קלרה נובלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרה נובלו
דיוקן קלרה נובלו משנת 1833, מאת אדוארד פיטר נובלו
דיוקן קלרה נובלו משנת 1833, מאת אדוארד פיטר נובלו
לידה 10 ביוני 1818
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 במרץ 1908 (בגיל 89)
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Clara Anastasia Novello עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ליתוגרפיה של קלרה נובלו, יוזף קליינהובר, 1838

קלרה אנסטזיה נוֹבֶלוֹאנגלית: Clara Anastasia Novello10 ביוני 1818 בלונדון - 12 במרץ 1908 ברומא) הייתה זמרת סופרן אנגליה ידועת שם, בתם של המוזיקאי ומו"ל המוזיקה וינסנט נובלו ואשתו, מרי סאבילה הל.[1]

קול הסופרן המעולה של קלרה נובלו וסגנונה הטהור עשו אותה, משנת 1843 ואילך, לאחת הזמרות הגדולות ביותר, הן באופרה ובאורטוריה והן באולם הקונצרטים. בשנת 1843 נישאה לרוזן גיליוצ'י ובשנת 1861 פרשה מן הבמה. הסופר צ'ארלס לם כתב לכבודה שיר "לקלרה נ.".

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שהבחין בקולה, בשמיעה המעולה ובמוזיקליות שלה היה תלמיד של אביה, המוזיקולוג אדוארד הולמס, שהחל ללמד אותה פיתוח קול ושירה בגיל חמש. בגיל 11 לקחו אותה הוריה לפריז ללמוד במכון המלכותי למוזיקה. לימודיה שם ארכו רק שנה בגלל מהפכת יולי 1830. בשנת לימודיה שם התיידדה עם ג'ואקינו רוסיני, ידידות שנמשכה כל חייהם. עם שובה הביתה, יכלה להשתתף בפעילויות המוזיקליות של אביה.[2]

בשנת 1833 הופיעה בפסטיבל שלוש המקהלות בוורסטר וב-1834 הופיעה בפסטיבל המוזיקה המלכותי בכנסיית וסטמינסטר. ב-1837 שרה בביצוע האורטוריה "סנט פול" מאת פליקס מנדלסון, בחנוכת בית העירייה של ברמינגהאם. בהמשך שרה בהזמנת מנדלסון בגוונדהאוס של לייפציג. הופעה זו הובילה לשורה של הצלחות בחצרות אצילים ובאולמות קונצרטים בגרמניה.[2]

ב-1839 נסעה ללמוד במילאנו שירה אופראית וב-1841 הופיעה לראשונה בתפקיד הראשי ב"סמיראמידה" של רוסיני בפדואה.

בתקופת הופעות בפרמו שבאיטליה בשנת 1841, פגשה בן-אצולה צעיר, הרוזן ג'ובאני באטיסטה גיליוצ'י. השניים נישאו ב-1843. במשך שש שנות נישואיה הראשונות הקדישה את עצמה לבעלה ולילדיה והייתה שותפה למאבקו למען איחוד איטליה. ב-1849 קרסה ההתקוממות לשחרור איטליה והם נאלצו לגלות מפרמו. כאשר הוצע לה חוזה הופעות ברומא, החליטו השניים שנובלו תחדש את הקריירה המקצועית שלה לפרנסת המשפחה. ב-1851 שבה לאנגליה, שם הרבתה להופיע על במות שונות.

בעלה של נובלו הצטרף לתנועת השחרור בראשות בית סבויה, ואיחוד מדינות האפיפיור לשעבר עם פיימונטה בשנת 1861 הוביל לשובם מן הגלות ולפרישתה הסופית של קלרה מחייה המקצועיים. היא האריכה ימים עוד 15 שנים אחרי מות בעלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלרה נובלו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוזמרי יוז ופיונה מ. פלמר, "קלרה נובלו" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ 1 2 גרוב