קלאודיו מרולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאודיו מרולו
לידה 8 באפריל 1533
קורג'ו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במאי 1604 (בגיל 71)
פארמה, דוכסות פארמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1568 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קלאודיו מרולו

קלאודיו מרולו (באיטלקית: Claudio Merulo, נודע גם בשמות מרלוטי, מרולוס וכן קלאודיו דה קורג'ו; 8 באפריל 1533 - 4 במאי 1604) היה מלחין, מוציא לאור ונגן עוגב איטלקי בשלהי תקופת הרנסאנס. מרולו התפרסם בעיקר ביצירותיו החדשניות לכלי מקלדת ובמוזיקה להרכבים כליים, שחיבר בסגנון הפוליכוראלי הוונציאני. מרולו נולד בקורג'ו ומת בפארמה. שמו המקורי היה מרלוטי והוא שיווה לו צורה לטינית (משמעות השם היא "קיכלי קטן") כאשר התפרסם בחוגים התרבותיים של ונציה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על ראשית חייו, פרט לכך, שלמד בקורג'ו אצל טוטוואלה מנון, מחבר מדריגלים נודע, שעבד גם בחצר הדוכס מפרארה; מרולו היה גם תלמידו של ג'ירולאמו דונאטו, נגן עוגב. ייתכן גם שלמד אצל ג'וזפו צארלינו בבזיליקת סן מרקו בוונציה. בתקופת שהותו בוונציה התיידד עם קוסטאנצו פורטה וידידות זו נשמרה לאורך כל חייו. ב-21 באוקטובר 1556 התמנה לנגן עוגב בקתדרלה של ברשה ("דואומו וקיו") ונראה שהצטיין בכישוריו, כיון שהוזמן למלא משרה זו בסן מרקו, מעמד שנחשב לאחד היוקרתיים ביותר לנגן עוגב באיטליה בשנת 1557; מרולו נבחר מרשימת מועמדים, שכללה גם את פלורנטיו מסקרה ואנדראה גבריאלי. היה זה האירוע החשוב הראשון בקריירה שלו והוא נחשב לנגן העוגב המעולה ביותר באיטליה.

חשוב לציין, שבבזיליקת סן מרקו היו שני עוגבים ושני נגנים נפרדים התמנו לנגן בהם: בשנת 1557 התמנה מרולו לעוגב השני, הקטן יותר, ואניבאל פאדובאנו נשאר על כנו במשרת נגן העוגב הראשון.

אחרי יציאתו החפוזה של פאדובאנו מוונציה בשנת 1566, התמנה מרולו לעוגב הראשון ואנדראה גבריאלי היה לנגן העוגב השני. הוא התמנה לשגריר הרפובליקה הוונציאנית עם נישואי פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה וביאנקה קאפלו בשנת 1579 וכתב מוזיקה חגיגית לכבוד אנרי השלישי, מלך צרפת, שביקר בוונציה בשנת 1574.

בשנת 1584 עזב בפתאומיות את משרתו בוונציה. הסיבות לכך אינן ברורות, והמעשה מפתיע במידת מה; בוונציה בא על שכרו ביד רחבה, המוניטין שלו היו ללא דופי וסן מרקו היה אחד המקומות החשובים ביותר לנגן עוגב. כך או אחרת, בחודש דצמבר 1584 מופיע שמו ברשימת מקבלי השכר של חצר פארנזיה בפארמה.

ב-1587 התמנה לנגן עוגב בקתדרלה של פארמה ומשנת 1591 גם בכנסיית סנטה מריה דלה סטקאטה. כאן דרש שיפורים לעוגב ואלה הוצאו לפועל בידי קוסטאנצו אנטניאטי, הנצר האחרון למשפחת בוני העוגבים הנודעת מברשה. מסקנה סבירה היא, שמרולו השתמש בעוגב של סטקאטה לעבודתו על חיבור חדש, בהתבסס על ניסיונו הוונציאני, והמשיך לחבר בסגנון זה.

מרולו חי בפארמה עד מותו. במשך התקופה הזו נסע פעמים אחדות לוונציה ולרומא, שם הוציא לאור את שני הכרכים המפורסמים שלו, "טוקאטות לעוגב".

מרולו מת בפארמה ב-4 במאי 1604. הוא הניח אחריו בת ואת אשתו, אמאביליה באנצולה.

מוזיקה והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרולו התפרסם במוזיקה שלו לכלי מקלדת. חדשנותו באה לביטוי בעיקר בטוקטות שלו; הוא היה הראשון להציב זה מול זה פרקים של כתיבה קונטרפונקטית וקטעי סולמות וארפג'ים מהירים; לעיתים קרובות הוא משבץ קטעים שאפשר לכנותם ריצ'רקארי ביצירות, המוגדרות טוקטות או קנצונות. (בסוף המאה ה-16 אין לראות במונחים אלה הגדרות מדויקות; ברור, שלמלחינים שונים היו מושגים שונים לגבי המשתמע מהם). יצירותיו לכלי מקלדת נשמעות לא פעם בראשיתן כעיבוד לפוליפוניה ווקאלית, אבל בהדרגה נוספים להן קישוטים, הרחבות ושכלולים, שמגיעים בשיאם לתרוצת [דרושה הבהרה] סולמות וארפג'ים, הדורשת וירטואוזיות בלתי מבוטלת. לפעמים, בעיקר ביצירותיו המאוחרות, הוא מפתח עיטורים, שמקבלים מעמד של מוטיב וזה, מצדו, משמש לפיתוח; גישה זו מבשרת טכניקה ראשית בדורה בתקופת הבארוק. במקרים רבים מרולו מתעלם כלאחר יד מן ה"כללים" של הולכת קולות ומשווה למוזיקה עוצמה של ביטוי רגשי, שנהוג יותר לקשר עם אסכולת המדריגליסטים מאשר עם מוזיקה לכלי מקלדת בתקופה המדוברת. ליצירותיו לכלי מקלדת הייתה השפעה עצומה ואת רעיונותיו אפשר לראות במוזיקה של סוולינק, פרסקובלדי ואחרים; הודות להשפעתו הכבירה של סוולינק כמורה, אפשר לראות הרבה מטכניקת המקלדת הווירטואוזית של אסכולת העוגב בצפון גרמניה, שהגיעה לשיאה ביוהאן סבסטיאן באך, כנובעת ישירות מחידושיו של מרולו.

