אלברס
Quique Álvarez
2012 2013 - Quique Álvarez - Flickr - Castroquini-FCB.jpg
אלברס, 2012
מידע אישי
לידה 20 ביולי 1975 (בן 44)
ויגו שבספרד
שם מלא אנריקה אלברס סנחואן
גובה 1.80 מ'
עמדה בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1993 - 1997
1995 - 1998
1997 - 1998
1998 - 2000
2000 - 2007
2007 - 2009
ברצלונה ב'
ברצלונה
לוגרונייס
ליידה
ויאריאל
רקראטיבו ולבה
78 (0)
1 (0)
16 (0)
75 (3)
188 (5)
12 (0)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אנריקה "קיקה" אלברס סנחואןספרדית: Enrique "Quique" Álvarez Sanjuán, נולד ב-20 ביולי 1975 בוויגו שבספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק בעמדת הבלם ומאמן כדורגל בהווה. אלברס גדל במחלקת הנוער של ברצלונה, שם עשה את צעדיו הראשונים בקריירה המקצועית, ובהמשך שיחק 7 שנים במדי ויאריאל. לאחר פרישתו מכדורגל הצטרף למחלקת הנוער של ברצלונה כמאמן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברס, יליד העיר ויגו, הצטרף בצעירותו למחלקת הנוער של ברצלונה, שם אימן אביו, קיקה קוסטס, את קבוצת המילואים של המועדון, ברצלונה ב'. ב-1993, בגיל 18, החל אלברס לשחק בברצלונה ב', שהייתה אז בליגה השנייה. אלברס ביסס את מעמדו בקבוצה והפך לשחקן הרכב קבוע במהלך עונת 1994/1995. ב-3 בספטמבר 1995 ערך אלברס את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של ברצלונה. יוהאן קרויף, המאמן ההולנדי של הקבוצה, הציב את אלברס בהרכב הקבוצה במשחק אצל ריאל ואיאדוליד, שהסתיים בניצחון 2–0 לזכות ברצלונה. ב-26 בספטמבר ערך את הופעתו השנייה והאחרונה במדי הקבוצה הבוגרת בניצחון 5–0 על הפועל באר שבע במסגרת גביע אופ"א.

למרות ההזדמנויות הראשוניות בקבוצה הבוגרת של ברצלונה, אלברס לא הצליח לבסס את מעמדו בקבוצה. המאמן שהחליף את קרויף במהלך עונת 1996/1997, בובי רובסון, לא העניק לו אף הופעה במהלך תפקידו. לאחר שבעונת זו ירדה ברצלונה ב' לליגה השלישית, הושאל אלברס ללוגרונייס, גם היא מהליגה השנייה, למשך עונת 1997/1998. בעונה זו ערך 16 הופעות במדי הקבוצה מהעיר לוגרוניו, ובסיום ההשאלה שוחרר מברצלונה. לאחר מכן, הצטרף אלברס לשורות ליידה, קבוצה נוספת מהליגה השנייה, שם היה שחקן הרכב קבוע במשך שנתיים. בעונה הראשונה סייע לקבוצה לסיים במרכז הטבלה, ובעונתו השנייה, תחת שרביטו של ויקטור מוניוס, היה בורג משמעותי בהגיעה למקום החמישי, עם 37 הופעות בהן כבש שני שערים.

בקיץ 2000 עבר יחד עם מאמנו לוויאריאל, שהייתה אז בליגה הראשונה. כבר בעונתו הראשונה פתח אלברס דרך קבע בהרכב הקבוצה. ב-20 בדצמבר הבקיע אלברס את שער הבכורה שלו בליגה הספרדית, בתיקו 1-1 עם ריאל סרגוסה. ב-25 בפברואר 2001, בהפסד 3–1 לוולנסיה, כבש את שערו השני והאחרון לעונה זו. בסך הכול במהלך עונת 2000/2001 הופיע ב-33 משחקי ליגה והוא עזר לקבוצתו להגיע למקום השביעי. בעונה הבאה נותר מעמדו בהרכב הקבוצה איתן, אך מצב הקבוצה היה טוב פחות מלפני כן והיא הגיעה למקום ה-15 בלבד. אלברס השתתף ב-35 משחקי ליגה במהלך העונה, בהם הבקיע שער אחד, בניצחון 5–2 על אתלטיק בילבאו ב-31 במרץ 2002.

