קנגורו חולדתי מדברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקנגורו חולדתי מדברי
קנגורו חולדתי מדברי
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששנכחד
נכחד (EX)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים חולדתיים
סוג: קנגורו חולדתי מדברי
מין: קנגורו חולדתי מדברי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Caloprymnus campestris
תחום תפוצה
תפוצת הקנגורו החולדתי המדברי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קנגורו חולדתי מדברי (שם מדעי: Caloprymnus campestris; קרוי גם קנגורו חולדתי מישורי או אולקונטה), הוא מין נכחד של יונק כיס קטן דמוי חולדה שחי באזור מצומצם וצחיח במדבריות של מרכז היבשת אוסטרלית ונכחד מן העולם. הוא היה פעיל בגפו בשעות הלילה, וניזון בעיקר מהצומח ללא צורך בשתיית מים. הוא בנה לעצמו קינים באדמה ששימשו לו למחסה מפני האקלים המדברי.[2] הקנגורו החולדתי היה נדיר יחסית ביבשת האוסטרלית עוד לפני הגעת המתיישבים האירופאים, ונכחד בסביבות שנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות התפשטות השועל האדום. אף על פי כן, מאז ההכחדה שלו היו מספר תצפיות לא מאושרות, וזואולוגים רבים סבורים שייתכן וקיימת עדיין אוכלוסייה קטנה לא ידועה שלו.[3]

גילוי וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנגורו החולדתי המדברי התגלה בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, ותואר מדעית בשנת 1843 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד על בסיס 3 דגימות ששלח אליו ג'ורג' גריי מושל אוסטרליה הדרומית באותה תקופה;[4] גריי ציין שהדגימות נלקחו מהמישוריים הסלעיים והחוליים של דרום אוסטרליה. הקנגורו החולדתי נעלם תקופה קצרה לאחר גילויו, ולא נצפה למשך 90 השנים הבאות עד שגרסו כי הוא נכחד. הוא התגלה מחדש בשנות ה-30 של המאה ה-20.[5]

הקנגורו החולדתי המדברי הוא טקסון מונוטיפי המשויך למשפחת הקנגוריים החולדתיים בסדרת הקנגוראים, ומלבדו קיימים 3 סוגים נוספים במשפחה: הסוג בטונג (6 מינים), הסוג קנגורו חולדתי (4 מינים), והסוג קנגורו חולדתי אדמוני שמהווה אף הוא טקסון מונטיפי. הקנגורו החולדתי המדברי חולק מאפיינים אנטומיים מסוימים עם כל אחד משלושת הסוגים, והוא נחשב לצורת ביניים ביניהם.[6]

החלק הראשון של שמו המדעי (Caloprymnus) מרמז על האלגנטיות של רגליו האחוריות החזקות, והחלק השני (campestris) מתייחס לסביבת המחיה המישורית שלו.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנגורו החולדתי המדברי היה כיסאי קטן בגודל ארנבון או חולדת החוף, והאנטומיה הייחודית שלו גרמה לדמיון רב בינו לבין בני הסוג וולבי ארנבי ממשפחת הקנגוריים. מבנה גופו היה עדין ואלגנטי, והגולגולת העגולה שלו הייתה רחבה במיוחד ובעלת לוע חרוטי קצר ומוזר בהשוואה לבטונג או לפוטורו.[6] אפו היה ריבועי ועירום משיער ושפתיו העליונות היו גדולות ונפוחות בצורה ייחודית ובלטו מעבר לגבולות האף.[4] העיניים הגדולות והשחורות של הקנגורו בלטו על רקע פניו הבהירות, והן היו מותאמות לראיית לילה. אחד מסימני ההיכר הבולטים של המין היו אוזניו העגולות אשר היו גדולות ורחבות בהרבה משל קרוביו,[2] והן הקנו לו חוש שמיעה מצוין בדומה לבילבי ענק או לירבוע הכיס. מאפיין ייחודי אחר היה כתם עור חשוף משיער בחזה שתפקודו לא נודע.[4]

פוחלץ של קנגורו חולדתי מדברי.

