קלאונימוס
קלאונימוס (ביוונית: Κλεώνυμος; סוף המאה ה-4 לפנה"ס ותחילת המאה ה-3 לפנה"ס) היה נסיך מצביא ומדינאי ספרטני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלאונימוס, היה בנו השני של מלך ספרטה קלאומנס השני מהשושלת האגידית. היה לו אח מבוגר בשם אקרוטאטוס. סביב שנת 309 לפנה"ס, מת אביו. מכיוון שאקרוטאטוס מת עוד לפני כן, סבר קלאונימוס שהוא יקבל את הכתר. עם זאת, מועצת האפורים בחרה באחיינו הצעיר אראוס הראשון, בנו של אקרוטאטוס, כמלך. לטענת פלוטרכוס הסיבה לכך הייתה שקלאונימוס היה בעל "מזג אלים ושרירותי".[1] עם זאת לטענת פאוסניאס, האפורים ניסו לפייסו על ידי כך שהציעו לו כיבודים שונים ונתנו לו לפקד על הצבא הספרטני.[2]
בשנת 303 לפנה"ס, פנתה העיר טאראנטו ביוון הגדולה, שהותקפה בידי הלוקאנים, פנתה אל ספרטה בבקשת עזרה. בתמיכת מועצת האפורים והמלכים, יצא קלאונימוס בראש צבא של שכירי חרב אל איטליה במטרה לסייע לטאראנטו. שרדו שני תיאורים של המסע. אחד בידי דיודורוס סיקולוס והשני בידי טיטוס ליוויוס. עם זאת, אין שום דמיון בין שני התיאורים, עד שמומחים מודרניים מעריכים שמדובר למעשה בשני מסעי מלחמה שונים.
המסע הראשון, המתואר בידי דיודורוס, ככל הנראה החל בשנת 303 לפנה"ס. קלאונימוס הגיע לאיטליה בראש כוח גדול, והגדיל מאוד את צבאו באמצעות גיוס יוונים מקומיים. בני העיר מאטאפונטום (Metapontum) סירבו להצטרף אליו, ובתגובה הסית קלאונימוס את הלוקאנים לפלוש לאדמותיהם. קלאונימוס הדף את הפלישה, והציג עצמו כמשחרר. הוא החזיק בעיר בכוח הזרוע, ולקח 600 כיכרות כסף ו-200 עלמות ממשפחות האצולה כבני ערובה. הוא חי חיי מותרות, ודיודורוס מציין שהוא "לא עשה דבר ראוי למען ספרטה".[3] הוא תכנן לבצע פלישה לסיציליה במטרה להפיל את השלטון של אגתוקלס, אולם דחה אותה שוב ושוב. הוא פלש לקורקירה, וזאת במטרה להיות מוכן לקחת חלק במלחמות הדיאדוכים המשתוללות. הוא נאלץ לסגת מקורקירה, לאחר שנודע לו על התקוממות נגד שלטונו באיטליה.
הוא חזר לאיטליה ודיכא את ההתקוממות ביד קשה. עם זאת, הלוקאנים מכל רחבי האזור התאחדו נגדו והנחילו לו תבוסה ניצחת. במקביל, סערה עזה תקפה את הספינות שלו ורבות מהן טבעו. הוא נאלץ לפנות את איטליה ולחזור לקורקירה.[4] סופו של המסע אינו ברור.
המסע השני, המתואר בידי טיטוס ליוויוס, התרחש ככל הנראה בשנת 302 לפנה"ס. על פי ליוויוס, קלאונימוס כבש את העיר טאוריאה (מיקומה כיום אינו וודאי), עם זאת הרומאים אילצו אותו לסגת חזרה. לאחר מכן הוא הפליג צפונה אל עבר הים האדריאטי, וכדי להימנע מנפילה בידיהם של שודדי הים האילירים, נחת בחוף של ונטיה שבאיטליה על שפך נהר ברנטה. הוא הפליג במעלה הזרם אל אזור פאדובה, ופשט על הכפרים הסמוכים. עם זאת, הגאלים באזור תקפו אותו, הסבו לו אבדות כבדות והטביעו רבות מספינותיו. ליוויוס מספר שעד ימיו (המאה ה-1 לספירה) ניתן היה לראות את שרידי הספינות הספרטניות בפאדובה, וכי המקומיים נהגו מדי שנה לציין את תאריך הקרב באמצעות קרב מדומה של ספינות.[5] גם סופו של מסע זה אינו ברור, ככל הנראה קלאונימוס חזר לספרטה במפח נפש.
