קלאוס דרנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאוס דרנר
Klaus Dörner
אין תמונה חופשית
לידה 22 בנובמבר 1933 (בן 88)
דיסבורג, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת היידלברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ויטן/הרדקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • ConSozial Science Prize (2014)
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קלאוס דרנרגרמנית: Klaus Dörner; נולד ב-22 בנובמבר 1933) הוא פסיכיאטר, פסיכיאטר חברתי והיסטוריון גרמני של הרפואה. הוא פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה באוניברסיטת ויטן/הרדקה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאוס דרנר נולד בעיר דיסבורג שבגרמניה ב-1933,השנה הראשונה של המשטר הנאצי. אחרי המלחמה למד רפואה באוניברסיטת היידלברג .[1] בשנת 1956 סיים את הבחינות הטרום-קלינית בהדרכת האנס שפר ובשנת 1960 סיים את בחינות הגמר ברפואה. בהמשך למד סוציולוגיה והיסטוריה. בשנת 1969 סיים תואר דוקטור עם העבודה "אזרחים ומשוגעים. על ההיסטוריה החברתית וסוציולוגיית הידע בתחום הפסיכיאטריה" (Bürger und Irre. Zur Sozialgeschichte und Wissenssoziologie der Psychiatrie). עבר בחינת הסמכה להוראה בקליניקה הפסיכיאטרית האוניברסיטאית בהמבורג. בשנים 1980–1996 היה דרנר מנהל הקליניקה הווסטפלית לפסיכיאטריה, לפסיכוסומטיקה ולנוירולוגיה בגיטרסלו. [2] דרנר לימד פסיכיאטריה באוניברסיטת ויטן/הרדקה ובשיתוף פעולה עם אכים תום ערך רפורמה ומודרניזציה של הפסיכיאטריה בשטחי גרמניה המזרחית לשעבר.

פסיכיאטריה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 בכנס הראשון לפסיכיאטריה חברתית בהמבורג טבע דרנר את הסיסמה: "פסיכיאטריה היא פסיכיאטריה חברתית או שאיננה פסיכיאטריה". בריאות המטופלים קשורה לא רק לטיפולים הביולוגיים והפסיכותרפיים אלא גם להקשרים חברתיים - עבודה, מגורים, משפחה, רישות חברתי. דרנר תיאר גישה "פוזיטיביסטית פסיכיאטרית-סוציולוגית" (1974) לפיה הגדרת ההפרעה הנפשית כהפרעה של המוח אינה עוקפת את נסיבותיה הפסיכו-סוציאליות.

ההעלאה בגרמניה של סוגיית הפשעים בשם הרפואה והפסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בינואר 1984 כתב דרנר עצומה אל הבונדסטג, הפרלמנט של גרמניה המערבית, שבו דרש את הכרת האופי הבלתי צודק של החוק הנאצי בנוגע ל"מניעת צאצאים לקויים מבחינה גנטית" ואת הכרת העיקורם הכפוי ורציחתם של פגועיי נפש ושכל בגרמניה הנאצית כצורת רדיפה. בתחילת שנות ה-1990 התגייס דרנר למפעל פרסום התיעוד המלא, הפרטיכלים וחומרי התביעה וההגנה של משפטי הרופאים בנירנברג. אחרי שאיגוד הרופאים הפדרלי הגרמני סירב לממן את מיזמו החליט דרנר לעזוב אותו. בהמשך, בשנים 1994–1998 בתמיכת איגודי הרופאים הפדרלי ושל המדינות נקראו בכתב כל רופאי גרמניה באופן אישי לתרום כספית לפרויקט. מעל 7900 רופאים נענו ותרמו 1,4 מיליון מרקים גרמנים. מאמציו של דרנר הביאו בסופו של דבר בשנת 1999 לפרסום מהדורת מיקרופילם של "משפטי הרופאים בנירנברג" 1947-1946 מטעם "הקרן להיסטוריה החברתית של המאה ה-20" בשנת 2001 יחד עם אנגליקה אבינגהאוס הוציא לאור דרנר את הקובץ "להשמיד ולרפא" - Vernichten und Heilen שבו העורכים ועוד שלושה עזר מחברים ניתחו את פשעי הרפואה בימי הדיקטטורה הנאצית. [3]