חוסר הפרופורציונליות בין הגפיים הקדמיות והאחוריות בלט במיוחד אצל הקנגורו החולדתי; הגפיים הקדמיות היו קטנטנות ועדינות עם עצמות במשקל גרם אחד בלבד, בעוד שהגפיים האחוריות היו ארוכות ומסיביות עם עצמות במשקל 12 גרם.[2] חלוקת האצבעות ברגליו הייתה אופיינית לסדרת הקנגוראים: האצבע הראשונה (בוהן) נעדרת, אצבע שנייה בינונית, אצבע שלישית ארוכה וחזקה במיוחד, והאצבעות הרביעית והחמישית מאוחדות ובעלות שני טפרים קטנים.[2] לנקבת הקנגורו החולדתי, היה כיס עם 4 פטמות שנפתח כלפי קדימה. מערכת השיניים הייתה זהה לקנגוראים אחרים, עם טוחנות קטנות יותר. אורך ראשו וגופו של הקנגורו החולדתי המדברי היה 25–28 סנטימטרים, וזנבו הארוך היה גלילי ודקיק, דליל בשיער ללא ציצה בקצהו, והגיע לאורך של 30–37 סנטימטרים.[2] משקלו נע בין 600 גרם לקילו אחד. הנקבות היו כבדות במעט מהזכרים.[4]

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של הקנגורו החולדתי המדברי הייתה רכה ועדינה, ומורכבת משערות זיפיות צפופות. הפרווה הייתה מותאמת היטב לסביבה המדברית שבה המין היה חי: צבעה נע בין זהוב לאוכרה חיוור עד צהבהב חולי, והיא סיפקה לו הסוואה מושלמת בנוף האוסטרלי הצחיח.[2] בכתפיים, בעורף ובגב, הפרווה התכהתה לרוב לאדמדם או ערמוני חיוור, בדומה לצבע האדמדם של קרקעית החימר ומישורי הגיבר בסביבת המחיה שלו;[4] עם זאת, גם בחלק העליון קצות השערות היו בצבע צהבהב חיוור. בטנו, חזהו וזרועותיו של הקנגורו החולדתי היו בצבע לבן שמנת או צהבהב חיוור. כפות הידיים והרגליים היו בצבע אוכרה או זהוב, והזנב היה צהבהב-אפרפר או אדמדם. מצחו של הקנגורו היה אדמדם, לחייו וחרטומו זהובים, וסנטרו ושפתיו לבנים. אוזניו היו זהובות בצידן החיצוני וצהבהבות חיוורות או לבנבנות בצידן הפנימי.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנגורו החולדתי המדברי היה אנדמי למרכז אוסטרליה. טווח התפוצה ההיסטורי שלו נחשב למצומצם מאז ומתמיד, והוא היה מוגבל לדרום-מערב קווינסלנד ולצפון-מזרח אוסטרליה הדרומית[4] (ייתכן שגם היה מצוי בקצה הטריטוריה הצפונית). התפוצה הגאוגרפית של הקנגורו החולדתי הייתה באזור הצחיח ביותר ביבשת האוסטרלית: בעיקר בתחומי רביעיית המדבריות המרכז-אוסטרלים הקטנים: סימפסון, סטרזלצקי, סטורט-סטוני וטיררי, אך גלשה גם לתוך ארץ הערוצים ולשולי שפלת עשב-מיטשל.

בתוך רביעיית המדבריות הצחיחים, בית הגידול היה מורכב מקרקעיות חרסית, דיונות קטנות, גבעות סלעיות ומישורי גיבר (אנ') (קרקע מסולעת ייחודית).[2] הצמחייה בסביבת המחיה שלו הייתה דלילה ביותר וכללה בעיקר עשב מיטשל, מיני לוענית וירבוז, מלוח, כיסים קטנים של הקיאה וכדורי עשב ספיניפיקס.[4]

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישור גיבר לצד גבעות חול סלעיות - בית גידול אופייני של הקנגורו החולדתי המדברי.

הקנגורו החולדתי המדברי היה פעיל בגפו, להוציא נקבה המגדלת את גורה. הקנגורו נהג לבנות קיני עשב בחורים רדודים באדמה בעומק 10 סנטימטרים ובקוטר 25 סנטימטרים או מתחת לשיחים;[4] את החומרים לבנייה הוא אסף בכפותיו ונשא למקום המיועד באמצעות זנבו.[2] פנים הקן רופד בחומרים רכים, והציפוי החיצוני הורכב מזרדים. הקן אוכלס על ידי קנגורו יחיד. בהתחשב בסביבת המחיה המדברית שלו שהייתה דלילה בצמחייה, לקינים הייתה חשיבות רבה עבורו בתור מקום מפלט מהשמש הקופחת במהלך היום. דווח שמין זה נהג לעיתים לשכב בקן כשראשו מציץ החוצה וסורק את הסביבה. בדומה ליונקים מדבריים אחרים, הקנגורו החולדתי בילה את שעות היום החמות בשינה בקן, ולעת ערב הגיח ממקום מחבואו ויצא לתור אחר מזון עד עלות השחר.[2]

