קליאנדרה
![]() | |
---|---|
![]() | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | קטניתאים |
משפחה: | קטניות |
תת־משפחה: | קסאלפיניים (כליליים) |
שבט: | אינגאה (Ingeae) |
סוג: | קליאנדרה |
שם מדעי | |
![]() בנתם, 1840 |
קַלִיאַנְדְּרָה (שם מדעי: Calliandra) הוא סוג הכולל שיחים או עצים קטנים, לרוב בלתי קוצניים, ממשפחת הקטניות. כיום הוא שייך לתת-משפחה קסאלפיניים בעבר שויך למשפחת המימוסיים (השיטיים) או תת-משפחת המימוסיים. סוג זה כולל כ-150 מינים, ותפוצתו הטבעית היא בעיקר באזורי אקלים טרופי וסובטרופי של אמריקה, וכן באפריקה, מסומליה ועד קניה, ובצפון-מערב פרובינציית הכף בדרום אפריקה[1][2]. בישראל משמשים מספר מינים מהסוג כעצי נוי, מהם נפוצים ומהם נדירים. גם בארצות הברית נעשה שימוש במינים של קליאנדרה כעצי נוי, במיוחד באזורים עם אקלים חם כמו פלורידה, טקסס וקליפורניה, שבהם תנאי האקלים מתאימים לגידול הצמח. הפריחה על פי רוב מהסתיו ועד החורף.
הסוג מאופיין בעלים מנוצים פעמיים, בתפרחת מסוג קרקפת שבה האבקנים מאוחים בבסיסם ובולטים מאוד, ובפרי מסוג תרמיל בעל שוליים מעובים הנפתח לשתי קְשָׂווֹת מהקודקוד כלפי מטה לאורך שני השוליים המעובים. האבקנים רבים, ארוכים ובולטים מאוד, בצבעים עזים (אדום או לבן), והם המרכיב הראוותני בתפרחת. זירי האבקנים מאוחים בבסיסם, בעוד, במיני השיטה זירי האבקנים מפורדים גם בבסיסם.
תפוצה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצתו הטבעית של קליאנדרה היא בעיקר באזורי אקלים טרופי וסובטרופי של אמריקה, וכן באפריקה, מסומליה ועד קניה, ובצפון-מערב פרובינציית הכף בדרום אפריקה.
חלק מהמינים של הסוג התפשטו לאזורים נוספים, בהם: צפון אמריקה (פלורידה); מערב, מרכז ומזרח אפריקה; תת-היבשת ההודית; דרום-מזרח אסיה (כולל מיאנמר, יאווה באינדונזיה ומלזיה); מזרח אסיה (דרום-מזרח סין, הימלאיה המזרחית וטייוואן); ובאוסטרליה (קווינסלנד).
מבחינה אקולוגית, קליאנדרה גדלה בעיקר ביערות טרופיים עונתיים יבשים (כולל בתי גידול של יערות סבך), יערות פתוחים, יערות קוצניים וסבכים. היא נמצאת גם ביערות פתוחים על קרקע עשבונית ובבתות סלעיות על קרקעות דלות בחומרי הזנה ובאקלים עונתי יבש. כמה מהמינים מותאמים לאקלים מדברי, כמו קליאנדרה קליפורנית.
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]


העלים מנוצים פעמיים (bipinnate) עם הרבה עלעלים וללא בלוטות על הטרף והפטוטרת; הלוואים לרוב משתיירים ולעיתים נדירות קוצניים או חסרים. העלים מורכבים מזוג אחד עד מספר זוגות של סעיפים (pinnae) היוצאים מהציר המרכזי, וכל סעיף נושא עלעלים קטנים ורבים המסודרים בזוגות, או עלעלים גדולים יותר בכמות קטנה יותר, לעיתים עד זוג אחד בלבד של עלעלים.
באלביציה העלים מנוצים פעמיים עם בלוטות על הפטוטרת והטרף; הלוואים בדרך כלל קטנים, לעיתים גדולים ונשירים.
בהרבה אתרים תיאור מורכבות העלה מתואר באמצעות נוסחה. הבאת הדוגמה תבהיר את השימוש בנוסחה. הנה הסבר למרכיבי הנוסחה: Lf-formula (i-)ii-iv/ 8-17(-20).
