קנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנדה
Flag of Canada.svg Coat of arms of Canada rendition.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: מֵיָם עד יָם (ע"פ תהילים ע"ב ח')
המנון לאומי: הו קנדה
מיקום קנדה
יבשת אמריקה, צפון אמריקה
שפה רשמית אנגלית וצרפתית
עיר בירה אוטווה
45°24′N 75°40′W
העיר הגדולה ביותר טורונטו
משטר מונרכיה חוקתית פדרלית
ודמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה
- מלכה
- מושל כללי
- ראש הממשלה
מלכה
אליזבת השנייה
דייוויד ג'ונסטון
סטיבן הרפר
הקמה
- עצמאות
- תאריך
חוק צפון אמריקה הבריטית
מבריטניה
1 ביולי 1867
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
9,984,670 קמ"ר 
2 בעולם
8.62%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
34,834,841 נפש 
37 בעולם
3.49 נפש לקמ"ר
226 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
1,518,000 מיליון $ 
13 בעולם
43,577 $
21 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.911 
11 בעולם
מטבע דולר קנדי ‏ (CAD)
אזור זמן UTC -3.5 עד -8
סיומת אינטרנט .ca
קידומת בינלאומית 1+

קנדהאנגלית ובצרפתית: Canada) היא המדינה השנייה בעולם בגודל שטחה, ואוכלוסייתה מונה כ-34 מיליון תושבים. קנדה היא פדרציה המורכבת מעשר פרובינציות ושלוש טריטוריות, והיא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. קנדה היא המדינה הצפונית ביותר בצפון אמריקה. לקנדה גבול בודד, עם ארצות הברית, וזהו הגבול היבשתי הארוך בעולם.

עיר הבירה של קנדה היא אוטווה, בה נמצא הפרלמנט ומקום מושבה של הממשלה הפדרלית וכן של המושל הכללי, המייצג את מלכת קנדה, אליזבת השנייה. קנדה היא מושבה בריטית לשעבר והיא המדינה הגדולה ביותר בחבר העמים הבריטי.

קנדה היא מדינה מודרנית ומפותחת טכנולוגית. כלכלתה בנויה על שפע של חומרי גלם טבעיים. למרות זאת, כלכלתה אינה מוגבלת ליצוא חומרי גלם בלבד והיא מייצרת מוצרים רבים. במדדי השוואה בינלאומיים של איכות חיים מדורגת קנדה בין הראשונות בעולם[5].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "קנדה" הוא במילה ההורנית-אירוקואית ‏‏[6] "קנטה" שפירושה כפר או התיישבות. ז'אק קרטייה השתמש לראשונה בשם זה בתחילת המאה ה-16 כדי לציין את האזור שנמצא כיום סביב קויבק סיטי. במרוצת הזמן הפך השם לכינוי לאזורים נרחבים יותר בשטחם.

מקור נוסף לשם, הוא בחיפושם של מגלי ארצות ומחפשי זהב דוברי ספרדית שלא מצאו עניין בצפון היבשת וסימנו את המקום במפות כ-"אקא נאדה" (בספרדית: aca nada, כאן אין כלום)[7].

השימוש הרשמי הראשון בשם "קנדה" נעשה בשנת 1791, כאשר הפרובינציה של קויבק חולקה בין "קנדה העליונה" לבין "קנדה התחתונה". בשנת 1867 קיבלה קנדה עצמאות וכדי לציין את המשך זיקתה לאימפריה הבריטית נקראה ה"דומיניון של קנדה". כינוי זה היה בשימוש נרחב עד שנות ה-50, אך השם שונה עם הזמן ל"קנדה". השינוי החשוב האחרון היה בשנת 1982, כאשר התחילו לחגוג במקום "יום הדומיניון" את "יום קנדה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של קנדה

קנדה הייתה מיושבת על ידי אינדיאנים במשך כ-10,000 שנה. בשנת 1000 בערך, הגיעו האירופאים הראשונים - הויקינגים, בהנהגת לייף איריקסון, אשר התיישבו ביבשת וקראו לאזור וינלנד. הם הקימו מספר יישובים על חופה המזרחי, אך היישובים לא החזיקו מעמד בשל עוינות האינדיאנים והם נאלצו לעזוב. יישובים אירופאיים חדשים הוקמו במאה ה-17 על ידי האימפריה הצרפתית.

ב-1763, בתום מלחמת שבע השנים, שבזירת צפון אמריקה נקראה מלחמת הצרפתים והאינדיאנים, החליטה האימפריה הצרפתית לשמור על האיים הקריביים ולוותר על בעלותה במושבות בצפון אמריקה לטובת האימפריה הבריטית. אחרי מלחמת העצמאות האמריקאית עברו לקנדה מתיישבים רבים שהיו נאמנים לבריטניה.

