קלאוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאוון
المنصور سيف الدين قلاوون
לידה 1222
קהיר, השושלת האיובית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 1290 (בגיל 68 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מונרך, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת השושלת הבחרית
צאצאים ח'ליל בן קלאוון
מוחמד בן קלאוון עריכת הנתון בוויקינתונים
סולטאן
סולטאן מצרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מסגד קלאוון בקהיר

אל-מאלכ אל-מנצור סייף א-דין קלאוון אל-אלפי א-צאלחי א-נג'מ אל-עלאא' (ערבית: الملك المنصور سيف الدين قلاوون الألفى الصالحى النجمى العلاءى; לערך 1222- 10 בנובמבר 1290) היה סולטאן ממלוכי מן השושלת הבחרית, שלט בשנים 12791290. הוא נלחם בצלבנים ובמונגולים והתחיל את חיסולה הסופי של ממלכת הצלבנים.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאוון נולד כטורקי קיפצ'אקי בערבה האסייתית התיכונה. בצעירותו, קרוב לשנת ,1240 הוא נמכר תמורת אלף דינרים לאל-מליכ א-צאלח, בנו של הסולטאן האיובי אל-כאמל. למרות שבילה זמן רב בחצרם של שליטים רבים במצרים, הוא לא למד לדבר ערבית ברמה סבירה עד ימיו האחרונים.

קלאוון היה מהממלוכים הבכירים החל מתקופתו של אייבכ בשנות 1250 והיה ידידו של אקטאי. לאחר רצח אקטאי ברח יחד עם ביברס לסוריה. בעקבות הסכנה המונגולית השלים עם קוטוז, הסולטאן שהיה שותף לרציחתו של אקטאי והשתתף בקרב עין ג'אלות לצד הממלוכים. לאחר הקרב חזר למצרים, הביע תמיכה ברצח קוטוז ותמך במינוי של ביברס, תחתיו הפך לבכיר הממלוכים. לאחר מות בייברס השתתף ביחד עם בנו של ביברס, הסולטאן החדש בראקה חאן בקרבות בארמניה. לאחר חזרתם למצרים פרץ שם מרד, ובראקה נאלץ לוותר על כיסאו ב-18 באוגוסט 1279. הגנרלים הממלוכים הציעו את כס הסולטאן לקלאוון, אך הוא סירב, שכן לא היה לו רוב מיוחס בין הממלוכים והוא תמך במינוי אחיו של בראקה, סולמיש בן ה-7, לתפקיד הסולטאן. קלאוון מונה לעוצר וצבר כח רב במשך 3 חודשים, במהלכם הדיח את כל הממלוכים שיכלו להתנגד למינוי העתידי. ב-27 בנובמבר אותה שנה הוא הדיח את סולמיש, הילד שהוא מינה לסולטאן ששלט רק 100 ימים, וברוב מיוחס התמנה לסולטאן.

כסולטאן במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק בין שתי מגמות הסולטנות, זו של ירושה וזו של קצינים שרוצים קצין חדש, נמשך במשך כל התקופה הממלוכית. קלאוון סבל בהתחלה ממריבות עם קצינים ממלוכים בכירים שטענו לשלטון, או נתחים ממנו. במשך שנות שלטונו נמשך האיום המונגולי. ב-1280 פרץ מרד אמירי דמשק וצפת. נעשה ניסיון לקשור קשר נגדו על ידי שני בניו של ביברס אך הקשר התגלה ושני הסולטאנים הקודמים הוגלו ל-כרכ.

ב-1281 קלאוון התמודד עם פלישה מונגולית. בקרב חומה השני המונגולים כמעט הביסו את הממלוכים, אך ברגע האחרון קלאוון הצליח לשנות את מצב הקרב, אך לא ניצל את הניצחון. שנתיים אחר כך ב-1283 פלשו המונגולים שוב אך הצלבנים תמכו בו.

ב-1287 שליט טריפולי בוהמונד השביעי מאנטיוכיה נפטר והתחיל מאבק שליטה בין ג'נובה וונציה. אחותו של בוהמונד שירשה את הנסיכות נשענה על גנואה. ב-1289 פנתה ונציה לקלאוון לעזרה וקלאוון עלה על טריפולי, כבש אותה, טבח ביושביה, והפך אותה מעיר נוצרית לעיר מוסלמית. בעקבות זאת צלבני ממלכת ירושלים התחננו לקלאוון להודנה נוספת לעשר שנים, וויתרו על שטחים נוספים ונשארו עם השטח מעתלית עד ביירות ללא רצף טריטוריאלי. ב-1290 פרצו מהומות בעכו, בהשתתפות אוכלוסייה "חדשה" שלא כיבדה את ההסכמים עם המוסלמים ורצחה כמה מוסלמים. קלאוון דרש את הסגרת הרוצחים, אך צלבני עכו סירבו. כפועל יוצא הודיע קלאוון לצלבנים שבעוד חצי שנה יבוא לכבוש אותם. הוא התחיל לגייס צבא, אך מת לפני שהספיק לסיים את המלאכה. בנו, אל מלכ אל אשרף חליל המשיך במפעל זה לאחר מותו, וכבש את עכו ואת שארית ממלכת הצלבנים ב-1291. לאחר מותו של חליל, הומלך מוחמד בן קלאוון, שהיה בן הזקונים של קלאוון ושלט לסירוגין תקופה הכי ארוכה בהיסטוריה של הממלוכים.

קלאוון יסד שושלת סולטאנים ממלוכים, ששלטה במצרים כמאה שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]