קלונימוס קלמיש שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה
רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה
רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה
לידה 1889
גרודז'יסק מזובייצקי, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 2 בנובמבר 1943 (בגיל 54 בערך)
טרווניקי, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי קלונימוס קלמיש שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה (י"ד בתמוז ה'תרמ"ט[1] - ה' בחשוון ה'תש"ד[2]; 13 ביולי 1889 - 3 בנובמבר 1943) היה אדמו"ר שפעל בפולין בין שתי מלחמות העולם. נודע כהוגה חסידי דגול והתפרסם בזכות חיבוריו החדשניים בתחום החינוך החסידי, בהם "חובת התלמידים". בתקופת הכיבוש הגרמני שהה בגטו ורשה והמשיך לדרוש לקהל חסידיו. את דרשותיו העלה על הכתב והן נמצאו לאחר המלחמה והתפרסמו בספר "אש קודש".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1889 בגרודזיסק מזובייצקי שבפולין, לחנה ברכה שטרנפלד (בתו של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין) ולרבי אלימלך שפירא מגרודזיסק, מצאצאי המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. נקרא "קלונימוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו (בעל המאור ושמש). התייתם מאביו בגיל 3 וגדל אצל סבו, רבי חיים שמואל מחנצ'ין ובהמשך אצל חמיו ואחיינו, רבי ירחמיאל משה הופשטיין האדמו"ר מקוז'ניץ, בן אחותו (למחצה) הגדולה, שרה דבורה, וצאצא מצד אביו למגיד מקוז'ניץ. בגיל 16, בשנת 1905, נישא לרחל חיה מרים הופשטיין, בתו של רבי ירחמיאל משה. לאחר נישואיו המשיך לגור אצל חמיו, ממנו למד את תורת החסידות, ובפרט את דרך חסידות קוז'ניץ וחסידות קרלין (שחותנו הושפע ממנה, דרך אביו החורג, רבי אשר מסטולין). רבי קלונימוס, רכש ידע רפואי וידע לנגן בכינור.

בשנת 1909 (בגיל 20) נפטר חמיו והוא החל לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, עיירה קטנה מדרום לוורשה, כשמצטרפים אליו מחסידי אביו וחותנו. לאחר מספר שנים, בשנת 1913, הוכתר גם לכהן ברבנות פיאסצנה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, לנוכח המשבר הגדול ביהדות החרדית, כשרבים מבני הנוער נמשכו אחרי תנועות לאומיות ועזבו את הדת, הוא החליט להירתם לנושא חינוך הנוער ובשנת 1923 (בגיל 34) ייסד את ישיבת דעת משה (על שם חמיו) בוורשה, ושימש בה כראש ישיבה ובמקביל המשיך לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, בה ביקר בעיקר בימות הקיץ ובימים הנוראים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכד הרב שפירא בוורשה, המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו וגיסתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב האדמו"ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו.

האדמו"ר עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים היהודיים. כך, למשל, עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים - אפיית מצה בפסח, וכדומה, קיום ברית מילה ועוד. עם זאת, הרב שפירא כמעט שאינו מוזכר ביומנים שנכתבו בגטו.[3] הדרשות שאמר בפני חסידיו קובצו על ידיו לספרו הידוע ביותר - "אש קודש".

כמו רבנים אחרים בגטו גם הרב שפירא עבד בבית החרושת שולץ, שנוהל על ידי אברהם הנדל.[4] האדמו"ר ניצל מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה טרבלינקה ביולי 1942, בשל היותו עובד חיוני (בגירוש נספתה בתו של האדמו"ר). לאחר מרד גטו ורשה, באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בנובמבר 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר" (Erntefest) שערך האס אס.

אחיו הצעיר היה הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ", ממייסדי "הפועל המזרחי", ואביהם של השר יוסף שפירא ושל האדמו"ר רבי אלימלך שפירא. בנו של רבי אלימלך, רבי קלמן מנחם, הוא רב בית הכנסת "אש קודש" שהוא יסד ברמת בית שמש.

