קלוד אבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלוד אבלין בשנת 1989

קלוד אבליןצרפתית: Claude Aveline;‏ 19 ביולי 1901 - 4 בנובמבר 1992), הוא שם העט של יבגני אבצין (Evgen Avtsine) סופר ומשורר צרפתי.

אז'ן אבצין נולד בפריז להורים שהיגרו מרוסיה ב-1891, וקיבלו אזרחות צרפתית ב-1905. הוא למד בבית הספר אנרי הרביעי בפריז, ואחר כך בעיר ורסאיי, שאליה עברו הוריו. ב-1915 התנדב כחובש במלחמת העולם הראשונה, ואחר כך למד בקולג' בפריז, אך בריאותו התערערה והוא נאלץ להפסיק את לימודיו. ב-1918 - 1919 התגורר ליד העיר קאן שבדרום מזרח צרפת, ושם החל לכתוב בשם העט קלוד אבלין.

ב-1919 פרסם את שיריו הראשונים בכתבי עת, התוודע אל הסופר אנטול פרנס והפך לבן חסותו. ב-1920 שב קלוד אבלין לפריז, שימש כמזכיר של אגודת חובבי ספרים וכעורך של כתב עת לענייני אמנות וקיבל הזמנה לכתוב את "האגדה הנפלאה של בודהא". ב-1924, אחרי מות אנטול פרנס, קלוד אבלין דאג להציגו כסמל החירות, בסדרת מאמרים פוליטיים שעסקו בנושאים חברתיים ("שלושים שנה של חיים חברתיים"). עד 1930 הספיק קלוד אבלין לכתוב עשרה כרכים בשם "קובץ פילוסופי" שבו כתב אודות: סנט אברמונד, וולטר, דני דידרו, ארנסט רנאן, אנטול פרנס, רמי דה גורמון, מוריס מטרלינק, אנדרה ז'יד, פול ואלרי וז'ורז' דיאמל. ב-1932 פרסם את הרומן "מותו הכפול של פרדריק בלו", שזכה להצלחה רבה בציבור, וב-1936 - את הרומן "האסיר".

בתקופת הכיבוש בנאצי במלחמת העולם השנייה קלוד אבלין הצטרף למחתרת הצרפתית. כנוטה לשמאל הפוליטי, הוא פגש באלבר קאמי שאתו השתתף בהוצאה לאור של עיתון אנטי פאשיסטי, יחד עם אמיל שארטייה, ז'אן שלומברגר וסטפן צווייג. כמו כן השתתף בכתבי עת של אינטלקטואלים קומוניסטים. הוא היה חבר הנהלת האגודה האירופית לתרבות שנוסדה בונציה ב-1950. ב-1952 זכה בפרס הגדול של אגודת הסופרים הצרפתיים. הוא נודע כיוצר רבגוני שכתב רומנים, שירים, מחזות, אמרות ומאמרים. החל ב-1974 כתב את זיכרונותיו.

קלוד אבלין נפטר בפריז ב-1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]