לדלג לתוכן

קליינטליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קליינטליזם (בעברית: תְּמוּרָנוּת[1]) הוא מתן סחורות ושירותים לצורך תמיכה פוליטית, שלעיתים קרובות כרוכה בהסכמה משתמעת או מפורשת של תן וקח.[2] היא קשורה קשר הדוק לפוליטיקה של מינויים (פוליטיקת פטרונות) ולקניית קולות.[3] קליינטליזם מתאפיין ביחסים לא שוויוניים בין קבוצות פוליטיות כאשר קיימים "פטרונים", "מתווכים פוליטיים", ו"קליינטים" (נתמכים). בפוליטיקה בה יש קליינטליזם, קבוצה מאורגנת של בעלי עניין נהנית מהטבות על חשבון הציבור הרחב. במקרים רבים, יש קשר הדוק בין קליינטליזם לבין פוליטיקת זהויות, בעיקר במערכות פוליטיות הנשלטות בידי אליטות או מפלגות שלטון קבועות, כמו בארצות הברית, שם ללוביסטים יש השפעה משמעותית על עיצוב מדיניות ציבורית. ההפך מפוליטיקה זו הוא פוליטיקה יזמית או פוליטיקה אידאולוגית, שבה ההחלטות נובעות ממחויבות לערכים ולא מהטבות הדדיות.

על אף שיש הגדרות רבות לקליינטליזם, מדען המדינה אלן היקן מציין כי ארבעה מרכיבים עיקריים מאפיינים מערכות יחסים קליינטליסטיות:

  • יחסים דיאדיים: בפשטות, מדובר ביחסים דו-צדדיים. כלומר, מערכת יחסים שבה כל צד נותן ומקבל.
  • תלות בתמורה: מתן השירות לאזרח על ידי הפוליטיקאי או המתווך הפוליטי, מותנה בכך שהאזרח יבצע פעולה מסוימת לטובת אותו פוליטיקאי או מפלגה. למשל, הצבעה, השתתפות בקמפיין או גיוס תמיכה.
  • היררכיה: הפוליטיקאי או המפלגה נמצאים בעמדת כוח גבוהה יותר מהאזרח, ושולטים בגישה למשאבים או לשירותים.
  • יחסים חוזרים: מדובר בקשר מתמשך ולא בעסקה חד-פעמית. ההטבות ההדדיות בין הצדדים נמשכות לאורך זמן ומהוות דפוס קבוע של יחסים.[4]

תלות בתמורה ויחסים חוזרים הם שני המרכיבים המשותפים לרוב ההגדרות של קליאנטליזם.[5]

מערכת היחסים בין פטרון לקליינט מוגדרת כהסדר הדדי בין אדם בעל סמכות, מעמד חברתי, עושר, או משאב אישי אחר (הפטרון), לבין אדם אחר הנהנה מהתמיכה או מהשפעתו (הקליינט).[6] הפטרון מספק גישה סלקטיבית למשאבים והזדמנויות, וממקם את עצמו או את אנשיו בעמדות שמהן ניתן להסיט משאבים ושירותים לטובתו. הקליינטים, בתמורה, נדרשים להביע תמיכה ובמקרים רבים גם להצביע.

הפטרונים פונים במיוחד למשפחות מעוטות הכנסה, ומציעים להן משאבים חיוניים בתמורה למשאבים שיש להן בשפע: זמן, קול בקלפי, ויכולת להכניס תומכים נוספים לרשתות תמיכה קיימות.[7]

עם זאת, הפטרונים אינם מסוגלים לאסוף בעצמם את המידע הדרוש כדי להוציא לפועל את העסקה בצורה יעילה. לכן הם שוכרים מתווכים פוליטיים שיש להם את היכולת לזהות מהם הצרכים של הבוחרים, מי ייעתר בקלות יותר, והאם הבוחר עמד בהתחייבותו.[8]

