קלנג'ין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בני הקלנג'ין (Kalenjin) הם קבוצה אתנית שמקורה באזור נהר הנילוס, המאכלסת את רוב אזור עמק הריפט (באנגלית: Rift Valley province) שבקניה. לפי מפקד האוכלוסין שנערך בקניה בשנת 2009, אנשי הקלנג'ין מונים מעט יותר מ-4.9 מיליון נפשות.[1] זוהי הקבוצה האתנית השלישית בגודלה בקניה, אחרי ה-קיקויו (באנגלית: Kikuyu) וה-לוהיה (באנגלית: Luhya). קבוצה אתנית זו נודעה בריבוי הרצים למרחקים ארוכים שיצאו ממנה וזכו במדליות באולימפיאדות ואליפויות העולם באתלטיקה.

קבוצה אתנית זו מורכבת מתשעה שבטים שונים, הכוללים את:

  • קיפסיגיס (Kipsigis)
  • נאנדי (Nandi)
  • קייו (Keiyo)
  • מאראקוות (Marakwet)
  • סבאות (Sabaot)
  • פוקוטס (Pokots)
  • טוגן (Tugen)
  • טריק (Terik)
  • אוגייק/דורובו (Ogiek/Dorobo)

מוצאם של אנשי הקלנג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן ראיות המצביעות על כך שמקורם של אנשי הקלנג'ין במזרח אגן הנילוס התיכון, הנמצא דרומית לנהר האבאי (באנגלית: Abbai) שמקורו בנהר הנילוס - דרום סודן כיום. בימי קדם הקלנג'ין לא הוכרו כקבוצה אתנית בפני עצמה אלא היוו חלק מקבוצה רחבה יותר של אנשים שמקורם באזור הנילוס - אנשי הנילוס (Nilotic people).[2]

בתחילת המאה השביעית לפני הספירה, קבוצות אתניות שמקורן בנהר הנילוס ובכללן אנשי הקלנג'ין של ימינו, החלו לנוע דרומה לכיוון עמק הריפט שבקניה. הגעת קבוצות אלה לקניה התרחשה מעט לפני הגעתו של הברזל למזרח אפריקה.[3] מחקרים בני ימינו אשר נתמכים על ידי נרטיביים היסטוריים ממגוון תתי השבטים של הקלנג'ין, מעידים על כך שאזור טולוטאב/טולופ קוני (Tulwetab/Tuluop Kony) הוא נקודת ההתיישבות המקורית של אנשי הקלנג'ין בקניה. הם התיישבו לצד קבוצות אתניות שונות והושפעו מקבוצות אלה רבות, בייחוד בכל הנוגע לשפתם ואימוץ מנהג המילה לנשים ולגברים.

דרך חיים מסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהגיעו לקניה ועד שנת 1500 לערך, אנשי הקלנג'ין היו רועים ונוודים. הם גידלו בקר, כבשים ועזים ועיבדו חיטה ודוחן.[4] הם כבשו חלקים מאזור קניה המערבית ועמק הריפט, ועדיין מהווים רוב אתני במקומות אלה. טריטוריית הקלנג'ין בשלמותה לא הוכרה כיישוב גאוגרפי, אך היישובים של מגוון תתי השבטים של הקלנג'ין היו מוכרים לסביבתם.

האזורים שסביב אגם ברינגו (Baringo) שהיוו את ביתם של מספר תתי שבטים של הקלנג'ין

קבוצות הגילים של הקלנג'ין - איפינדה (Ipinda)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת החברתית חילקה את זכרי אנשי הקלנג'ין לילדים, לוחמים וזקנים, בעוד שהנשים התחלקו לילדות ולנשים נשואות. השלב הראשון מתחיל בלידה ונמשך עד לטקס הקבלה. כל הבנים שנימולו באותו הזמן משתייכים לאותה קבוצת גיל - איפינדה. לקבוצות גילים אלה היה חלק מרכזי בחברת הקלנג'ין המסורתית כיוון שהן שימשו לתיעוד הזמן. כאשר הילדים של איפינדה מסוימת מגיעים לבגרות, הם מקבלים משימות הגנה על השטחים השבטיים והחברה. פרק זמן זה נודע בשם "גיל האיפינדה" (the age of that ipinda).[5]

במקביל לחלוקה הגברית לקבוצות האיפינדה, קיימת חלוקה דומה באוכלוסייה הנשית. הבנות עוברות את טקס הברית במקביל לבנים. בהגיען לבגרות, גם הן לוקחות חלק במטלות השבט אך אופי המטלות הוא בהחלט שונה. בניגוד לקבוצות הגילים הגבריות, אצל הנשים החלוקה לשמות היא בהתאם לאירועים המתרחשים בשבט באותם הימים.