בתחילת העונה הבאה, לאחר שוויאריאל הודחה מגביע המלך על ידי הרקולס אליקנטה שמהליגה השלישית, פוטר מוניוס מאימון הקבוצה והוא הוחלף על ידי בניטו פלורו. העניין לא השפיע על מעמדו של אלברס, שהמשיך לפתוח בהרכב ברוב משחקי הקבוצה, שפעם נוספת סיימה את העונה במקום ה-15. באוגוסט 2003 זכה עם ויאריאל בגביע האינטרטוטו לאחר שהקבוצה גברה בגמר על הירנפיין ההולנדית, ובזכות כך העפילה ויאריאל לגביע אופ"א. בפברואר 2004 הוחלף בניטו פלורו בפאקיטו גארסיה בעמדת מאמן הקבוצה. ב-21 במרץ 2004 הבקיע שער עצמי לרשת קבוצתו שלו, בהפסד 2–1 לאוססונה. בהמשך העונה כבש שני שערים לזכות קבוצתו בטווח זמן של שבוע - הראשון היה בניצחון 2–1 על מיורקה ב-18 באפריל והשני היה שבוע לאחר מכן, שער הניצחון במשחק נגד ריאל מורסיה. בעונה זו חל שיפור במצבה של ויאריאל, שהגיעה למקום השמיני בסיומה, ובגביע אופ"א הגיעה עד לחצי הגמר, שם הודחה על ידי ולנסיה.

בקיץ 2004 מונה למאמן הקבוצה מנואל פלגריני הצ'ילאני, שהנהיג את הקבוצה לאחת מתקופותיה המוצלחות ביותר בהיסטוריה. העונה החלה בזכייה שנייה ברציפות בגביע האינטרטוטו, כשהקבוצה גוברת בגמר הטורניר על אתלטיקו מדריד, וכך העפילה הקבוצה לגביע אופ"א פעם נוספת. אלברס ערך 24 הופעות במהלך עונת 2004/2005, אותה סיימה ויאריאל במקום השלישי. בגביע אופ"א ערך אלברס 9 הופעות נוספות, שם הגיעה קבוצתו עד לרבע גמר המפעל, אז הודחה על ידי אלקמאר ההולנדית. בעונת 2005/2006 השתתפה ויאריאל לראשונה בתולדותיה בליגת האלופות, כשאלברס ממשיך לשחק בשורותיה. ויאריאל הגיעה עד לחצי גמר ליגת האלופות, שם פגשה את ארסנל האנגלית. אלברס פתח בשני משחקי חצי הגמר, אך לא הצליח לעזור לקבוצתו להעפיל לגמר, שכן ארסנל ניצחה בתוצאה המצטברת 1–0. אלברס שותף ב-21 משחקי ליגה במהלך העונה, אותה סיימה ויאריאל במקום השמיני.

את עונת 2006/2007 החל אלברס כשחקן הרכב, אך בהמשך דעך מעמדו בקבוצה והוא שותף בפחות משחקים מבעבר, כשפלגרינו מעדיף לפניו מועדפים הבלמים פבריסיו פואנטס ופסקל סיגאן. ב-17 ביוני 2007 ערך את הופעתו האחרונה במדי ויאריאל, במחזור האחרון לעונה זו, בו ניצחה ויאריאל את סביליה וכך עלתה למקום החמישי. בסך הכול, בשבע שנותיו בוויאריאל ערך 250 הופעות במדיה, 188 מתוכן בלה ליגה, וכשעזב את הקבוצה באותו הקיץ היה במקום השני בדירוג השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותר במדיה בליגה הראשונה. בקיץ הצטרף לרקראטיבו ולבה, ששיחקה באותן שנים בליגה וכך התאחד עם מאמנו מימים עברו ויקטור מוניוס. בעונתו הראשונה זכה לדקות משחק מועטות. ב-1 במרץ 2008 נכנס כמחליף במשחק נגד ריאל מדריד, ושש דקות בלבד לאחר כניסתו הורחק בכרטיס אדום לאחר שביצע עבירה גסה על אריין רובן.[1] מכמעט כל עונת 2008/2009 נעדר אלברס בשל פציעה,[2] והוא שותף רק במשחק האחרון לעונה זו. הוא שוחרר מהקבוצה בסיום העונה, בה ירדה רקראטיבו לליגה השנייה מהמקום האחרון, ופרש מכדורגל בגיל 33.

זמן קצר לאחר פרישתו ממשחק החל לעבוד כמאמן, והוא הצטרף למחלקת הנוער של קבוצת נעוריו, ברצלונה. בעונת 2009/2010 היה עוזרו של גארסיה פימיינטה בקבוצת נוער א' במועדון, עת זכתה הקבוצה באליפות הבית. בעונה הבאה נשאר בתפקיד, הפעם כעוזרו של אוסקר גארסיה, והקבוצה זכתה בנוסף לאליפות הבית גם באליפות ספרד גם בגביע המלך לנוער.[3] בתפקיד עוזר המאמן בקבוצת נוער א' נשאר עד קיץ 2015, אז מונה לתפקיד המאמן של קבוצת נוער ב' במועדון. בתפקיד זה נשאר במשך שנתיים. ב-26 בספטמבר 2017, כאשר חאבי קאייחה מונה לתפקיד מאמן ויאריאל, מונה אלברס כעוזרו.[4] בתפקיד זה נשאר עד סוף עונת 2017/2018.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של אלברס הוא קיקה קוסטס, ששיחק במדי סלטה ויגו וברצלונה ולאחר מכן אימן במחלקת הנוער של ברצלונה. אחיו הקטן, אוסקר, שיחק כבלם כמוהו, בעיקר בליגה השנייה והשלישית בספרד.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויאריאל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]