הגותו ושיטתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי קלונימוס בלט בהגותו ומשנתו החסידית. דברי תורתו היו מעין דרשות, המבארות את משנת חסידות, והגות חסידית אקטואלית. הוא חיבר מספר ספרים, אשר בשונה מספרי החסידות המקובלים מחוברים כתבנית, פרק אחר פרק, כחיבור הדרכה בדרכי החסידות. רבי קלונימוס התמקד במיוחד בחינוך בני הנוער, ובספריו הוא פיתח שיטת חינוך בראי החסידות, שבה הוא מנסה להנחיל בין היתר, את עבודת החסידות, המורכבת מחשיבה ורגשות עמוקים, לבני נוער צעירים. במשנתו החסידית הוא שילב בין תורות חסידות קוז'ניץ, חסידות קרלין וחסידות חב"ד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חובת התלמידים - הדרכה בלימוד ועבודת ה', מיועד בעיקר לתלמידים צעירים. בספר זה, היחיד שיצא בחייו, פונה רבי קלונימוס אל נפש התלמיד, ומשכנעו ללמוד, להתמיד ולהתפלל. הוא פותח את ספרו באיגרת למורים ולהורים בה מסביר את הצורך הגדול בחינוך. בספר עצמו הוא מדבר בלשון נוכח לתלמיד הצעיר מתוך הרגשת רוממות של התלמיד ולא מתוך כפייה. דרישתו מהתלמיד איננה לפעול כמבוגר אלא ליצור מודעות למעשים ונטילת אחריות עליהם. בסיום הספר הודפס קונטרס שלשה מאמרים, המיועד לתלמידים בוגרים יותר ועוסק בענייני החסידות (יצא לאור בוורשה בשנת 1932).
  • הכשרת האברכים - הדרכה בלימוד וחסידות לנשואים. ספר זה מהווה המשך ישיר לחובת התלמידים ומהווה 'הדרכה לתלמידים מתקדמים'. בספר זה מוסיף רבי קלונימוס שעל הלומד לדמיין את הסיפור המקראי על מנת "לחיות אותו" וכך להפיק ממנו יותר תועלת. הוא מבהיר את משנת החסידות וחידושיה ומנסה לתת כלים לקורא כיצד להתחבר למשנת החסידות, ולהגיע לרמה הרוחנית שהיא דורשת.
  • צו וזירוז - יומן רוחני אישי, לקט של הגיגים קצרים שרשם. הגיגים אלו כוללים רגשות, רעיונות חסידיים, רעיונות הדרכה, ותיאור לבטי נפש עצמיים. יצא לאור כנספח להכשרת האברכים.
  • חובת האברכים - ספר המשך להכשרת האברכים שאבד בתקופת השואה. לדעת דניאל רייזר (במבוא לספרו 'דרשות משנות הזעם'), נרצח האדמו"ר לפני שהספיק לכתוב את הספר.
  • מבוא השערים - הקדמה לספרו האבוד "חובת האברכים", בו הוא ממשיך לפתח את משנתו החינוכית ברמה גבוהה יותר.
  • בני מחשבה טובה - קונטרס בו הוא קורא לאברכים ליצור חבורות עם תנאי קבלה נוקשים, בהן יעבדו בצוותא על פיתוח המחשבה וטיהורה.
  • אש קודש - דרשות חיזוק שנתן האדמו"ר במשך ימי השואה. ספר זה נכתב בזמן השואה ומחברו נתן לו את הכותרת חידושי תורה משנות הזעם ת"ש–תש"א–תש"ב. מהדורה מדעית יצאה בההדרת דניאל רייזר בשם דרשות משנות הזעם, ירושלים תשע"ז, שני כרכים. מהדורה זו נערכה על פי כתב היד המקורי הנמצא בארכיון רינגלבלום. הכרך הראשון כולל את הדרשות המתוקנות בתוספת ציוני מקורות וביאורים. הכרך השני כולל מהדורת פקסימליה שבה, לצד צילום צבעוני של כתב היד, מופיע תיעתוק בארבעה צבעים המבחינים בין שכבות ההגהות שכתב המחבר.[5]
  • דרך המלך - ספר דרשות על פרשות השבוע (בין השנים 19251938), ספר שנכתב על ידי חסידיו אך אושר על ידו. בספר זה נקבצו דרשותיו בין שתי מלחמות העולם, אשר אמר בתפקידו כאדמו"ר, ובהן ביטא את רגשותיו והלך מחשבתו. בדרשותיו משתמש רבי קלונימוס בתובנותיו ורגישותו הפסיכולוגית, לשם הדרכה רוחנית, שנועדה להביא את האדם לקרבה רבה ככל האפשר לאל. השפה שלו בהירה, והוא מרבה להשתמש בדימויים והסברים. לרבי קלונימוס היה קו אקזיסטנציאלי חזק, שבא אצלו לידי ביטוי תמיד בלבוש יהודי. כך, למשל, בדרשה שלו לפסח, מתאר רבי קלונימוס את מצבו השכיח של האדם בחיים כ"אסקופה הנדרסת למאורעות העולם", כשמצב הרוח שלו (תרתי משמע) הוא ראי למה שבא אליו מבחוץ. המילה החוזרת ונשנית אצלו היא "העצמות", המהות הפנימית של האדם, והיכולת שלו להיות מרכז כובד בעולמו. העצמות הזאת כרוכה אצל רבי קלונימוס בהתגלות ובלימוד, כשהיא לא יכולה להיות מנותקת מהאל, באותה מידה בה ההתגלות והלימוד לא יכולים להיות מנותקים ממנה. בנספחי ספר זה מובאת רשימה מזיכרון של תלמיד בה מתוארת טכניקה המיועדת להביא למצב נפשי המכונה "השקטה", שהוא למעשה תהליך לריקון השכל ממחשבות. התהליך שהוא מתאר דומה לתהליך מקובל בתרגול בשיטות מדיטציה, אולם בשונה מהן אין האדם מחפש בו אינוּת מחשבה או ריקונה מכל וכל, אלא השקטת המחשבות לצורך התחברות לבורא דרך פסוקים ודיבור בלחש.