התזונה שלו הייתה צמחונית בעיקרה וכללה עשב, עלווה נמוכה וגבעולים, אך מדי פעם הוא גיוון את תזונתו גם בחרקים ותולעים. סביר להניח שהוא חפר באמצעות טפריו באדמה בכדי למצוא שורשים ופקעות. הקנגורו החולדתי היה מותאם היטב לחיים בנוף הצחיח ללא צורך בשתיית מים, עד כדי כך שאפילו לא נגע בצמחים בשרניים ומזונו הרגיל סיפק לו את הנוזלים הדרושים.

לקנגורו החולדתי היו שתי צורות של תנועה: בחיפוש אחר מזון הוא נע על ארבעת הרגליים והזנב בצורה דו-רגלית בדומה לארנב (הגפיים מושכות קדימה את הרגליים והזנב תומך בגוף); במעבר ממקום למקום או בעת הימלטות מסכנה, הקנגורו החולדתי נע בריצה קופצנית אנכית המוגבלת לרגליים האחוריות, כשזנבו הארוך נמתח אחורנית ושימש לאיזון הגוף. בניגוד למינים אחרים, המין המדברי נחת על האדמה כשרגלו הימנית קודמת לשמאלית. חרף גודלו הקטן, הקנגורו החולדתי המדברי היה יונק זריז ומהיר עם סיבולת גבוהה, כשחוקר הטבע הדלי הרברט פינליסון דיווח שרדף אחריו באמצעות סוס למרחק של 20 ק"מ.[2]

הקנגורו החולדתי היה יכול להתרבות לאורך השנה, אך בדרך כלל היו תקופות שיא שהושפעו מתנאים סביבתיים ומרבית הלידות התרחשו בין יוני לדצמבר. מחזור הביוץ של הנקבה ארך כ-3 חודשים, והיא הייתה יכולה להתרבות שוב מיד לאחר שהמליטה. ההריון של הנקבה נמשך 1–2 חודשים, לאחריהם נולד גור זעיר יחיד ולא מפותח. הגור שהה בכיס 2–3 חודשים, ונשאר לצידה של האם חודש נוסף לאחר עזיבת הכיס בטרם הפך לעצמאי. הנקבות הגיעו לבגרות בגיל 11 חודשים, והזכרים בגיל 14 חודשים. היות שהמין כמעט ולא נחקר לפני הכחדתו, מרבית המידע אודות הרבייה ומחזור החיים שלו מושווה לזה של קרובו הקנגורו החולדתי האדמוני.

תוחלת החיים של המין בטבע הייתה כנראה בסביבות 6 שנים, ובשבי עד 13 שנים.[2]

הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השועל האדום הוא הגורם העיקרי להכחדת הקנגורו החולדתי המדברי.

הקנגורו החולדתי המדברי היה מין נדיר למדי עוד לפני הקולוניזציה האירופאית של היבשת. לאחר גילויו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, הוא לא נצפה בטבע במשך 90 שנה (להוציא דיווח בודד לא מאומת ב-1878) וההערכה הייתה כי הוא נכחד. לאחר משקעים גבוהים בשנת 1930 שהובילו להקלה בתנאי הבצורת במרכז אוסטרליה ולשיפור בית הגידול, תושב מקומי דיווח שצפה בו במדבר סטורט-סטוני בצפון-מזרח אוסטרליה הדרומית, והידיעה המריצה את חוקר הטבע הדלי הרברט פינליסון להגיע למדבר שם הוא אכן מצא בסופו של דבר אוכלוסייה משגשגת של קנגורים חולדתיים.[5] פינליסון ביקר שוב באזור מספר פעמים בשנים הבאות על מנת לחקור את האקולוגיה של המין, ולבסוף נוכח שהאוכלוסייה נעלמה. התיעוד המהימן האחרון של המין היה פרט שנלכד על ידי פינליסון בשנת 1935 באזור אורואובילניה מזרחית לאגם אייר.[7]