ב-1 ביולי 1867 הוקמה קנדה לאחר שבריטניה העניקה זכות ממשל עצמי למושבותיה בצפון-אמריקה. הוקמה פדרציה של שלוש מושבות: פרובינציה של קנדה, ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. המושבה הישנה של קנדה התחלקה לשתיים: קוויבק ואונטריו. המונח "הפדרציה הקנדית" מתייחס לאיחוד הזה.

במהרה הצטרפו לאיחוד מושבות בריטיות נוספות. עד שנת 1880 כללה קנדה את כל שטחה כיום, פרט לניופאונדלנד ולברדור, שהצטרפו ב-1949. קנדה המשיכה להיות חלק מחבר-העמים הבריטי.

בשנת 1971 הייתה קנדה למדינה הראשונה בעולם שאימצה את קבלת עקרון הרב-תרבותיות כמדיניות ממשלתית רשמית. מטרתה הייתה לאחד בצורה טובה יותר את הקבוצות השונות בחברה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בין אנגלים-קנדים וצרפתים-קנדים כמו גם לחזק את הקשר של קבוצות מוצא אחרות ומהגרים חדשים למדינה.

בשנת 1982 בתקופת כהונתו של ראש-הממשלה פייר אליוט טרודו אושרה החוקה הקנדית ונכנסה לתוקף. ההסכמה בין ראשי הפרובינציות על החוקה התקבלה בהליך שנמשך לילה אחד בלבד. המחטף ידוע בשם "Nuit des longs couteaux" (ליל הסכינים הארוכות של 1982). היות שמנהיגי הפרובינציה של קוויבק שהיו אז חברי מפלגת קוייבק הלאומית סירבו להסתיגויות שהועלו ברגע האחרון וכך לא מנעו את יצירת של החוקה החדשה. החוקה כללה את כתב הזכויות והחירויות הקנדי שמעגן מבחינה משפטית את ההגנה על זכויות האדם במדינה.

יחסי ישראל-קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-קנדה

בין מדינת ישראל וקנדה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1948, אשר החלו עם הכרתה דה פקטו של קנדה במדינת ישראל, בחודש דצמבר 1948. לאורך השנים, שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי מדיניות חוץ, פוליטיקה, כלכלה, מסחר, צבא ותרבות. נכון לעשור השני של המאה ה-21 קנדה נחשבת לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל בעולם‏[8], ומעניקה לה תמיכה עקבית במסגרת פורומים בינלאומיים שונים, לרבות באו"ם[9].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלוכה הקנדית

הממשלה הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדה היא פדרציה. שיטת המשטר שלה היא דמוקרטיה פרלמנטרית ומונרכיה חוקתית. הרשות המחוקקת היא הפרלמנט. המורכב מהבית התחתון ומסנאט.

ראש הממשלה מכריז על בחירות לבית התחתון לפי ראות עיניו, אם כי לא יותר מ-5 שנים מאז הבחירות הקודמות. באופן רשמי, המושל ממנה את ראש הממשלה, שהוא בדרך כלל מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בבית התחתון. ראש הממשלה ממנה את הקבינט. המשמעת המפלגתית היא באופן מסורתי חזקה מאוד, מה שנותן לראש הממשלה שליטה רבה מאוד ברשות המחוקקת.

הסנאט מורכב מסנאטורים המכהנים עד גיל 75 ומתמנים על ידי ראש הממשלה.

בקנדה יש שלוש מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז (המפלגה הליברלית של קנדה), מפלגת ימין (המפלגה השמרנית) ומפלגת שמאל (המפלגה הדמוקרטית החדשה). מפלגה גדולה נוספת היא המפלגה האזורית שעוסקת בעיקר בענייני קוויבק. יש מספר מפלגות נוספות, קטנות, אך הן בדרך כלל לא זוכות לשלוח נציגים אל הפרלמנט בגלל שיטת הבחירות האזורית.

המפלגה הליברלית היא מפלגתו של ראש הממשלה הקודם, פול מרטין, וקודמו בתפקיד, ז'אן קרטיין, שהנהיג את המדינה במשך 10 שנים. ראש הממשלה הנוכחי הוא סטיבן הרפר, ראש המפלגה השמרנית.

ראש המדינה מבחינה סמלית היא המלכה אליזבת השנייה, המיוצגת על ידי המושל הכללי. תפקידי המושל הכללי הקנדי הם: מתן ההסכמה המלכותית לחוקים שחוקקו בפרלמנט, קריאת נאום הכתר (נאום שלמלכה אין חלק בניסוחו), חתימה על מסמכי המדינה, פתיחה וסגירה של מושבי הפרלמנט ופיזור הפרלמנט לבחירות.

קנדה חברה באו"ם, בחבר המדינות הבריטי, ב-G8, ב-(APEC), בנאט"ו ובחבר המדינות דוברות הצרפתית (La Francophonie).

