קלאמת (נהר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נהר קלאמת
KlamathR CA.jpg
נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה
אורך 423[1][2] ק"מ
גובה מוצא הנהר 1,247 מטרים
ספיקה ממוצעת 484[3] מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 40,632 קמ"ר
מוצא אגם קלאמת העליון
שפך האוקיינוס השקט
מדינות באגן הניקוז אורגון וקליפורניה בארצות הברית
אגן הניקוז של הנהר קלאמת

הנהר קלאמתאנגלית: Klamath River, בשפת שבט הקארוק: Ishkêesh, בשפת קלאמת: Koke, בשפת יורוק: Hehlkeek 'We-Roy[4]) זורם לאורך 423 קילומטרים לדרום מערב דרך רכס קסקייד ומדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. על פי הספיקה הממוצעת של הקלאמת זהו הנהר השני בגודלו בקליפורניה אחרי נהר הסקרמנטו. הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח בן כמעט 41,000 קילומטרים רבועים המשתרע מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה הוא ברובו חקלאי, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" ("a river upside down") בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק.[5]

הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. דגי הסלמון וטרוטת עין-הקשת הנכנסים אליו עברו התאמה לחומציות ולטמפרטורת המים הגבוהים באופן יוצא דופן יחסית לנהרות אחרים באזור הפסיפיק נורת' ווסט. הדגים המרובים היו מקור מזון עיקרי לתושבים האינדיאנים הילידים, ששכנו באגן במשך לפחות 7,000 שנים. האירופאים הראשונים שנכנסו לאגן הנהר קלאמת היו ציידי פרוות עבור חברת מפרץ הדסון בשנות ה-20 של המאה ה-19. הם הקימו את שביל סיסקיו לאורך הקלאמת והנהר טריניטי לתוך עמק סקרמנטו. בתוך כמה עשורי שנים של התיישבות של האדם הלבן, נדחקו התושבים הילידית לתוך שמורות.

במהלך הימים האחרונים של הבהלה לזהב בקליפורניה פעל מספר הולך וגדל של כורים לאורך הקלאמת ויובליו. ספינות קיטור פעלו למשך זמן קצר על האגמים הגדולים באגן העליון לפני שהוחלפו על ידי מסילות ברזל בשלהי המאה ה-19. במאה ה-19 ובמאה ה-20 הפך האגן העליון לאזור חקלאי עשיר, וסכרים רבים נבנו במטרה לספק מים להשקיה ולייצר אנרגיה הידרואלקטרית. בשנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה כוונה להשתמש במי הנהר על מנת לענות על הביקוש למים במרכז ובדרום קליפורניה, אבל הרעיון לא הבשיל לכדי ביצוע.

מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת" (Klamath Basin Restoration Agreement), תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית.

מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר הקלאמת מתקרב לשפך באוקיינוס השקט סמוך ליישוב הקטן קלאמת בקליפורניה

אגם קלאמת העליון הממלא עמק נרחב במדרון המזרחי של הרי הקסקייד הגבוהים הדרומיים, הוא מקור הנהר קלאמת. עם זאת, הפלגים המזינים את האגם מתחילים למעלה מ-150 קילומטרים צפונה משם, הרחק עד אגם קרייטר לייק וגבול אורגון-נבדה. הקטע הראשון בן 1.5 קילומטרים מכונה נהר הלינק (Link River - "הנהר המקשר") והוא נשפך בסמוך לעיר קלאמת פולס לאגם ואנה (Lake Ewauna), מאגר מים באורך 29 קילומטרים. המאגר מקושר בתעלת הטיה לנהר לוסט (Lost River - "הנהר האבוד") בקליפורניה המסוגלת לווסת את כיוון זרימת המים בין שני הנהרות בכל כיוון כפי הצורך, והעוברת דרך קרקעית אגם קלאמת התחתון הכמעט יבשה לחלוטין.[6] לאחר שהנהר זורם מחוץ למאגר, הוא עובר דרך ארבעה סכרים הידרואלקטריים נוספים בטרם הוא חוצה את הגבול בין אורגון לקליפורניה ואז פונה דרומה בסמוך לעיירה הורנברוק (Hornbrook) בכיוון הר שסטה. מרחק קצר אחר כך הנהר פונה מערבה ומקבל את מימיהם של הנהרות שסטה וסקוט, כשהוא מתחתר לעומק בקצה הקניון דרך הרי קלאמת.[7]

הנתיב דרך הרי הקסקייד הגבוהים, הרי הקסקייד המערביים והרי קלאמת מהווה את עיקר מסלולו של הנהר, החל מהאקלים הצחיח יחסית של המדבר הגבוה בחלקו העליון של אגן הניקוז ועד יער הגשם הממוזג הזוכה לשפע משקעים מהאוקיינוס השקט. מסלול הנהר מהשפך של הנהר סקוט הוא בדרך כלל מערבה לאורך הצד הדרומי של הרי סיסקיו עד שהוא פונה בחדות דרומה בסמוך לעיירה הפי קמפ (Happy Camp). משם הוא זורם דרומה מעל אשדות מים לבנים לתוך היער הלאומי קלאמת שם נשפך לתוכו הנהר סלמון, ועובר את נקודת היישוב הקטנה אורליאנס (Orleans). הנהר מגיע לנקודה הדרומית ביותר במסלולו בנקודת היישוב הקטנה ואיטצ'פק (Weitchpec), ופונה בחדות צפונה כשהנהר טריניטי נפגש בו. נקודת המפגש עם הנהר טריניטי גם מסמנת את הנקודה שבה הזרם של הנהר קלאמת מאט בצורה דרמטית. ביתרת מסלולו הקלאמת זורם בדרך כלל לצפון מערב דרך שמורות עמק הופה (Hoopa Valley Indian Reservation) ויורוק (Yurok Indian Reservation), עובר דרך העיירה קלאמת וזורם לים 26 קילומטרים דרומית לעיירה קרסנט סיטי (Crescent City). שפך הנהר לאוקיינוס הוא בנקודת היישוב הקטנה רקווה (Requa), באזור המשותף לשמורת יורוק ומערכת הפארקים רדווד.[8]

קטע נהר בן כ-18 קילומטרים באורגון עד לנקודת החציה לקליפורניה הוכרז כנהר פראי ולאומי.[9] שפך הנהר קלאמת הוכרז כראוי להגנה על ידי מדיניות המפרצים ושפכי הנהרות של קליפורניה.[10]

אגן הניקוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבולות אגן הניקוז של הנהר קלאמת

הנהר קלאמת מנקז שטח בן 40,790 קמ"ר המכונה אגן קלאמת (Klamath Basin) המשתרע על מרבית שטחו של מחוז קלאמת, וחלקים מהמחוזות לייק וג'קסון בדרום אורגון והמחוזות סיסקיו, דל נורטה, המבולדט, מודוק וטריניטי בצפון קליפורניה. בסך הכול 35% משטח אגן הניקוז מצוי באורגון ו-65% בשטח קליפורניה. שטח נרחב זה כולל מגוון גדול של נופים. החלק הצפוני ביותר של אגן הניקוז הוא אזור מדברי גבוה המנוקז על ידי הנהרות ויליאמסון וספראג, שניהם זורמים בכיוון כללי לדרום מערב לתוך אגם קלאמת העליון. האגן האמצעי מאופיין בשטחי ביצות וערבות עשב נרחבים ושטחים חקלאיים, וחלקו שוכן תחת שני גופי מים עיקריים: אגם קלאמת העליון ואגם קלאמת התחתון. האגן התחתון הנרחב, המשתרע על מעל למחצית שטחו של אגן הניקוז כולל הרים, יערות וקניונים.