הקנגורו החולדתי המדברי היה מותאם היטב לסביבה הצחיחה והקשה במרכז אוסטרליה; עובדה זאת הגנה עליו מפני תחרות על מקורות המזון עם הארנבות המצוי שהובא על ידי האדם ליבשת, או מההשפעות של רעיית צאן ובקר. עם זאת, השועל האדום שהובא אף הוא ליבשת על ידי האדם וערער לחלוטין את המאזן האקולוגי ביבשת, התפשט עד שנות ה-30 של המאה ה-20 לתוך מדבריות מרכז אוסטרליה, והוביל לירידה דרסטית באוכלוסיית הקנגורו החולדתי בדיוק בתקופת ההתאוששות שלה מהבצורת - מה שמסביר את ההעלמות המהירה של האוכלוסייה שנמצאה על ידי הדלי פינליסון למשל. גורמים נוספים שמואשמים בהכחדת המין, הם ציד איטנסיבי של הילידים האבוריג'ינים וטריפה על ידי חתול הבית.

הקנגורו החולדתי המדברי הוכרז כמין נכחד (EX) על ידי הרשימה האדומה של IUCN בשנת 1994, כיון שחלפו 50 שנה ללא תצפית מאומתת. בכך, הוא הפך ליונק היחיד בהיסטוריה שנכחד לאחר שנתגלה מחדש. הקנגורו החולדתי המדברי הוא חלק מקבוצת כיסאים מדבריים שנכחדו במהלך המאה ה-20 כתוצאה מהשפעות האדם ביבשת האוסטרלית, לצד קנגורו חולדתי רחב-פנים, בילבי זוטר, בנדיקוט מדברי, בטונג מדברי, בנדיקוט רגלי-חזיר, וולבי זנב-מסמר סהרוני, והקולווארי. מהקנגורו החולדתי המדברי נותרו מספר פוחלצים, גולגולות ושלדים במוזיאונים, וישנן קומץ תמונות של המין בהיותו בחיים שצולמו על ידי הדלי פינליסון.[8]

קיום אפשרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחשב בכך שהמין כבר נחשב בעבר למשך תקופה ארוכה כנכחד, ולאור הגילוי מחדש של המין לאחר שנחשב לנכחד במשך 90 שנה, הכחדתו המוחלטת של הקנגורו החולדתי המדברי אינה וודאית;[2] על כן, ישנה התייחסות בכובד ראש לתצפיות לא מאומתות, בניגוד לזאב הטסמני למשל שתצפיות שלו מוגדרות כקריפטוזואולוגיות. מקרים דומים, הם הפוטורו רחב הפנים שנראה בפעם האחרונה בשלהי המאה ה-19 ונחשב מאז לנכחד, פוטורו גילברט שנחשב לנכחד במשך 120 שנה עד לגילויו מחדש בשנת 1994, ופוטורו ארך-רגל שנתגלה למדע רק בשנת 1967.

למרות שמאז 1935 לא היו תיעודים מהימנים של המין, היו מספר תצפיות לא מאומתות בקווינסלנד לאחר עונות הגשמים של 1956 ו-1974. בנוסף, שרידים של הקנגורו החולדתי נמצאו בשנות ה-80 של המאה ה-20 בתוך מערות במדבריות מרכז אוסטרליה, והטילו ספק בהכחדת המין. הזואולוג רונלד נובק מאוניברסיטת קנזס, הצהיר בספרו Walker's Marsupials of the World מ-2005, שממצאי השרידים במערות מעלים את הסבירות לכך שקיימת עדיין אוכלוסייה קטנה לא ידועה שלו, אשר עשויה לגדול בפתאומיות ולהתגלות בהתאם לשיפור בתנאים הסביבתיים במדבריות כפי שהתרחש בשנות ה-30 של המאה ה-20.[9]

אחת הדגימות של קנגורו חולדתי מדברי שנשלחו על ידי ג'ורג' גריי לזואולוג ג'ון גולד.