ממשלות פרובינציאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין האסיפה המחוקקת באדמונטון אלברטה

ב-10 פרובינציות ישנו פרלמנט המורכב מבית אחד בלבד. ראש הפרלמנט הוא ראש ממשלת הפרובינציה, שנבחר בצורה דומה לבחירת ראש הממשלה בבחירות אזוריות בין מפלגות שונות. בכל פרובינציה ישנו גם מושל משנה המייצג את המלכה. מושל המשנה מתמנה על ידי המושל הכללי (הנציג של המלכה בקנדה) וראש הממשלה ומבצע בעיקר תפקידים טקסיים.

הממשלות בפרובינציות נהנות מסמכויות רבות בעיקר בניהול ענייני החינוך והבריאות בתחומם. רוב המפלגות הפרובינציאליות הן "סניפים" של המפלגות הגדולות בפרלמנט הפדרלי, אם כי לא תמיד יש קשר הדוק בין הענפים השונים. בנוסף למפלגות הגדולות קיימות מפלגות מקומיות בעלות משקל.

האקלים הפוליטי של קוויבק שונה משאר הפרובינציות. קו השבר עובר בין המצדדים בהתנתקות מקנדה, המיוצגים על ידי המפלגה הקוויבקית, ומצדדי הפדרציה, המיוצגים על ידי המפלגה הליברלית של קוויבק והמפלגה השמרנית.

ממשלות טריטוריאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטריטוריות יש כוח פוליטי פחות מזה של הפרובינציות, כי הן נוצרו מכח צו פרלמנטרי ולא על ידי החוקה. ישנן שלוש טריטוריות. בכל אחת יש מפקח כללי, שהוא המקביל לסגן המושל, אך זה אינו מייצג את המלכה. המפקחים מתמנים על ידי הממשלה הפדרלית.

ביוקון ישנו בית פרלמנטרי אחד בלבד. בשתי הטריטוריות האחרות ישנה שיטה מיוחדת ללא מפלגות. כל מועמד רץ בבחירות באופן עצמאי וראש הטריטוריה נבחר מבין חברי הפרלמנט המקומי.

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכוחות הקנדיים

האחריות להגנתה של קנדה מוטלת על הכוחות הקנדיים, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת קנדה. נכון לשנת 2010 משרתים בכוחות ההגנה 68,136 אנשים בשירות קבע ו-24,265 אנשי מילואים. זרועות כוחות ההגנה הם:

ההיסטוריה הצבאית של קנדה מתחילה במאה ה-17 מימי המלחמות נגד תושבי האומות הראשונות, ממשיכה במלחמות הקולוניאליות בין צרפת ובריטניה ובהמשך בין ארצות הברית לקנדה. במאה העשרים השתתפה קנדה במלחמת הבורים, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה ובשנים האחרונות באפגניסטן, בעיראק ובמשימות שמירת שלום במקומות שונים בעולם, תחום שקנדה נחשבת בו לאחת המדינות המובילות בעולם.

פרובינציות וטריטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפרובינציות והטריטוריות של קנדה
קוויבק יוקון ססקצ'ואן מניטובה אי הנסיך אדוארד אי הנסיך אדוארד אלברטה ניופאונדלנד ולברדור ניופאונדלנד ולברדור אונטריו קולומביה הבריטית קולומביה הבריטית נובה סקוטיה נובה סקוטיה ניו ברנזוויק ניו ברנזוויק נונאווט הטריטוריות הצפון מערביות
לקבלת מידע על פרובינציה או טריטוריה, לחצו על המפה

קנדה מחולקת ל-10 פרובינציות ו-3 טריטוריות. לפרובינציות יש מידה רבה של אוטונומיה מהממשלה הפדרלית, ואילו מידת האוטונומיה של הטריטוריות נמוכה יותר.

הפרובינציות אחראיות לרוב התוכניות החברתיות בקנדה כגון בריאות, חינוך, סעד וכדומה. סך התקציב הפרובינציאלי גדול יותר מהתקציב הפדרלי, דבר נדיר למדי בפדרציות אחרות בעולם. הפרובינציות יכולות לפרוש מתוכניות פדרליות, אך מסתכנות באיבוד המימון הממשלתי. החוק הפלילי הוא אחיד והוא באחריות הממשלה הפדרלית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה הקנדית המפותחת מזכירה במידה רבה את כלכלת ארצות הברית, עם אוריינטציה ברורה לשוק חופשי ורמת חיים גבוהה. מאז מלחמת העולם השנייה, הגידול המרשים בתעשייה, כריית מחצבים ומגזר השירותים שינו את הכלכלה האגררית בעיקרה לכלכלה מודרנית ומפותחת. קנדה מספקת את האנרגיה של עצמה ויש בה עתודות גדולות של גז טבעי בחוף המזרחי. לקנדה עתודות נפט עצומות: 178 מיליארד חביות נפט (עתודת הנפט השנייה הגדולה בעולם). רק לערב הסעודית יש עתודת נפט גדולה יותר (264 מיליארד חביות נפט), אך תפוקת הנפט שלה היא רק השמינית בעולם.

