לדלג לתוכן

קמרי הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "ארץ המכתשים" מפנה לכאן. לערך העוסק במכתשים עצמם, ראו מכתשים בנגב.
קמרי הנגב (חבל ארץ)
"ארץ המכתשים", "צפון־מזרח הנגב"
נוף מדברי בחבל, סמוך לעין ירקעם
נוף מדברי בחבל, סמוך לעין ירקעם
מדינה ישראלישראל ישראל
העיר הגדולה דימונה
שטח 2,600 קמ"ר
קואורדינטות 31°N 35°E / 31°N 35°E / 31; 35 

קמרי הנגב הוא חבל ארץ בישראל, בצפון-מזרח הנגב (בהתאם הוא מכונה גם צפון־מזרח הנגב וגם מזרח הנגב).

שמו של החבל מתייחס לשישה קמרים (רכסי הרים) המצויים בו, הנמתחים מהר הנגב צפון־מזרחה, עד אזור ערד בואכה מדבר יהודה. הרכסים מצפון־מערב לדרום־מזרח הם: הר שחר, הר צבוע, רכס ירוחם, רכס חתירה, רכס חצרה ורכס מחמל.

צורות נוף גאולוגיות ייחודית בקמרי הנגב הן מכתשי הנגב, שהעיקריים שבהם נוצרו בתוך הקמרים (ראו להלן). עקב כך מכונה חבל הארץ גם ארץ המכתשים.

שטחו הכולל של חבל הארץ כ-2,600 קילומטר רבוע, הוא מיושב בדלילות, והעיר היחידה בו היא דימונה.

החבל נמצא בארץ ישראל המערבית, מדרום לבקעת ערד החוצצת אותו מחבל יהודה ומצפון להר הנגב. מזרחית לו נמצאים הערבה ובקע ים המלח ומערבית לו גבעות שפלת הנגב וחולות חלוצה.

על פי ההגדרה המקובלת הרכסים צרים וארוכים, ומשתרעים לאורך כ-70 קילומטרים. רוחבו של כל רכס עומד על כ-5 קילומטרים. קו פרשת המים הישראלי עובר בו במרכז החבל, כך שחציו המערבי מנוקז אל הים התיכון דרך נחל הבשור שגם מתחיל בו, וחציו המזרחי מנוקז אל ים המלח.

בין קמרי הנגב נמצאים גם עמקים (או "קערים"). המוכרים בהם הם מישור ימין, בקעת ירוחם, בקעת צין ושדה צין. שלושת מכתשי הסחיפה הגדולים באזור מצויים בתוך הרכסים: המכתש הקטן ברכס חצרה, המכתש הגדול ברכס חתירה ומכתש רמון ברכס מחמל. החל משנת 1995 מוגדרים גם מכתשי עריף כחלק מ"ארץ המכתשים".

בשלב הראשון הורבדה שכבת אבני חול בסביבה, עת שהייתה יבשתית. בהמשך הוצף ים טתיס והטביע תחתיו את אזור זה, ובזמן היותו מתחת למים הורבדו סלעי משקע ימי – גיר ודולומיט – על אבני החול הרכות שבקרקעית.

לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. הם פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את הקמרים. לפני כ-30 מיליון שנה נסוג הים מאזור הנגב, והקמרים נחשפו.

נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. בנקודות מסוימות, השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. בנקודות אלו שכבת אבני החול נשחקה באופן מהיר ונסחפה החוצה על ידי נחלים. אותן נקודות הפכו למכתשי סחיפה, שזכו לכינוי "מכתשים בנגב".

בהרי ובקעות החבל קיימים יישובים ישראליים, והם: דימונה, ירוחם, מרחב עם, שדה בוקר ומדרשת בן-גוריון. בנוסף קיימים בו אזורי תעשייה, בהם אזור תעשייה מישור רותם.

בסך הכל התגוררו ב-2025 לפחות 55,564 ישראלים בהר המרכזי, שהיוו כחצי אחוז מאוכלוסיית המדינה כולה.

ההתיישבות האנושית באזור כיום כוללת גם מספר חוות בודדים ובסיסים רבים של צבא הגנה לישראל, בהם הקריה למחקר גרעיני – נגב.

התחבורה באזור נשענת בעיקר על כבישים המגיעים לכביש 40, עורק ראשי בנגב כולו המגיע אל מרכז הארץ. הכבישים המגיעים אליו הם כביש 25 (מאזור דימונה), כביש 224 (מאזור ירוחם) והמשכו של כביש 40 (משדה צין). למזרח, מחובר החבל אל כביש 90 על ידי כביש 25 (מאזור דימונה) וכביש 227 (מאזור ירוחם). החבל עצמו מקושר באמצעות כבישים פנימיים העוברים בבקעות שבין הקמרים, והם כביש 258, כביש 204, כביש 206 וכביש 225, כביש רוחב יחיד (פרט לכביש 25 הצפוני יותר), שעובר דרך רכס חתירה במכתש הגדול.

האזור נהנה מתיירות מדבר רבה, ועובר בו שביל ישראל, בקטע שבין בקעת ערד וים המלח למצוק הצינים.

התקופה הישראלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התקופה הישראלית

בתקופה הישראלית התקיימה בבקעת ירוחם שבאזור זה העיר ירוחם.

מדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מדינת ישראל

במרץ 1949, בשלבים האחרונים של מלחמת העצמאות, שחררה חטיבת אלכסנדרוני של צבא הגנה לישראל האזור במסגרת מבצע ייצוב. לאחר מכן, הוקמו באזור היישובים שקיימים בו עד היום.

בהמשך הוקם במישור ימין, במרכז חבל הארץ, הקריה למחקר גרעיני – נגב, דימונה התפתחה לעיר וירוחם לעיירה.

להלן רשימת ששת קמרי הנגב, מצפון־מערב לדרום־מזרח:

מיקום הר תמונה הערות
1 הר שחר הרכס הקטן ביותר
2 הר צבוע רכס קטן ביותר
3 רכס ירוחם הרכס הארוך ביותר, אורכו 70 קילומטרים
4 רכס חתירה בו נמצא המכתש הגדול
5 רכס חצרה בו נמצא המכתש הקטן
6 רכס מחמל נמתח אל תוך הר הנגב, בו נמצא מכתש רמון

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קמרי הנגב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]