במאי של שנת 2011, נראתה חיה לא מזוהה בסמוך לתחנת פיק הממוקמת 100 קילומטרים צפונית ליישוב ויליאם קריק באזור אגם אייר, ועל פי טענת הצופה היא דמתה לפוחלץ של קנגורו חולדתי מדברי שראה במוזיאון. האזור נסקר באוגוסט של אותה שנה, ובמהלך הסקר נמצא קן ישן עם גללים ושבילים שאולי נוצרו על ידי הקנגורו החולדתי. ניתוח DNA של הגללים לא הצליח להניב DNA שמיש, ולא נמצאו שרידים שלו גם בעצמות שהותירו אחריהם דינגואים וחתולי בית באזור. בעקבות זאת, התצפית הוגדרה כלא מאומתת, אך החוקרים טוני רובינסון וטיאנה פורסט שהשתתפו בסקר, סיכמו שישנה אפשרות שפרט בודד מאוכלוסייה קטנה לא ידועה נכח באזור במאי.[10]

ביוני 2018, צוות של 4 זואולוגים אוסטרליים (קארל ורנס, סטיבן ג'קסון, כריסטופר הלגן וטוד אליוט) מאוניברסיטאות ניו אינגלנד, אדלייד וניו-סאות' ויילס, פתחו בפרויקט מימון המונים ליציאת משלחת חיפוש אחר הקנגורו החולדתי המדברי במדבר סטורט-סטוני שבו המין תועד בעבר על ידי הדלי פינליסון.[3] לאחר שגויס הסכום הדרוש, הצוות שהחזיק ברשותו את רשימותיו המדויקות של פינליסון, יצא באוגוסט למסע בין שבועיים למדבר סטורט-סטוני ולמדבר סטרזלצקי הסמוך, ופרס 58 מצלמות נסתרות (מופעלות על ידי תנועת בעל חיים) בנקודות עם בית גידול פוטנציאלי שבהם תועד המין על ידי פינליסון או במקומות שבהם התרחשה תצפית לא מאושרת של המין ב-1988, 1993 ו-2013; בנוסף, הצוות אסף גללי טורפים במטרה לנסות לאתר בהם DNA של הקנגורו החולדתי. לאחר המתנה של 3 חודשים, הצוות יצא שוב למדבר בנובמבר 2018 לאסוף את המצלמות, חזר מהמדבר בדצמבר והחל לנתח ולמיין את 170,000 התמונות שברשותו שצולמו ב-3,000 לילות עד לפברואר 2019. למרות התקוות הגדולות, הפרויקט שהוגדר כסקר הגדול ביותר שבוצע אי פעם בבית הגידול הקנגורו החולדתי המדברי, לא הצליח למצוא כל הוכחה מצולמת לקיומו של המין.[3]

התגלית המפתיעה העיקרית של המשלחת, הייתה נוכחותו של הקווארי הנדיר במדבר סטורט-סטוני, ובתמונות תועדו בין השאר עכבר מקפץ, דונרט, פלניגל, וולארו מצוי, קנגורו אדום, דינגו, ואף מינים פולשים כמו שועל אדום, חתול הבית, חזיר בר, ארנבון מצוי וגמל. למשלחת היו גם ממצאים נוספים שנגעו לתחומים אחרים. בעקבות הפרויקט, המשלחת קיבלה מענק מקרן שימור המינים של מוחמד בן זאיד, והיא החלה לתכנן מסע נוסף למדבריות המרכז-אוסטרלים במטרה לסקור אזורים מרוחקים יותר שבהם הקנגורו החולדתי המדברי עשוי לשרוד.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קנגורו חולדתי מדברי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 ‏ Caloprymnus campestris: INFORMATION - ADW
  3. ^ 1 2 3 4 ‏ An expedition in search of one of Australia's most mysterious marsupials, By Karl Vernes, Stephen Jackson, Kristofer Helgen, and Todd F. Elliott
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ‏ Caloprymnus campestris — Desert Rat-kangaroo, Australian Museum Research Institute.
  5. ^ 1 2 Finlayson, H. H. "Rediscovery of Caloprymnus campestris (Marsupialia)." Nature 129.3267 (1932): 871.
  6. ^ 1 2 Lydekker, Richard. A Hand-book to the Marsupialia and Monotremata. E. Lloyd, 189.
  7. ^ ‏ OCTOBER: Skeleton of a Desert Rat Kangaroo (Caloprymnus campestris)
  8. ^ ‏ An expedition in search of one of Australia's most mysterious marsupials
  9. ^ Nowak, Ronald M. Walker's marsupials of the world. JHU Press, 2005.
  10. ^ Robinson, Tony, and Tiana Forrest. "A possible sighting of the Desert Rat-kangaroo or Oolacunta (Caloprymnus campestris) on the Peake Station, South Australia." South Australian Naturalist, The 86.2: 63.