קליפטון היל (ניאגרה פולס)

קליפטון היל (באנגלית: Clifton Hill) או גבעת קליפטון היא אחת מהטיילות התיירותיות הגדולות בניאגרה פולס, אונטריו. קליפטון היל, הקרובה למפלי הניאגרה ונהר ניאגרה, עוברת דרך הנהר בפארק ניאגרה ומצטלבת עם שדרת ויקטוריה. הרחוב מכיל מספר חנויות מזכרות, מוזיאוני שעווה, בתים רדופים, משחקיות ארקייד, מסעדות, מלונות ואטרקציות נוספות. עבור המבקרים, במיוחד משפחות ובני נוער, זהו אזור שעשועים וחיי לילה מרכזי.

במהלך השנים, הנכסים השונים שעל קליפטון היל נקנו, נמכרו ושמם שונה לעיתים קרובות. הרחוב מחולק בין שני בעלי נכסים ראשיים: חברת הארי אוקס (HOCO) וקבוצת ניאגרה קליפטון.

קומפורט אין, אף הוא חלק מקליפטון היל, נסגר בשנת 2015 ובהמשך נהרס כחלק מפיתוח האזור שכלל את מסלול הגו-קארט של ניאגרה ספידווי, הרחבתה של משחקיית הארקייד הגדולה, סרט ארבע מימד בנושא זומבים, ריבוי עמדות החטיפים והמזון והרחבת מוזיאון "תאמינו או לא" של ריפלי. ההרחבה החלה בתחילת 2016 והושלמה בקיץ 2018.^[1]

אטרקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטרקציות הבולטות בשדרה כוללות את מוזיאון "תאמינו או לא" של ריפלי, מוזיאון ותיאטרון נע בארבע מימד, מוזיאון שיאי העולם של גינס, גלגל הענק ניאגרה סקייוויל, ומוזאון השעווה של לואי טוסו. מוזיאון השעווה קיים זה שנים בשדרה, ודגם שעווה של צ'ארלס בונדין בעת הליכה על חבל, שהיה תלוי בעבר מעל קליפטון היל ומאז הועבר לשדרת ויקטוריה הוא נקודת ציון נפוצה זמן רב.

מוזיאוני שעווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון השעווה הראשון במפלי הניאגרה היה עבודות השעווה של לואי טוסו, שנפתח בשנת 1949. הוא היה הראשון מבין מוזיאוני שעווה רבים שנפתחו. מיקומו על קליפטון היל נסגר בספטמבר 2000 כאשר תם זמן החוזה שלו, והוא נפתח מחדש מעל קליפון היל בשדרת ויקטוריה. סגנון המוזיאון דומה למוזיאוניה של מאדאם טוסו (מאדאם טוסו הייתה סבתא רבתא של לואי טוסו) בעקבות האופן שבו הדמויות ממוקמות בהישג ידם של המבקרים.

מוזיאון שעווה אחר, מוזיאון השעווה של מובילנד (Movieland), מציג ידוענים מפורסמים רבים מסרטים, מוזיקה וטלוויזיה, אם כי במוזיאון זה חלק מהדמויות ממוקמות מאחורי זכוכית או לא בהישג יד. בשנים האחרונות עבר המוזיאון מאזור המיני גולף "קוסם" למיקום גדול יותר, קרוב לקרקעית הגבעה, שבעבר היה המיקום של עולם הקרקס הסגור כעת. לבסוף, ישנו גם מוזיאון שעווה של אגדות רוק המציג סמלים מוזיקליים רבים (בעיקר רוקנרול) מהמאות ה-20 וה-21, שנמצא בסמוך לפינת מרכז הרחוב ושדרת ויקטוריה, בראש גבעת קליפטון.

לכל אחד מהמוזיאונים הללו אזורים אינטראקטיביים משלו, שבהם המבקרים יכולים להצטלם עם דמויות, לשבת בכיסא חשמלי (אפשרות זו זמינה אצל המובילנד ולואי טוסו), או לפסל בשעווה (Movieland). ישנו גם סטודיו שעווה הנמצא בחנות המתנות שמאחורי הלובי אודיטוריום של המוזיאון של ריפלי.