כמה אגני ניקוז אחרים בחוף המערבי ואגן ניקוז פנימיים גובלים באגן הניקוז של הנהר קלאמת. בצפון מערב שוכנים אגני הניקוז של הנהר רוג ואומפקווה באורגון וסמית בקליפורניה. ממזרח שוכן אגן הרני (Harney Basin), אגן ניקוז סגור וחלק קטן מהאגן הגדול. החלק הדרומי של אגן הניקוז של קלאמת גובל באגן הניקוז של הנהר סקרמנטו ויובליו העיליים, כולל הנהר פיט ובצד הדרום מערבי שוכנים הנהר מאד ורדווד קריק. הגבול המערבי של אגן קלאמת העליון נוצר על ידי רכס הקסקייד הגבוה והרי קלאמת, ואחד מהשלוחות הדרומיות ביותר של רכס הקסקייד ורכסי החוף של קליפורניה מכסים את אגן הניקוז הדרום מערבי. נהר הקלאמת הוא רק אחד משלושה נהרות המתחילים מזרחית לרכס הקסקייד וזורמים לאוקיינוס השקט. שני האחרים הם נהר הקולומביה והנהר פרייזר.[א]

מרבית השימוש האנושי באגן הניקוז מוגבל לאגן העליון, למרות האקלים הצחיח למחצה. סכרים נבנו, מי השקיה מוזרמים מהנהרות קלאמת ולוסט, ושפע מי תהום שנשאבים אפשרו להפוך את מרבית אגן קלאמת העליון לאדמה חקלאית. לפני לפחות 11,000 שנים היו אגם קלאמת התחתון ואגם טולה (Tule Lake) מתמזגים בעונת הגשמים ויוצרים ביצת מים מתוקים ענקית בשטח של 750 קילומטרים רבועים. ביצה זו יחד אגם קלאמת העליון בשטח של 260 קילומטרים רבועים יצרו בית גידול זמני למיליוני עופות נודדים.[11][12] אגמים אלו הם כולם שרידים של אגם מודוק (Lake Modoc), אגם גדול מעידן הקרח האחרון שהשתרע על שטח בן 2,800 קילומטרים רבועים. אף שכל שטחי הביצות, למעט אגם קלאמת העליון,[13] יובשו לצורכי חקלאות, עדיין עוברים כ-3.7 עופות נודדים דרך אגן הניקוז כל שנה.

שטחי ביצות באגן קלאמת העליון של ימינו הם שרידים של אגם מודוק הנרחב

למרות הספיקה השופעת של הנהר בקליפורניה הוא לא מספק כמויות משמעותיות של מים להשקיה או לשימוש ביתי בחלקים המרכזיים והדרומיים של המדינה. "מיזם טיוב הקלאמת" (Klamath Reclamation Project) באזור קלאמת פולס מספק מים להשקיה ו"מיזם העמק המרכזי" (Central Valley Project) מטה מים מהנהר טריניטי לשם הספקת מים לעמק סקרמנטו.[14] מי יובלים אחרים של הקלאמת, כולל הלוסט והשסטה מוסטים להשקיה. השימוש במים של הקלאמת התחתון, אחד מהנהרות האחרונים הזורמים בצורה חופשית במדינת קליפורניה, הוא נושא לוויכוח פתוח ארוך שנים בין התומכים בשמירה על הטבע, שבטי אינדיאנים, חברות מים וסוכנויות ממשלתיות.

שיטפונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק האמצעי והחלק התחתון של נהר הקלאמת מועדים לשיטפונות., ושיטפונות גדולים התחוללו בשנים שבהם היו שיטפונות גדולים בצפון קליפורניה, בייחוד כתוצאה מסופות שנובעות מהתופעה האקלימית המכונה "פיינאפל אקספרס" (Pineapple Express – "אקספרס האננס") המביאות כמויות גדולות של גשמים חמימים לצפון קליפורניה. שיטפונות רציניים התרחשו בנהר הקלאמת בשנים 1927-1926, 1955, 1964, 1997 ו-2005. בחלק מהמקרים הם גרמו לשינוי מסלולו של הנהר.[15][16][17][18] שיטפון חג המולד של 1964 היה הרסני במיוחד, כשגובה המים הגיע ל-17 מטרים, והם הציפו את העיירות קלאמת וקלאמת גלן והרסו את מרבית הגשר של כביש 101 החוצה את הנהר. גשר הכביש נבנה מחדש במיקום אחר, אם כי הכניסות לגשר הישן עומדות עדיין.[15][19]

השפך של הקלאמת וקטעים סמוכים של הנהר רגישים לגלי צונמי והיו הרוגים במהלך הצונמי של 1964 ורעידת האדמה והצונמי בסנדאי (2011).[20][21][22]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגן קלאמת העליון, המוגדר כאזור הניקוז של הנהר קלאמת מעל לסכר איירון גייט (Iron Gate Dam), הוא אזור מעבר ייחודי בין רכס קסקייד במערב ופרובינציית אגן ורכס של צפון האגן הגדול מדרום מזרח. אזור זה משתרע מדרום אגם קלאמת התחתון לתוך אגן הניקוז של הנהר לוסט ואגן אגם קלאמת העליון. התמתחות של קרום כדור הארץ והעתקים של גושים נטויים יצרו טופוגרפיה שלה מאפיינים הדומים לשני האזורים. כמעט כל האגן הוא אזור גראבן עם מאפיינים של אגן ורכס, שנוצרו על ידי התרוממות ושקיעה לאורך כמה העתקים שכיוונם מצפון לדרום.[23]

אגם קלאמת התחתון נוצר באזור "אגן ורכס" של אגן הניקוז העילי של הנהר קלאמת

תצורת יונה (Yonna Formation) חוצה את מרבית האזור ומתרוממת מעל לפני הקרקע במחשופים גדולים של סלע ברכסים רבים. גיל התצורה קודם לרביעון והיא בנויה מסלעי יסוד וסלעי משקע.[24] הסלעים שמתחת לאזור הם בדרך כלל מתקופה מאוחרת יותר ככל שמתקדמים ממזרח למערב. הרכסים הרבים החוצים את אגן קלאמת העליון מחלקים אותו לעמקים שבהם צוקים אנכיים בגובה של עד 100 מטרים, ותבניות הניקוז בדרך כלל עוקבות אחר הטופוגרפיה. מערכת גאותרמית נרחבת מתקיימת עמוק מתחת לקרקע בתוך האגן העליון, ויוצרת מעיינות חמים ובארות ארטזיות, אך היא לא נחקרה לעומק. דרומה יותר באזור עמק שסטה במחוז סיסקיו מרבית המסלע מורכב מקילוחי לבה שמקורם באזור הגעשי של הר שסטה.

