קלאסיקת יורו - אייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קלאסיקת יורו - אייס
EuroEyes Cyclassics
לוגו המרוץ
Finale-HEW-Cyclassics-2005.jpg
מדינות גרמניהגרמניה  גרמניה
סוג חד-יומי
אורך המסלול 216 קילומטרים
חודש אוגוסט
משך יום אחד
היסטוריה
התקיים לראשונה 1996
מרוצים עד כה 24
מנצח ראשון איטליהאיטליה רסאנו רוסי
מוביל במספר הניצחונות 3 ניצחונות:
איטליהאיטליה אליה ויוויאני
מנצח אחרון איטליהאיטליה אליה ויוויאני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרק קוונדיש בראש הדבוקה ב-2015
אדוואלד בואסון האגן (משמאל) מנצח במהדורה של 2011

קלאסיקת יורו - אייסגרמנית: EuroEyes Cyclassics) ידועה גם בתור "קלאסיקת ואטנפול" היא מרוץ אופניים חד-יומי מגרמניה בדרג הוורלד טור שמתקיים מאז שנת 1996, אז נקרא "HEW Cyclassics". המרוץ מתקיים בהקפות סביב המבורג ומתאים לספרינטרים, שיאן הניצחונות במרוץ הוא אליה ויוויאני, שניצח שלוש פעמים ברציפות, בשנים 20172019.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

HEW Cyclassics[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרוץ נוסד בשנת 1996, בדרגה הנמוכה ביותר של מרוצי האופניים ונקרא "HEW Cyclassics", חברת חשמל מהמבורג הייתה הספונסר הראשי של המרוץ והוא נקרא בהתאם. המנצח במהדורה הראשונה של המרוץ היה רוסאנו בראסי האיטלקי.

כחודש לאחר שניצח בטור דה פראנס ב-1997, ניצח במרוץ הרוכב הגרמני, יאן אולריך. כתוצאה מהעלייה בפופולריות של מרוצי הכביש בגרמניה, צורף המרוץ ב-1998 לסבב הגביע העולמי באופני כביש, שכלל את עשרת המרוצים החד-יומיים שנחשבו כחשובים ביותר באותה עת.

ב-2001 ניצח אריק צאבל הגרמני, שניצח בהמשך הקריירה שלו שש פעמים בקטגוריית הנקודות בטור דה פראנס, לאחר ספרינט רב משתתפים.

קלאסיקת ואטנפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002, הספונסר של המרוץ התחלף לחברה השוודית ואטנפול, וב-2006 גם שונה שם המרוץ ל"קלאסיקת ואטנפול". במהדורה הראשונה בשם החדש ב-2006 ניצח אוסקר פריירה הספרדי.

ב-2008, כל שלושת הראשונים הגיעו מאותה המדינה (אוסטרליה). כאשר רובי מקיואן ניצח, מארק רנשו היה שני, ואלן הווארד דייוויס סגר את השלישייה הפותחת[1].

טיילר פראר האמריקאי היה הרוכב הראשון לנצח פעמיים ברציפות (2009–2010).

קלאסיקת יורו - אייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2016 חברת "יורו אייס", שהיא חברה גרמנית לטיפולי עיניים בלייזר, החליפה את ואטנפול והפכה לספונסרית המרוץ החדשה. באותה שנה נאסר בואהני ניצח במרוץ, אך נפסל לאחר שחסם את קיילב יואן שקיבל את הניצחון במקומו. בשלוש השנים הבאות, אליה ויוויאני ניצח במרוץ והפך לרוכב היחיד עד כה שמנצח שלוש פעמים ברצף.

מנצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן מוזיאו (במרכז) מנצח במהדורה של 2002
שנה רוכב קבוצה
1996 איטליהאיטליה רסאנו רוסי קבוצת פולטי
1997 גרמניהגרמניה יאן אולריך קבוצת טלקום
1998 הולנדהולנד לאון ואן בון רבובנק
1999 איטליהאיטליה מירקו צ'לסטינו למפרה
2000 איטליהאיטליה גבריאלה מיסאליה קבוצת פולטי
2001 גרמניהגרמניה אריק צאבל קבוצת טלקום
2002 בלגיהבלגיה יוהאן מוזיאו דומו–

פארם פריטס

2003 איטליהאיטליה פאולו בטיני קוויק סטפ
2004 אוסטרליהאוסטרליה סטיוארט אוגריידי קופידיס
2005 איטליהאיטליה פיליפו פוצאטו קוויק סטפ
2006 ספרדספרד אוסקר פריירה רבובנק
2007 איטליהאיטליה אלסנדרו באלאן למפרה
2008 אוסטרליהאוסטרליה רובי מקיוואן סילנס - לוטו
2009 ארצות הבריתארצות הברית טיילר פראר גרמין
2010 ארצות הבריתארצות הברית טיילר פראר גרמין
2011 נורווגיהנורווגיה אדוואלד בואסון האגן קבוצת סקיי
2012 צרפתצרפת ארנו דמאר FDJ
2013 גרמניהגרמניה ג'ון דגנקולב ארגוס - שימאנו
2014 נורווגיהנורווגיה אלכסנדר קריסטוף קטיושה
2015 גרמניהגרמניה אנדרה גרייפל לוטו - סודאל
2016 אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן אוריקה בייק-אקסצ'יינג
2017 איטליהאיטליה אליה ויוויאני קבוצת סקיי
2018 איטליהאיטליה אליה ויוויאני קוויק סטפ
2019 איטליהאיטליה אליה ויוויאני קוויק סטפ

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאסיקת יורו - אייס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]