קלריתרומיצין

קלריתרומיצין
	המבנה הכימי של קלריתרומיצין
שם IUPAC
	(3R,4S,5S,6R,7R,9R,11S,12R,13S,14R)-6-{[(2S,3R,4S,6R) -4-(dimethylamino)-3-hydroxy-6-methyloxan-2-yl]oxy} -14-ethyl-12,13-dihydroxy-4-{[(2R,4R,5S,6S)-5-hydroxy -4-methoxy-4,6-dimethyloxan-2-yl]oxy}-7 -methoxy-3,5,7,9,11,13-hexamethyl -1-oxacyclotetradecane-2,10-dione
שמות מסחריים בישראל
	קארין, קלסיד, קלרידקס, קלריתרומיצין, קלריתרומיצין הקס
נתונים כימיים
כתיב כימי	C38H69NO13
מסה מולרית	747.964 גרם למול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית	50%
קשירה לחלבונים	42-50%
מטבוליזם	כבד
זמן מחצית חיים	3-4 שעות
הפרשה	שתן וצואה
בטיחות
מעמד חוקי	דורש מרשם
קטגוריית סיכון בהיריון	C
סיכון לתלות	לא קיים
דרכי מתן	פומי, תוך ורידי
אינטראקציות עם תרופות אחרות	תרופות העוברות מטבוליזם על ידי CYP450
מזהים
קוד ATC	J01FA09
מספר CAS	81103-11-9
PubChem	84029
ChemSpider	10342604

קלריתרומיצין (באנגלית: Clarithromycin), הנמכרת בין היתר בשם המסחרי ביאקסין (Biaxin), היא תרופה אנטיביוטית ממשפחת המקרולידים המשמשת לטיפול בזיהום חיידקי. בין השימושים הנפוצים שלה נכללים: דלקת גרון סטרפטוקוקלית, דלקת ריאות, זיהום עור, זיהום על ידי Helicobacter pylori ומחלת ליים. התרופה ניתנת בנטילה פומית בצורת טבליות או תרחיף, וניתן גם לתת אותה בעירוי תוך־ורידי.

התרופה פותחה בשנת 1980 ואושרה לשימוש רפואי בשנת 1990. היא נכללת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי וזמינה כתרופה גנרית. קלריתרומיצין היא נגזרת של אריתרומיצין.

שימושים רפואיים

קלריתרומיצין משמשת בעיקר לטיפול במגוון זיהומים חיידקיים, ובהם דלקת ריאות, זיהום ב־H. pylori, וכחלופה לפניצילין בטיפול בדלקת גרון סטרפטוקוקלית. שימושים נוספים כוללים טיפול במחלת שריטת החתול ובזיהומים נוספים הנגרמים על ידי חיידקי Bartonella, טיפול בקריפטוספורידיוזיס, וכן כתרופת קו שני במחלת ליים ובטוקסופלזמוזיס. בנוסף, התרופה עשויה לשמש למניעת אנדוקרדיטיס חיידקית בקרב חולים שאינם יכולים לקבל פניצילין.

קלריתרומיצין יעילה גם בטיפול בזיהומים של דרכי הנשימה העליונות והתחתונות, בזיהומי עור ורקמות רכות, ובזיהומי Helicobacter pylori הקשורים לכיבים בתריסריון.

תופעות לוואי

תופעות הלוואי השכיחות כוללות שלשול, בחילה, כאב ראש, והקאות. תגובות אלרגיות חמורות הן נדירות. דווחו מקרים של פגיעה בתפקוד הכבד. נטילת התרופה במהלך ההיריון עלולה לגרום לנזק לעובר.

עמידויות לחיידקים

עמידות לקלריתרומיצין מהווה אתגר משמעותי למערכות בריאות, והיקף העמידות נמצא במגמת עלייה. בשל כך קיימת המלצה לבצע בדיקות רגישות של החיידק הגורם לזיהום לפני התחלת טיפול בקלריתרומיצין.

התוויות נגד

אין להשתמש בקלריתרומיצין במקרים הבאים:

רגישות־יתר (אלרגיה) לקלריתרומיצין, לאריתרומיצין, לאנטיביוטיקות אחרות ממשפחת המקרולידים, או לאחד ממרכיבי התרופה הבלתי־פעילים, לרבות תאית מיקרוקריסטלית, קרוסקרמלוז נתרן, מגנזיום סטאראט ופובידון.
היסטוריה של צהבת כולסטטית או הפרעה בתפקוד הכבד אשר הופיעו בעקבות שימוש קודם בקלריתרומיצין.
היפוקלמיה (רמות נמוכות של אשלגן בדם).
שימוש מקביל בתרופות הבאות: cisapride, pimozide, astemizole, terfenadine, ergotamine, dihydroergotamine, ticagrelor או ranolazine.
שימוש משולב עם קולכיצין בקרב חולים עם פגיעה בתפקוד הכליות או הכבד.
שימוש במקביל בתרופות להורדת כולסטרול ממשפחת הסטטינים, כגון לובסטטין (lovastatin) או סימבסטטין (simvastatin).
הארכת מקטע QT או הפרעות קצב חדריות, לרבות torsade de pointes

אינטראקציות בין תרופות

קלריתרומיצין מעכב את אנזים הכבד CYP3A4, המעורב במטבוליזם של תרופות רבות הנרשמות בשכיחות גבוהה. נטילת קלריתרומיצין יחד עם תרופות אחרות שעוברות מטבוליזם דרך CYP3A4 עלולה להוביל לעלייה או לירידה בלתי צפויה ברמות התרופה בדם.

מנגנון פעולה

קלריתרומיצין מונע מחיידקים להתרבות בכך שהוא פועל כמעכב סינתזת חלבונים. הוא נקשר ל־23S rRNA, מרכיב של תת־היחידה 50S של הריבוזום החיידקי, ובכך מעכב את תהליך התרגום (translation) של פפטידים וחלבונים.

פרמקוקינטיקה

בניגוד לאריתרומיצין, קלריתרומיצין יציב בסביבה חומצית, ולכן ניתן ליטול אותו פומית ללא צורך בהגנה מפני חומצות הקיבה. הוא נספג בקלות ומתפזר לרוב הרקמות ולתאים פאגוציטיים. בשל הריכוז הגבוה בתאים פאגוציטיים, קלריתרומיצין מועבר באופן פעיל לאתר הזיהום. במהלך פאגוציטוזה פעילה משתחררות כמויות גדולות של קלריתרומיצין, וריכוזו ברקמות יכול להיות גבוה פי 10 ויותר מאשר בפלזמה. הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאים בכבד, ברקמת הריאה ובצואה.

מטבוליזם

לקלריתרומיצין יש מטבוליזם מהיר יחסית במעבר ראשון (first-pass) בכבד. כ־20%–40% מהקלריתרומיצין וכ־10%–15% מהמטבוליט הפעיל מופרשים בשתן. מבין כל התרופות בקבוצה זו, לקלריתרומיצין הזמינות הביולוגית הטובה ביותר – כ־50% – מה שהופך אותו למתאים במיוחד למתן פומי. זמן מחצית החיים שלו הוא כ־3–4 שעות במינון של 250 מ״ג כל 12 שעות, אך עולה ל־5–7 שעות במינון של 500 מ״ג כל 8–12 שעות. בכל אחד ממשטרי מינון אלה, ריכוז שיווי משקל (steady state) של המטבוליט מושג בדרך כלל תוך 3–4 ימים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלריתרומיצין בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.