אותה תבנית גיל מאפיינת את רכס הקסקייד והרי קלאמת המכסים את המחצית המערבית של אגן קלאמת. כאשר הלוח הצפון-אמריקאי נע באיטיות בכיוון דרום מערב במהלך עשר מיליון השנים האחרונות הצטרפו לגוש של יבשת אמריקה הצפונית פיסות יבשת המתוארכות מתור הקמבריון ועד שלהי תור היורה. קיימות ארבע פיסות יבשה מובחנות ממערב למזרח. בעוד שהרי החוף מתוארכים לפחות מ-3 מיליון שנים, הרי הקסקייד הגבוהים השוכנים עמוק יותר בתוך היבשת מתוארכים ללפני 7.5 מיליון שנים. בתוליתים של גרניט, סלעי משקעים מעליהם וסלעים געשיים נמעכו לתוך המסיב של דרום מערב אורגון וצפון מערב קליפורניה. אבל במקום לסטות דרומה המשיך נהר הקלאמת לזרום מערבה וחתר ברכס ההולך ומתרומם קניון עמוק שקירותיו אנכיים. אחת מפיסות יבשת אלו הביאה עמה רצועה ארוכה שכיוונה צפון-דרום של נציצים הנסחפים בקלות, שכיום שוכנת כ-50 קילומטרים מחוף האוקיינוס השקט של צפון קליפורניה.[25] כשנהר הקלאמת נתקל בשכבה זו הוא החל לחצוב את הקניון שלו לאורך הרצועה במקום להמשיך דרומה מערבה לאוקיינוס השקט. עקב כך נוצר העיקול החד צפונה בנהר בנקודה בה נשפך אליו הנהר טריניטי. גם מסלולם של החלק התחתון של הנהר טריניטי ויובלו סאות פורק טריניטי (South Fork Trinity River) הוכתב על ידי רצועת נציצים זו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבים ראשונים ומתיישבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבטים נוודים למחצה שכנו באגן העליון, שחלקו מוצג כאן, כשהר שסטה נצפה מאדמות השבט שסטה

התיישבות אנושית בקלאמת היא בת 7,000 שנים לפחות. קבוצות רבות של הילידים שחיו לאורך הנהר היו תלויות למחייתן בלהקות הגדולות של הסלמון ששחו בנהר, בכמויות שרק בנהר הקולומביה היו יותר. שבטים אלו כללו את השסטה לאורך החלק האמצעי והעליון של הנהר, היורוק, ההופה והקארוק לאורך הקניונים של החלק התחתון של הנהר והמודוק, הקלאמת והיאהוסקין בעמקים הצחיחים של האגן העליון. שבט שסטה שלט על 208 קילומטרים של הנהר קלאמת, מעל למחצית החלק האמצעי והעליון, שזרם דרך אדמות השבט. היורוק היו ככל הנראה אחד השבטים החזקים ביותר על הנהר קלאמת לאחר שבט שסטה, ושלטו על כ-50 קילומטרים של נהר קלאמת התחתון ועל חלק גדול מהחוף של צפון קליפורניה. יחד עם ההופה והקארוק לכדו השבטים של החלק התחתון ועד לאמצע החלק העליון את הסלמון מהנהר באמצעות הקמת סכרים קטנים, סלי מלכודות ואפילו צלצלים.[26] אחד מאתרי הדיג הקדומים הידועים היה מפלי אישי פישי (Ishi Pishi Falls), סדרה של אשדות על הנהר סמוך לשפך הנהר סלמון. אורח החיים של מרבית הקבוצות ששכנו במעלה הנהר היה נוודות, ציד וליקוט והם לא היו תלויים בסלמון באותה מידה שבה היו תלויים בו השבטים שחיו במורד הזרם.[27] שם הנהר קלאמת נקבע על ידי אירופאים במאה ה-19 ונגזר משם השבט קלאמת, אבל קודם למגע עם האדם הלבן היו לנהר שמות רבים, כולל Ishkêesh, ו-Koke. מקור שמו של שבט הקלאמת הוא במילה /ɬámaɬ/ שפירושה בשפת שבט הצ'ינוק "אלו של הנהר".

בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-19 הגיעה משלחת ציידי פרוות מטעם חברת מפרץ הדסון לאגן קלאמת במסעה דרומה מהמרכז בפורט ונקובר. הקבוצה הראשונה שראתה את נהר הקלאמת הונהגה על ידי אלכסנדר מקלאוד (Alexander Roderick McLeod‏; 1840-1782) בחורף של 1827-26. ב-1828 נעזרה משלחת ציידי הפרוות בהנהגתו של ג'דדיה סמית (Jedediah Strong Smith‏; 1831-1799) בילידים משבט יורוק על מנת לחצות את הנהר טריניטי והם חנו על הגדה המזרחית של הטריניטי. מזכירו, הריסון ג. רוג'רס כתב: "מר סמית רכש מהם את כל פרוות הבונים שאפשר היה", מה שמעיד שאז הבונים היו בשפע על הטריניטי. בספרו "יונקי פרווה של קליפורניה" (Fur-bearing Mammals of California) ציין הזואולוג האמריקני ג'וזף גרינל (Joseph Grinnell‏; 1939-1877) שהבונים היו מצויים ביובלים נוספים של הקלאמת כדוגמת הנהר סקוט והנהר שסטה, וציטט דו"ח על בונים של מחלקת הדיג והציד של קליפורניה מהשנים 1917-1915 על ערוץ היי פריירי קריק (High Prairie Creek) בקרבת שפך הקלאמת בסמוך לרקווה. בתוך כמה שנים נעלמו כמעט לחלוטין שפע הבונים שהיו באגן קלאמת. הסכרים שבנו הבונים היו קודם לכן גורם חשוב בבית הגידול של אגן הניקוז של הנהר קלאמת, סייעו לרסן את עוצמת השיטפונות ויצרו ביצות נרחבות. אובדן הסכרים של הבונים גרמו לתוצאות שליליות לנתיבי המים באגן, החמירו את עוצמת שיטפונות החורף, וגרמו לסחיפה חמורה. קבוצות של ציידי פרוות עברו בסוף של דבר דרומה לעמק סקרמנטו והיו בכך פורצי דרך והביאו להרחבת שביל סיסקיו, נתיב מוקדם בין טריטוריית אורגון ומפרץ סן פרנסיסקו. שטחי האחו הנרחבים והפוריים שנוצרו עקב ניקוז האגמים שיצרו הבונים משכו מתיישבים רבים אל האזור, על אף ההשלכות על הסביבה.