קנדה היא ספקית העצים הגדולה בעולם. בשלוש הפרובינציות המזרחיות יש שפע של מחצבים נוספים. בשנת 1989 נחתם הסכם סחר חופשי עם ארצות הברית ובשנת 1994 נחתם הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (כולל גם את מקסיקו). ההסכמים החדשים גרמו לעלייה דרמטית בתל"ג ולשילוב כלכלת קנדה בכלכלת ארצות הברית. כתוצאה מיחסים אלה, המיתון שהחל בארצות הברית ב-2001 השפיע לרעה על הכלכלה הקנדית. החל מ-2003 עלתה האבטלה בקנדה והצטמצמו המגזר התעשייתי וכריית המחצבים. למרות זאת, הצליחה קנדה להימנע מכניסה למשבר כלכלי אחרי 2001, וכלכלתה צומחת בקצב יפה.

שני נושאים עיקריים השפיעו על עיצוב המדיניות הכלכלית הקנדית. נושא אחד הוא האיזון בין המדיניות הכלכלית המנוהלת על ידי הממשלה הפדרלית לבין התביעות והרצונות של הפרובינציות השונות. בתקופת המשבר עם קוויבק בשנות השמונים והתשעים כאשר היו חששות לפירוק הפדרציה הייתה אי ודאות בנוגע להשפעת מהלך כזה על החוב החיצוני של קנדה וסחר החוץ. בתקופות אחרות היה מתח בין הממשלה הפדרלית לבין אלברטה וניופאונדלנד ולברדור בנוגע לחלוקת הרווחים ממשאבי הטבע המצויים בפרובינציות אלה.

הנושא השני הוא שעור הילודה הנמוך העומד על ממוצע של 1.4 ילדים לאישה. שעור נמוך זה הגביר את הצורך בהגירה. קנדה מקיימת החל משנות השישים מדיניות הגירה ליברלית שמטרתה למשוך אנשים משכילים ומקצועיים למדינה. למרות ההגירה קיים קושי בהשתלבות של חלק מהמהגרים לקנדה, בעיקר עקב קשיי שפה וניסיון מקומי. קושי זה גורם למהגרים רבים לעבוד בתחום אחר מזה שהוכשרו בו ותרומתם לכלכלה מצטמצמת. כך למשל, רק כמחצית מהרופאים והאחיות המהגרים לקנדה עובדים במקצועם. עם זאת, רבים מילדי המהגרים בדור השני, מגיעים להישגים לימודיים גבוהים ומשתלבים בתפקידים בכירים במשק, בחברה ובתרבות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי הרוקי במערב קנדה

קנדה גובלת בארצות הברית מדרום ומצפון מערב (בגבולה עם אלסקה). סמוך למימיה הטריטוריאליים של קנדה ישנם שני איים קטנים בריבונות צרפתית ליד חופי ניופאונדלנד, וקנדה גובלת במים טריטוריאליים דניים בצפון מזרח בסמוך לגרינלנדדנית). עם דנמרק יש לקנדה סכסוך גבול ימי סביב הבעלות על האי הנס. שטח המדינה מגיע עד אוקיינוס הקרח הצפוני, וקנדה תובעת בעלות על חלקים של הקוטב הצפוני.

קנדה היא מדינה ענקית, אך במרבית שטחה האוכלסייה היא דלילה ביותר. ברצועה צרה בדרום קנדה שקרובה לגבול עם ארצות הברית שנמשכת ממזרח למערב מתגוררת כמעט כל האוכלוסייה של המדינה. האזור המאוכלס ביותר הוא במזרח. מוינדזור דרך טורונטו, אוטווה ומונטריאול ועד לקוויבק סיטי מתגוררים כ-20 מיליון איש. זהו המרכז הכלכלי, התרבותי והדמוגרפי של קנדה.

חלקים גדולים מהאזורים הצפוניים של קנדה מכוסים ביערות. רוב דרום-מרכז קנדה מורכב מישורים וערבות. מערב המדינה מכיל רכסי הרים גבוהים - הרי הרוקי. מפרץ הדסון מגיע לנקודה עמוקה ביבשת.

פרובינציות אלברטה וססקצ'ואן עשירות במאובנים של בעלי חיים פרה-היסטוריים ובפרט של דינוזאורים רבים, בהם מיני צרטופסים, הדרוזאוריים, אנקילוזאוריים ותרופודים כמו האלברטוזאורוס. מוזיאון טירל המלכותי בדרומהלר שבאלברטה הוא אחד המרכזים המובילים למחקר פלאונטולוגי בקנדה.

בקנדה יש גם מספר ימות גדולות, ביניהן האגמים הגדולים הגובלים בארצות הברית.

