קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Кирилл Владимирович Романов
Великий князь Кирилл Владимирович.jpg
הנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ'
לידה 12 באוקטובר 1876
צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 12 באוקטובר 1938 (בגיל 62)
פריז, צרפת צרפתצרפת
שם מלא קיריל ולדימירוביץ' רומנוב
מדינה רוסיה
עיסוק איש צבא עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות אורתודוקסית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה
שושלת בית רומנוב
תואר הנסיך הגדול של רוסיה
אב ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
אם מריה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
צאצאים ראו בהמשך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ במדי הצי הרוסי.

הנסיך הגדול של רוסיה קיריל ולדימירוביץ'רוסית: Кирилл Владимирович) ‏ (12 באוקטובר 1876 - 12 באוקטובר 1938) היה נכדו של הצאר אלכסנדר השני ובן דודו של הצאר הרוסי האחרון ניקולאי השני. בשנת 1924 הכריז על עצמו כעל קיריל הראשון קיסר רוסיה כולה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימירוביץ' נולד ב-30 בספטמבר 1876 בצארסקויה סלו, בנו השני של ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (בנו השלישי של הקיסר אלכסנדר השני), ורעייתו מריה, דוכסית מקלנבורג-שוורין.

קיריל למד בפנימייה צבאית ולאחר מכן באקדמיה של הצי הרוסי הקיסרי. במהלך מלחמת רוסיה-יפן היה קצין מטה במפקדת צי האוקיינוס השקט. במרץ 1904 היה על סיפונה של אוניית "פטרופבלובסק", אשר עלתה על מוקש, התפוצצה וטבעה בים היפני. הנסיך נפצע קשה, אך הצליח לשרוד ונאסף עם כמה ניצולים בודדים על ידי ספינות אחרות.

שערוריית הנישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ' עם אשתו הנסיכה ויקטוריה-מליטה

בתחילת 1904 ביקש קיריל את אישורו של הצאר להתחתן עם הנסיכה ויקטוריה מליטה, נסיכת סקסה-קובורג-גותה, נכדתה של המלכה ויקטוריה. לפי החוק הרוסי כל בן למשפחת רומנוב הנושא בתואר הנסיך הגדול נדרש לקבל אישור נישואין מהצאר וזאת במטרה למנוע נישואין לא רצויים של יורש עצר פוטנציאלי. באותה תקופה קיריל היה השלישי בתור הירושה, אחרי הנסיכים מיכאיל אלכסנדרוביץ' ומיכאיל ניקולאייביץ' הצאר אסר עליו להתחתן עם הנסיכה מהנימוקים הבאים:

אך הסיבה האמתית לסירוב הייתה שנאתה של הצאריצה, אלכסנדרה פיודורובנה כלפי הנסיכה. ויקטוריה-מליטה הייתה גרושתו של ארנסט לודוויג, הדוכס הגדול של הסן, אחיה של הצאריצה. הנסיכה טענה כי התגרשה ממנו בשל נטיותיו ההומוסקסואליים.

למרות האיסור התחתן קיריל עם ויקטוריה-מליטה בטקס אזרחי שנערך בעיירה טגרנזה שבבאווריה העליונה. לאחר שנודע לצאר על הנישואין הללו הוא נישל את קיריל ממעמד של בן משפחת המלוכה, ביטל את זכויותיו של קיריל לרשת את כס המלוכה ואסר עליו ועל אשתו להיכנס לתחומי האימפריה הרוסית.

הזוג התיישב בפריז, שם נולדו להם שתי בנות.

בשנת 1909 הצאר, בעצת אמו, חנן את הנסיך, החזיר לו את מעמד בן משפחת המלוכה והרשה לו ולמשפחתו לחזור לרוסיה.

לאחר החזרה מהגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו המשיך הנסיך את שירותו בצי. הוא שירת כסגן מפקד סיירת בים הבלטי ובשנת 1912 מונה למפקדה. כעבור שנה הועלה לדרגת תת-אדמירל ומונה למפקד חטיבת הנחתים בסנקט פטרבורג.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר עם יחידתו בסנקט פטרבורג ולא השתתף בלחימה.