מאז שנתגלה זהב בקרקעית נהר הקלאמת הוא ממוצה ברציפות ועדיין רחוקה הדרך עד שיהיה מנוצל עד תומו. התנאים למצות זהב בנהר בזרם המים מעודדים מאוד. אף שעוברים בו כמויות גדולות של מים, כמעט בכל מקום יש שיפוע ומהירות זרם משמעותיים יחד עם קרקעית רדודה....

...כרגע יש כעשרים וחמישה אתרים על הנהרות קלאמת וסלמון שבהם מועסקים שלוש מאות אנשים. הפעילויות במקום זה הן בדרך כלל בקנה מידה קטן ועושים שימוש בהון מועט.

R.L. Dunn‏— (1889)[28]

בשנות ה-50 של המאה ה-19 נתגלו מרבצים עשירים של זהב באזורים השייכים לשבט שסטה בנחלים קלאמת, טריניטי, שסטה ובנחלים נוספים בצפון מערב קליפורניה. מקור הזהב בפעילות געשית בהרי קלאמת.[29] כורים שחיפשו זהב בהרי קלאמת וברכס האלפים של טריניטי (Trinity Alps, רכס בהרי קלאמת) לאחר שהסתיימה הבהלה לזהב בקליפורניה גילו זהב לראשונה לאורך סלמון קריק (Salmon Creek) באביב 1850, ומרבצים נוספים נתגלו בערוץ הנחל הראשי ביולי של אותה שנה. זהב נתגלה בכמויות גדולות באדמות שבט שסטה במקומות שבהם שוכנים כיום היישוב הקטן פרנץ' גולץ' (French Gulch) והעיירה ירקה (Yreka), בירת מחוז סיסקיו.[30] מקורם של כמה משמות מקומות באגן קלאמת הוא בתקופה זו, כולל הנהר סקוט (Scott River), הקרוי על שמו של החלוץ ג'ון וולטר סקוט (John Walter Scott‏; 1919-1845).[31] מרבצי זהב עדיין קיימים באגן הניקוז של הנהר קלאמת אף על פי שזהב נכרה במקום זמן רב לאחר תום הבהלה לזהב.[32]

ב-1864 חתמו הילידים האינדיאנים של אגן קלאמת והאזור סביבו על הסכם שבו ויתרו על שטח בן 81,000 קילומטרים לממשלת ארצות הברית ושאילץ אותם לעבור לשמורת אינדיאנים שזה עתה הוקמה, שמורת קלאמת (Klamath Indian Reservation). לאחר חתימת ההסכם החלה תקופה של שגשוג כלכלי. בני השבטים גידלו וסחרו בבקר, והקימו מנסרת עצים רווחית, בייחוד לאחר שהרכבת הגיעה לאזור ואפשרה לשנע את העץ. בהגיע שנות ה-50 של המאה ה-20 היו שבטי קלאמת בין השבטים העשירים ביותר בארצות הברית והגיעו למצב של חוסר תלות כלכלי. בני השבט מתגאים בהיותם השבט היחיד ששילם עבור כל השירותים שקיבלו מהממשל הפדרלי, ממדינת אורגון ומארגונים פרטיים.

עם זאת, ההכרה בקלאמת כשבט נתמך הופסקה כחלק מ"חוק סיום הקלאמת" (Klamath Termination Act), או חוק ציבורי מספר 587 (Public Law 587), שנחקק ב-13 באוגוסט 1954 כחלק ממדיניות חיסול התרבות האינדיאנית הנפרדת (Indian termination policy). על פי חוק זה, כל הפיקוח הפדרלי על אדמות קלאמת, כמו גם הסיוע הפדרלי שניתן לקלאמת בשל מעמדם המיוחד כאינדיאנים הופסק. לאחר שהושלמו הסידורים בעקבות החוק הופסקו שירותי החינוך, הבריאות, השיכון, והמשאבים הנלווים לשבט. החוק גרם ישירות לשקיעה בשבט שהתבטאה בעוני, אלכוהוליזם, שיעורי התאבדות גבוהים, הישגים דלים בלימודים, התפרקות משפחות, נשירה גבוהה מבתי הספר, אחוז גבוה של עבריינים, הגברת תמותת תינוקות, הקטנת תוחלת החיים ואובדן הזהות.[33]

מנהיגי השבט פעלו תוך שיתוף פעולה עם מנהיגים בקונגרס לשנות את המצב וב-1986 נחקק חוק השבת הקלאמת (Klamath Restoration Act) שקבע את מעמד הקלאמת מחדש כשבט, יחד עם בני המודוק ויאהוסקין, תחת השם "שבטי קלאמת" (Klamath Tribes), כשמקום מושב הממשל השבטי בעיירה צ'יולוקין (Chiloquin) במחוז קלאמת באורגון. אף ששטחי השמורה לא הוחזרו, הם התבקשו להכין תוכנית לעצמאות כלכלית, ולאחר שבחנו מספר הצעות הם פתחו קזינו המכונה קלאמויא (תחילת שמות שלושת השבטים) ב-1997.[34]

תחילת התעשייה והפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת הקיטור "קלאמת" על אגם קלאמת התחתון, 1908

החל בתחילת המאה ה-20 החלו לפעול ספינות קיטור באגם קלאמת התחתון בין מחוז סיסקיו בקליפורניה לעיירה קלאמת פולס באורגון. ספינות הקיטור השלימו את הקשר בין קלאמת פולס ושלוחת מסילת הברזל שנבנתה לאורך הנהר מקלאוד – שחלקה האחרון היה קרוי "מסילת המשא המהיר של ברטל" (Bartle Fast Freight Road), על שם נקודת היישוב ברטל (Bartle) בקליפורניה. קצה קו זה, מזח לאירד (Laird's Landing), היה ההתחלה של קו ספינות הקיטור של אגם קלאמת התחתון, שהחל לפעול ב-1905 עם השקת ספינה באורך 25 מטרים. אבל בהגיע שנת 1909 הושלמה מסילת הברזל ישירות לקלאמת פולס לאחר שעקפה את אגם קלאמת התחתון. קו ספינות הקיטור הושבת ומרבית אגם קלאמת התחתון נוקז אחר כך ומולא באדמה.[35]