- (i-)ii-iv – מתייחס למספר זוגות הסעיפים (pinnae) שעל ציר העלה הראשי. כאן מצוין שבמקרים נדירים יש זוג סעיפים יחיד (i), אך לרוב יש בין 2 ל-4 זוגות סעיפים.
- 8-17(-20) – מתייחס למספר זוגות העלעלים (leaflets) על כל סעיף. במקרה זה, לרוב יש בין 8 ל-17 זוגות עלעלים על כל סעיף, ולעיתים נדירות עד 20 זוגות.
התפרחות הן בדרך כלל קרקפות כדוריות וחיקיות (ממוקמות בחיק העלים) או בקצות הענפים באשכולות, כלומר הקרקפות נישאות על עוקצים לאורך ציר ראשי.
הפרחים קטנים וסימטריים, מורכבים מ-6 איברים בכל מערך (merous) או לעיתים רחוקות 5. פוליגמיים (חד-מיניים ודו-מיניים).
הגביע דמוי פעמון, ובעל 5 אונות (שיניים) קטנות ורדודות או חסרות.
הכותרת זעירה וממנה בולטים האבקנים הארוכים שצבעם ארגמן או לבן. עלי הכותרת מאוחים בבסיסם עד אמצעם; לעיתים הפרחים המרכזיים שונים בצורתם מן הפרחים ההיקפיים והם בעלי צינור כותרת מאורך.[3]
האבקנים מרובים (יכולים להגיע עד 100), ומספרם גדול מ-10 וגדול ממספרם הכפול של עלי הכותרת. בצבע אדום או לבן. האבקנים מפורדים בחלקם העליון ומאוחים פחות או יותר לצינור (במיני השיטה זירי האבקנים מפורדים גם בבסיסם) ומזדקרים מאוד מהכותרת באופן בולט; המאבקים לרוב בעלי שערות בלוטיות.
השחלה יושבת, עם מספר רב של ביציות שערוכות ומחוברות לאורך תפר הבטן, קו החיבור של שולי עלה השחלה. עמוד השחלה דק וארוך.
הפרי הוא תרמיל ישר או כמעט ישר (מעט מעוקל), שטוח, שוליו מעובים (באלביציה השוליים אינם מועבים), גלדני, וקשיח, לעיתים צר בבסיסו. התרמיל אינו דמוי סרגל שטוח בדומה לאלביציה וליזילומה. התרמיל נפתח בשתי קשוות מהקודקוד עד הבסיס ללא מחיצות רוחביות בין הזרעים.
הזרעים: דמויי ביצה הפוכה או עגולים, דחוסים, קליפתם קשה עם סימון אופייני (pleurogram) קו בצורת ± O או U, והם חסרי אריל.
מיני התרבות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל 9 מינים (לא כולל קליאנדרה אדומת-פרי) שאוקלמו בישראל. חלקם וותיקים קליאנדרת טוויד וקליאנדרה סורינמית שאוקלמו על ידי חוות הנוי, וחלקם אוקלמו בסוף המאה הקודמת. כולם נפוצים בישראל מלבד קליאנדרת גילדינג.
בישראל עלולים להתבלבל בין קליאנדרה סורינמית לבין קליאנדרה ורודת-קרקפות (אודות ההבדלים ביניהן ראו בפרקים שלהם),וגם להתבלבל בין שתיהן לבין אלביציה ורודה. שני המינים הללו נבדלים מאלביציה ורודה בשני מאפיינים בולטים: צורת התרמיל ומאפייני העלים. התרמיל של קליאנדרה מעובה בשוליו ולעיתים מתאפיין במראה מעט קשתית, בעוד התרמיל של אלביציה שטוח וישר, ואינו מעובה בשוליו. ולמקרה שהתרמילים אינם זמינים ניתן להבחין ביניהן באמצעות מאפייני העלים: עלי הקליאנדרה חסרים בלוטות על הפטוטרת והטרף, והלוואים לרוב משתיירים ולעיתים נדירות קוצניים או חסרים. לעומת זאת, לאלביציה עלים עם בלוטות על הפטוטרת והטרף, ועלי הלוואי בדרך כלל קטנים ונשירים; לעיתים יכולים להיות גדולים אך גם אז הם נשירים.