עד שנות 1900 המוקדמות, שבטי הקלנג'ין המרכזיים חלקו את אותה איפינדה בו זמנית, בעוד שהמיעוטים מאנשי הקלנג'ין נשארו שלב או שניים מאחור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים המאוחרים של המאה ה-19, בימים בהם חוקרים אירופאים החלו לגלות את קניה, הם הגיעו לראשונה לשטחים הנמצאים בשליטת אנשי הלמבוס (Lembus People) שם הם נתקלו בהתנגדות עזה מצידם, כאשר אנשי הלמבוס לחמו בבריטים במטרה להגן על הקרקעות בכלל ועל יערות הלמבוס בפרט. התנגדות העזה הובילה בסופו של דבר לחתימה על הסכם שלום בין הבריטים לאנשי הלמבוס בטקס שהתרחש ב קרקווני, אלדמה רבין (Kerkwony, Eldama Ravine).

במקביל לאנשי הלמבוס גם תת-השבט של הקלנג'ין "נאנדי" התנגד לבריטים באותם הימים, ובהנהגת קויטלאל אראפ סאמי (Koitalel Arap Samoei), הם נערכו למלחמה קשה ועיקשת. מאבקים אלו התרחשו לאורך למעלה מעשור.

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב אנשי הקלנג'ין לא היו ראשי שבטים משום צורה. בדרך כלל, לכל כפר נבחר ראש כפר הידוע בחוכמתו או עושרו. מרגע בחירת ראש הכפר הוא התפרסם בשם "קי רואוק אין" ("Ki-ruwok-in").

בתחילת המאה ה-19, הנאנדים אימצו את מערכת הממשל של שבט המסאי (Maasai people), שבט נוסף המשתייך למשפחת השבטים שמקורם בנהר הנילוס. מערכת זו הביאה לבחירת אורקויוט (Orkoiyot), אדם בעל עמדה זהה לעמדת הלייבון בשבט המסאי, כלומר הצ'יף העליון של כל שבט הנאנדי. שבט הקיפסיגים אימצו את מערכת ממשל זו מהנאנדים בסוף המאה ה-19 ודוגלים בה עד ימים אלה.[6]

סיפור הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הבריאה משתנה מעט בין תתי השבטים של הקלנג'ין, הסיפור שמובא כאן הוא סיפור הבריאה לפי שבט הנאנדי (Nandi).

הפילוסופיה המקורית של הקלנג'ין טוענת כי כל הדברים נבראו על ידי איחוד של השמיים והארץ. בימי קדם, השמש, שנישאה לירח התקדמה לעבר כדור הארץ על מנת לטפל בסדר הדברים הנוכחי.

בכדור הארץ, השמש מצאה את אילת (Ilet) שחי שם בימים אלה, יחד עם פיל - כאשר הקלנג'ין האמינו שהפיל הוא אביהן של כל החיות. השלישי שהשמש מצאה על כדור הארץ הוא אוקיאק (Okiek), והאמונה הרווחת בקרב הקלנג'ין הייתה כי הוא אב האנושות כולה. השלושה נחו בשלווה על צדם למשך זמן מה, עד שיום אחד אילת הבחין באדם שהניד בראשו. אילת חשד אך לא נקט בשום פעולה. זמן קצר לאחר מכן, שוב שמו לב השלושה כי האדם מזיז את ראשו לצד השני. אילת לא עמד בסקרנותו ואמר לפיל, "איזה מין יצור הוא זה שיכול לסובב את ראשו בשנתו? זוהי חיה מסוכנת". הפיל הסתכל על האיש וצחק, "זהו יצור כל כך קטן, זעיר מכדי לדאוג לגביו". אך אילת חשש מהאיש, לכן רץ וברח לשמיים.