בתחילת שנות העשרה וה-20 של המאה ה-20 התפתחה בצד המערבי של עמק הנהר קלאמת העליון תעשיית כריתת עצים, בייחוד סביב אגם קלאמת העליון. שתי חברות רכבות "Great Northern Railway" ו-"Southern Pacific Railroad" בנו במשותף מסילת ברזל לאורך חופו המזרחי של האגם, שעליה העבירה רכבת משא גזעי עצים מהצד הצפוני למנסרה 5 קילומטרים במורד הזרם ממוצא הנהר מהאגם. סכרים רבים נבנו בתקופה זו למנוע את ההצפות העונתיות ואלו אפשרו את פעולות כריתת העצים. ב-1919 נבנה סכר הנהר לינק (Link River Dam), סכר קורות עץ ואדמה, במוצא אגם קלאמת העליון, שהעלה את מפלס מי האגם ב-5 מטרים. ספינות קיטור המשיכו לפעול באגם קלאמת העליון כשהן מובילות משא, דואר ונוסעים עד בערך 1928, בתקופה שחלק גדול מחברות כריתת העצים נסגרו עקב בצורת.[36]

כשתעשיית העץ באגן קלאמת העליון הלכה והצטמצמה הכלכלה עברה באיטיות לחקלאות. "מיזם טיוב הקלאמת" (Klamath Reclamation Project), שקם בתחילת המאה ה-20 ביוזמת לשכת הטיוב של ארצות הברית, כלל בניית שני סכרים על הנהר וסכרים נוספים על רבים מיובליו, כמו גם ניקוז מוחלט של אגם קלאמת התחתון ואגם טולה.[37] לשכת הטיוב לא הייתה המשתמש היחיד בנהר בתקופה זו. בשלהי שנות החמישים של המאה ה-20 בנו שתי חברות חשמל: חברת החשמל הפסיפית (PacifiCorp) וחברת החשמל קליפורניה-אורגון (California-Oregon Power Company, בראשי תיבות COPCO), שלושה סכרים נוספים על הנהר במורד הזרם.[38] עם זאת עוררו סכרים אלו מחלוקת עזה על איכות המים בחלק התחתון של הנהר והתלות של נדידת הסלמון השנתית בה.[39]

מחלוקות סביב הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפך הנהר קלאמת לאוקיינוס השקט, מחוז דל נורטה, קליפורניה

הסכרים על הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות המים שהושארו בנהר, שאותם המיזם מוכן לשחרר מסכר איירון גייט, כל כך נמוכה, המים כה חמים ומזוהמים בקוטלי מזיקים וחנקות ממי השופכין של החקלאות שהם לעיתים קרובות קטלניים לסלמון במרחק של 150 קילומטרים במורד הזרם. מאות אלפי דגי סלמון מתו בשנים האחרונות עקב כך, ואלתית הכסף של נהר הקלאמת הגיעה לסף הכחדה.

Pacific Coast Federation of Fishermen's Associations‏— (2008)

הנהר נחשב בית גידול עיקרי לטרוטת עין-הקשת, אלתית גמלונית ואלתית כסופה (Oncorhynchus kisutch). בעבר היה הנהר המקור השלישי בגודלו לדגי סלמון בחוף המערבי,[40] אבל כיום יש בנהר חלק קטן מלהקות הדגים ההיסטוריות מאז שנבנו ששת הסכרים בין 1908 ל-1962. על פי חוק המינים בסכנה של ארצות הברית רשומה אלתית כסופה בנהר הקלאמת כמין בסיכון. עם השלמת סכר לואיסטון (Lewiston Dam) וסכר טריניטי (Trinity Dam) ב-1963 נותק למעשה נהר הטרינטי העליון, היובל שתרם את הכמות הגדולה ביותר של מים לנהר הקלאמת, כשרוב המים (כ-90%) הוטו לעבר עמק סקרמנטו. בין 1963 ל-1991, זרמו רק 4.2 מטר מעוקב בשנייה של מים אל הערוץ ראשי מעבר לסכרים. ב-1991 נקבע מינימום זרימה שנתית של הטריניטי ל-420 מיליון מטרים מעוקבים או 13 מטרים מעוקבים בשנייה.[41]

בין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה ה-20 בנו חברת החשמל קליפורניה אורגון (COPCO) וממשיכת דרכה, חברת החשמל הפסיפית (PacifiCorp), ארבעה סכרים הידרואלקטריים על הערוץ הראשי של הקלאמת תוך חסימת הנתיב לדגי הסלמון ועצירת הסחף שבעבר חידש את מצע החצץ ששימש את הדגים לרבייה. פירוק אפשרי של הסכרים היה נושא שנוי במחלוקת באזור בתחילת המאה ה-21. ב-2004, למרות שתדלנות נמרצת מצד נציגים של שבטי האינדיאנים, של קבוצות לשימור הסביבה ודייגים, לא כלל רישיון ההפעלה של הסכרים למשך 50 שנים שקיבלה חברת החשמל הפסיפית סעיפים כלשהם שיאפשרו לדגי הסלמון לחזור לבתי הגידול בנהר מעבר לסכרים. עם זאת, בינואר 2007 קבע הממשל הפדרלי שחברת החשמל הפסיפית חייבת להתקין סולם דגים[ב] בכל אחד מארבעת הסכרים, תיקון שעלול לעלות יותר מ-300 מיליון דולר. חברת החשמל הפסיפית הציעה להוציא 300 מיליון דולר לשדרג את סולם הדגים בסכר JC Boyle והציעה לשנע את הדגים במשאיות מעבר לסכרים "איירון גייט" ו-Copco מספר 1, לאחר שלא קיבלה רישיון לבנות תחנת כוח ביוטה. ביל פרמן (Bill Fehrman) נשיא החברה הגן על פעילות החברה באזור כשהוא מצביע על התועלות שמביאים הסכרים.[42] ב-2012 הוציאה לשכת הטיוב תוכנית מפורטת לפירוק כל הסכרים.[43] בתחילת 2016 הגיעו הצדדים להסכמה על תוכנית לפירוק של ארבעה סכרים הידרואלקטריים: סכר איירון גייט, סכר קופקו מספר אחד ומספר שניים וסכר John C. Boyle, החל בשנת 2020, כמו גם מיזמי שיקום.[44][45]