אופן הפעולה של הקליינטליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטוקס, דאנינג, נצראנו וברוסקו, מציינים כי המתווכים משרתים את המנהיגים הפוליטיים אך הם לא תמיד מפנים את המשאבים בדיוק לפי רצונם של המנהיגים. כתוצאה מכך, מתעוררות בעיות קלאסיות של יחסי שליח־מנהיג, שלהן יש השלכות משמעותיות על האופן שבו פועל הקליינטליזם בפועל.[8]

אחת הדרכים להבין את תופעת הקליינטליזם היא לא רק להתמקד באופי ההדדי והמועיל של יחסי ההחלפה, אלא גם להדגיש את חוסר הסימטריה בכוח או במעמד שבין הצדדים. כלומר, לא לכל אחד יש גישה שווה למשאבים חשובים או להזדמנויות כלכליות אלא רק אנשים מסוימים, כמו פטרונים, ולעיתים תת-תת פטרונים ומתווכים. הם מנצלים את המעמד הזה כדי לשמור על שליטה, בכך שהם גורמים לקליינטים להיות תלויים בהם ולהישמע להם.

מודלים סטנדרטיים של קליינטליזם מניחים שפוליטיקאים מסוגלים לנטר את הצבעות הבוחרים, וכך לתגמל או להעניש אותם בהתאם לבחירתם. ללא מנגנון מעקב כזה, ההסכם של "תמורה תמורת תמיכה" היה מתמוסס, מה שהיה הופך את הקליינטליזם לכל היותר לבלתי יעיל, ולכל הפחות לבלתי אפשרי. עם זאת, מחקרים מראים שמעקב שיטתי אחר בחירות הבוחרים בפועל הוא תופעה נדירה למדי.[5][9]

קליינטליזם כולל בתוכו תתי-קטגוריות כמו פטרונות, רכישת הצבעה, רכישת הימנעות מהצבעה, ורכישת השתתפות בהצבעה:[8]

  • פטרונות מתייחסת לזרימה של הטבות בתוך מפלגה לחבריה.[8]
  • רכישת השתתפות, מושג שטבע ניקטר, כוללת הצעות, טובות הנאה או שוחד שמטרתם לשכנע בוחרים להגיע לקלפיות.
  • רכישת הימנעות עושה את ההפך - משחדת או משכנעת בוחרים לא להגיע להצביע.[10]
  • רכישת קולות היא העברה ישירה של מוצרים או שירותים בתמורה לתמיכתו ולהצבעתו של הבוחר.

בסופו של דבר, ההצעה נבחנת בשאלה: "האם הצבעת או תצביע עבורי?"[11]

צורות של קליינטליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקאים יכולים לעסוק בקליינטליזם ברמה הקבוצתית, ברמה האישית, או בשתיהן גם יחד.

אחת הדרכים שבה קליינטליזם ברמה האישית בא לידי ביטוי היא במסגרת מערכת של רכישת קולות: פוליטיקאי מעניק לאזרח סחורות או שירותים, ובתמורה האזרח מבטיח להצביע עבורו בבחירות הבאות.[12] קליינטליזם ברמה האישית יכול להתקיים גם באמצעות כפייה, כאשר מאיימים על האזרחים שלא יקבלו סחורות או שירותים אלא אם כן יצביעו עבור פוליטיקאי או מפלגה מסוימת.[13] הקשר יכול לפעול גם בכיוון ההפוך, כאשר הבוחרים מפעילים לחץ על הפוליטיקאים להיכנס לקשרים קליינטליסטיים בתמורה לתמיכה שלהם בבחירות.[14]

ברבות מהדמוקרטיות הצעירות בעלות ההכנסה הנמוכה, קליינטליזם עשוי לבוא לידי ביטוי בכך שמפלגות יפנו הטבות לקבוצות בוחרים מסוימות בתנאי שיתמכו בהן בבחירות.[15] לשם כך המפלגות חייבות למצוא דרכים יעילות לחלק את ההטבות ולוודא שהבוחרים עומדים בהתחייבויותיהם.[16] דבר זה מוביל את המפלגות לשכור מתווכים, המספקים להן מידע מפורט לגבי מי זקוק למה, ואילו סוגי בוחרים יצביעו עבורן או לא, ללא קשר להטבות שניתנו.[8]