האיש, שראה את אילת בורח, שמח בליבו וחשב: "אילת, שחששתי ממנו ברח. הפיל לא מפחיד אותי". האיש קם והלך ליער, שם הכין רעל ובתוכו טבל חץ. אחרי שהכין קשת, האיש חזר לעבר הפיל וירה בו. הפיל ייבב ועלה לגן העדן, זועק לאילת שייקח אותו למעלה.

אילת סירב לפיל ואמר, "לא אקח אותך למעלה, כיוון שכאשר הזהרתי אותך מאיש זה לעגת לי ואמרת שהוא קטן". הפיל זעק שנית והתחנן בפני אילת שייקח אותו לגן עדן, בזמן שהיה קרוב למוות. אך אילת המשיך לסרב וענה לפיל שימות לבדו. כך, הפיל מת והאדם הפך לשליט על הארץ.[7]

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תתי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלנג׳ין מחולקים לתשעה שבטים שונים:

  • קיפסיגיס - עיסוקים המסורתי של בני הקיפסיגיס הוא מרעה צאן ובימי קדם גם עסקו בלחימה. כיום מגדלים בני הקיפסיגיס תירס, חיטה, תה ועשבים שונים.
  • נאנדי - באופן מסורתי היוו בני השבט את מרבית האוכלוסייה באזור ההררי בעמק הריפט, וכך גם כיום. לצד רצים מצליחים שיצאו מבני השבט, ניתן למצוא גם מדענים, אקדמאים ורופאים, כמו ד״ר אלי קיבט צ׳רוואן (Dr.med. Elly Kibet Cherwon), אשר עומד כיום בראשו של בית חולים בגרמניה.
  • קייו - בני השבט מתקיימים בעיקר מדגן, חלב, דם ובשר אשר מקורו בצאן שהם מחזיקים.
  • מאראקוות - גודל שבט זה מוערך בכ-200,000 נפשות. בני המאראקוות ידועים באמונתם שאין סמכות גבוהה יותר מאשר ה-אסיסהו (באנגלית: asiswo), מועצת השבט המורכבת מהגברים שבחברה.
  • סבאות - בני שבט זה נחשבים ל״שומרי מסורת הקלנג׳ין העתיקה״. הם והאזור אותו הם מאכלסים נקראים קפקוגו (באנגלית: Kapkugo) בקרב אנשי הקלנג׳ין. כלומר האבות הקדומים של האזור.
  • טוגן - מספרם של בני הטוגן מוערך בכ-350,000 תושבים. המפורסם מבני שבט זה הוא דניאל אראפ מוי (באנגלית: Daniel arap Moi), אשר כיהן כנשיא קניה השני, בין השנים 1978 - 2002.
  • פוקוט
  • טריק
  • אוגייק / דורובו

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקלנג׳ין הושפעו רבות מהאינטרקציה עם תושבי אזור דרום סודאן. השפעה זו ניכרה בלבוש, בשפה המדוברת, ובאימוץ מנהגים שונים, כמו ברית מילה.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הקלנג׳ין מדברים שפות קלנג׳יניות כשפת אם. השפות הקלנג׳יניות כוללות 12 שפות המדוברות באזור קניה, מזרח אוגנדה וצפון טנזניה. שפות אלו מחולקות לארבעה ענפים, אשר החלוקה וההבדלים ביניהם אינם וודאיים: אלגון (Elgon), נאנדי-מארקווטה (Nandi–Markweta), אוקייק - מוסירו (Okiek–Mosiro) ו-פוקוט (Pökoot).

פולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל חברה המקיימת קשרים מילוליים, בני הקלנג׳ין פיתחו תרבות פולקלור עשירה. מסופר על העברת הודעות ומספרים בצירוף כמוסיט (Chemosit) - הדב הנאנדי, המפלצת אשר בלעה את מוחם של ילדים בעלי בעיות התנהגות. למפלצות בסיפורי הקלנג׳ין שמות שונים, בהתאם לחלוקה ה-תת אתנית. לדוגמה, בקרב בני המאראקווט, המפלצת מכונה צ׳בוקרי (chebokeri).[8]