אף כי התהילה שקצרה המוזיקה האינסטרומטאלית שלו העיבה על חלק גדול מיצירותיו לקול ללא ליווי, מרולו היה גם מלחין מדריגלים. בהיותו חבר במה שידוע כיום כאסכולה הוונציאנית, כתב גם מוטטים למקהלה כפולה כמנהגם של אנדריאה וג'ובאני גבריאלי. הוא הוציא לאור שני ספרים של מדריגלים לחמישה קולות (1566 ו-1604), ספר אחד של מדריגלים ל-4 קולות (1579) ואחד ל-3 (1580).

המסה המפורסמת על טכניקת מקלדת "איל טרנסילבאנו" (1593) מאת ג'ירולאמו דירוטה, הוקדשה למרולו, אות למעמדו כאחד מנגני המקלדת החשובים ביותר של הרנסאנס.

רשימת יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ricercari d’Intavolatura d’Organo, Libro primo 1567:
  1. Ricercar del primo tuono
  2. Ricercar del secondo tuono
  3. Ricercar del terzo tuono
  4. Ricercar del quarto tuono
  5. Ricercar dell’undecimo tuno
  6. Ricercar del duodecimo tuono
  7. Ricercar del settimo tuono
  8. Ricercar dell’ottavo tuono
  • Toccata del terzo tuono from Il Transilvano, part I, by Diruta 1597
  • Toccate d’Intavolatura d’Organo, Book 1 1598:
  1. Primo Tuono Toccata prima
  2. Primo Tuono Toccata seconda
  3. Secondo Tuono Toccata terza
  4. Secondo Tuono Toccata quarta
  5. Secondo Tuono Toccata quinta
  6. Terzo Tuono Toccata sesta
  7. Terzo Tuono Toccata settima
  8. Quarto Tuono Toccata ottava
  9. Quarto Tuono Toccata nona
  • Toccate d’Intavolatura d’Organo, Book 2 1604:
  1. Undecimo detto Quinto Tuono Toccata prima
  2. Undecimo detto Quinto Tuono Toccata seconda
  3. Duodecimo detto Sesto Tuono Toccata terza
  4. Duodecimo detto Sesto Tuono Toccata quarta
  5. Settimo Tuono Toccata quinta
  6. Settimo Tuono Toccata sesta
  7. Ottavo Tuono Toccata settima
  8. Ottavo Tuono Toccata ottava
  9. Nono Tuono Toccata nona
  10. Decimo Tuono Toccata decima
  • Canzoni d’Intavolatura d’Organo, a quattro voci, fatte alla francese, Book 1 1592 :
  1. La Bovia
  2. La Zambeccara
  3. La Gratiosa
  4. La Cortese
  5. La Benvenuta
  6. La Leonora
  7. L’Albergata
  8. La Rolanda
  9. Petit Jacquet
  • 1606 Canzoni d'intavolatura d'organo fatte alla francese, Book 2:
  1. La Ironica
  2. La Jolette
  3. La Pazza
  4. La Palma
  5. La Pargoletta
  6. La Rosa
  7. La Radivila
  8. La Seula
  9. La Scarampa
  10. L'Arconadia
  11. Petite Camusette
  • 1611 Canzoni d'intavolatura d'organo fatte alla francese, Book 3:
  1. Languissans
  2. Onques amour
  3. Susanne un jour
  4. Content
  • Madrigali a 5 libro I (1566) e II 1604
  • Madrigali a 4 1579
  • Madrigali a 3 1580
  • Mottetti a 5 libro I (1578), II 1578
  • Mottetti a 6 libro I (1583), II (1593) e III 1605, postumo
  • Sacrae Cantiones 1578
  • Mottetti a 4 1584
  • Sacri Concentus 1594
  • Messe a 5 1573
  • קנצונה ל 4 כלים מתוך Canzoni per sonare, Raverii, Venice 1608
  • 3 קנצונות לחמישה כלים מתוך Canzoni per sonare, Raverii, Venice 1608
  • עוד כעשרים קנצונות לארבעה כלים ממקורות שונים.
  • שלושה ספרי ריצ'רקרי לנגינה או לשירה בארבעה קולות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Giuseppe Martini, Claudio Merulo. Parma, Ordine Costantiniano di S. Giorgio, 2005 (512 pp., with ill.) ISBN 88-901673-8-6
  • Eleanor Selfridge-Field, Venetian Instrumental Music, from Gabrieli to Vivaldi. New York, Dover Publications, 1994. ISBN 0-486-28151-5
  • Article "Claudio Merulo," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • ג'וזפה מרטיני, "קלאודיו מרולו", פארמה, הוצאת קונסטנטיאנו די ס. ג'ורג'ו, 2005 (עמ' 512.)
  • אלינור סלפרידג'-פילד, "מוזיקה אינסטרומטאלית ונציאנית, מגבריאלי עד ויוואלדי" ניו יורק, הוצאת דובר 1994.
  • "קלאודיו מרולו" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים", עורך סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, הוצאת מקמילן 1980.
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, ו.ו. נורטון ושות', 1954.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאודיו מרולו בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קלאודיו_מרולו&oldid=36587091"