קליאנדרה אדומת-פרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה אדומת-פרי (Calliandra haematocarpa) - שם זה מופיעה באתר "צמחי הגן של סימה", אך השם המדעי אינו בנמצא, ככל הנראה מדובר בשיבוש לשם המדעי של קליאנדרה ורודת-קרקפות (Calliandra haematocephala). באתר זה לא צוינו מאפיינים מורפולוגיים המאפשרים הבחנה בין המינים, מה שמקשה על זיהוי אמין[4].
לפי אתר זה, קליאנדרה אדומת-פרי היא שיח או עץ ירוק-עד שגובהו מגיע עד 5 מטרים, עם נטייה לפתח מספר גזעים שמהם משתפלים ענפים מטה. התרמילים חומים, והפרחים ורודים, עם תופעה נדירה של פרטים עם פריחה לבנה. הצמח מתאים לגידול בשפלה, בנגב ובערבה בתנאי חצי צל או שמש, והוא חסכן במים אך רגיש לקור. הפריחה נמשכת כמעט כל השנה (כולל קיץ), למעט בחודשים הקרים שבהם נפסק הצימוח. בחורפים מתונים, הפריחה עשויה להימשך כ-9 חודשים בשנה[4].
קליאנדרה אריופילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה אריופילה (Calliandra eriophylla) - היא שיח או בן שיח מדברי שתחום תפוצתה הטבעי הוא מדרום קליפורניה ועד טקסס ומקסיקו שבצפון אמריקה. מין זה גדל בעיקר במדבר או בשיחייה יובשנית. קליאנדרה אריופילה מותאמת היטב לבית גידול יבש, במיוחד באקלים הצחיח למחצה של מדבריות ושיחיות יובשניות. הסביבה היבשה בה היא גדלה מאופיינת בקרקעות חוליות עד חלוקיות ודלות חומרים אורגניים, מה שמצריך עמידות בתנאים של משקעים מועטים וחשיפה גבוהה לשמש. בעונות הקיץ הצמח חשוף לעיתים קרובות לחום קיצוני וללחות נמוכה, ולכן פיתח מנגנוני הסתגלות, כמו עלים קטנים, שמסייעים בהפחתת איבוד מים.
מאפיינים מבדילים: בכל עלה שניים עד ארבעה סעיפים ולעיתים נדירות יש רק זוג אחד. ובכל סעיף לרוב, יהיו בין 8 ל-17 עלעלים, ובמקרים נדירים יכולים להיות עד 20 עלעלים בכל סעיף. בכל קרקפת יש בין 2 ל-7 פרחים זהים זה לזה (homomorphic), כאשר מספר האבקנים בכל פרח נע בין 24 ל-34[5][6].
קליאנדרה גדולת-פרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה גדולת-פרחים (Calliandra houstoniana var. anomala, שם נרדף Calliandra grandiflora) היא שיח או עץ קטן שתחום תפוצתה הטבעי באזורים שונים במקסיקו, באל סלבדור, גואטמלה והונדורס, בעיקר באזורי אקלים טרופי עונתי יבש. היא הוכנסה גם להודו ולפקיסטן.
מאפיינים מבדילים: בכל עלה 11 עד 24 סעיפים ולעיתים נדירות יש 31 זוגות, כאשר כל סעיף כולל 21 עד 52 זוגות של עלעלים ולפעמים עד 55 זוגות. בתחילת שלב הפריחה עלי הכותרת מאוחים בבסיסם עד אמצעם. מאוחר יותר, האונות של הכותרת נפתחות בהדרגה כלפי חוץ, עד קצה האזור שבו מתחברים האבקנים (stemonozone), מה שמעניק לפרח מראה רחב ופתוח יותר (אולי מכאן שם המין בעברית). התרמילים באורך 7 עד 11 ס"מ וברוחב על 0.9 עד 1.5 ס"מ, מכוסים בשערות פלומתיות (velutinous-pilose) בגוון כהה או כהה בחלקו, לעיתים רחוקות עם שערות לבנות או לבנות-צהבהבות.
קליאנדרת גילדינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]קַלִיאַנְדְּרַת גִּילְדִינְג (Calliandra guildingii) היא עץ שתחום תפוצתו הטבעי הוא מקולומביה עד צפון-מזרח פרו וטרינידד, בעיקר באזורים טרופיים לחים. עץ נדיר בגינות בישראל.