צפון קנדה הוא שממון ארקטי ענק שאקלימו תת-קוטבי או קוטבי — אנשים כמעט ואינם חיים בו. לדוגמה, בשטחה של נונאווט, שגודלה הוא כגודל אירופה המערבית, ישנם רק כמה עשרות אלפי תושבים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה במונטריאול
כיכר הקונפדרציה בעיר הבירה אוטווה
אזור אלף האיים באונטריו
העיר טורונטו הגדולה שבערי קנדה
חשמלית בעיר טורונטו
מפלי הניאגרה על גבול קנדה-ארצות הברית
חגיגות יום קנדה בעיר הבירה אוטווה

קנדה היא כיום מדינה רב-תרבותית הכוללת אוכלסייה מגוונת מאד במוצאה וברקע התרבותי, האתני והדתי שלה. ההגירה לקנדה בתקופות שונות עיצבה את אופייה.

בשנת 2001 הייתה האוכלוסייה בקנדה מורכבת מבני הקבוצות האתניות הבאות: קנדים (הכוונה למי שמזהה את מוצאו ככזה) - 39.2%, אנגלים - 20%, צרפתים - 15.75%, סקוטים - 14%, אירים - 12.9%, איטלקים - 4.29%, אוקראינים - 3.61%, סינים - 3.5%, אינדיאנים - 3.38%, דרום אסיאנים - 3.1%, שחורים - 2.2%, פיליפינים - 1.0%

מבחינה היסטורית רוב הקנדים הם נוצרים. כ-42% קתולים וכ-38% פרוטסטנטים. הכנסייה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר היא הכנסייה הקנדית המאוחדת. בקנדה חיים גם הינדואיסטים, בודהיסטים, מוסלמים, יהודים ובעלי דתות אחרות.

בשל המסורות הליברליות, רבים מהנוצרים בקנדה לא מציינים את דתם. בקוויבק, בה יושבים רוב הקתולים, אמונה נחשבת לשארית מן העבר - רוב תושבי קוויבק הם חסרי דת ואינם מתערבים באמונותיהם של אחרים. לעומת זאת, באלברטה אוכלוסייה אוונגליסטית גדולה.

בקנדה שתי שפות רשמיות - אנגלית וצרפתית. הצרפתית היא השפה המדוברת בעיקר בקוויבק אך קיימים דוברי צרפתית גם באונטריו, ניו ברנזוויק ודרום מניטובה. סקר משנת 2001 הראה כי 6,864,615 אנשים ציינו את השפה הצרפתית כשפתם הראשונה. 17,694,835 אנשים ציינו את האנגלית כשפה ראשונה.

ישנן שפות בולטות נוספות, פרט לשתיים הרשמיות: 5,470,820 אנשים ציינו שפה לא רשמית כשפתם הראשונה. מבין השפות הלא רשמיות, סינית תופסת את המקום הראשון עם 853,745 דוברים. אחריה איטלקית עם 469,485 דוברים וגרמנית עם 438,080 דוברים. בנוסף יש הרבה לשונות ילידיות, אך מספר דובריהן קטן — לא יותר מכמה עשרות אלפים.

ב-7 ביולי 1969 הוכרזה הצרפתית כשפה רשמית שווה לאנגלית. הכרזה זו גרמה לתהליך הזדהות של קנדה כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית ברמה הפדרלית.

חוקת קנדה מציינת כי:

  • האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות שוות.
  • הדיונים בפרלמנט יכולים להיות בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • כל החוקים יודפסו בשתי השפות.
  • כל אדם יכול לפנות לבית משפט בדרישה לדון בעניינו בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • כל אדם זכאי לקבל שירותים מהממשלה הפדרלית בכל אחת מהשפות הרשמיות.
  • מיעוטים דוברי שפה רשמית מסוימת זכאים לקבל חינוך לילדיהם בשפתם.

החוק המקומי בקוויבק קובע כי השפה הרשמית היא צרפתית. לחוק זה יש הגנות שונות, אך הוא מאפשרת חופש מסוים לדוברי האנגלית והשפות הילידיות. קוויבק מספקת את רוב השירותים הממשלתיים בצרפתית וגם באנגלית.

בשאר הפרובינציות המצב שונה. רב הפרובינציות דוברות אנגלית, עם מיעוטים צרפתים גדולים בחלק מהפרובינציות.

הגירה לקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגירה לקנדה

קנדה היא מדינת הגירה אשר נבנתה על ידי מהגרים ומתיישבים שהגיעו אליה מכל רחבי העולם. במאה ה-17 היו אלה בעיקר צרפתים, ובמאות ה-18 וה-19 מרבית המהגרים היו מהאיים הבריטיים. בסוף המאה ה-19 התחילה הגירה משמעותית ממדינות אירופאיות אחרות בעיקר ממזרח ומדרום אירופה. החל משנות השישים של המאה העשרים החלה הגירה נרחבת מחלקי העולם האחרים.

מדיניות ההגירה של הממשלה בתקופות שונות שילבה שיקולים כלכליים, חברתיים ואחרים ועברה תנודות משמעותיות בזמנים שונים. בתקופות מסוימות שערי ההגירה היו פתוחים כמעט לרווחה, ובתקופות אחרות, מעטים בלבד הורשו להגר. כיום מספר המהגרים לקנדה מדי שנה מתקרב ל-1 אחוז מכלל האוכלוסייה.