מתווכים מטעם המפלגה אינם סוג המתווכים היחיד שמתווכים בעסקאות קליינטליסטיות. קיימים גם מתווכים ארגוניים המייצגים קבוצות אינטרס ספציפיות אך מגייסים בוחרים למספר מפלגות, מתווכים היברידיים שמייצגים קבוצות אינטרס אך בעלי נאמנות מפלגתית חזקה, ומתוכים עצמאיים שאינם מייצגים אינטרסים קבוצתיים מסוימים ואינם בעלי השתייכות מפלגתית יציבה.[17]

חלק מהמחקרים המוקדמים טוענים שפוליטיקאים נוטים לכוון את הטבות המפלגה לקבוצות אתניות אחרות משום שעניין המוצא האתני מסייע למפלגות לפתור את בעיית התחייבות הקליינים שקריטית להצלחת הקליינטליזם.[18]מחקרים עכשוויים יותר מדגישים את חשיבות הנאמנויות המפלגתיות: פוליטיקאים מפנים את עיקר מאמצי קניית הקולות שלהם כלפי בוחרים מתנדנדים שניתן לשכנע, שהם נייטרליים או מתנגדים במידה בינונית לתוכניות המפלגה. חלק מהמחקרים ערערו על הטענות האלה, והצביעו על כך שרוב מקרי רכישת הקולות בדמוקרטיות קליינטליסטיות הם למעשה מקרי קניית הגעה לקלפיות, שבהם מפלגות מרעיפות הטבות על תומכיהן הנאמנים ביותר בתקווה שיגיעו להצביע.[19] עוד נמצא במחקר משנת 2021, שמצביעים עם נאמנות גבוהה למפלגה נוטים לקבל קליינטליזם ביתר קלות מאשר מצביעים שמשנים את העדפותיהם מבחירות לבחירות.[20] מחקרים אחרונים מראים שבדמוקרטיות מתפתחות רבות, למפלגות חסרה לעיתים קרובות היכולת הארגונית לנטר התנהגות הצבעה ברמת הפרט, ולכן הן מחדשות את אסטרטגיות המיקוד שלהן על פי מה שלמדו לגבי סוגי הקבוצות שהגיבו בצורה הטובה ביותר לפניות הקליינטליסטיות שלהן.[21]

אנסל ומיטשל מבחינים בין שתי צורות עיקריות של קליינטליזם - קליינטליזם קורפורטיסטי וקליינטליזם בוססי. קליינטליזם קורפורטיסטי מתפתח תחת מפלגה הגמונית או במצב של תחרות אלקטורלית מוגבלת. האנשים מערכת קורפורטיסטית נוטים להיות נאמנים בראש ובראשונה למוסדות הלאומיים. הציבור רואה במדינה אחראית לחלוקת המשאבים. הפטרון הקורפורטיסטי מרוויח נאמנות באמצעות חלוקת משאבים ארגוניים, לאנשים המביעים נאמנות למוסד הגדול. קליינטליזם בוססי נוטה להופיע בסביבה של תחרות מפלגתית מרובת מפלגות ומפוצלת הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית. במערכת זו אנשים מתעניינים במידה מעטה בעולם שמחוץ לקהילה שלהם ומעניקים עדיפות למאמצי חילופי דברים פוליטיים מול ראשי ערים, חברי מועצה או בעלי אדמות מקומיים. הבוס המקומי, ולא המדינה, נחשב כאחראי לחלוקת המשאבים. אנשים נאמנים בראש ובראשונה לאינדיבידואלים והנאמנות מבוססת על קשר אישי. בנוסף למשאבים ארגוניים מלמעלה שהבוסים המקומיים מתעלים ללקוחותיהם, הם רוכשים נאמנות גם באמצעות טובות אישיות. החוקרים השוו בין שתי המערכות במקרי מבחן של ברזיל (קליינטליזם בוססי) ומקסיקו (קליינטליזם קורפורטיסטי).[22]

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקליינטליזם יש השפעות שליליות על הדמוקרטיה, על תפקוד הממשל ועל הכלכלה והחברה.