בראשית המאה ה-21 נחלקו לשם והרשקוביץ באשר לשאלת היסוד המיסטי במשנתו של רבי קלונימוס. בעוד לפי לשם הרבי הוא מיסטיקן, בדומה למודלים של הקבלה הנבואית מימי הביניים, תוך התאמה תוכנית למשנת החסידות ולמודרנה, הרי שלפי הרשקוביץ הוא מתאפיין באקזיסטנציאליזם מיואש, ובתפיסה פאן-אנתיאיסטית שאיננה מותירה מקום לחוויה מיסטית אותנטית.[6]

על אף התמקדותו בענייני בין אדם למקום כמו לימוד תורה ועבודת התפילה, הוא גם הדגיש את ענייני בין אדם לחברו. רבי שלמה קרליבך סיפר שאחד המשפטים שהיו שגורים בפיו והיה אומר אותו בכל הזדמנות הוא: "תזכרו דבר אחד, הדבר הכי חשוב בחיים זה לעשות טובה ליהודי" ("...צוּ טוּהְן אַ יִיד אַ טוֹיבֶ'ע").[7]

חסידות פיאסצנה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום חסידות פיאסצנה אינה פעילה כקהילה. לאחר פטירת האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מתל אביב הוכתר בנו הרב קלמן מנחם שפירא המתגורר בבית שמש, כממשיך השושלת, במעמד הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו ונציגי המשפחה ונציגי חסידות פיאסצנה. הרב שפירא מדפיס את ספרי החסידות ומנהל קהילה בבית הכנסת "אש קודש" בבית שמש. בשבתות ובתאריכים חשובים הוא מנהל "טיש".