זכויות השימוש במים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נחתם ההסכם בין שבטי הקלאמת לממשלת ארצות הברית ב-1864 נקבעו גם הזכויות של השבטים למימי הנהר. אף על פי שבין 1950 ל-1970 לא הוכרו השבטים רשמית, הם לא איבדו מעולם את זכויות המים שלהם. ב-2001 כאשר חוואים באגן קלאמת הגישו פעמיים תביעה משפטית כנגד מחלקת הפנים של ממשלת ארצות הברית בדרישה להגדיל את כמות המים להשקיה, אישר בית המשפט את זכויותיהם של השבטים.[46] השימוש במים באגן קלאמת העליון לשם השקיה נעצר זמנית ב-2001 על מנת להגן על הדגים באגם במהלך בצורת חמורה. סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני התערב אישית על מנת להבטיח שהחקלאים יקבלו את המים במקום להזרים אותם על מנת לשמר את בית הגידול בנהר.[47] ב-2002 סיפק הממשל הפדרלי תחת גייל נורטון, מזכירת הפנים של ארצות הברית את כל המים לחברות ההשקיה כיוון שהבצורת נמשכה, למרות העובדה שלשבטי האינדיאנים של אזור קלאמת היו זכויות הנובעות מההסכם שנחתם עימם שקדמו להתיישבות של החוואים באזור. נורטון טענה לגישת "השוק החופשי" בכך שאפשרה לחקלאים למכור מים לאינדיאנים שבמורד הזרם.[48][49] באותה שנה היה בנהר המוות ההמוני הגדול ביותר בהיסטוריה של דגים בנהר. ועדת משאבי הטבע של בית הנבחרים של ארצות הברית חקרה את סגן הנשיא צ'ייני בדבר החשדות שפעל להעביר כמות מים נוספת לחקלאים למטרת רווח פוליטי.[50]

לטענת ביולוגים ממדינת קליפורניה ושירות הדיג וחיות הבר של ארצות הברית[51] גרמו השילוב בין כמות המים הנמוכה בצורה יוצאת דופן יחד עם כמות גדולה של דגים שחזרו לנהר וטמפרטורת מים גבוהה להתפתחות מחלת ריקבון הזימים ולמותם של 33,000 דגי סלמון בספטמבר 2002, לפני שהספיקו להתרבות. המוות ההמוני היה במורד הזרם משפך נהר הטריניטי, ודגי הסלמון של הטריניטי סבלו יותר מאשר אלו של הקלאמת כיוון שמועד הרבייה שלהם היה בשיאו. הדו"ח גם מציין שהאומדן הרשמי של מספר הדגים שמתו, שהיה 34,056, הוא ככל הנראה נמוך כדי מחצית מהמספר האמיתי. ספיקת הנהר קלאמת הנמוכה ביותר, לפני שהחל השימוש במים להשקיה, כפי שנמדדה בתחנת המדידה בקנו (Keno) ב-1908 הייתה 22.7 מטרים מעוקבים בשנייה. במהלך המוות ההמוני של הדגים ב-2002 נמדדה ספיקה של 13.5 מטרים מעוקבים בשנייה. בספטמבר 2001 בזמן שהופסקה זמנית אספקת המים להשקיה הייתה ספיקת המים בנהר 19.5 מטרים מעוקבים בשנייה.

ב-2011 אשרה הסוכנות להגנת הסביבה של ממשלת ארצות הברית תוכנית שהוצעה לראשונה ב-1992 על ידי ממשלת מדינת קליפורניה. התוכנית קוראת לניקוי יסודי של החלק התחתון של הנהר במטרה להגן על הסלמון מזרחן, חנקן וירידה בכמות החמצן המומס במים.[52] הדו"ח גם מביע חשש לגבי טמפרטורות המים הגבוהות, פריחת אצות ורמות חמצן נמוכות, אם כי דגים מסוימים הסתגלו לחלק מבעיות אלו.[53] קבוצות לשימור הסביבה, יותר משש סוכנויות ממשלתיות, שבטי אינדיאנים באגן ואחרים עבדו יחד עם הסוכנות להגנת הסביבה להקטין את רמת הזיהום בקלאמת.[53]

הקצבות המים של השבטים עבור דיג המשיכו להיות גורם מרכזי במחלוקת על השימוש במים באגן קלאמת במאה ה-21.[54] ב-2013 נאכפו זכויות המים של השבטים בפעם הראשונה במה שמכונה "הקריאה למים" ('Water Call'). תביעתם של השבטים גרמה להפסקה כמעט מוחלטת של המים להשקיה באגן העליון, למעט מי השקיה שמקורם במי תהום.

פעילות נופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטמרן על נהר הקלאמת
רפטינג על נהר הקלאמת

רפטינג על מים לבנים ושיט בקיאקים הם פעילויות נופש פופולריות לאורך החלק העליון של נהר הקלאמת מתחת לסכר J.C. Boyle, וגם במורד הנהר בחלקו התחתון סמוך לעיירה הפי קמפ (Happy Camp). בנהר יש קטעים ארוכים, אחד מהם מעל ל-150 קילומטרים, של אשדות בדירוג 3 עד 5. בחלק מהקטעים הצרים. מתחת לנקודת היישוב הקטנה ואטוצ'פק (Weitchpec), הנהר מאט לערוץ רחב ועמוק יותר. כ-21 קילומטרים מנהר מוגדרים פראיים ו-282 קילומטרים מוגדרים כשטחי נופש.

ספורט הדיג גם הוא פופולרי בנהר הקלאמת כשטרוטת עין-הקשת היא הפופולרית ביותר, אם כי גם אלתית גמלונית גם היא מבוקשת מאוד כאשר כמות הדגים מתירה זו. מדריך דיג זבובים אמר שהקלאמת הוא אחד מהנהרות העשירים ביותר בדגי טרוטת עין-הקשת בחוף המערבי של ארצות הברית.[55]

חיפוש אחר זהב הוא פעילות נופש פופולרית לאורך הקלאמת וחלק מיובליו, כולל סלמון וטריניטי. אף ששיטות פשוטות כדוגמת סינון החצץ בתנועה סיבובית בקערה עדיין בשימוש, חלק מהשיטות משתמשות במשאבות יניקה – שיטה שבה הופכים משקעים ומפזרים אותם במטרה למצוא זהב. מחלוקות לגבי שיטה זו, שהמתנגדים לה טוענים כי היא פוגעת באיכות המים (כספית) ובבית הגידול של הדגים, נמשכות.[56] נכון ל-2016 אסור בקליפורניה לבצע כרייה באמצעות דליית יניקה (suction dredge).[57]