מאפיינים מבדילים: עץ שגובהו 2 עד 12 מטר, לעיתים נדירות עד 20 מטרים, עם גזע אפור וענפים אופקיים. העלים בעלי זוג אחד של סעיפים כאשר בכל סעיף 3 עד 4 זוגות עלעלים. העלעלים הקיצוניים הם הגדולים ביותר אורכם מגיע ל־10 ס"מ ורוחבם 3 ס"מ. הקרקפות הכדוריות בודדות ונושאות 10 עד 24 פרחים בכל אחת, לעיתים 28. עלי הכותרת לבנים-ירקרקים.
קליאנדרה ורודת-קרקפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה ורודת-קרקפות (Calliandra haematocephala) היא שיח או עץ קטן זקוף, ירוק-עד המגיע לגובה של 1 עד 3 מטרים. ענפיו משתפלים ומתפרשים, ויוצרים כתר עגול וצפוף. תחום תפוצתה הטבעי הוא בבוליביה, בעיקר באזורי אקלים טרופי עונתי יבש.
קליאנדרה ורודת-קרקפות מתאימה לגידול בשפלה, בנגב ובערבה ובאזור ההר בתנאי חצי צל או שמש, הוא חסכן במים ולא רגיש לקור. הפריחה נמשכת כמעט כל השנה, למעט בקיץ. הגיזום מומלץ לבצע בסוף האביב מיד לאחר הפריחה. תצמח בכל סוגי הקרקע ובלבד שתהיה מנוקזת.
מאפיינים מבדילים: העלים מורכבים מזוג אחד של סעיפים, כאשר בכל סעיף ישנם בין 5 ל-8 זוגות עלעלים, ולעיתים רחוקות גם 4 או 10 זוגות עלעלים (בישראל, הסעיף נושא לרוב 5 זוגות). אורכם של העלעלים נע בין 2 ל-4 ס"מ, כאשר העלעלים הקיצוניים הממוקמים בקצה הסעיף לעיתים גדולים יותר, ומגיעים עד כ-6 ס"מ ואף יותר, בהתאם לתנאים ולמגוון. העלעלים קירחים בצד העליון עם שוליים ריסניים, או מכוסים בשערות עדינות במידה משתנה לאורך העורקים בצד התחתון או בשני הצדדים. בתחילת הלבלוב, צבע העלעלים הוא אדמדם-נחושתי, ובהמשך הופך לירוק כהה.
הכותרת ירקרקה ואורכה כפול מאורך הגביע. האבקנים, שצבעם אדום, ורוד או לבן, מגיעים לאורך של פי 3 עד 15 מאורך הכותרת, ומהווים מאפיין מרכזי בצמח. ברוב הפרטים, הפריחה ורודה, וכל פרח מכיל מספר בלתי מוגדר של אבקנים, בדרך כלל בין 20 ל-40 אבקנים[7][8].
אודות ההבדלים בין קליאנדרה ורודת-קרקפות לבין קליאנדרה סורינמית, ראו בסוף הפרק אודות האחרונה.
קליאנדרת טוויד
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרת טוויד (Calliandra tweediei) היא שיח או עץ קטן ירוק-עד מסועף המגיע עד 5 מטרים. תפוצתה הטבעית משתרעת מדרום בוליביה ועד דרום-מזרח ודרום ברזיל וצפון אורוגוואי, בעיקר בבתי גידול טרופיים עונתיים יבשים. קליאנדרה טוויד התפשטה מאזורים אלו גם לאזורים נוספים מחוץ לתחום תפוצתה הטבעי, כולל: הודו, קמרון במערב אפריקה, וזימבבואה – בדרום אפריקה וטרינידד וטובגו באיים הקריביים. היא מעדיפה צל חלקי ומוגן משמש ישירה בצהריים, עמיד לקור קל (עד 3 מעלות צלזיוס).
מאפיינים מבדילים: העלים בעלי זוג אחד בלבד של סעיפים, כאשר כל סעיף נושא בין 8 ל-15 זוגות של עלעלים קטנים (תלוי בתנאי הסביבה ובגיוון הספציפי של הצמח).
קליאנדרה ניגרעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה ניגרעת (Calliandra tergemina var. emarginata ובשמו הקודם Calliandra emarginata) היא שיח או עץ קטן שתחום תפוצתה הטבעי הוא ממקסיקו ועד ונצואלה, בעיקר באזורי אקלים טרופי עונתי יבש.