מורשתה של חסידות פיאסצנה הועברה גם על ידי הרב נתנאל רדזינר, תלמידו של הרב קלונימוס, שהקים את הארגון "מרכז אש קודש", המקיים שיעורי חסידות לבחורים ואברכים. הארגון הוקם בבני ברק, ובהמשך הוקמו סניפים גם באלעד, בביתר עילית ובבית שמש. הוא הקים גם קרן להדפסת ספרי בית קוז'ניץ

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנו הרב אלימלך בן ציון חתן האדמו"ר רבי שלמה חיים מבולחוב, נרצח בשואה. פטירתו הייתה בחג סוכות, והעידו אנשים שהיו עם האדמו"ר בהיוודע לו דבר פטירת בנו, שהוא לא הזיל דמעה ואמר: "חג היום, צריך לשמוח",[דרוש מקור] אך לאחר שיצא החג פרץ בבכי תמרורים.
  • בתו רעכיל יהודית אשת הרב יחזקאל הכהן רבינוביץ בן רבי שלמה אלימלך אב"ד זאבירצה (בן רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרימלוב וחתן רבי יחזקאל מראדומסק). שניהם נרצחו בשואה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד חיים זילברשלג (עורך), זיכרון קודש לבעל אש קודש - יובל לעלייתו על המוקד של רבינו הקדוש והטהור מפיאסצנא מוה"ר קלונימוס קאלמיש שפירא הי"ד, ירושלים, תשנ"ד
  • רון וקס, להבת אש קודש: שערים לתורתו של האדמו"ר מפיאסצ'נה, הוצאת תבונות מכללת הרצוג, אלון שבות תש"ע (360 עמודים)
  • יצחק הרשקוביץ, ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה: הגות השואה מול הגות טרום השואה, המשך או תמורה?, עבודה לתואר מוסמך, המחלקה לפילוסופיה יהודית, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה
  • אהרן סורסקי, 'תולדות המחבר, בסוף הספר "חובת התלמידים" ו"אש קודש" בחלק מהמהדורות.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו', בני ברק תשמ"ח, עמ' קס"ט-ר"ב
  • דניאל רייזר, הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאָה: טכניקת הדמיון במיסטיקה היהודית במאה העשרים, הוצאת כרוב, לוס אנג'לס תשע"ד, עמ' 107–224
  • שאול מייזליש, ניגון הלב: האדמו"ר מפיאסצנה - חייו ומשנתו, קריית גת: קוראים הוצאת ספרים, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

על אודותיו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי תעודת הלידה שמצא פרופ' דניאל רייזר, ופורסמה בעלון 'עולם קטן' גיליון 605, תשע"ז. קודם לכן התאריך המקובל ללידתו היה י"ט באייר תרמ"ט.
  2. ^ זהו התאריך העברי של מבצע "חג הקציר" הנאצי. בספרים שהדפיסו תלמידי הרב שפירא מצוין התאריך ד' בחשוון, ככל הנראה בעקבות תיארוך שגוי של המבצע.
  3. ^ הרב מוזכר פעמים ספורות ביומניו של הרב שמעון הוברבנד, קרובו של עמנואל רינגלבלום, ודמותו מופיעה בכמה ספרי זיכרון שנכתבו לאחר השואה, כמו בספרו של שמחה רותם, קאז'יק. האדמו"ר מוזכר גם במכתבו של עמנואל רינגנבלום (בספר בשם זה בעריכת ישראל גוטמן, יד ושם, עמ' 33) "קלמן שרפירסקי (דמות ידועה, הרב מפיאסצ'נו, אדם מצוין ודמות אצילית)".
  4. ^ אודות אברהם הנדל ובית החרושת שלו ראו: אברהם הנדל, באתר יד ושם
    הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 6–9, באתר HebrewBooks
  5. ^ דרשות משנות הזעם
  6. ^ פולמוס על אודות אופיים המיסטי של כתבי האדמו"ר מפיאסצ'נה, סמינר מחלקתי, המחלקה למחשבת ישראל, אוניברסיטת בר-אילן, 28 באוקטובר 2013
  7. ^ הגיבן הקדוש; סרטונים סרטון
  8. ^ יואל יעקובי, ‏אש קודש בסינמטק, באתר בשבע - ערוץ 7, 1 בינואר 2009, ה' בטבת תשס"ט