קלרוכיה
קלרוכיה (ביוונית עתיקה: κληρουχία) היא צורת התיישבות שפיתחה האימפריה האתונאית. צורת התיישבות זו הייתה ייחודית לאתונה העתיקה, ולא הייתה מקובלת בפולייס היווניות האחרות.[1]
ערי מדינה ביוון העתיקה (פוליס) נהגו לעיתים קרובות לייסד קולוניות מעבר לים. קולוניות התחלקו לרוב לשני סוגים עיקריים: אפויקיאי, מושבה שנוסדה כעיר בפני עצמה; ואפוריה, קולוניה שנוסדה כתחנת מסחר. לרוב, פרט לזיקה מסוימת, המושבות שנוסדו היו נפרדות לחלוטין מעיר האם שלהן, ולעיתים אף ייסדו מושבות משל עצמן או הכריזו מלחמה על עיר האם. הקלרוכיות היו שונות בתכלית השינוי. המתיישבים במושבות אלו, אשר נקראו "קלרוכים", לא איבדו את אזרחותם האתונאית והפכו לאזרחיה של עיר חדשה, הם נותרו אזרחי אתונה.[2] אף על פי שקיבלו אוטונומיה פנימית,[3] הרי שהם היו חברים בשבט (דימוי) שלהם, ושירתו כחיילים בצבא האתונאי.[4] בראש כל קלרוכיה עמד פקיד מיוחד שמונה בידי אספת העם באתונה (אקלסיה), והוא היה גם המפקד של הכוח הצבאי ששלחה הקלרוכיה כדי להילחם במלחמותיה של אתונה.[4]
קלרוכיות הוקמו לרוב על אדמות שהוחרמו מערים מנוצחות.[4] הקלרוכיה היוותה פתרון לשתי בעיות קשות אשר הטרידו את אתונה. ראשית, היא העניקה לאזרחים חסרי קרקע אדמה פורייה, ושנית, מכיוון שהקלרוכים נותרו אזרחי אתונה הם שימשו גם כחיל משמר שווידא שהמנוצחים לא יפרו את חוזה השלום ויצאו למלחמת נקם.[1] לעיתים קרובות הקלרוכים לא טרחו לעבד את האדמה שהוענקה להם, אלא החכירו אותה לבעליה הקודמים ששימשו כאריסים.[1] לעיתים הוחרמה הקרקע גם ללא סיבה נראית לעין מחברות הליגה האטית-דלית, וכפיצוי ניתנה להן הנחה במיסים הקבועים שהיו משלמות.
שיטת הקלרוכיות פתוחה בידי המדינאי פריקלס, ככל הנראה בסביבות שנת 453 לפנה"ס.[2] הקלרוכיות נוסדו בעיקר בנקודות אסטרטגיות כמו נקסוס, אנדרוס, אביה, תראקיה, חלקידיקי וגליפולי.[2] ניתן לראות עדויות לכך גם בהפחתת המס של אותם אזורים: בסביבות 450-449 לפנה"ס צומצם המס של אנדרוס מ-12 כיכר ל-6, והמס של אובויה משבע וחצי לחמש.[2] למרות זאת, התושבים המקומיים לרוב נטרו טינה לקלרוכים.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קלרוכיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984. עמ' 202.
- ^ 1 2 3 4 5 א. ר. ברן, פריקלס ואתונה, הוצאת הדר, 1982. עמ' 86.
- ^ אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ל. עמ' 44.
- ^ 1 2 3 משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1984. עמ' 201-202.