קליפורד בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קליפורד בראון
Clifford Brown
קליפורד בראון
לידה 30 באוקטובר 1930
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
פטירה 26 ביוני 1956 (בגיל 25)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
סוגה ג'אז, הארד בופ
עיסוק חצוצרן, מלחין, מוזיקאי ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה
חברת תקליטים בלו נוט עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים מקס רואץ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קליפורד בראוןאנגלית: Clifford Brown;‏ 30 באוקטובר 1930 - 26 ביוני 1956) היה חצוצרן ג'אז אמריקאי, הנחשב לאחד מחצוצרני הג'אז הגדולים ביותר בעולם. אך הקריירה שלו נקטעה באיבה עקב מותו בתאונת דרכים. יש שטוענים שבראון היה הנגן הג'אז המשפיע ביותר יחסית לאורך הקריירה שלו[1].

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נולד בווילמינגטון שבארצות הברית. בראון החל לנגן בחצוצרה בגיל 13, בעידודו של מדריך תזמורת בית הספר התיכון בו למד. מהר מאוד התברר שבראון מפתח מיומנויות מתקדמות מאוד יחסית לגילו ולניסיונו. בזמן שלמד מתמטיקה בקולג', הזדמן לו לנגן בהרכבי הג'אז של הקולג' והוא משך את תשומת לבם של חובבי הג'אז ככשרון יוצא דופן. כמו כן ניגן פה ושם עם מוזיקאי הג'אז המובילים של התקופה, בהם החצוצרנים פאטס נבארו, ודיזי גילספי שהיו לו לאבות רוחניים, וכן צ'ארלי פרקר. מכולם הוא זכה למחמאות ולעידוד.

ביוני 1950 נפצע בתאונת דרכים קשה והיה מאושפז כשנה עד החלמתו. רק אז חזר להופיע בפילדלפיה והחל לבנות מחדש את הקריירה שלו. את הקלטותיו הראשונות עשה ב- 1952 עם כריס פאוול וה-Blue Flames. בשנת 1953 הצטרף לתזמורת של טאד דאמרון להופעות באטלנטיק סיטי ולהקלטות (שהופיעו אחרי מותו בשם The Clifford Brown Memorial Album), ובספטמבר של אותה שנה הוא הופיע באירופה עם התזמורת של ליונל המפטון והקליט שם עם מוזיקאים אירופאים ואמריקאים כאחד. כשחזר לארצות הברית הופיע עם כמה הרכבים בחוף המזרחי, בין היתר עם להקתם החדשה של ארט בלייקי והוראס סילבר, שעתידה להיקרא מבשרי הג'אז.

בשנת 1954 הקים יחד עם המתופף מקס רואץ' את החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון. הרכב החמישייה השתנה מעט מזמן לזמן, אך ריצ'י פאוול היה חבר של קבע, וכך גם הארולד לנד שהוחלף בשלב מאוחר יותר על ידי סוני רולינס.

החמישייה של רואץ' ובראון הייתה מההרכבים החשובים בג'אז של שנות ה-50, למרות תקופת פעילותו הקצרה (עד למותו של בראון ב 1956) הקליט ההרכב מספר רב של אלבומים והיה מרכזי בהתפתחות סגנון ההארד בופ, ויש המחשיבים אותו לאחד ההרכבים החשובים בכל הזמנים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1956, נסע בראון יחד עם הפסנתרן ריצ'י פאוול להופעה הבאה שלהם בשיקגו. אשתו של פאוול נהגה, וגשם כבד ירד. בתאונת דרכים קטלנית שלושתם נהרגו. טוענים שמותו של ריצ'י הוא שגרם לאחיו הגדול, באד פאוול לאבד את שפיות דעתו. מקס רואץ' העיד על עצמו שמותו של קליפורד בראון הוא שדחף אותו לאלכוהוליזם. תאונת הדרכים נקראת בפי רבים אחת הטרגדיות הגדולות של הג'אז. בראון נקבר בבית הקברות הר ציון שבדלוור.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו של קליפורד בראון היה ייחודי מאד, והושפע מפאטס נבארו, מיילס דייוויס ודיזי גילספי. אלתוריו המהירים והזורמים נותנים תחושה של זרם תודעה, אך כל זאת עם אוזן מאוד לירית, וצליל אישי. קליפורד הצטיין גם בבופ החם, וגם במוזיקה בלדית, למרות שלא ניתן למנות אותו בזרם הקול ג'אז. בראון השפיע על נגנים כפרדי האברד ולי מורגן , השפעה הניכרת בעבודותיהם מסוף שנות ה-50 ואילך.

זכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקסופוניסט בני גולסון כתב לזכרו של בראון את הקטע I Remember Clifford, בתרגום חופשי, אני זוכר את קליפורד. הקטע נהפך במהרה לסטנדרט כיוון שמוזיקאים רבים הקליטו אותו.

הזמרת הלן מריל הקליטה אלבום שלם לזכרו של בראון, איתו היא הקליטה ב-1954. האלבום נקרא Brownie: Homage to Clifford Brown, ובו מנגנים חצוצרנים רבים ששואבים את ההשראה שלהם מקליפורד בראון.

כל שנה עורכים בדלאוור פסטיבל לזכרו של בראון הנקרא פסטיבל הג'אז קליפורד בראון.

דיסקוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952, The Beginning And The End, קולומביה
  • 1953, Brownie Eyes, הוצאת בלו נוט
  • 1953, Clifford Brown In Paris, הוצאת Prestige
  • 1953, The Clifford Brown Sextet In Paris, הוצאת Original Jazz
  • 1954, Brown & Roach Inc., הוצאת Trip
  • 1954, Clifford Brown And Max Roach Vol 1, הוצאת EMArcy
  • 1989, The Complete EmArcy Recordings Of Clifford Brown – Brownie, הוצאת EmArcy

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר שפיגל, The SideMan - בלוג ג'אז, סקירת ההקלטות של חמישיית בראון-רואץ' עם סוני רולינס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Cook and Brian Morton, Penguin Guide for Jazz on CD, 7th Addition