פגיעה בדמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחריותיות בדמוקרטיה, בה הבוחרים דורשים מנבחרי הציבור דין וחשבון על מעשיהם נפגעת בשל הקליינטליזם. במקומה, הבחירה נעשית על בסיס הענקת טובות הנאה פרטיות, ולא על פי ביצועים ציבוריים. נפגעים ערכים דמוקרטיים בסיסיים כגון אחריות ושקיפות.[23] הקליינטליזם גם חונק את ההשתתפות הציבורית, מעוות את כללי המשחק לטובת קבוצות אינטרס, ומעודד הוצאות ציבוריות בלתי אחראיות ולא שקופות. כמו כן, הוא פוגע במוסדות חיוניים כמו ההצבעה החשאית והפיקוח המנהלי, מה שמחליש את הדמוקרטיה ופוגע ביעילות השלטון.

פגיעה בכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת הקליינטליסטית יוצרת חוסר יעילות כלכלית ומובילה לאספקה לקויה של שירותים ציבוריים. במקום לדאוג לצרכים כלליים כמו תשתיות וחינוך, הפוליטיקאים מקצים משאבים לטובות הנאה פרטיות לקבוצות תומכות. התוצאה היא עיכוב בפיתוח כלכלי ארוך טווח, פגיעה במדיניות כלפי משקי בית פגיעים וקיבוע אזרחים בתלות כלכלית בממסד, מה שמונע מהם עצמאות ותחליפי שוק ראויים.[24] הקליינטליזם חונק את ההשתתפות הציבורית, מערערת את שלטון החוק, הפחתת איכות הדמוקרטיה, חיזוק אי-שוויון ואי-צדק חברתי והעדפת מקורבים. היא מנמיכה את ההצבעה לרמת חליפין של "תן וקח" ומעוותת את כללי המשחק באופן לא שקוף לטובת אינטרסים של לקוחות, מה שמוביל להוצאות ציבוריות בלתי אחראיות ובלתי מבוקרות[25][26]

קליינטליזם ומעגל העוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליינטליזם נפוץ יותר במדינות עניות ואנשים שהכנסתם נמוכה פגיעים יותר להשפעתו.[27] במדינות עניות יש יותר אוכלוסייה פגיעה לקבלת טובת הנאה תמורת הצבעתם. כשהמפלגה השלטת יכולה לסמוך על קבלת קולות באמצעות טובות הנאה, יש לה פחות תמריץ להשקיע מאמץ בפיתוח כללי של המדינה. הממשלה יכולה להיבחר מחדש גם אם היא מציגה ביצועים ירודים וכך יורד הרף מבחינת איכות השלטון. המערכת הזו מקטינה את הסיכוי שהממשלה המכהנת תפסיד בבחירות ותוחלף. היא ממשיכה להיבחר, למרות חוסר יעילות. אם בוחרים רבים מצביעים למפלגה מסוימת כדי לקבל טובות הנאה, זה מעודד גם אחרים להצביע לה, מכיוון שהם רואים שזו הדרך להשיג הטבות. המפלגה השלטת היא זו שמוציאה כסף על תעמולה, בניגוד למפלגת האופוזיציה. התעמולה יוצרת "רעש" מגדיל את הסובלנות של הבוחרים לחוסר משילות וכך גדלים הסיכויים שהמפלגה השלטת תישאר בשלטון.[28] הוא מפחית את היעילות של המחוקק בביצוע תפקידיו המסורתיים של חקיקה, פיקוח, ייצוג ובקרה פיננסית. הקליינטליזם מפחית את זמן חברי הפרלמנט בלשכה ובוועדות, מעסיקו אותם בשדלנות, מה שמשפיע שלילית על איכות המדיניות הציבורית.[29]

שחיתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחיתות וכן תפיסת הציבור כלפי שחיתות, נקשרו באופן הדוק למערכות קליינטליסטיות ממספר סיבות: האחת היא שהפטרונים נתפסים לעיתים כחסינים בפני החוק. בנוסף, פעולות כמו קניית קולות הן בלתי חוקיות מטבען. ולבסוף, לעיתים יש צורך להיעזר באמצעים בלתי חוקיים כדי להשיג את המשאבים הדרושים לשימור המערכת הקליינטליסטית. תחזוק הקליינטליזם דורש כסף רב וזה מוביל לקשרים בין פוליטיקאים לאנשי עסקים עשירים שמספקים כספים למערכת.[30] מחקר מ־2021 מצא שבמערכות קליינטליסטיות, בוחרים נוטים פחות להעניש בקלפי פוליטיקאים מושחתים.[31] במחקר נוסף משנת 2009 עלה כי מכיוון שהפטרונים מתמקדים בשליטה והשגת טובות הנאה פרטיות עבור קליינטים, כמו כסף, משרות או שירותים אישיים, הם נוטים להזניח השקעה בשירותים שהינם עבור כלל הציבור, כמו כבישים ובתי ספר, ואשר תורמים לפיתוח הכלכלה בטווח הארוך.[32] גם מחקר משנת 2022 על קליינטליזם בברזיל, מציין כי ההשפעות הכלכליות של קליינטליזם כוללות פגיעה ביכולת הממשלה להקצאת שירותים ומוצרים חיוניים לציבור אינם מסופקים ברמה מספקת. פוליטיקאים קליינטליסטים מחלישים מדיניות המיועדת למשקי בית חסרי אמצעים ופגיעים, במטרה לאפשר הסדרים קליינטליסטיים. בנוסף, המחקר מציין כי קליינטליזם מקבע אזרחים במצב של תלות, מונע מהם להגיע לעצמאות כלכלית אמיתית, ומשאיר אותם חשופים לפגיעות כלכלית ללא מנגנוני ביטוח סוציאלי ציבוריים מספקים. פגיעות כלכלית, היא גורם מפתח להשתתפות אזרחים בקליינטליזם. אזרחים פגיעים מבחינה כלכלית מסתמכים על יחסים קליינטליסטיים עם פוליטיקאים מקומיים כדרך להתמודד עם קשייהם הכלכליים. פגיעות כלכלית, היא גורם מפתח להשתתפות אזרחים בקליינטליזם.[24]

קליינטליזם כמנגנון שליטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר משנת 2025, עסק בקליינטליזם תחת שלטון ה-DPS במונטנגרו. נמצא בו שהקליינטליזם שימש ככלי רב עוצמה לא רק לשמירה על שליטה פוליטית אלא גם לעיצוב המבנה החברתי-כלכלי של המדינה, תוך יצירת אזרחים "נאמנים" ודחיקת "מתנגדים" לשוליים. מפלגת השלטון ארגנה את הכלכלה הלאומית כולה כדי לשרת את צרכיה הפוליטיים ואת האינטרסים של לקוחותיה. הקליינטליזם אפשר למפלגת השלטון לשרטט מחדש גבולות אתנו-פוליטיים, ולקבוע לאיזו קבוצה תישלל הגישה להטבות סוציו-כלכליות, איזו קבוצה תמצא בסבירות גבוהה תעסוקה ותקודם ואיזו לא. הקליינטליזם גם חיזק את התלות במפלגת השלטון, שכן קריסת התעשייה והעוני הנרחב בשנות ה-90 הפכו את הנגישות לכל צורה של רווחה לחיונית. מפלגת השלטון עיכבה את התפתחותם של מנגנוני שוק חלופיים לטיפול באבטלה, וניצלה את ההכנסות מהפרטה כדי לטפח אליטות כלכליות, חברתיות ותרבותיות נאמנות, אשר שימשו ללגיטימציה של שלטונה.[33] ממחקר משנת 2022 עולה כי קליאנטליזם מבסס את שלטונן של קבוצות אליטה המעורבות בתוכניות שחיתות והמאפשר את ההמשכיות הפוליטית של פקידים מושחתים ושל תוכניות שחיתות גדולות יותר. הוא מוביל להזנחה שיטתית של קהילות מוחלשות ופגיעות חברתית, שנוטות להמתין זמן רב יותר לשירותים חיוניים כתוצאה מ מניהול כושל ושחיתות. הניהול הכושל והשחיתות גם מעכבים את יכולתן של ממשלות להגיב לאסונות ומאטים את ההתאוששות מהם.[34]