מוזיאון השעווה של היכל התהילה של הפושעים הוקם בשנת 1977 ועמד לצד המקום שהיה פעם הבית הרדוף בחייזרים. במוזיאון הוצגו ארבעים פסלי שעווה של פושעים ידועים לשמצה, החל ממאפיונרים ועד לרוצחים סדרתיים. המוזיאון נסגר בשנת 2014 וכיום הוא חנות מזכרות.^[2]

מסלולי גולף מיניאטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקליפטון היל נמצא בית הגולף של הרפתקאות הדינוזאורים, המיני גולף הגדול ביותר בקנדה (70,000 מ"ר), הממוקם לצד הניאגרה סקייוויל, וכולל דינוזאורים בקנה מידה גדול במיוחד, בורות חול, נהר והר געש / מפל פעיל. בסמיכות לבית הגולף של הדינוזאורים ממוקם הגולף של הקוסמים, בית גולף מקורה בן 18 חורים הממוקם ליד "תאמינו או לא". באזור ממוקם גם מיני ספארי פראי הממוקם בתוך עיר ההרפתקאות (לשעבר עיר ההרפתקאות של גיבורי העל של מארוול).

בתים רדופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חמישה בתים רדופים הפתוחים בכל השנה בקליפטון היל ובסביבתה: ביתו של פרנקנשטיין (הנמצא בסמוך לתיאטרון סרטי ארבע המימד של ריפלי), הטירה הרדופה של דרקולה (הממוקמת ליד מרכז הבידור הגדול), והבית הרדוף (בסמוך לקרקעית הגבעה) נמצאים על קליפטון היל, ואילו הנייטמר פקטורי ממוקם בשדרת ויקטוריה. שני בתים רדופים נוספים היו אמורים להיות ממוקמים בשדרת ויקטוריה, "בית הזוועות" ו-"יצורי הלילה". לאחר סגירתו של המקלט רדוף הרוחות, הפך הבניין למתחם פיינטבול של זומבים המכונה "מנהרות הצעקה" (על שם המנהרה הרדופה המפורסמת באותו השם הנמצאת בפינה הצפונית-מערבית של מפלי ניאגרה) אך אטרקציה זו נסגרה בשנת 2018 וכיום הוא מתחם המכיל פופיז ומסעדת שווארמה. לאחר יצורי הלילה נפתח תיאטרון ארבע מימד המכונה דינו ראמפייג' 4D, אך כיום פועלת במקום סטייקיה. בעבר פעל גם בית רדוף בשם "מפגש חייזרים" בגבעת קליפטון ושדרת ויקטוריה, שהציע "מפגש" עם חייזר שנמלט ממעבדה.^[3] אטרקציה זו נסגרה בשנת 2006.^[4]^[5]

מסעדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקליפטון היל ובסביבתה פועלות מסעדות רבות, ביניהן סניפי קלסיס, רובי טיוזדיי, דיירי קווין, IHOP,וונדיס, ברגר קינג, טים הורטונס, הוטרס, קוקהאוס מונטנה, בוסטון פיצה (אחד מהסניפים הגדולים ביותר של הרשת), קפה יערות הגשם (הסניף הקנדי היחיד שנותר), Mama Mia's, הארד רוק קפה, פיצה פיצה, סאבוויי, והמסעדה הפרטית "Clifton Hill Family Restaurant".

משחקיות ארקייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שלוש משחקיות ארקייד בולטות בקליפטון היל. משחקיית הווידאו הגדולה ביותר בגבעת נקראת The Great Canadian Midway.

היסטוריה: אוגדן קרייטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמתה של קליפטון היל נרכשה על ידי משפחת פיליפ בנדר בשנת 1782 כחלק ממענק אדמות לנאמני האימפריה. בשנת 1832 נרכש הנכס על ידי קצין הצבא הבריטי, קפטן אוגדן קרייטון, ששירת בגדודים ה-70 וה-81 וכן במזרח הרחוק. קרייטון הקים ובנה רחובות ומגרשים על האדמה שרכש, וקרא ליישוב העתידי קליפטון, ככל הנראה על שם קליפטון שבערוץ נהר אייבון, בריסטול, אנגליה. הקצין בנה את בית מגוריו, קליפטון קוטג', על שפת גדה גבוהה הפונה לצד האמריקאי של מפלי ניאגרה.

קרייטון היה מעורב בדיכוי המרד בשנת 1837. לאחר ההתנגשות בין ויליאם ליון מקנזי למיליציית ממשלת קנדה העילית מצפון לטורונטו, לקח מנהיג המורדים את כוחותיו לאי נייבי שבנהר ניאגרה כדי להקים ממשלה זמנית. באמצע ינואר 1838 פינו מקנזי ואנשיו את האי. באותה תקופה הפך הקליפטון קוטג המטה לניתוק צבאי שהוטל בו לשמור על מעבורת הגבול. משפחת קרייטון עזבה את אזור הניאגרה בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20, ועברה לטורונטו ובהמשך לברנטפורד, אונטריו. קרייטון נפטר בסביבות 1850.