מאפיינים מבדילים: עלים בעלי זוג אחד של סעיפים כאשר בכל סעיף זוג עלעלים לא סימטריים ומתחתם עלעל נוסף, ובסך הכל לעלה שישה עלעלים. מקור השם הלטיני tergeminus הוא "משולש," והוא מתאר את מבנה הסעיף שנושא שלושה עלעלים (שתיים קדימה ואחד אחורה). שם הזן emarginata מגיע מ"emarginatus" בלטינית, שמשמעותו "מגרעת," ומתייחס למגרעת או לשקע קטן בשולי העלים, היוצרים מראה שאינו שלם.
קליאנדרה סורינמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]


קַלִיאַנְדְּרָה סוּרִינָמִית (Calliandra surinamensis) היא שיח או עץ קטן מתפשט הגדל בבתי גדול טרופיים לחים. תפוצתה הטבעית היא מגויאנה הצרפתית וסורינאם (מכאן שמה) בצפון-מזרח אמריקה הדרומית ועד אזורים שונים בברזיל. תפוצתה כוללת גם מדינות נוספות בסביבה כמו קולומביה, ונצואלה, פרו ובוליביה, המתאימים לבית הגידול הטרופי הלח של הצמח.
קליאנדרה סורינמית משמשת בישראל כצמח נוי בגינות פרטיות, בחצרות בניינים, כגדר חיה גבוהה וכעץ צמוד קיר, וכן יכולה לשמש כעץ נוי בפארקים ובמרחבים ציבוריים. הצמח מתאים במיוחד לאזורים עם אקלים חם, וגדל בתנאי אור שמש מלאה או שמש חלקית. הוא עמיד לשרב וללחות, אך רגיש לקור ולכפור, ולכן מתאים לרוב אזורי הארץ פרט להרים הגבוהים ומקומות עם סיכון לקרה. קליאנדרה סורינמית יכולה לגדול במגוון סוגי קרקעות, אך מעדיפה קרקע לחה ומנוקזת היטב. היא רגישה לגיר ומעדיפה קרקעות מעט חומציות עד נייטרליות, אך יכולה להסתגל גם לקרקעות אחרות עם טיפול מתאים. הפריחה יכולה להתרחש כמעט לאורך כל השנה, אך שיא הפריחה הוא בדרך כלל בקיץ ובסתיו. גננים ממליצים על גיזום סדיר, במיוחד באביב, כדי לשמור על צורה קומפקטית ולעודד צמיחה ופריחה בריאה.
מאפיינים מבדילים: העלים בעלי זוג אחד של סעיפים כאשר בכל סעיף יש בין 8 ל-12 זוגות עלעלים מוארכים, דמויי אזמל באורך בין 8.5 ל-25 מ"מ, וברוחב 1.8 עד 14 מ"מ. העלעלים קירחים, לעיתים עם שוליים ריסניים. העורק הראשי בדרך כלל ישר ומפצל את הטרף ביחס של 1:1.5 ושני העורקים האחרים קמורים. עורקי משנה רשתיים בולטים בשני צידי העלה. הכותרת בצבע ירקרק-לבן או אדמדם והגביע בצבע ירוק בהיר עם פסים חדים. צבע האבקנים הוא דו-גוני: החלק הקרוב לבסיסו בהיר יותר, לבן או בצבע קרם בהיר), בעוד שהקצה העליון הוא בצבע ורוד עמוק או צבע הנע בין ורוד בוהק לאדום עמוק. הפירות שאורכם נע בין 4.5 ל-11.5 ס"מ, בעלי מרקם עור יבש, והם עשויים להיות מכוסים שערות רכות בצבע חום כהה או בהירים יותר[9][10].
בישראל עלולים להתבלבל בין קליאנדרה סורינמית לבין קליאנדרה ורודת-קרקפות, ובין שתיהן לבין אלביציה ורודה (אודות ההבדלים ראו בפרק מיני התרבות בישראל.
