קליין מטרהורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קליין מטרהורן
Klein Matterhorn (14944461696).jpg
גובה 3,883
מיקום קנטון ואלה, שווייץ
רכס הרים האלפים הפניניים
קואורדינטות 45°56′18″N 7°43′47″E / 45.93833°N 7.72972°E / 45.93833; 7.72972

הקליין מטרהורן (או בתרגום מגרמנית מטרהורן הקטן) הוא הר באלפים הפניניים, המשקיף על צרמט אשר בקנטון ואלה בדרומה של שווייץ. בגובה של 3,883 מטר מעל פני הים, הקליין מטרהורן הוא הפסגה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע ברכבל או בכל כלי תחבורה אחר. הקליין מטרהורן הוא חלק ממסיב ברייטהורן ומשקיף מכיוון צפון על הקרחון השטוח מישור ברייטהורן, צפונית לגבול עם איטליה. השם קליין מטרהורן מתייחס לשכנו הגדול, המטרהורן, הנמצא כשבעה קילומטרים ממנו מעבר למעבר תאודל.

הקליין מטרהורן, ביחד עם שכנו גובה די רולין שאליו ניתן להגיע עם מעלית סקי, הוא אתר סקי כל ימות השנה ומכונה גן עדן הקרחון של מטרהורן והוא חלק מאזור הסקי הבינלאומי ששוכן בין צרמט לבין בראויל.

בניית הרכבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני שהוגשה בקשת הרישיון, היזם היה צריך לעשות משא ומתן עם מועדון המטפסים השווייצרי והחברה להגנת הטבע השווייצרית. המשא ומתן הזה הסתיים בהכרזתן של שתי שמורות טבע: המטרהורן והמונטה רוזה. אזור שלישי (שוורצזה - קרחון תאודל - קליין מטרהורן) יועד לתיירות. האישורים התעכבו עד לשנת 1969 על ידי תושבי צרמט שהגישו תלונות לממשלת הקנטון. בדצמבר 1970, הממשלה השווייצרית אישרה את בניית הרכבל, אולם הביצוע נדחה עד שנת 1973 עקב התנגדות של גופים ירוקים. בסופו של דבר, ב-17 בדצמבר 1973, המועצה הפדרלית דחתה את כל ההתנגדויות ונתנה אישור להקמת הרכבל. הבעיה הגדולה הבאה עימה היה צריך היזם להתמודד היה מציאת ידיים עובדות. בגובה שנע בין 3,000 ל-4,000 מטר מעל פני הים התפוקה של העובדים יורדת בכ-50%, והפועלים יצטרכו לגור במחנות במשך שבועות רבים.

הבנייה החלה באוגוסט 1976 בשלושה אתרים: הטרמינל בעמק, אתר שלושת העמודים ותחנת ההר. בניית טרמינל ההר הייתה קשה מאוד לביצוע. לבנייתה השתמשו ב-2000 מ"ק של בטון שהועברו על ידי מסוקים במיכלים מבודדים מעורבבים במים וחומר נוגד קיפאון. תנאי העבודה בהר היו מאוד קשים (3,820 מטר מעל פני הים) כאשר הטמפרטורות צנחו למינוס 40 מעלות, מפולות שלגים ורוחות מעל 100 קמ"ש. בקיץ 1977 הועברו כבלים באורך כולל של 35.8 קילומטרים ובמשקל של 300 טון משווייגמטן לטרוקנר סטג, מאמץ אדיר בפני עצמו. מספר שבועות לקח להעביר את הכבלים את 3600 המטרים שטיפסו כמעט כקילומטר ולהחזירם לאחר שנתפסו בגלגלות.

בדצמבר 1978, הושלמו כל ארבעת הקטעים, ושאר ההכנות הסתיימו עד אביב 1979. בסתיו 1979, הועברו שני קרונות של 100 איש מהעיירה טש לטרמינל העמק, עם המתלה שאמור לחבר אותן לכבלים. וב-23 בדצמבר 1979, עם תחילת עונת הסקי הרכבל כבר היה מוכן.

הפעילות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליין במטרהורן הוא בקצה הרכבל שמתחיל בצרמט ועובר דרך פורי וטרונקנר סטג. התחנה האחרונה שוכנת בגובה של 3,820 מטר, בפאה הצפונית של הפסגה. מנהרה מקשרת אותה אל מישור ברייטהורן שבצד הדרומי. יש גם תצפית נוף פנורמית בפסגה, אליה ניתן להגיע במעלית שממוקמת באמצע המנהרה, ואחריה יש לטפס כעשרה מטרים במדרגות. מערת הקרח קרחון גרוטו נמצאת בצמוד ליציאה הדרומית מהמנהרה וניתן לצפות ממנה על הקרחון הפרוש תחתיה. מאז שנת 2005, למעלה מ-14 מיליון מטיילים ביקרו באתר מאז הסתיימה הבניה, כ-560 אלף בשנה בממוצע.

האוויר הדליל באזור התחנה מקשה מאוד על פעילות ספורטיבית ומומלץ לעלות בהדרגה ולתת לגוף להתאקלם לאוויר הדליל.

המעלית משרתת את אזור הסקי הגבוה והגדול ביותר באירופה, ובמשך הקיץ אפשר למצוא גולשים מתחילים ומקצועיים באתר. הגישה למדרונות ההחלקה היא דרך מנהרה שעוברת דרך ההר.

הקליין מטרהורן הוא נקודת פתיחה לטיולים רגליים בדרך למספר פסגות בגובה 4,000 מטרים שאליהן ניתן להגיע תוך שעות ספורות, ביניהן ברייטהורן, פולוקס וקסטור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קליין מטרהורן בוויקישיתוף