פגיעה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים נוספים נמצא כי עלייה בהשפעת הקליינטליזם גורמת לבריונות, לפעולות לא חוקיות ופרוטקציוניזם במערכת הפוליטית, בינוניות (mediocrity), עוני ותת-פיתוח. כתוצאה ממדיניות כושלת המבוססת על אינטרסים צרי אופק, הציבור סובל מהידרדרות בשירותים חברתיים, שפל כלכלי ותחושת אי-אמון בממשל.[23][35]

התמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות להתמודדות עם הקליינטליזם:

כדי לתקן חלק מהנזק שנגרם על ידי קליינטליזם יש להוביל לשינויים חוקתיים אשר מתייחסים למימון מפלגות ולשקיפות בדרכי הוצאת הכספים. יש לכך התכנות רק עם תהיה תמיכה של שתי המפלגות הפוליטיות העיקריות. עדיף לטפל בתופעה מוקדם ככל האפשר.[30] יש צורך בבניית קואליציות פוליטיות שיחליפו את האליטות המסורתיות. לשם כך חשוב לשלב קבוצות מודרות וליצור בריתות בין-מעמדיות.[36]

ניסיון להעביר את תחושת המחויבות והנאמנות של המוטבים מפטרונים מקומיים או מוסדות לאומיים קורפורטיסטיים ישנים, אל דמות הנשיא/הרשות המבצעת. שימוש בוועדות מקומיות כדי לנתק את הפטרונים המסורתיים משרשרת חלוקת המשאבים. והפצת ההטבות בקנה מידה רחב הפחיתה את שיקול הדעת של הפטרונים המקומיים ובכך צימצמה את התמריץ לשימוש פוליטי במשאבים, שכן כולם קיבלו את ההטבה. הפחתת הפגיעות הכלכלית מורידה באופן משמעותי את הבקשות למוצרים פרטיים מפוליטיקאים, במיוחד בקרב אזרחים הנמצאים בקשרי קליינטליזם והייתה לה השפעה ארוכת טווח.[24][22]

אסטרטגיות שונות נמצאו יעילות בסוגי הקליינטליזם שונים: ניסיון להעביר את תחושת המחויבות והנאמנות של הקליינטים מפטרונים מקומיים או מוסדות לאומיים ישנים, אל דמות הנשיא/הרשות המבצעת על מנת להפחית קליינטליזם, ערער את הקליינטליזם הקורפורטיסטי בקלות רבה יותר מאשר את הבוססיזם. לעומת זאת בקליינטליזם בוססי האסטרטגיה הכי יעילה היא הפצת הטבות נרחבת כדי להפחית את הכוח המקומי.[22]

נמצא כי כאשר קיימות בחברה הגבלות על יכולת הממשלה להשתמש בכוח פוליטי, וכאשר קיימת דרישה כלפיה לתת לציבור דין וחשבון על פעולותיה, הדבר מפחית קליינטליזם גם בסביבה עניה.[37]