החל משנת 2003 נבחר דרנר לחבר בנשיאות הקונגרס של הכנסייה האוונגלית הגרמנית. דרנר התבלט גם בדיאלוג שפתח עם צוותי הסיעוד בארצות הדוברות גרמנית, בנוגע לטיפול בנפגעי נפש: הוא שיתף פעלה במיוחד עם האחות הפסיכיאטרית הילדה שדלה-דיינינגר מפרנקפורט ועם חוקר מדעי הסיעוד האוסטרי ארווין בהם.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרנר התחתן פעמיים: לראשונה עם היסטוריונית ומרצה, והחל משנת 1974 עם אחות רחמנייה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1990 - פרס נשיא הכנסייה האוונגלית בריינלנד לתרבות
  • 1995 - מדליית סלומון נוימן
  • 1999 - עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה דרגה א
  • 2007 - פרס הקרן ד"ר מרגריט אגנר
  • 2008 - פרס יוסטינוס קרנר מטעם העיר ויינסברג
  • 2014 - פרס ConSozial למדע עבור מפעל החיים

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם פ.י. וינצנריד - Die Wahninhalte phasischer Psychosen (תוכני מחשבות השוא בפסיכוזות הפאזיות). Enke, שטוטגרט 1964.
  • Die Hochschulpsychiatrie. Sozialpsychiatrische Beiträge zur Hochschulforschung. Stand und Kritik. Enke, שטוטגרט 1967. (פסיכיאטריה אוניברסיטאית. תרומות של פסיכיאטריה חברתית לחקר האקדמי. עמדה ובקרות)
  • Bürger und Irre. Zur Sozialgeschichte und Wissenschaftssoziologie der Psychiatrie. Europäische Verlagsanstalt, Frankfurt am Main 1969; 2. Auflage ebenda 1984, 3. Auflage 1995, ISBN 3-434-46227-9.

(אזרחים ומשוגעים. ההיסטוריה החברתית של השגעון והפסיכיאטריה)

  • Diagnosen der Psychiatrie. Über die Vermeidungen der Psychiatrie und Medizin. Campus, Frankfurt am Main 1975, ISBN 3-593-32513-6. (אבחנות בפסיכיאטריה. על ההמענויות בפסיכיאטריה וברפואה)
  • עם אורסולה פלוג, תומאס בוק, פטר בריגר, אנדריאס היינץ, פרנק ונדט (עריכה)

Irren ist menschlich. Lehrbuch für Psychiatrie und Psychotherapie (mit Ursula Plog). Psychiatrie Verlag, Wunstorf 1978; מהדורה חדשה 2017 ISBN 978-3-88414-610-1 (להשתגע זה אנושי. ספר לימוד לפסיכיאטריה ולפסיכותרפיה)

  • 1989 Der Krieg gegen die psychisch Kranken. Nach „Holocaust“ Erkennen, Trauern, Begegnen. Psychiatrie-Verlag, Rehburg-Loccum 1980; 2. A. Bonn, ISBN 3-88414-018-3.

(המלחמה בחולי הנפש: להכיר, להתאבל, לפגוש אחרי ה"שואה")

  • 1987 Zum Menschenbild in Begegnung und Partnerschaft. Beiträge zur dynamischen Psychopathologie Walter Theodor Winklers. Enke, Stuttgart, ISBN 3-432-96821-3.

(על דימוי האדם במפגש ובשותפות. תרומות לפסיכופתולוגיה הדינמית של וולטר תאודור וינקלר)

  • Tödliches Mitleid. Zur Frage der Unerträglichkeit des Lebens. Oder: die Soziale Frage: Entstehung, Medizinierung, NS-Endlösung, heute, morgen. Jakob van Hoddis, Gütersloh 1988; Paranus, Neumünster 2002, ISBN 3-926200-86-3.

(הרחמים הקטלניים:על שאלת החיים הבלתי נסבלים. או "השאלה החברתית:התהוות, מדיקליזציה, הפתרון הסופי הנאצי, היום, מחר)

  • Psychiatrie und soziale Frage. Plädoyer für eine erweiterte Psychiatrie-Geschichtsschreibung. In: Norbert Frei (Hrsg.): Medizin und Gesundheitspolitik in der NS-Zeit. R. Oldenbourg Verlag, München 1991 (= Schriften der Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte. Sondernummer), ISBN 3-486-64534-X, S. 287–294.

(הפסיכיאטריה והשאלה החברתית. טיעון למען היסטוריוגרפיה פסיכיאטרית מורחבת. ב-נורברט פריי (עורך) "רפואה ומדיניות הבריאות בגרמניה הנאצית)

  • Kieselsteine. Ausgewählte Schriften. Jakob van Hoddis, Gütersloh 1996, ISBN 3-926278-31-5 bzw. ISBN 3-926200-72-3 (Paranus). ("חלוקי נחל. כתבים מובחרים)
  • Anfänge der Sozialpsychiatrie. Bericht über eine Reise durch die sozialpsychiatrischen Pioniereinrichtungen der Bundesrepublik im Jahre 1968 (mit Ursula Plog). Das Narrenschiff, Bonn 1999, ISBN 3-88414-289-5.

