קלייר בישופ
 | |
| לידה |
פברואר 1971 (בת 53)  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה | Cambridge University, Essex University |
| מעסיק |
אוניברסיטת העיר ניו יורק |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (2024) |
| האתר הרשמי | |
  | |
קלייר בישופ (באנגלית: Claire Bishop; נולדה ב-1971) היא היסטוריונית של האמנות, מבקרת ופרופסור לתולדות האמנות במרכז CUNY, ניו יורק מאז ספטמבר 2008.[1] בישופ ידועה כאחת התאורטיקניות המרכזיות במחקר בנושאי השתתפות קהל באמנות חזותית ובאמנות המופע. המסה שלה משנת 2004 - "אנטגוניזם ואסתטיקת יחסים", שפורסמה במגזין אוקטובר (October), עדיין מהווה ביקורת רבת השפעה על אסתטיקת יחסים.[2] ספריה של בישופ תורגמו ליותר משמונה עשרה שפות ומאמריה מתפרסמים תכופות בכתבי עת לאמנות כגון ארטפורום (Artforum) ואוקטובר.
ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישופ גדלה בגבול וולש, שבבריטניה, ולמדה בתיכון ולשפול (Welshpool). היא קיבלה תואר ראשון בתולדות האמנות ממכללת סנט ג'ון בקיימברידג' (St John's College) בשנת 1994 וסיימה תואר שני ותואר שלישי בתולדות האמנות ותיאוריה של האמנות באוניברסיטת אסקס (Essex University) בשנת 1996 ו -2002 בהתאמה. בישופ הייתה מורה לתיאוריה ביקורתית במחלקה לאוצרות אמנות עכשווית בקולג 'המלכותי לאמנות, לונדון מ-2001 עד 2006. לאחר מכן כיהנה כמרצה בכירה במחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת וורוויק, קובנטרי מ-2006 עד 2008.[3]
חייה המקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרה של בישופ גיהנומים מלאכותיים: אמנות השתתפותית ופוליטיקה של ההתבוננות (2012) הוא הסקירה ההיסטורית והתאורטית הראשונה של "פרקטיקה חברתית" - אמנות השתתפותית בעלת מוטיבציה למעורבות חברתית, הידועה בעיקר בארצות הברית. בספרה, בישופ עוקבת אחר התפתחותה של אמנות המאה העשרים ובוחנת רגעי מפתח בהתכוננותה של אסתטיקה השתתפותית. סקירה זו כוללת דיונים בפוטוריזם ודאדא ; ה-Situationist International ; התרחשויות (Happenings) במזרח אירופה, ארגנטינה ופריז; תנועת האמנות הקהילתית ב -1970; וThe Artists Placement Group. בישופ מסכמת עם דיון בפרויקטים חינוכיים ארוכי טווח של אמנים עכשוויים כמו תומאס הירשהורן, טניה ברוגורה, פאוול אלת'מר ופול קהאן .[4] ל-גיהנומים מלאכותיים: אמנות השתתפותית ופוליטיקה של התבוננות התייחסויות וביקורות רבות במגוון רחב של כתבי עת, ביניהם: Art in Ameruca,[5] Art Journal,[6] CAA Reviews ((College Art Association,[7] Art Review,[8] Art Monthly,[9] ו- TDR: The Drama Review.[10] בשנת 2013 זכה הספר בפרס פרנק ג'ואט מת'ר לביקורת אמנות ופרס ASAP לספרים.
בישופ היא גם מחברת הספר הקצר מוזיאולוגיה רדיקלית, או, מה עכשווי במוזיאונים לאמנות עכשווית? (2013), ובו רישומים מאת דן פרז'ובשי. הספר תורגם לרומנית, רוסית, קוריאנית, ספרדית ואיטלקית.