פיתוח מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השדרה שנקראת כיום קליפטון היל היה אז כביש המעבורת, ושמו בא בעקבות קרבתו למערכת התובלה של סירות המשוטים שהעבירו אנשים מעבר לנהר ניאגרה בין קנדה לארצות הברית לפני השלמת הגשר התלוי של מפלי ניאגרה. דרך המעבורת סיפקה גישה לנקיק ניאגרה בו עגנו הסירות.

בשנת 1833 נבנה מלון קליפטון הראשון בבסיס הרחוב על ידי הרמנוס קרייזלר. בעקבות זאת בשנת 1842, בנה האוצר סמואל צימרמן נכסים בצד הדרומי של הכביש. צימרמן תכנן ליצור גנים רבים, מזרקות גדולות ואחוזה שעתידה הייתה להיות מגוריו. האחוזה תפסה את כל הצד הדרומי של הקליפטון היל כיום, ונתחמה על ידי נהר ניאגרה, גבעת המורי ודרך המעבורת. בין הבניינים שנבנו היו ארבעה בתי שער גדולים (האחרון הושלם בשנת 1856) ואורווה בעלות 18,000 דולר שנבנתה מלבנים צהובות אנגליות מיובאות. בנוסף נבנתה מזרקה במרכז הנכס.

צימרמן נהרג ב-12 במרץ 1857 בתאונת רכבת. כיום נותרה רק המזרקה, הנמצאת בקצה הצפוני של פארק המלכה ויקטוריה.

האחוזה של צימרמן נלקחה לידי בנק קנדה עילית, שפשט את הרגל בשנת 1866. האחוזה הועמדה למכירה ונרכשה על ידי סנטור המדינה ג'ון ט. בוש, מבאפלו, ניו יורק תמורת 25 סנט לדולר. בוש רכש את בית קליפטון, הנכסים הסמוכים לו, והמשיך להשלים את אחוזת קליפטון פלייס המפוארת. בוש ומשפחתו התגוררו באחוזה במשך 50 השנים הבאות, כשבתו ג'וזפין התגוררה בו עד שנת 1927. בשנת 1928 נמכרה אחוזת בוש להארי אוקס מוואלנד סקיוריטיס.

מלון קליפטון הראשון נהרס בעקבות שרפה שפרצה בשנת 1898, וההריסות נותרו ללא מגע עד 1905, אז נבנה בית קליפטון השני ומלון לאפייט. שרפה נוספת פרצה בקליפטון ב-31 בדצמבר 1932 וגרמה לנזקים רבים.

הארי אוקס רכש את הנכס והעביר אותו לנציבות הפארקים של ניאגרה, שבנתה את תיאטרון אוקס גארדן, שנפתח בספטמבר 1937.

בשנות העשרים של המאה העשרים נראתה צמיחה ניכרת באזור כיעד תיירותי. בשנת 1925 הווארד פוקס פתח את פונדק פוקסהד בקליפטון היל, בשדרת פולס. בצד הצפוני של הגבעה נפתח מחנה תיירים של מפלי ניאגרה על ידי צ'ארלס בורלנד. ארל מקינטוש פתח שני קמפינגים, מחנה הסיורים של קליפטון בצד הדרומי של הרחוב ומחנה קליפטון מצפון. פונדק ריהרהסט של ריינהרט נבנה בין מחנה התיירים במפלי הניאגרה לפונדק פוקסהד.

בשנות החמישים הוצעה האדמה בצד הדרומי של השדרה לממשלת ארצות הברית כאתר לקונסוליה אמריקאית חדשה, אולם ההצעה מעולם לא התקבלה והקרקע נמכרה אחר כך (ניאגרה הייתה ביתה של הקונסול האמריקני משנת 1899 עד 1959). שני מלונות שעדיין פועלים היום נפתחו בשנות החמישים: The Park Motor ומלון Fallsway.

החל משנות השישים של המאה הקודמת, התחילו להיבנות ולהיפתח בקליפטון היל מוזיאונים, ביניהם "היכל התהילה של הודיני", "תאמינו או לא" של ריפלי, מוזיאון השעווה של הוליווד, בית פרנקנשטיין ומוזיאון שיאי העולם של גינס.