כמוסיט - הדב הנאנדי

מעשייה מפורסמת נוספת בקרב הקלנג׳ין היא סיפור נפילתו של לונגול קלאן היא אשר מקורה בשבט הפוקוט, ומטרתה היא להזהיר מפני חטא הגאווה. במעשיה מסופר על לוחמים בני שבט פוקוט, אשר ממעיטים בערך יריבם, בני המסאי (Maasai). לפי הסיפור, בני שבט פוקוט ראו בעצמם כלוחמים הדגולים ביותר באזור, אך יהירותם הובילה למפלתם ברגע שבני המסאי החליטו לתקוף אותם.[9]

ספרות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי, ספרות אנשי הקלנג׳ין התבטאה בעיקרה בפולקלור. בבוא התקופה הקולוניאלית החלו בני הקבוצה לאמץ את השפה הלטינית לשם העלאת היסטוריית ותורת הקלנג׳ין על הכתב. מספר כותבים בולטים התמקדו בתיעוד היסטוריית ותרבות אנשי הקבוצה, בייחוד בי.אי קיפקורי (B. E. Kipkorir), פול קיפצ׳ומבה (Paul Kipchumba) ו-סיארונג׳י צ׳סאינה (Ciarunji Chesaina). קיפצ׳ומבה מוכר כגדול כותבי הקלנג׳ין החיים כיום.

מטבח ואוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המאכלים המסורתיים הבולטים ניתן למצוא את מנת הקימייט או אוגאלי (Kimyet, Ugali). מנה זו מורכבת מקמח תירס וקמח דוחן, אשר מבושלים בנוזל (מים או חלב) רותח עד קבלת צורת בצק, ומוגשת לצד סלט. מנות בולטות נוספות במטבח הקלנג׳ין הן תבשילי ירקות למיניהם וצלי בשר (בדרך כלל פרה או עז) וחלב, אשר מעורבבים לפעמים עם דם פרה.

אוגאלי עם בשר ורוטב

גם דגים היו מנת חלקם של אנשי הקלנג׳ין, אם כי היו רלוונטיים בעיקר לשבטים ספציפיים אשר היו קרובים יותר לנהר הנילוס.

עם השינויים התרבותיים שחלו בתחילת המאה ה-19, ניכרה גם ההשפעה על המטבח הקלנג׳יני. בייחוד בלטה כניסת התירס לתפריט כמרכיב משמעותי במנות השונות, בין היתר במנת הקימייט.

בנוסף לכך, שבטים מסוימים מבני הקלנג׳ין היוו חלק משמעותי בביסוסה של קניה כמובילה עולמית בתחום ייצוא התה. בשטחי שבטים אלו, כמו הנאנדי, מטעי תה היו פרוסים על אזורים נרחבים, וכך הפך התה גם למרכיב משמעותי במטבח הקלנג׳ין. בדרך כלל, היו שותים תה בארוחת הבוקר, וכן בשעה ארבע אחר הצהריים. זאת ועוד, בעת הכנסת אורחים, נהוג להציע תה בנוסף לחטיף מסורתי.

בני הקלנג׳ין כרצים בולטים בקנה מידה עולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הקלנג'ין הם מהרצים הטובים בעולם. לשם השוואה, לאורך ההיסטוריה רק 16 אמריקאים השיגו תוצאה טובה מ־2:10 שעות בריצת מרתון, כאשר יותר מ־32 בני קלנג'ין עשו זאת רק באוקטובר 2011. קניה נחשבת למעצמה בתחום הריצות הארוכות, ורוב האצנים הגדולים בהיסטוריה של קניה משתייכים לבני הקלנג'ין.

חוקרי ריצה רבים עסקו במציאת הסבר לכך שאזור קטן בקניה שרוב תושביו משויך לקבוצה אתנית המהווה חלק קטן מאוכלוסיית קניה – מייצר כמות כה גדולה של רצים הישגיים למרחקים בינוניים וארוכים. אחת הסברות הייתה כי הסיבה מושתתת בתבשיל ה-ugali, תבשיל התירס הדייסתי המהווה מרכיב מרכזי בתפריט בני הקלנג׳ין. כמו כן מחקרים רבים עסקו במבנה הגנטי של רצי הקלנג׳ין.

