קללת הפרעונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסכת המוות של תות ענח' אמון, מיתת חושפי קברו העלו לתודעה את הנושא של "קללת הפרעונים"
לורד קרנברון, מת כארבעה חודשים לאחר פתיחת קברו של תות ענח' אמון

קללת הפרעונים היא האמונה כי מי שיפתח את קברו של אחד מהפרעונים ייפגע מקללה עתיקה שהטילו כהני הדת המצרים בעת שהוטמן הפרעה בקברו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בנובמבר 1922 מצאה קבוצת אגיפטולוגים את קברו של תות ענח' אמון בעמק המלכים. הקבוצה מומנה על ידי ג'ורג' הרברט, הרוזן החמישי מקרנארבון. ב-5 באפריל 1923 נמצאה גופתו של הרברט בבית המלון קונטיננטל-סאבוי שבקהיר. מותו הוליד את הסיפור על "קללת תות ענח' אמון", שנודעה גם בשם "קִללת הפרעונים". מותו נבע ככל הנראה מאלח דם (שהתפתח לדלקת ריאות) כתוצאה מגילוח בטעות של עקיצת יתוש נשא של שושנה.

האמונה בקללת הפרעונים התחזקה עקב סדרת מיתות שפגעו בחושפי קברו של תות ענח' אמון ב-1922, ובראשם לורד קרנברון, יוזם ומממן המשלחת הארכאולוגית, שמת באופן מסתורי כארבעה חודשים לאחר פתיחת הקבר. כפי הנראה נעקץ על ידי יתוש ולאחר מכן זיהם את הפצע כשפתח אותו בעת הגילוח. מיתות מסתוריות נוספות של אנשים הקשורים לתגלית הארכאולוגית אירעו בשנים שלאחר מכן.

בשנת 2007 החזיר תייר גרמני תגליף פרעוני גנוב, מחשש שייחשף בעקבות מעשהו לקללת הפרעונים.[1]

הסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ההסברים שניתנו לתופעה הייתה העובדה שהתנאים בקברים שנמצאו סיכנו את בריאותם של הפוקדים אותם – חללים חשוכים ומחניקים[דרוש מקור]. אחד הטענות שהועלו פטריה שגדלה במקום הקברים ואשר נדבקה לחוקרים. במאמר שפורסם בעיתונות באותה תקופה העלה סר ארתור קונן דויל את ההשערה שפטריית עובש הונחה בכוונת מכוון כדי להעניש את שודדי הקברים.

בדגימות אוויר שנלקחו מתוך סרקופג סגור דרך חור שנקדח נתגלו רמות גבוהות של אמוניה, של פורמלין ושל מימן גופרתי; הגזים האלה רעילים, וחלק מהגזים שנמצאו – כגון גז עצבים[דרוש מקור] – יכולים להרע את בריאותו של הנושם אותם.

סתירות לאמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מי שהשתתף בפתיחת הקבר לא מת בשנים לאחר מכן, וחלקם אף האריכו ימים. כך לדוגמה, מגלה הקבר, הארכאולוג הווארד קרטר, מת בשנת 1939, בן 64, יותר מ-16 שנים לאחר שפתח את קברו של תות ענח' אמון. הרופא שניתח את הגופה נפטר בגיל 87.

הסברים כגון פטרייה רעילה וגזים רעילים, לא מסבירים מדוע אף אחד מ-10 האנשים שהסירו את התכריכים מעל המומיה לא מת בשנים לאחר מכן. בנוסף, חלק מהמיתות שנקשרו בפרשה אירעו מסיבות שלא ניתן לקשור אותן להרעלה. כך, לדוגמה, ארכאולוג צרפתי נפל בעת הביקור ומת מפצעיו. טכנאי רנטגן שנשלח לבדוק את המומיה נפטר לפני שהגיע ליעדו. ואביו של מזכירו של רנטגן, התאבד.

פרופ' דייוויד סילברמן (אנ') טוען שהסיבה לאמונה היא התפיסה של התרבות המצרית כאפילה ומסתורית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1].