גם הכרת הציבור בנזק שנגרם על ידי הקליינטליזם ובצורך ברפורמות כדי לטפל בו והפעלת רפורמות כאלה בחוק יכולים להוביל לצמצומו.[38]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ תְּמוּרָנוּת במילון מדע המדינה (תשפ"ב), 2022, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ↑ Stokes, Susan C; Dunning, Thad; Nazareno, Marcelo; Brusco, Valeria (2013-09-16). Brokers, Voters, and Clientelism: The Puzzle of Distributive Politics. ISBN 978-1107660397.
  3. ↑ Kramon, Eric (2017). Money for Votes: The Causes and Consequences of Electoral Clientelism in Africa. Cambridge: Cambridge University Press. doi:10.1017/9781108149839. ISBN 978-1-107-19372-7.
  4. ↑ Allen Hicken (2011-05-09). "Clientelism". Annual Review of Political Science. 14 (1): 289–310. doi:10.1146/annurev.polisci.031908.220508. ISSN 1094-2939.
  5. 1 2 Hicken, Allen; Nathan, Noah L. (2020). "Clientelism's Red Herrings: Dead Ends and New Directions in the Study of Nonprogrammatic Politics". Annual Review of Political Science. 23: 277–294. doi:10.1146/annurev-polisci-050718-032657.
  6. ↑ webref.org
  7. ↑ Roniger, Luis. Political Clientelism, Democracy, and Market Economy. 3rd ed. Vol. 36. New York: : PhD. Program in Political Science of the City U of New York, 2004. 353-375. Print.
  8. 1 2 3 4 5 Stokes, Susan C; Dunning, Thad; Nazareno, Marcelo; Brusco, Valeria (2013-09-16). Brokers, Voters, and Clientelism: The Puzzle of Distributive Politics. Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-66039-7.
  9. ↑ Kramon, Eric (2018). Money for Votes: The Causes and Consequences of Electoral Clientelism in Africa. Cambridge Core. doi:10.1017/9781108149839. ISBN 978-1-108-14983-9.
  10. ↑ Gans-Morse, Jordan; Mazzuca, Sebastián; Nichter, Simeon (2014). "Varieties of Clientelism: Machine Politics during Elections". American Journal of Political Science. 58 (2): 415–432. doi:10.1111/ajps.12058.
  11. ↑ Goodin, Robert E. The Oxford Handbook of Political Science. Oxford: Oxford UP, 2009. Print.
  12. ↑ Stokes, Susan C.; Dunning, Thad; Nazareno, Marcelo; Brusco, Valeria (בספטמבר 2013). Brokers, Voters, and Clientelism: The Puzzle of Distributive Politics. doi:10.1017/cbo9781107324909. hdl:11086/18791. ISBN 978-1-107-32490-9. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ↑ Mares, Isabela; Young, Lauren (2016-05-11). "Buying, Expropriating, and Stealing Votes". Annual Review of Political Science. 19 (1): 267–288. doi:10.1146/annurev-polisci-060514-120923. ISSN 1094-2939.
  14. ↑ Lindberg, Staffan I. (במרץ 2010). "What accountability pressures do MPs in Africa face and how do they respond? Evidence from Ghana*". The Journal of Modern African Studies. 48 (1): 117–142. doi:10.1017/S0022278X09990243. ISSN 1469-7777. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ↑ Hicken, Allen (ביוני 2011). "Clientelism". Annual Review of Political Science. 14: 289–310. doi:10.1146/annurev.polisci.031908.220508. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ↑ Stokes, Susan C.; Dunning, Thad; Nazareno, Marcelo; Brusco, Valeria (בספטמבר 2013). Brokers, Voters, and Clientelism: The Puzzle of Distributive Politics (באנגלית). doi:10.1017/cbo9781107324909. hdl:11086/18791. ISBN 978-1-107-32490-9. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ↑ Holland, Alisha C.; Palmer-Rubin, Brian (2015-04-12). "Beyond the Machine". Comparative Political Studies (באנגלית אמריקאית). 48 (9): 1186–1223. doi:10.1177/0010414015574883. ISSN 0010-4140.