בזה אחרי זה ניסו חוקרים לבודד גורם גנטי מסוים המסביר את יכולתם יוצאת הדופן של הקלנג'ין בתחום הריצה. המחקרים התמקדו בעיקר במדדי מערכת הלב-ריאה ובמבנה הגוף האידיאלי לריצה – מבנה המאופיין בגפיים תחתונות ארוכות באופן יחסי ומשקל נמוך. מחקרים אלו לא הצליחו להוכיח כי המבנה הגנטי הוא הגורם היחידי והישיר להצטיינותם של בני הקלנג'ין בריצות בינונית וארוכות.

בשונה מחוקרים אלה, ד״ר מייק בויט סבור כי מקור ההצלחה של בני הקלנג׳ין הינו בהרגלים ובתרבות הריצה, ומייחס את עיקר ההבדל בינם לבין רצים אחרים לפן המנטלי, שכן רצים אלה גדלו אל תוך מסורת ארוכת שנים של ריצה וסביבה התומכת בכך.

ואמנם, הסברה הרווחת מצביעה כי לא נכון לדבר על משתנה מסוים המוביל לעליונות זו, אלא על מכלול של גורמים (גנטיים וסביבתיים) המצטברים ליתרון יחסי על פני המתחרים.

הגורמים להצטיינותם של בני הקלנג'ין בריצות בינוניות וארוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיים בתנאי הגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני שבט הקלנג'ין חיו בהרים, ועל כן הם ניחנים ביכולות של ניצול החמצן, ואף מורגלים למאמץ קשה. ואולם, מדינות כמו בוליביה ופרו (אשר מצויות בגובה רב ואינן נמנות עם מדינות הצמרת של הריצות הארוכות) מצביעות על כך שלסביבה ההררית יש חלק קטן בדומיננטיות של בני שבט הקלנג'ין בריצות הארוכות.

הרגלי החיים מגיל צעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצים הקנייתים, בעודם ילדים צעירים, נחשפים לריצה מתוך הסביבה ואורח חיים, הרבה לפני שהם מתחילים באימונים מסודרים מכל סוג שהוא. מחקרים חשפו כי בני הקלנג'ין נהגו לרוץ לבית הספר מדי יום, זו הייתה דרך ההגעה המקובלת. על פי פרופסור בנגדט סאלטין, אצני הצמרת אף נהגו לרוץ בהרים ולכן ניחנים ביכולת ניצול חמצן טובה מאשר זו של אצנים אחרים.

כך, בשנות העשרה הם נחשפים לריצה באופן מקצועי ורבים מהם מתנסים באימונים. רמת החשיפה גבוהה ומרבית הכישרונות מתגלים. מכאן, בתרגול יומיומי שיטתי נרכשים ההרגלים – שגרת החיים של הריצה, ההתפתחות האירובית, והרגלים תנועתיים.

מבנה גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני שבט הקלנג'ין הינם בעלי מבנה גוף אידיאלי לריצות ארוכות. גובהם הממוצע הוא 1.70 מטר, ומשקלם הממוצע הוא 56 ק"ג. בנוסף, בני השבט הם בעלי שוקיים דקות במיוחד (על פי מחקרים, משקל רגליהם נמוך ב-3.6 ק"ג מהכלל). השוקיים הדקות מעניקות להם יתרון גדול ואולי מפתיע בריצות ארוכות. על פי מחקרים של חברת מוצרי הספורט "אדידס", כל תוספת של 4 גרם למשקל מעלה את המאמץ בריצה באחוז אחד. על כן ניתן לומר כי בני השבט אכן נהנים מיתרון בתחום הזה. שבטים אחרים באפריקה, אשר מצטיינים גם הם בתחום הריצות הארוכות, כדוגמת שבט האורומו מאתיופיה ושבט הסבאיי מאוגנדה, מאופיינים במבנה גוף דומה. מחקרים מצביעים כי אחד מכל ארבעים מבין שבטים אלו הינו בעל מבנה גוף אידיאלי לריצה.

הסביבה התומכת והנגישות לאלופים המקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הקלנג'ין נולדו לתוך עולם הריצה והספורט. בתוך כך, הסביבה תומכת מגיל צעיר בספורטאי השבט ויוצרת רצון ומוטיבציה מצידם להצטיין, שכן האלופים המקומיים זוכים לכבוד רב.