המחקר הנוכחי של בישופ מתייחס לאמנות חזותית ואמנות מופע עכשוויות כמדיום המאפשר לחקור את ההשפעה המשתנה של הטכנולוגיה הדיגיטלית על תשומת הלב. חלק ממחקר זה פורסם כמאמר שם 'קופסה שחורה, קובייה לבנה, אזור אפור: תערוכות מחול ותשומת לב הקהל' במגזין TDR בקיץ 2018.
פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Installation Art: A Critical History. London: Tate, 2005. (ISBN 9780415974127)
- Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship. London: Verso, 2012. (ISBN 9781844676903)
- Radical Museology, or, What's Contemporary in Museums of Contemporary Art? London: Koenig Books, 2013 (ISBN 9783863353643)
כרכים ערוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Participation. London: Whitechapel/MIT Press, 2006. (ISBN 9780415974127)
- 1968-1989: Political Upheaval and Artistic Change. Co-edited with Marta Dziewanska. Warsaw: Museum of Modern Art, 2010. (ISBN 9788392404408)
- Double Agent. London: ICA, 2009.(ISBN 9781900300582)
מאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'History Depletes Itself' Claire Bishop on Danh Vo at The Danish Pavilion and Punta Della Dogana at the Venice Biennale 2015, Artforum, September 2015 Claire Bishop, www.artforum.com (באנגלית)
- 'The Perils and Possibilities of Dance in the Museum: Tate, MoMA, and Whitney', Dance Research Journal, Vol. 46, No. 3, December 2014 Claire Bishop, The Perils and Possibilities of Dance in the Museum: Tate, MoMA, and Whitney, Dance Research Journal 46, 2014, עמ' 62–76
- 'Reconstruction Era: The Anachronic Time(s) of Installation Art', When Attitudes Become Form: Bern 1969/Venice 2013, Progetto Prada Arte, Milan 2013.
- 'The Digital Divide: Contemporary Art and New Media', Artforum, September 2012.DIGITAL DIVIDE: CONTEMPORARY ART AND NEW MEDIA, www.artforum.com (באנגלית)
- 'Delegated Performance: Outsourcing Authenticity', October, no. 140, Spring 2012.Claire Bishop, Delegated Performance: Outsourcing Authenticity, October 140, 2012-05-01, עמ' 91–112 doi: 10.1162/OCTO_a_00091
- 'The Social Turn: Collaboration and Its Discontents', Artforum, February 2006.THE SOCIAL TURN: COLLABORATION AND ITS DISCONTENTS, www.artforum.com (באנגלית)
- 'Antagonism and Relational Aesthetics', October, No.110, Fall 2004.George Baker, Introduction to “Antagonism and Relational Aesthetics” by Clair Bishop, October 110, 2004-10-01, עמ' 49–50 doi: 10.1162/octo.2004.110.1.49
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "'Ruin lust' dominates contemporary art, says US author and academic Claire Bishop". The Sydney Morning Herald. נבדק ב-25 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Former West Conference Bio".
- ^ https://formerwest.org/Team/ClaireBishop
- ^ Bishop, Claire (2012). Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship. Verso. pp. back cover. ISBN 978-1-84467-690-3.
- ^ Heartney, Eleanor (ביוני 2012). "Can Art Change Lives?". Art in America. 100 (6): 67.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Charnley, Kim (Summer 2014). "Criticism and Cooperation". Art Journal. 73 (2): 116–118. doi:10.1080/00043249.2014.949523.
- ^ Widrich, Mechtild (12 באוגוסט 2013). "Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship". CAA Reviews (College Art Association): 1–3.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Charlesworth, J.J. (באוקטובר 2012). "Artificial Hells Participatory Art and the Politics Spectatorship". Art Review (62): 142.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Quaintance, Morgan (בספטמבר 2012). "Artificial Hells". Art Monthly (359): 37.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Watt, Kenn (2014). "Artificial Hells: Participatory Art and the Politics of Spectatorship by Claire Bishop (review)". TDR: The Drama Review. 58 (1): 181–183. doi:10.1162/dram_r_00340.