בדומה לריבוי הטבעי באירופה המערבית, גם הריבוי הטבעי בקנדה נמוך. ההגירה מאפשרת לקנדה לשמור על יציבות ואף התרחבות דמוגרפית. חלק נכבד מהמהגרים למדינה מגיעים בקטגוריה של בעלי מקצוע ונבחנים על פי שיטת הניקוד המבוססת על קריטריונים של השכלה, גיל, ידיעת שפה ועוד. אחרים מגיעים למדינה על סמך לימודים או עבודה בקנדה ואחרים על ידי איחוד משפחות. כשישית מכלל הקנדים כיום אינם ילידי קנדה.

תרבות וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות הקנדית מאופיינת בתפיסה רב-תרבותית ודו-לשונית. יש בה פתיחות רבה לקיומן של תרבויות שונות המתקיימות זו בצד זו תוך קיום מכנה משותף הנוגע למסגרת המדינית המאחדת ביניהם. האנגלית והצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה הזוכות למעמד שווה. קוויבק נשארה מרכז של תרבות צרפתית, מוגנת על ידי חקיקה. לדוגמה, קוויבק משתמשת במשפט הקונטיננטלי במקום המשפט המקובל שבו משתמשות שאר הפרובינציות, שמקורו במשפט האנגלי.

ההשפעה הגדולה של התרבות האמריקאית על קנדה בעשורים האחרונים גרמה לחששות מ"כיבוש תרבותי". בעקבותיה נחקקו חוקים המגנים על התרבות המקומית. הגבול המפריד בין קנדה ובין ארצות הברית הוא הגבול הארוך ביותר בעולם בין שתי מדינות. מיליוני תיירים עוברים מדי שנה את הגבול. בין שתי המדינות מתקיימים קשרים כלכליים הדוקים. הן חתומות יחד עם מקסיקו על הסכם נאפט"ה לשיתוף פעולה כלכלי באזור צפון אמריקה.

עם זאת על אף הקירבה הגאוגרפית ושיתוף הפעולה מתקיימים כמה הבדלים ברורים בין קנדה לבין ארצות הברית:

מדיניות רווחה וביטוח רפואי לכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם שתיהן הן מדינות מפותחות העומדות בצמרת העולמית מבחינת רמת-החיים הממוצעת של תושביהן, אך הפערים הכלכליים-חברתיים בארצות הברית הם גדולים יותר מאשר בקנדה. קנדה היא מדינה שוויונית יותר באופייה ונוטה יותר משכנתה הדרומית להקדיש משאבים ציבוריים לרווחה. כך למשל מונהג בקנדה ביטוח בריאות ממלכתי לכל. רמות הפשיעה בקנדה נמוכות יחסית בדומה לאירופה והן רחוקות מרחק רב מרמות הפשיעה הגבוהות בארצות הברית.

רב-תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדה שבקנדה התקיים מיעוט צרפתי גדול הביאה להתפתחותה ההדרגתית של תפיסה המעודדת פלורליזם תרבותי גם לגבי קבוצות תרבותיות אחרות של מהגרים כמו איטלקים, יהודים, סינים ואחרים. בארצות הברית לעומתה הייתה שלטת בדרך כלל תפיסת כור ההיתוך שנועדה למזג את המהגרים החדשים במהירות האפשר לתרבות הדומיננטית.

התפיסות הרב-תרבותיות בקנדה עודדו את קיומה של מדיניות הגירה ליברלית המעודדת אנשים משכילים מכל רחבי העולם להגר למדינה.

מורשת אירופאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדל נוסף המייחד את קנדה מארצות הברית הוא הזיקה ההיסטורית ארוכת השנים לבריטניה. קנדה היא חלק מחבר העמים הבריטי, ותהליך העצמאות מהאימפריה הבריטית היה הדרגתי ונמשך שנים. עד היום מבחינה פורמלית עדיין נחשבת מלכת אנגליה כראש המדינה. ארצות הברית לעומתה קמה מתוך מרד בבריטים ופנתה לדרכה הנפרדת עוד בסוף המאה השמונה-עשרה. מבחינה תרבותית נשמרת עדיין בקנדה זיקה למורשת הבריטית-אירופאית ובקוויבק נשמרת זיקה עמוקה לתרבות הצרפתית.

ההמנון הלאומי וההמנון המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המנון קנדה

ההמנון הרשמי של קנדה הוא "הו קנדה". אף על פי שבוצע לראשונה בשנת 1880, הוא לא הפך להמנון הרשמי עד שנת 1980. קודם לכן שימש המנון האימפריה הבריטית כהמנון הלאומי של קנדה. לאחר קבלת ההמנון החדש הפך ההמנון הישן להמנון המלכותי, ומשתמשים בו לציון לשבח המושל או כאשר בני המשפחה המלכותית מבקרים בקנדה. הוא מנוגן גם ברוב האירועים הממלכתיים, כגון לוויות ויום הזיכרון לחללי הצבא (וטרנים).