ציפיות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצם הצטיינותם, הציפיה מבני הקלנג'ין גדולה ובכך גורמת למוטיבציה גבוהה לשיפור תמידי ולשבירת שיאים.

זיקה ואהבה לתרבות הריצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום הריצה הפך לחלק בלתי נפרד מעולמם של בני הקלנג'ין, מצעירותם ועד בגרותם. החל מגיל צעיר למדו הרצים המתחילים לאהוב את התחום ופיתחו זיקה אליו, וכיום ניכר שהם עוסקים בו מרצון ומאהבת העשייה בתחום.

עקרונות ומאפייני האימון של אצני הקלנג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שגרה של 2-3 אימונים ליום - רוב הרצים הצעירים רצים באופן קבוע שתי ריצות ליום. יחידות האימון עצמן אינן ארוכות. למעשה, "הריצה הארוכה" עבור הרצים הצעירים היא ריצה של שעה אחת בלבד. אך בשגרה כזו נפח הקילומטרים המצטבר – מדי שנה ועד גיל 18 – מקנה בסיס אירובי עשיר. סוגי האימון הם מגוונים ונוגעים בקצבים השונים באופן קבוע.
  • אימונים בתנאי גובה - הצלחת הרצים הקנייתים והאתיופיים סיפקה ההמחשה הברורה ביותר ליתרונות של חיים ואימונים בתנאי גובה. רצים אירופאיים ואמריקאים רבים הושפעו מעובדה זו, ונוהגים להעביר מספר חודשים בשנה בשהייה ואימונים בתנאי גובה.
  • האימון הקבוצתי - אחד העקרונות המאפיינים את האימונים הקנייתים הוא חשיבות האימון הקבוצתי. "מחנות הריצה" ו"קבוצות הרצים" הוא אלמנט אשר הוטמע גם באירופה ובארצות הברית.
  • עבודה קבועה על יסודות התנועה - הרצים מבצעים באופן קבוע תרגילי חימום דינמיים (קפיצות, דילוגים, מתיחות בתנועה) אימונים רבים מוקדשים לא למהירות אלא לתרגול רגוע של התנועה, התחושה והיציבה. לתרגילים הללו משמעות רבה במיוחד ברכישת ההרגלים בגיל צעיר, ואלו תורמים משמעותית ליעילות הריצה.
  • מוכנות לאימונים קשים - כאשר הרצים מגיעים לשלבים המתקדמים ולרמות הגבוהות, אימוניהם קשים ומאתגרים במיוחד. נפחי אימון גבוהים, אימוני אינטרוולים ארוכים וריצות ארוכות בקצבים מהירים. הרצים הקנייתים מגיעים לשלב זה של הריצה התחרותית לאחר הכנה ממושכת במשך רוב חייהם, וכך מגיעים מוכנים ובשלים לעמוד בעומסי האימונים הגבוהים במיוחד.

השפעתו של האח קולם או׳קונל על רצי הקלנג׳ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 הגיע האח קולם או'קונל מאירלנד לעיירה איטן שבקניה. העיירה שוכנת בגובה של 2,400 מטר באזור רמתי בקניה, בשטחי הקלנג'ין. או'קונל הגיע ככומר צעיר בן 28 ומורה לגאוגרפיה שחיפש שינוי בחייו. הוא הגיע בשליחות זמנית, שתוכננה במקור לשלושה חודשים, אל בית הספר "סיינט פטריקס" (St. Patrick's). או׳קונל הגיע מאירלנד ללא ידע על ריצה למרחקים ארוכים ומעולם לא היה אתלט או מאמן, אך קיבל את שרביט האימון מהאח פיטר פוסטר, אחיו של הרץ האנגלי ברנדן פוסטר, שאימן שם לפניו.

כיום, מאות רצים מגיעים מרחבי העולם בניסיון להבין את סוד ההצלחה ולספוג מהשפעתו של או׳קונל, שאימן ועיצב בין היתר את שני רצי ה-800 מטרים הגדולים בעשרים השנים האחרונות, וילסון קיפקטר ודייויד רודישה, המשתייכים לקבוצת הקלנג'ין.