  18. ↑ Chandra, Kanchan (במרץ 2004). Why Ethnic Parties Succeed: Patronage and Ethnic Head Counts in India (באנגלית). Cambridge Core. doi:10.1017/9781108573481. ISBN 978-1-108-57348-1. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ↑ Nichter, Simeon (בפברואר 2008). "Vote Buying or Turnout Buying? Machine Politics and the Secret Ballot". American Political Science Review (באנגלית). 102 (1): 19–31. doi:10.1017/S0003055408080106. ISSN 1537-5943. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ↑ Sergiu Gherghina, Paul Tap, Buying loyalty: Volatile voters and electoral clientelism, Politics 44, 2024-11, עמ' 670–687 doi: 10.1177/02633957221132707
  21. ↑ Gottlieb, Jessica; Larreguy, Horacio (2020). "An Informational Theory of Electoral Targeting in Young Clientelistic Democracies: Evidence from Senegal". Quarterly Journal of Political Science. 15 (1): 53–104. doi:10.1561/100.00019018.
  22. 1 2 3 Aaron Ansell, Ken Mitchell, Models of Clientelism and Policy Change: The Case of Conditional Cash Transfer Programmes in Mexico and Brazil, Bulletin of Latin American Research 30, 2011-07, עמ' 298–312 doi: 10.1111/j.1470-9856.2010.00497.x
  23. 1 2 Ibrahim Akinola Salawu, Ahmad Abiola Abdulkareem, Politics of Financial Clientelism in Developing Democracies: Insights from Kwara State, Nigeria, Journal of Management & Social Sciences 13, 2024-01, עמ' 1719–1735
  24. 1 2 3 Gustavo J. Bobonis, Paul J. Gertler, Marco Gonzalez-Navarro, Simeon Nichter, Vulnerability and Clientelism, American Economic Review 112, 2022-11, עמ' 3627–3659 doi: 10.1257/aer.20190565
  25. ↑ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  26. ↑ Clientelism, corruption and the rule of law
  27. ↑ M. Victoria Murillo, Virginia Oliveros, Rodrigo Zarazaga, The Most Vulnerable Poor: Clientelism Among Slum Dwellers, Studies in Comparative International Development 56, 2021-09, עמ' 343–363 doi: 10.1007/s12116-021-09324-x
  28. ↑ Abhirup Sarkar, Clientelism, Contagious Voting and Governance, Economica 85, 2018-07, עמ' 518–531 doi: 10.1111/ecca.12265
  29. ↑ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  30. 1 2 Victor Bulmer-Thomas, Political Clientelism and Democracy in Belize: From My Hand to Yours, Journal of Latin American Studies 55, 2023-02, עמ' 157–159 doi: 10.1017/S0022216X23000056
  31. ↑ Bøttkjær, Louise; Justesen, Mogens K. (2021). "Why Do Voters Support Corrupt Politicians? Experimental Evidence from South Africa". The Journal of Politics. 83 (2): 788–793. doi:10.1086/710146. ISSN 0022-3816.
  32. ↑ Stokes, Susan (ביולי 2009). Boix, Carles; Stokes, Susan C (eds.). Political Clientelism. The Oxford Handbook of Comparative Politics. Vol. 1. doi:10.1093/oxfordhb/9780199566020.001.0001. ISBN 9780199566020. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ↑ Miloš Bešić, Bojan Baća, One client, four votes: Ethnopolitical clientelism and its socioeconomic consequences during state capture in Montenegro, Acta Sociologica (Sage Publications, Ltd.) 68, 2025-05, עמ' 161–182 doi: 10.1177/00016993241301943
  34. ↑ Fernando Tormos-Aponte, Wendy Prudencio, Mary Angelica Painter, Brevin Franklin, Clientelism and Corruption in the Wake of Disasters, Centro Journal 34, Summer 2022, עמ' 305–325
  35. ↑ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  36. ↑ Aaron Schneider, Rebeca Zúniga-Hamlin, A Strategic Approach to Rights: Lessons from Clientelism in Rural Peru, Development Policy Review 23, 2005-09, עמ' 567–584 doi: 10.1111/j.1467-7679.2005.00303.x
  37. ↑ Juan Manuel de Jesús Palacios-Luna, Geydi Dahiana Demarchi-Sánchez, Ni patrones ni clientes: la rendición de cuentas en el debilitamiento del clientelismo, Sociedad y Economia, 2022-05, עמ' 1–16 doi: 10.25100/sye.v0i46.11099
  38. ↑ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קליינטליזם&oldid=42503285"