באגן הניקוז של הנהר קלאמת יש מגוון של יערות לאומיים ושמורות חיות הבר – כולל היער הלאומי קלאמת, היער הלאומי שש נהרות (Six Rivers National Forest), מכלול מקלטי חיות הבר הלאומי קלאמת (Klamath National Wildlife Refuges Complex) ומקלט חיות הבר הלאומי קלאמת התחתון (Lower Klamath National Wildlife Refuge). היער הלאומי קלאמת שוכן במחוז סיסקיו, כשחלק קטן ממנו שוכן באורגון, והיער הלאומי שש נהרות שוכן בדרום אזור הניקוז של הנהר קלאמת מרביתו באגן הניקוז של הנהר טריניטי. שני האחרונים שוכנים באזור אגם קלאמת העליון-אגם קלאמת התחתון. המונומנט הלאומי שכבות הלבה (Lava Beds National Monument), הכולל מכלול הרחב של צינורות ותצורות לבה, גם הוא באזור אגם קלאמת התחתון, דרומית לשרידים של האגם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Blake, Tupper Ansel; Blake, Madeleine Graham; Kittredge, William (2000). Balancing Water: Restoring The Klamath Basin. Berkeley, California: University of California Press. ISBN 978-0-520-21314-2. OCLC 247677277. 
  • Board on Environmental Studies and Toxicology (BEST); Water Science and Technology Board (WSTB) (2008). Hydrology, Ecology and Fishes of the Klamath River Basin. Washington, D.C.: National Academies Press. ISBN 978-0-309-11507-0. OCLC 190778059. 
  • Bright, William (2004). Native American Placenames of the United States. Norman, Oklahoma: University of Oklahoma Press. ISBN 978-0-8061-3598-4. OCLC 53019644. 
  • Durham, David L. (1998). California's Geographic Names: A Gazetteer of Historic and Modern Names of the State. Clovis, California: Word Dancer Press. ISBN 978-1-884995-14-9. OCLC 38389700. 
  • Grinnell, Joseph; Dixon, Joseph S.; Linsdale, Jean M. (1937). Fur-bearing Mammals of California: Their Natural History, Systematic Status, and Relations to Man 2. Berkeley, California: University of California, Berkeley. OCLC 1836075. 
  • Hittell, Theodore Henry (1897). History of California 3. N.J. Stone. 
  • Irwin, William Porter; Snoke, Arthur W.; Barnes, Calvin G. (2006). Geological Studies In The Klamath Mountains Province, California And Oregon. Boulder, Colorado: Geological Society of America. ISBN 978-0-8137-2410-2. OCLC 70407916. 
  • Mackie, Richard Somerset (1997). Trading Beyond the Mountains: The British Fur Trade on the Pacific 1793–1843. Vancouver, British Columbia: University of British Columbia (UBC) Press. ISBN 978-0-7748-0613-8. OCLC 82135549. 
  • National Research Council (NRC) (2004). Endangered and Threatened Fishes in the Klamath River Basin: Causes of Decline and Strategies for Recovery. Washington, D.C.: National Academies Press. ISBN 978-0-309-09097-1. OCLC 54280138. 
  • Palmer, Tim (1993). The Wild and Scenic Rivers of America. Washington, D.C.: Island Press. ISBN 978-1-55963-145-7. OCLC 26586845. 
  • Powers, Dennis M. (2005). The Raging Sea: The Powerful Account of the Worst Tsunami in U.S. History. New York, New York: Citadel Press. ISBN 0-8065-2682-3. OCLC 57588825. 
  • Reisner, Marc (1986). Cadillac Desert. New York, New York: Viking Press. ISBN 978-0-670-19927-3. OCLC 13423435. 
  • U.S. Coast and Geodetic Survey (UCGS) (2 ביוני 1951). United States Coast Pilot: Pacific Coast (מהדורה 7th). Washington, D.C.: U.S. Government Printing Office. OCLC 54088263. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאמת בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהר הקולומביה מתחיל בעמק המכונה רוקי מאונטיין טרנץ' (Rocky Mountain Trench) כמה מאות קילומטרים מזרחית לרכס הקסקייד, בעוד שהפרייזר מתחיל צפונה יותר באותו עמק. שני הנהרות חצבו את דרכם בתוך רכס הקסקייד על מנת לזרום לאוקיינוס השקט (במקרה של הנהר פרייזר קרוי רכס ההרים בשם הקסקייד הקנדי, אבל גאופיזית הם חלק מאותו רכס). היובלים הגבוהים ביותר של הקלאמת מתחילים בקרבה לקצה הצפון מערבי של האגן הגדול, רחוק מהקסקייד הגבוה. אין לטעות ולחשוב שנהרות, דוגמת הרוג והאומפקווה באורגון, שחצבו את דרכם דרך רכס החוף ומקורותיהם נובעים במורדות המערביים של הקסקייד הגבוה חוצים את רכס הקסקייד, אף כי הם זורמים דרך רכס מקביל.
  2. ^ מתקן בצד הסכר שנועד לאפשר לדגים לעבור את הסכר. בנוי ממדרגות של בריכות כך שהדגים יכולים לקפוץ מבריכה לבריכה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Klamath Basin: A Watershed Approach to Support Habitat Restoration, Species Recovery, and Water Resource Planning" (PDF). U.S. Geological Survey. 9 באוגוסט 2007. עמ' 1. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  2. ^ Powers, Kyna; Baldwin, Pamela; Buck, Eugene H.; Cody, Betsy A. (22 בספטמבר 2005). "Klamath River Basin Issues and Activities: An Overview" (PDF). California Department of Energy. אורכב מ-המקור ב-2013-05-23. 
  3. ^ >"Water-Data Report 2013: 11530500 Klamath River near Klamath, CA" (PDF). U.S. Geological Survey. עמ' 1, 3. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2014.  The average discharge is an annual mean based on data from water years 1963 through 2013. The minimum flow was recorded on 1977-09-04, and the maximum was on 1964-12-23.
  4. ^ "Yurok Dictionary: Hehlkeek 'We-Roy". בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2012. 
  5. ^ Rymer, Russ. "Reuniting a River: After fighting for years over its water, farmers, Indians and fishermen are joining forces to let the troubled Klamath River run wild again". National Geographic (National Geographic Society) (December 2008). בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2009. 
  6. ^ "Klamath River Dam and Sediment Investigation" (PDF). The Yurok Tribe. נובמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2009. 
  7. ^ Klamath River Basin Issues and Activities: An Overview
  8. ^ "Yurok Tribe: tribal park concept plan" (PDF). The Yurok Tribe. אוגוסט 2005. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2011. 
  9. ^ KLAMATH RIVER, OREGON
  10. ^ "Water Quality Control Policy for the Enclosed Bays and Estuaries of California" (PDF). California Environmental Protection Agency, State Water Resources Control Board. עמ' 1. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2013. 
  11. ^ Klamath Basin National Wildlife Refuges
  12. ^ Delong, Jay. "Walking in 100-Year-Old Footsteps in Southern Oregon". North American Native Fishes Association. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2009. 
  13. ^ "Klamath Lake". Oregon Lakes Association. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2012. 
  14. ^ "Shasta/Trinity River Division Project". U.S. Bureau of Reclamation. 21 באפריל 2011. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2009. 