גישתו של או׳קונל דוגלת בטיפוח הרגלים, ושמה דגש מרכזי על תנועת הגוף, ריכוז ובניית העצמה פנימית. גישה זו עיצבה את שלטונם הבלתי מעורער של בני הקלנג׳ין בריצות הארוכות ושינתה את פני הענף כולו. כמו כן, קידם או׳קונל את שילובן של נשים בספורט באופן שווה לגברים, והיווה פורץ דרך גם בתחום זה. פעילותו בתחום באה לידי ביטוי בהקמת מחנות אימונים לנשים בלבד בבית הספר "סיינט פטריקס" (St. Patrick's) וטיפוחן של אצניות בולטות. כיום אחראי או'קונל לפעילותם של כמאה ועשרים מחנות ריצה ברחבי קניה.

גישתו של קולם או׳קונל לאימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצה רגועה ומתונה - חלק נכבד מהריצות, בייחוד של הרצים הצעירים, מתבצעות בקצב קל עד קל מאד, עם דגש על התחושה, הריכוז, הטכניקה והסגנון. או'קונל מאמין שיש ללמד ריצה נכונה ותחושה נכונה בריצה, וזאת לא באמצעות האימונים הקשים, אלא להפך, באמצעות תרגילים במאמץ נמוך המכוונים לפתח את הריכוז, היציבה ותזמון הריצה. 
  • התבוננות והקשבה לרצים - בסוף כל שנה יושב או׳קונל עם כל אחד מהרצים ומקיים איתו שיחת סיכום/ משוב. בשיחה זו הרץ מסכם ומסביר והמאמן מקשיב. או׳קונל מאמין שתפקידו כמאמן הוא לייצר סביבה התומכת באתלטים, לווסת, להקשיב ולהבין כיצד כל אחד מהם חווה את התהליך והיכן נמצאות בעיות הדורשות התייחסות. בנוסף לכך, מקרין או׳קונל רוגע פנימי וביטחון שקט, אותו הוא מנסה להעביר אל הרצים.

