קלייר טומלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלייר טומלין
Claire Tomalin
קלייר טומלין, 2013
קלייר טומלין, 2013
לידה 20 ביוני 1933 (בת 89)
לונדון רבתי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Claire Delavenay עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכללת נונהאם, Hitchin Girls' School עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מייקל פריין (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית בודלי (2018)
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק עריכת הנתון בוויקינתונים
www.clairetomalin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קלייר טומליןאנגלית: Claire Tomalin; נולדה ב-20 ביוני 1933) היא מחברת ועיתונאית אנגלייה הידועה בעיקר מהביוגרפיות שכתבה על צ'ארלס דיקנס, תומאס הרדי, סמיואל פיפס, ג'יין אוסטן, ומרי וולסטונקראפט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טומלין נולדה בשם קלייר דלאביניי (Claire Delavenay) בלונדון. היא בתם של איש האקדמיה הצרפתי אמיל דלאביניי והמלחינה הבריטית מיוריאל הרברט.[1] היא למדה בקולג' הנשים ניונהאם קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג'.[1] ב-1955 התחתנה עם העיתונאי ניק טומלין.[1] היא עבדה בהוצאה לאור ובעיתונאות כעורכת ספרותית במגזין "New Statesman", ואחר כך בעיתון "סאנדיי טיימס" בעת שגידלה את ילדיה.[1]

טומלין כתבה ביוגרפיות מפורסמות אחדות. ב-1974 הוציאה לאור את ספרה הראשון, "חייה ומותה של מרי וולסטונקראפט", שזכה בפרס ויטברד בוק. מאז חקרה וכתבה את הספרים "שלי ועולמו" (1980), "קתרין מנספילד: חיים סודיים" (1987); "האישה הנעלמת: סיפורם של נלי טרנן וצ'ארלס דיקנס" (1990) שזכה בפרסים ועובד לסרט קולנוע; "Mrs Jordan's Profession" (מ-1994); "ג'יין אוסטן: חיים" (1997); "Samuel Pepys: the Unequalled Self" (מ-2002) שזכה בפרס ויטברד, בפרס ספר השנה, פרס איגוד פפיס, ופרס רוז מרי קרושיי. ב-2006 יצא לאור הביוגרפיה של תומאס הרדי " Thomas Hardy: The Time-Torn Man", כמו כן יצרה סרט טלוויזיה אודות הרדי, ופרסמה אוסף שירים מאת הרדי. הביוגרפיה שלה על צ'ארלס דיקנס יצא לאור ב-2011. טומלין ערכה והציגה ספר ילדים בשם "מוריס" שכתבה הסופרת מרי שלי. ב-1999 יצא לאור אוסף סקירות פרי עטה בשם "Several Strangers".

טומלין ארגנה שתי תערוכות על תקופת הריג'נסי, האחת אודות השחקנית גברת ג'ורדן בקנווד, שנערכה ב-1995, והשנייה אודות מרי וולסטונקראפט ובתה מרי שלי, בשנת 1997. היא הייתה חברה בוועדה של ספריית לונדון, ושירתה כנאמנה של גלריית הדיוקנאות הלאומית ושל קרן וורדסוורת'. טומלין היא סגנית נשיאה של הארגונים "Royal Literary Fund", האגודה המלכותית לספרות, ושל הסניף האנגלי של ארגון PEN.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1955 התחתנה עם ניקולס טומלין, שהיה עיתונאי בולט. נולדו להם שלוש בנות ושני בנים. ניקולס נהרג ב-1973 במלחמת יום הכיפורים[2].

ב-1993 התחתנה טומלין עם הסופר והמחזאי מייקל פריין.[3]

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס הספרות "James Tait Black Memorial Prize" עבור "The Invisible Woman" (ב-1990)
  • פרס הותורנדן עבור "The Invisible Woman" (ב-1991)
  • פרס ויטברד בוק עבור "Samuel Pepys: The Unequalled Self" (ב-2002)
  • פרס רוז מרי קרושיי עבור "Samuel Pepys: The Unequalled Self" (ב-2003)
  • פרס סמואל פפיס מאת מועדון סמואל פפיס עבור "Samuel Pepys: The Unequalled Self" (ב-2003)
  • פרס סמואל ג'ונסון, מועמדות עבור "Samuel Pepys: The Unequalled Self" (ב-2003)
  • חברות של כבוד בקולג' מגדלן באוניברסיטת קיימברידג' (2003)
  • עמיתת כבוד בקולג' לוסי קוונדיש באוניברסיטת קיימברידג' (2003), ניונהאם קולג' אוניברסיטת קיימברידג' (2004)
  • דוקטורט לשם כבוד: UEA (ב-2005); אוניברסיטת ברמינגהאם (2005); אוניברסיטת גריניץ' (2006); אוניברסיטת קיימברידג' (2007); גולדסמית' (2009); האוניברסיטה הפתוחה (2008); רוהאמפטון (2011); פורטסמות' (2012)
  • פרס קוסטה בוק (ביוגרפיה) מועמדות עבור "shortlist, Charles Dickens: A Life" (ב-2011)

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Charles Dickens: A Life, 2011, Penguin Books (מסת"ב 0-14-103693-1).
  • Thomas Hardy: The Time-Torn Man, 2007 (מסת"ב 978-1-594-20118-9).
  • Samuel Pepys: The Unequalled Self, (New York, Alfred A. Knopf, 2002) (מסת"ב 0-670-88568-1 or מסת"ב 0-14-028234-3).
  • Jane Austen: A Life, 2000 (מסת"ב 0-14-029690-5)
  • Several Strangers; writing from three decades, 1999, Viking Books Hardcover, London (מסת"ב 0-670-88567-3); 2000, Penguin (מסת"ב 0-14-190950-1).
  • Katherine Mansfield: A Secret Life, (London, Viking, 1987), 1998 (מסת"ב 0-14-011715-6).
  • Mrs. Jordan's Profession: The Story of a Great Actress and a Future King, 1995 (מסת"ב 0-14-015923-1).
  • Shelley and His World, 1992 (מסת"ב 978-0-14-017152-5).
  • The Invisible Woman: The Story of Nelly Ternan and Charles Dickens, (London, Viking, 1990) (New York, Knopf, 1991) (מסת"ב 0-14-012136-6).
  • The Life and Death of Mary Wollstonecraft (London, Weidenfeld & Nicolson, 1974), 1992 (מסת"ב 0-14-016761-7).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלייר טומלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Cooke, Rachel (24 בספטמבר 2011). "Claire Tomalin: 'Writing induces melancholy...'". The Guardian. נבדק ב-8 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Nicholas Tomalin in the Journalists Memorial
  3. ^ Claire Tomalin: A life in words