קליאנדרה סורינמית נבדלת מקליאנדרה ורודת-קרקפות בשני מאפיינים בולטים צבע האבקן ועורק העלעל. צבע האבקנים של קליאנדרה סורינמית הוא דו-גוני: החלק תחתון, לבן והחלק העליון הוא בצבע ורוד עמוק בעוד צבע האבקנים של קליאנדרה ורודת-קרקפות אחיד פחות או יותר. בקליאנדרה סורינמית, העורק הראשי של העלעל הוא ישר ומחלק את העלעל ביחס של 1:1.5, והעלעלים עצמם צרים ומוארכים (דמויי אזמל). לעומת זאת, בקליאנדרה ורודת-קרקפות, העלעלים רחבים יותר, והעורק הראשי מחלק את העלעל בצורה סימטרית יותר, יתר על כן העלעלים הקיצוניים שלה שממוקמים בקצה הסעיף גדולים יותר משאר העלעלים שבסעיף, ומגיעים עד כ-6 ס"מ ואף יותר.
קליאנדרה קליפורנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קליאנדרה קליפורנית (Calliandra californica) - העלים מורכבים מזוג אחד עד שלושה זוגות של סעיפים, לעיתים רחוקות ארבעה, כאשר כל סעיף בעל 5 עד 12 זוגות עלעלים קטנים. הקרקפות חיקיות (יוצאות מחיק העלה), בודדות ולעיתים רחוקות מופיעות בזוגות, ובעלות פטוטרות ארוכות. לרוב, הקרקפות נוטות מטה. בכל קרקפת יש 7 עד 13 פרחים, ולעיתים רחוקות 5, המסודרים בשני דורים. המצעית והחפים של הקרקפת זעירים. ראו ערך מורחב.
קליאנדרת שולץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרת שולץ (Calliandra riparia, שם נרדף: Calliandra schultzei) "קליאנדרה ריפריה" (Calliandra riparia) היא שיח או עץ קטן שתפוצתו הטבעית משתרעת ממרכז אמריקה (פנמה), דרך צפון דרום אמריקה (גויאנה, ונצואלה) ועד מערב דרום אמריקה (קולומביה). הצמח גדל בעיקר בבתי גידול טרופיים עונתיים יבשים, אולם הוא מסוגל להתפתח גם ביערות לחים בשפלה טרופית ותת-טרופית. בתי גידול אלו מתאפיינים באקלים חם ולח ולעיתים כוללים עונת יובש קצרה. מין זה ממלא תפקיד סביבתי חשוב באזורי התפוצה הטבעית שלו, בעיקר לשימור קרקע ומניעת סחף באזורים לחים עונתיים לאורך נהרות ומקווי מים אחרים, הודות להתאמתה לאקלים מגוון ולמבנה שורשיה שמייצב את הקרקע.
מאפיינים מבדילים: קליאנדרת שולץ מתנשא לגובה 1.5 עד 6 מטרים. הענפים פלגיוטרופיים (נוטים לצדדים) בצבע חיוור, וענפים צעירים ושערות דקיקות בגווני אפור או כהה על צירי העלים והפטוטרות. העלים בעלי זוג אחד של סעיפים כאשר כל סעיף נושא 7 עד 11 (ולעיתים נדירות עד 13) זוגות של עלעלים צרים וארוכים בצורת סרגליים או אליפטיים. העלעלים אינם דו-גוניים, ופני השטח שלהם לרוב קרחים או דקים עם ריסים. הקרקפת כוללת 12 עד 14 פרחים בכל קרקפת. הפרחים קרחים, עם גביע מבריק וכותרת ירקרקה או לבנה באורך 5.5 עד 8 מ"מ. מערכת האבקנים יכולה להיות בעלת 12 עד 20 אבקנים, המעניקים לפרחים מראה מרהיב עם צבעים ורודים עד קרמיים בקצותיהם.[11][12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קליאנדרה, באתר ITIS (באנגלית)
קליאנדרה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- קליאנדרה, באתר Tropicos (באנגלית)
קליאנדרה, באתר GBIF (באנגלית)
קליאנדרה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Calliandra Benth., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 27-10-2024
- ^ Calliandra Benth., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 185-6
- ^ 1 2 קליאנדרה אדומת-פרי, באתר צמחי הגן של סימה, 16-6-2021
- ^ Calliandra eriophylla Benth., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ Calliandra eriophylla Benth., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 28-10-2024
- ^ Calliandra haematocephala Hassk., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 28-10-2024
- ^ Calliandra haematocephala Hassk., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ Calliandra surinamensis Benth., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 29-10-2024
- ^ Calliandra surinamensis Benth., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ Calliandra riparia Pittier, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 30-10-2024
- ^ Calliandra riparia Pittier, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024