בשנת 293 לפנה"ס[6] נשלח לפקד על גיס ספרטני שהיה אמור לסייע לליגה הבויאוטית נגד דמטריוס פוליורקטס מלך מוקדון. עם זאת, כאשר דמטריוס הטיל מצור על תבאי, נסוג קלאונימוס והניח את הבויאוטים לנפשם. הם נכבשו בידי מוקדון.[7]
קלאונימוס לא סלח מעולם על דחייתו לכס ספרטה. כאשר הופיע בפלופונסוס פירוס מלך אפירוס, קלאונימוס מיהר להצטרף לצבאו. הוא ניהל את המצור של פירוס על טרויזן, ועל פי פוליאינוס ירה אל תוך העיר כידונים שעליהם הורה לכתוב "באתי כדי לשמר את החופש של טרויזן". כמו כן הוא שחרר אסירים בני טרויזן חזרה לעירם. ובעוד הפלגים השונים בעיר עסוקים בוויכוח האם מחוותיו של קלאונימוס אמתיות הן או מרמה בעלמה, חייליו טיפסו בחשאי על הקירות וכבשו את העיר. כמו כן פוליאינוס מספר שהוא ניהל את המצור על איגאי.[8] בהמשך, קלאונימוס שכנע את פירוס לתקוף את ספרטה. באותו זמן אראוס היה בכרתים וסייע שם לעיר גורטין נגד קנוסוס. בספרטה הרוחות סערו והיו שהציעו להבריח את הנשים מחוץ לעיר. תוכנית זו נתקלה בהתנגדות שכן לא ייתכן שהנשים יחיו בעוד ספרטה תיפול. הנשים והגברים יחד עמלו לחפור תעלה נגד פילי הקרב של פירוס. במשך יומיים הצליחו התושבים לעמוד נגדו, ולאחר מכן שלח אנטיגונוס גיס שכירים שלו תחת פיקודו של אמינאס איש פוקיס לעזרת העיר. ואראוס חזר מכרתים עם 2,000 חיילים.[9] מצבו של פירוס היה בכי רע, והוא נאלץ לנטוש את המצור על ספרטה.
מכאן ואילך לא ידוע עליו דבר.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ידוע מתי, קלאונימוס נשא לאשה את כילוניס היפה, בתו של לאוטיכידס מהשושלת האאוריפונטידית. עם זאת, כילוניס לא אהבה אותו, והתאהבה באופן נואש באחיינו אקרוטאטוס השני.[1] מאוחר יותר היא נישאה לאקרוטאטוס, וילדה לו את אראוס השני. היה לקלאונימוס בן, לא ידוע מאיזו אשה, בשם לאונידס השני.
לאחר מותו של אקרוטאטוס, הוכתר אראוס השני כמלך, ומכיוון שהיה עוד קטין היה צורך באפוטרופוס למענו. לפיכך נבחר בנו של קלאונימוס, לאונידס השני, כאפוטרופוס שלו. לאחר מותו של אראוס, הפך לאונידס למלך.[10]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 פלוטרכוס, "חיי פירוס", 26.
- ^ פאוסניאס, "תיאורה של יוון", 3.6.3.
- ^ דיודורוס, ספר עשרים, 104.
- ^ דיודורוס, ספר עשרים, 104.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשירי, 2.
- ^ גולן, עמ' 316.
- ^ פלוטרכוס, "חיי דמטריוס", 39.
- ^ פוליאינוס, "סטראטגמטה", ספר שני, 29.
- ^ גולן, עמ' 142.
- ^ פלוטרכוס, "חיי אגיס", 3.