המהפכה והגלות השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בפברואר 1917 החלו בסנקט פטרבורג מהומות, שהובילו למהפכה ולהדחתו של הצאר ניקולאי השני מכס המלכות. בתחילת המהומות נקט קיריל בעמדה פאסיבית ולא עירב את יחידתו בניסיון לדכא את המהומות. אך ב-1 במרץ, כאשר הבין כי הצאר עומד לוותר על כס המלכות, הגיע בראש יחידתו לבניין הדומה והכריז כי הוא מעמיד את עצמו ואת חייליו לרשות כוחות המהפכה. לימים, יטענו מתנגדיו של קיריל כי הוא בגד למעשה בצאר. יום למחרת חתם הצאר ניקולאי השני על כתב ויתור על הכס.

ב-8 במרץ הוציאה הממשלה הזמנית צו מאסר לצאר המודח ולבני משפחתו. קיריל, שחשש כי גם הוא עלול להיעצר, נמלט יחד עם אשתו ובנותיו לפינלנד. בסוף אותה שנה נולד בנו היחיד, ולדימיר.

במהלך מלחמת האזרחים ניהל משא ומתן עם הגנרל הפיני מנרהיים ועם גנרל ניקולאי יודניץ', מפקד כוחות הצבא הלבן בצפון-מערב רוסיה, במטרה לגייס את תמיכתם בהחזרת שלטון לשושלת רומנוב, אך ללא הצלחה. בשנת 1920 אולץ על ידי השלטונות הפיניים לעזוב את המדינה. הפינים לא רצו לסכן את יחסיהם עם רוסיה הסובייטית בגללו. הוא עבר לשווייץ ולאחר מכן התיישב בפריז.

הטענה לכס הכתר הרוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיריל ראה את עצמו כראש משפחת רומנוב, היות שהיה (באופן תאורטי) יורש העצר של כס המלוכה ברוסיה לאחר מותם של ניקולאי השני, בנו אלכסיי ואחיו מיכאיל. ב-31 באוגוסט 1924 בפני כ-1,000 מתומכיו שהתאספו באחד מפרברי פריז הוא הכריז על עצמו כעל הקיסר הרוסי "קיריל הראשון". חלק גדול מבני משפחת רומנוב הביעו התנגדות למהלך זה, הם טענו כי נישואיו השערורייתים, ויתרה מזאת - התנהגותו במהלך מהפכת פברואר פוסלים אותו מלהיות יורש העצר, על אף קרבתו המשפחתית לצאר ניקולאי השני.

הנסיך קיריל ולדימירוביץ' נפטר בפריז ב-12 באוקטובר 1938. הוא נקבר יחד עם אשתו (שנפטרה כשנה לפני כן) בעיר קובורג שבגרמניה בבית העלמין של משפחת סקסה קובורג גותה. בשנת 1995 עצמותיו הועברו לקבורה בבית העלמין של קתדרלת פטר ופול בסנקט פטרבורג.

את טענתו לכתר ממשיכה כיום נכדתו מריה ולדימירובנה רומנובה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוקטובר 1905 התחתן קיריל עם בת דודו ויקטוריה מליטה, נסיכת אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה, בתם של אלפרד, דוכס אדינבורו וסקסה-קובורג-גותה ומריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ממנה היו לו 3 ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
 
שרלוטה, נסיכת פרוסיה
 
לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן
 
וילהלמינה, נסיכת באדן
 
פאול פרידריך, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין
 
אלכסנדרינה, נסיכת פרוסיה
 
היינריך השישים ושלושה, נסיך רויס-קסטריץ
 
אלאונורה, רוזנת שטולברג-ורניגרודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלכסנדר השני, קיסר רוסיה
 
 
 
 
 
מריה, נסיכת הסן
 
 
 
 
 
פרידריך פרנץ השני, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין
 
 
 
 
 
אוגוסטה, נסיכת רויס-קסטריץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה, דוכסית מקלנבורג-שוורין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]