קטע קול לשמיעת ההמנון הקנדי

חגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך השם העברי השם המקומי הערות
1 בינואר ראש השנה האזרחי New Year's Day, jour de l'an מעוגן בחקיקה.
יום ב' השלישי בפברואר יום המשפחה Family Day נחוג בחלק מהפרובינציות.
(משתנה) יום שישי הטוב Good Friday, vendredi saint מעוגן בחקיקה. בדרך כלל נחגג באפריל. ראו פסחא לפרטים.
(משתנה) היום השני של הפסחא Easter Monday, Pâques ראו פסחא לפרטים.
יום ב' הראשון לפני ה-25 במאי יום ויקטוריה Victoria Day; fête de la Reine חגיגת יום ההולדת למלכה. מעוגן בחקיקה.
1 ביולי יום קנדה Canada Day, fête du Canada מעוגן בחקיקה. מציין את יום ייסוד קנדה ב-1867.
יום ב' הראשון באוגוסט יום אזרחי Civic Day בחלק מהפרובינציות מצוין כיום הפרובינציה.
יום ב' הראשון בספטמבר יום העבודה Labour Day, fête du travail מעוגן בחקיקה.
יום ב' השני באוקטובר חג ההודיה Thanksgiving, action de grâce מעוגן בחקיקה. מצוין בתאריך שונה מאשר בארצות הברית
11 בנובמבר יום הזיכרון Remembrance Day, jour du souvenir יום הזיכרון לחללי צבא קנדה.
25 בדצמבר חג המולד Christmas, Noël מעוגן בחקיקה.
26 בדצמבר יום הקופסאות Boxing Day, lendemain de Noël מעוגן בחקיקה. יום שבו החנויות מוכרות את מוצרי חג המולד.
תצלום פנורמי של עיר הבירה אוטווה. מצד ימין: בנין בית-המשפט העליון. במרכז: בניני הפרלמנט. מצד שמאל: הגשר המוביל מאונטריו לקוויבק (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
Magnify-clip.png
תצלום פנורמי של עיר הבירה אוטווה. מצד ימין: בנין בית-המשפט העליון. במרכז: בניני הפרלמנט. מצד שמאל: הגשר המוביל מאונטריו לקוויבק (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל טורונטו ראפטורס מארחת את מיאמי היט באולם אייר קנדה, נובמבר 2009
נבחרת הגברים בהוקי של קנדה חוגגת את זכייתה במדליית זהב באולימפיאדת ונקובר (2010) לאחר ניצחון בגמר על נבחרת ארצות הברית.

בקנדה אבחנה ברורה בין ענפי ספורט הפופולרים בקיץ כמו פוטבול, כדורגל, בייסבול לבין ענפי ספורט הפופולרים בחורף כמו הוקי קרח וכדורסל. לקרוס משוחק גם בקיץ וגם בחורף. קנדה ארחה כמה אירועי ספורט בינלאומיים חשובים: אולימפיאדת מונטריאול (1976), אולימפיאדת החורף בקלגרי (1988), גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 (2007), אולימפיאדת החורף בונקובר (2010) ואליפות העולם באתלטיקה (אדמונטון 2001) בה, לראשונה, ניצבה קנדה בראש המדינות הזוכות במשחקים אולימפיים, עם 14 מדליות זהב.

משחקי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייסבול - בליגת ה-MLB צורפו שתי קבוצות קנדיות - מונטריאול אקספוז שצורפה ב-1969 (עברה לוושינגטון ב-2004) וטורונטו בלו ג'ייז שצורפה ב-1977 ועדיין משחקת בליגה. הבלו ג'ייז זכו פעמיים רצופות בוורלד סיריז ב-1992 ו-1993.

פוטבול - בקנדה פועלת ליגת פוטבול עצמאית הנהנית מפופולריות רבה, Canadian Football League (ר"ת CFL), המונה נכון ל-2010 שמונה קבוצות. חוקיה שונים במקצת מחוקי ה-NFL האמריקאית.

כדורגל - הוא ספורט עממי פופולרי בקנדה (ראו כדורגל בקנדה). לפי נתוני פיפ"א, נכון ל-2006 היו בקנדה 865,712 שחקני כדורגל רשומים - יותר ממספר שחקני ההוקי קרח הרשומים רשמית. בליגת ה-MLS חברות שלוש קבוצות המבוססות בקנדה - טורונטו FC, ונקובר וייטקאפס ומונטריאול אימפקט. עם זאת, נבחרת קנדה בכדורגל לא הגיעה לאף הישג משמעותי והעפילה רק פעם אחת לגביע העולם ב-1986.