רצים בולטים מבני הקלנג'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול קיבי טרגאט קובע את שיא העולם במרתון ברלין, 2003
  • פול קיבי טרגאט (Paul Kibii Tergat) - נולד ב-17 ביוני  1969, קניה. רץ למרחקים ארוכים לשעבר. החזיק בשיא העולם בריצת מרתון משנת 2003 עד 2007, עם תוצאה של 2:04:55, ונחשב לאחד מרצי המרחקים הארוכים ההישגיים של כל הזמנים.
  • לונה צ'מטאי (Lonah Chemtai Kolim) - נולדה ב-12 בצדמבר 1988, קניה. אתלטית קנייתית ישראלית המתחרה בריצות למרחקים ארוכים ובריצות מרתון. מחזיקה בשיא ישראל לריצת חצי מרתון ולריצת 10,000 מטר.
  • ברנרד לאגאט (Bernard Lagat) - נולד ב-12 בדצמבר 1974, קניה. רץ למרחקים בינוניים וקצרים. לאגאט מחזיק בשיא ארה״ב ב-1500 מטר, 3000 מטר ו-5000 מטר. בנוסף מחזיק לאגאט בשיא קניה ב-1500 מטר. לאגאט זכה במדליות כסף וארד אולימפיות וב2 אליפויות עולם במקצה ה-1500 מטר.
  • וילסון קיפסנג (Wilson Kipsang) - נולד ב-15 במרץ 1982, קניה. וילסון הוא אתלט קנייתי המתמחה בריצות למרחקים ארוכים, מריצת 10,000 מטר ועד לריצת מרתון. הוא שיאן עולם בעבר בריצת מרתון (2:03:23 שעות), תוצאה אותה קבע במרתון ברלין בשנת 2013. כיום מחזיק בתוצאה הרביעית בטיבה בכל הזמנים. בשנת 2012 זכה במדליית ארד בריצת מרתון באולימפיאדת לונדון.
  • מוזס קיפטנוי (Moses Kiptanui) - נולד ב-1 באוקטובר 1970, קניה. רץ למרחקים בינוניים וארוכים. מוזס הינו הרץ הראשון בהיסטוריה שהשיג תוצאה טובה מ-8 דקות בריצת 3000 מטר מכשולים. זכה במדליית כסף באולימפיאדת אטלנטה ב-1996 וב-3 מדליות זהב באליפויות עולם בין השנים 1991-1995.
  • שאדראק קיפצ׳ירצ׳יר (Shadrack Kipchirchir) - נולד ב-22 בפברואר 1989, קניה.  רץ למרחקים בינוניים וארוכים. התחרה באליפות העולם בסין ב-2015 ובאולימפיאדה בריו 2016 במקצה ה-10,000 מטר.
  • וילסון קיפקטר (Wilson Kipketer) - נולד ב-12 בדצמבר 1972, קניה, אך ייצג את דנמרק. רץ למרחקים בינוניים. עד שנת 2012 החזיק בשיא עולם בריצת 800 מטר באולם. בעל רקורד של 3 אליפויות עולם, מדליית כסף ומדליית ארד אולימפיות בריצת 800 מטר.
  • טומס לונגורסיבה (Tomas Longosiva) - נולד ב-14 בינואר 1982, קניה. בשנת 2007 היה אלוף קניה בריצת 5000 מטר. זכה במדליית ארד אולימפית בשנת 2012 בריצת 5000 מטר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Evans-Pritchard, E.E. (1965) 'The political structure of the Nandi-speaking peoples of Kenya', in The position of women in primitive societies and other essays in social anthropology, pp. 59–75.
  • Entine, Jon. (2000) 'The Kenya Connection', in TABOO: Why Black Athletes Dominate Sports And Why We're Afraid to Talk About It. http://www.jonentine.com/reviews/quokka_03.htm
  • Kipchumba Foundation (2017) Aspects of Indigenous Religion among the Marakwet of Kenya, Nairobi: Kipchumba Foundation, ISBN 978-1-9732-0939-3 ISBN 1-9732-0939-X [4]
  • Omosule, Monone (1989) 'Kalenjin: the emergence of a corporate name for the 'Nandi-speaking tribes' of East Africa', Genève-Afrique, 27, 1, pp. 73–88.
  • Sutton, J.E.G. (1978) 'The Kalenjin', in Ogot, B.A. (ed.) Kenya before 1900, pp. 21–52.'
  • Noble, Kate. 2000. [null "Talent May Run in the Blood]" in: Time Europe; 6/19/2000, Vol.‪ 155 Issue 24, p24, 2/3p, 1 Color Photograph
  • Wirz, Jurg, 30.4.2013. " “STAYING FOCUSED IS A HUGE CHALLENGE,” SAYS RUDISHA’S COACH, COLM O'CONNELL", IAAF, https://www.iaaf.org/news/feature/staying-focused-is-a-huge-challenge-says-rudi, (נסקר ב 3.3.2018)
  • Williams, Isaac, 25.4.2016. " Running Icon: Colm O'Connell", Men's Running, https://mensrunninguk.co.uk/news/running-icon-colm-oconnell/, (נסקר ב 2.3.2018)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלנג'ין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Census: Here are the numbers. Retrieved 25 October 2012
  2. ^ Ehret, Christopher. An African Classical Age: Eastern & Southern Africa in World History 1000 B.C. to A.D.400, University of Virginia, 1998, p.7
  3. ^ Clark, J., & Brandt, St, From Hunters to Farmers: The Causes and Consequences of Food Production in Africa, University of California Press, 1984, p.234
  4. ^ Ehret, Christopher. An African Classical Age: Eastern & Southern Africa in World History 1000 B.C. to A.D.400, University of Virginia, 1998, p.178
  5. ^ Hollis A.C, The Nandi – Their Language and Folklore, The Clarendon Press, Oxford, 1909, p.11
  6. ^ Hollis A.C, The Nandi – Their Language and Folklore, The Clarendon Press, Oxford, 1909, p. 40
  7. ^ Hollis A.C, The Nandi – Their Language and Folklore, The Clarendon Press, Oxford, 1909, p. 113-115
  8. ^ Kipchumba, P., Oral Literature of the Marakwet of Kenya, Nairobi: Kipchumba Foundation, ISBN 978-1-9731-6006-9 ISBN 1-9731-6006-4
  9. ^ Chesaina, C. Oral Literature of the Kalenjin, Heinmann Kenya Ltd, 1991, p.39