(התחלות הפסיכיאטריה החברתית. דו"ח על מסע במוסדות הפסיכיאטריים-חברתיים החלוציים בגרמניה הפדרלית בשנת 1968) (עם אורסולה פלוג)

  • Klaus Dörner, Ulrich Spielmann (Hrsg.): Geistige Behinderung, Humangenetik und Ethik : der Würzburg-Eisinger-Fall, Eisingen : St.-Josefs-Stift 2001, ISBN 978-3-00-007432-5.

עם אולריך שפילמן - מוגבלות שכלית, גנטיקת האדם ואתיקה:פרשת וירצבורג-אייזינגר"

  • Der gute Arzt. Lehrbuch der ärztlichen Grundhaltung. Schattauer, Stuttgart 2001; 2. מהדורה שנייה. A. 2003, ISBN 3-7945-2250-8.(הרופא הטוב. ספר לימוד על עמדות רפואיות בסיסיות)
  • Vernichten und Heilen. Der Nürnberger Ärzteprozeß und seine Folgen (mit Angelika Ebbinghaus). Aufbau, Berlin 2002, ISBN 3-7466-8095-6.

(להשמיד ולרפא. משפטי הרופאים בנירנברג והשלכותיהם) עם אנגליקה אבינגהאוס

  • Die Gesundheitsfalle. Woran unsere Medizin krankt. Zwölf Thesen zu ihrer Heilung. Econ, München 2003, ISBN 3-430-12241-4; Taschenbuchausgabe als Das Gesundheitsdilemma. Ullstein, Berlin 2004, ISBN 3-548-36705-4.

חידת הבריאות. חולאיי הרפואה שלנו. שתים עשרה תזות על ריפויים.

  • Leben und sterben, wo ich hingehöre. Dritter Sozialraum und neues Hilfesystem. Paranus, Neumünster 2007, ISBN 978-3-926200-91-4. (לחיות ולמות, במקום אליו אני שייך. המחרב הסוציאלי השלישי ומערכת סיוע חדשה)

דרנר הדגיש בספר זה את חשיבות גיוסו של "המרחב החברתי השלישי" - שכנים וידידים - בטיפול הנפשי

  • Helfende Berufe im Markt-Doping. Wie sich Bürger- und Profi-Helfer nur gemeinsam aus der Gesundheitssfalle befreien. Paranus, Neumünster 2008, ISBN 978-3-926200-98-3.

(מקצועות טיפוליים בסימום השיווק. איך מטפלים אזרחים ומטפלים מקצועיים רק ביחד יוכלו להשתחרר ממלכודת הבריאות)

  • Helfensbedürftig. Heimfrei ins Dienstleistungsjahrhundert. Paranus, Neumünster 2012, ISBN 978-3-940636-18-8.

(זקוקים לעזרה. חופשיים מבית אבות בעידן השירות)

כעורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sozialpsychiatrie. Psychisches Leiden zwischen Integration und Emanzipation (mit Ursula Plog). Luchterhand, Neuwied 1972; 2. korr. Auflage 1973, ISBN 3-472-61066-2.
  • פסיכיאטריה חברתית. הסבל הנפשי בין אינטגרציה לאמנציפציה - (עם אורסולה פלוג)
  • Gemeindepsychiatrie. Gemeindegesundheit zwischen Psychiatrie und Umweltschutz. Kohlhammer, Stuttgart 1979, ISBN 3-17-005097-4.

(פסיכיאטריה קהילתית. בריאות קהילתית בין פסיכיאטריה להגנת הסביבה)

  • Freispruch der Familie. Wie Angehörige psychiatrischer Patienten sich in Gruppen von Not und Einsamkeit, von Schuld und Last frei-sprechen Psychiatrie-Verlag, Wunstorf 1982; Neuausgabe 1995, Reprint Köln 2014, ISBN 978-3-86739-141-2.

שיח חופשי של משפחות. איך קרוביהם של מטופלים פסיכיאטריים משוחחים חופשית על משבר, בדידות, אשמה והעמסה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gotthard Schettler (Hrsg.): Das Klinikum der Universität Heidelberg und seine Institute, עם פתח דבר מאת גיסברט צופוטליץ. Springer, עמ' 225
  2. ^ Helmut Siefert: Dörner, Klaus. In: Werner E. Gerabek, Bernhard D. Haage, Gundolf Keil, Wolfgang Wegner (Hrsg.): Enzyklopädie Medizingeschichte. De Gruyter, Berlin/ New York 2005, ISBN 3-11-015714-4, S. 319
  3. ^ Edition zum Nürnberger Ärzteprozess: Ein Projekt aus der Ärzteschaft selbst Thomas Gerst in "Deutsches Ärzteblatt" Heft 15, 13. April 2001, S. A-956–957