  15. ^ 15.0 15.1 "Floods on the Klamath River". Klamath Bucket Brigade. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  16. ^ "Floods in northern California, January 1997" (PDF). U.S. Geological Survey. אפריל 1999. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  17. ^ Stumpf-Foley, Marcie. "Klamath River Flood of 1997". Gold and Treasure Hunter. The New 49ers. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  18. ^ "Klamath River flood 2005–2006". Happy Camp News. Happy Camp, California: Klamath Design. 2 בינואר 2006. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  19. ^ "Redwood National Park: Klamath River". ParkVision. בדיקה אחרונה ב-17 ביולי 2011. 
  20. ^ Fox 5 San Diego; CNN Wire (11 במרץ 2011). "California tsunami death: NorCal man drowns trying to photograph tsunami". Hartford Courant (Hartford, Connecticut). אורכב מ-המקור ב-2013-06-06. 
  21. ^ Associated Press (13 במרץ 2011). "Man swept out to sea by tsunami was Bend native". OregonLive.com. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2013. 
  22. ^ "Klamath tsunami victim identified; search comes up empty". The Times-Standard (Eureka, California). 13 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  23. ^ "Upper Klamath Basin Ground-Water Study". Oregon Water Science Center. U.S. Geological Survey. 31 באוקטובר 2008. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2009. 
  24. ^ Newcomb, R. C. (1958). "Yonna Formation of the Klamath River Basin, Oregon" (PDF). U.S. Geological Survey. אורכב מ-המקור ב-2014-09-03. 
  25. ^ Covington, Sid (20 באפריל 2004). "Whiskeytown National Recreation Area Geologic Resources Management Issues Scoping Summary" (PDF). Geologic Resources Division. U.S. National Park Service. בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2009. 
  26. ^ Litton, Sabrina (Spring 2003). "A Review of the History of Water Use throughout the Klamath River Basin" (PDF). Center for Watershed Sciences. University of California, Davis. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2010. 
  27. ^ Darling, Dylan (19 ביוני 2005). "Your land, my land?". Herald and News (Klamath Falls, Oregon). בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2011. 
  28. ^ Dunn, R.L (1890). "River Mining". Ninth Annual Report of the State Mineralogist for the year ending December 1, 1889. Sacramento, California: William Irelan, Jr., California State Mining Bureau; State Printing Office. עמ' 263. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2014. 
  29. ^ Geology of Lode Gold Districts in the Klamath Mountains
  30. ^ "Gold Mines and Gold Prospecting in California – Region 6". Goldmaps.com. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2009. 
  31. ^ Historic Spots in California, Third Edition
  32. ^ Hall, Monica; Jenner, Gail. "Early Gold Mining on the Trinity and Klamath Rivers". Klamath Bucket Brigade. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  33. ^ Klamath - History and Cultural Relations
  34. ^ Klamath Tribes History
  35. ^ "Steamboats on Klamath Lake". Siskiyou County Sesquicentennial Committee. אורכב מ-המקור ב-2011-07-16. בדיקה אחרונה ב-9 בפברואר 2012. 
  36. ^ Boyle, John C. "Regulation of Upper Klamath Lake". Klamath Bucket Brigade. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015. 
  37. ^ "A brief historical overview of Klamath County, Oregon" (PDF). Klamath Falls, Oregon: Klamath County Museum. 1 באוקטובר 2010. עמ' 2–3, 7. אורכב מ-המקור ב-2013-11-11. 
  38. ^ Kramer, George (אוקטובר 2003). "Klamath Hydroelectric Project: FERC No. 2082" (PDF). Portland, Oregon: PacifiCorp. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2011. 
  39. ^ "Klamath Water v. Patterson". U.S. Court of Appeals for the Ninth Circuit. 28 בינואר 2000. אורכב מ-המקור ב-2012-03-14. 
  40. ^ Klamath River Basin, California & Oregon
  41. ^ Stene, Eric (1994). "Central Valley Project: Trinity River Division". U.S. Bureau of Reclamation History Program. אורכב מ-המקור ב-2008-05-03. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2008. 
  42. ^ Barnard, Jeff (10 בפברואר 2007). "PacifiCorp willing to build fish ladders". The Daily Triplicate (Crescent City, California). Associated Press. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2008. 
  43. ^ Detailed Plan for Dam Removal – Klamath River Dams
  44. ^ klamath basin restoration agreement for the sustainability of public and trust resources and affected communities
  45. ^ New plan to remove Klamath River dams without help from Congress
  46. ^ Klamath Tribes' water rights
  47. ^ Becker, Jo; Gellman, Barton (27 ביוני 2007). "Leaving no tracks". The Washington Post. עמ' A1. אורכב מ-המקור ב-2008-05-15. 
  48. ^ "The Truth About Klamath Project Irrigation Water Deliveries in 2001" (PDF). Klamath Basin Coalition Fact Sheet. Klamath Basin Coalition. 15 במאי 2003. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2009. 
  49. ^ Taylor, James M. (1 בפברואר 2002). "NAS panel investigates Klamath water shutoff". Environment and Climate News. Heartland Institute. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2009. 
  50. ^ Kovner, Guy (9 ביולי 2007). "Cheney's role in fish kill probed 2002 Klamath River disaster". The Press Democrat (Santa Rosa, California). בדיקה אחרונה ב-5 בספטמבר 2014. 
  51. ^ "September 2002 Klamath River Fish-Kill: Final Analysis of Contributing Factors and Impacts" (PDF). Pacific Coast Federation of Fishermen's Associations. יולי 2004. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2009. 
  52. ^ EPA Approves Historic Salmon Restoration Plan for Klamath River
  53. ^ 53.0 53.1 "Action plan for the Klamath River total maximum daily loads and Lost River implementation plan" (PDF). California Environmental Protection Agency, State Water Resources Control Board. מרץ 2010. עמ' 1–2. בדיקה אחרונה ב-28 ביולי 2011. 
  54. ^ "Klamath Tribes assert water rights, shutting off irrigation to some ranchers". The Oregonian. Associated Press. 13 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2013. 
  55. ^ "Saving the Klamath River: An Interview With Fly Fishing Guide Craig Nielsen". California Trout. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2012. 
  56. ^ Bacher, Dan (24 במרץ 2009). "Klamath Riverkeeper Joins Suit to Stop Harmful Recreational Gold Mining" (PDF). Klamath Riverkeeper. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2009. 
  57. ^ "Suction Dredge Permits". California Department of Fish and Game. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2015.