בליגת הכדורגל לנשים W-League ישנן קבוצות קנדיות מטורונטו, לוול, המילטון, אוטווה ונקובר ועוד. נבחרת קנדה בכדורגל נשים מצליחה בזירה העולמית, והעפילה לכל טורנירי גביע העולם בכדורגל נשים למעט אחד. בגביע העולם בכדורגל נשים 2003 זכתה הנבחרת במקום הרביעי. באולימפיאדת לונדון (2012) רשמה הנבחרת את הישג השיא שלה, כשזכתה במדליית הארד.

ספורט מוטורי - ספורט מוטורי, ובפרט מירוצי מכוניות, פופולרי בקנדה. קנדה גידלה מספר נהגי צמרת בכל הסבבים החשובים של מירוצי המכוניות כגון פורמולה 1, נאסקאר ואינדיקאר. הנהג הבולט מכולם היה ז'אק וילנב שהיה אלוף העולם בפורמולה 1 ב-1997. במונטריאול מתקיים אחד המירוצים בסבב הפורמולה 1.

לקרוס - מוגדר רשמית כספורט הלאומי של הקיץ, אם כי הוא משוחק גם בחורף. בקנדה פעילות ליגות רבות ללקרוס, עם עשרות אלפי ספורטאים רשומים. הליגה המרכזית בקיץ היא ליגת הלקרוס המרכזית (MLL) הפעילה בקנדה ובארצות הברית, והליגה המרכזית בחורף היא ליגת הלקרוס הלאומית (NLL) שחברות בה נכון ל-2010 שלוש קבוצות קנדיות מתוך 10.

משחקי חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקי קרח - קנדה היא מולדת הענף, והוא מוגדר בה רשמית כספורט הלאומי של החורף. בקנדה פעילות ליגות רבות להוקי קרח, החל ממסגרות ילדים וצעירים דרך מסגרות חובבניות ומקומיות ועד לליגות מקצועניות לגברים ולנשים. הליגה הבכירה בצפון אמריקה היא ליגת ה-NHL שהחלה את דרכה ב-1917 כליגה קנדית בלבד. נכון ל-2011 חברות בליגה רק 7 קבוצות קנדיות מתוך 30, אך למעלה מ-50% משחקני הליגה הם קנדים. שבע מהערים הגדולות בקנדה (טורונטו, מונטריאול, ונקובר, אוטווה, קלגרי, ויניפג ואדמונטון) נוטלות חלק בליגה זו. על פי נתוני פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF), בקנדה כמות שחקני ההוקי קרח הרשומים הגדולה בעולם: 499,695 גברים שחקני הוקי ו-85,309 נשים (נכון ל-2010). ישנן שתי ליגות מקצועיות לנשים: WWHL Western Women's Hockey League ו-Canadian Women's Hockey League CWHL.

מעבר להיותו אחד משני ענפי הספורט הלאומיים הרשמיים, הוקי קרח נחשב לחלק מרכזי בתרבות ובהיסטוריה של קנדה, ואולמות ששירתו את הענף לאורך עשרות שנים (כגון מייפל ליף גארדנס בטורונטו ומונטריאול פורום במונטריאול) מוגדרים רשמית כאתרים היסטוריים לאומיים של קנדה. נבחרות קנדה בהוקי לגברים ונשים הן האלופות האולימפיות הנוכחיות (אולימפיאדת סוצ'י (2014)).

כדורסל - בליגת ה-NBA צורפו שתי קבוצות ב-1995 - טורונטו ראפטורס ו-ונקובר גריזליס. הגריזליס עברו לממפיס ב-2001, ומאז ועד היום הראפטורס היא הקבוצה היחידה בליגה שמבוססת בקנדה. ההישג הגדול ביותר של הראפטורס עד היום הייתה העפלה לחצי-גמר המזרח בשנת 2001. בין השחקנים המרכזיים ששיחקו בקבוצה מיום הקמתה היו כוכבי האולסטאר וינס קארטר וכריס בוש. מספר שחקנים קנדים שיחקו ומשחקים ב-NBA בהצלחה, כאשר לכוכב הגדול בהם נחשב סטיב נאש אשר נבחר במשך שנתיים רצופות בשנים 2005 ו-2006 לשחקן המצטיין של ה-NBA.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ארגון המדינות המתועשות - G8
Flag of Italy.svg איטליה - Flag of the United States.svg ארצות הברית - Flag of Germany.svg גרמניה - Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת - Flag of Japan.svg יפן - Flag of France.svg צרפת - Flag of Canada.svg קנדה - Flag of Russia.svg רוסיה המדינות החברות ב G8

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ http://hdr.undp.org/en/statistics/
  6. ^ ‏שפות אינדיאניות‏
  7. ^ http://www.thecanadianencyclopedia.com/featured/lets-call-itefisga
  8. ^ לירון מוסרי, איפה כדאי לחיות בקנדה או ישראל?, באתר ynet‏, 22 בינואר 2013
  9. ^ יחסי החוץ של ישראל-צפון אמריקה, באתר משרד החוץ