קנדידו רונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנדידו רונדון
Cândido Rondon
רונדון ב-1930.
רונדון ב-1930.
לידה 5 במאי 1865
סנטו אנטוניו דה לבגר, מאטו גרוסו, האימפריה הברזילאית
פטירה 19 בינואר 1958 (בגיל 92)
ריו דה ז'ניירו, מדינת ריו דה ז'ניירו, הרפובליקה הברזילאית השנייה
לאום ברזילברזיל  ברזיל
בת זוג פרנסיסקה שבייר
תקופת הפעילות 18811955 (כ־74 שנים)
אזורים שחקר יער האמזונאס: מאטו גרוסו, רונדוניה, אמזונאס (מדינה בברזיל), פארה.
פרסים והוקרה מדליית היובל של דייוויד ליווינגסטון (1918)
Order of Columbus
בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Marechal rondon signature.jpg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרשל קַנְדִידוֹ מָרִיָּאנוֹ דֶּה סִילְבָה רוֹנְדוֹןפורטוגזית: Cândido Mariano da Silva Rondon;‏ 5 במאי 186519 בינואר 1958) היה קצין בשורות הכוחות המזוינים של ברזיל אשר נודע במסעות הגילוי שלו ביער האמזונאס בתחילת המאה ה-20 במדינות מאטו גרוסו ורונדוניה (הקרויה על שמו). רונדון הנהיג תנועה פוליטית לשימור אורח חייהם של הילידים הברזילאים ללא הפרעה חיצונית. מסעות הגילוי שלו התקיימו בתמיכה ממשלתית בתקופת נשיאותו של אפונסו פנה. רונדון היה למנהלו הראשון של שירות ההגנה האינדיאני מטעם הממשלה הברזילאית והיה בעל חלק מרכזי בהקמת השמורה האינדיאנית שינגו (Xingu). בשנת 1913 עמד לצד תאודור רוזוולט בראש משלחת חקר לתוך נהר האמזונאס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רונדון נולד בשנת 1865 לאב פורטוגזי ואם ילידית, בכפר סנטו אנטוניו דה לבגר (Santo Antônio do Leverger) בדרום מערב האימפריה הברזילאית, בדרום מאטו גרוסו. ילדותו הייתה קשה: אביו מת לפני שנולד, אמו נפטרה כשיה בן שנתיים בלבד. גם הסבים והסבתות איתם נשלח לגור נפטרו במהרה, ולבסוף הוא גודל על ידי דודו. הוא למד בבית ספר צבאי והצליח להרוויח הערצה בקרב מעגל הפעילות שלו עוד בתחילת הקריירה הצבאית שלו.

בעודו חייל, הוטלה על רונדון המשימה שהקנתה לו שם בקנה מידה לאומי: בניית קווי טלגרף אל פנים יערות הגשם הטרופיים הצפופים של מערב ברזיל, כדי לחבר את האזורים הללו לאזורים המפותחים יותר של המזרח. הקו הראשון שבנה השתרע על פני המדינה שבה נולד; מאטו גרוסו. בהמשך פיקח על בניית כביש מריו דה ז'ניירו (בירת ברזיל באותה העת) לעיר הסמוכה לכפר הולדתו. האפקטיביות של רונדון הביאה בסופו של דבר את הממשלה למנות אותו למשרת ראש ועדת הטלגרף ולראש חיל ההנדסה של הכוחות המזוינים של ברזיל. בחייו הוא עזר להניח למעלה מ-4,000 קילומטרים של קווי טלגרף, לא רק בברזיל, אלא גם בבוליביה ובפרו השכנות. לרוע המזל, עד שהפרויקט שלו הושלם, התקשורת הטלגרפית כבר התיישנה.

בעת הנחת תשתית זו, רונדון גם חקר כמה מהשטחים המסוכנים ביותר בעולם, מצא הריסות עתיקות, מיפה אזורים חדשים וגילה יובלי נהרות שהיו ידועים בעבר רק על ידי הילידים שהתגוררו שם בתוך יער האמזונאס. אולם, בניגוד לרוב החוקרים הלא ילידים שלפניו, רונדון התעקש להתייחס לאנשים הילידים באדיבות וללא התקוטטות או אלימות. בידיעה כי בעבר נתקלו הילידים באכזריות מצד החוקרים שחדרו לאזורי מחייתם ולבתיהם, סירב רונדון לתקוף, אך נתקל בעוינות מצד שבטים ילידים שונים שכבר מאסו מההתערבות של החוקרים המערביים בתוך חייהם. רונדון אחת אמר שפעל לפי הסיסמה "למות במידת הצורך, אך לעולם לא להרוג".

במקום התנגשויות צבאיות ואיומים נגד שבטים אינדיאנים ילידים, רונדון נהג להשאיר מתנות לאנשים ילידים כשהוא עבר בהתיישבויות מרכזיות בתוך האמזונאס. פעם אחת הוא ניגן תקליט של זמר האופרה האיטלקי אנריקו קארוזו בויקטור טוקינג משין כדי למשוך את תשומת ליבם של האינדיאנים המקומיים ולהתיידד איתם. הוא כמעט נהרג על ידי חץ מורעל בנסיעה אחת במהלך התקפה של שבט אינדיאני עוין שהתנגד למעורבות החוקרים באזור, אך עדיין התעקש כי אנשיו לא יתנקמו לאינדיאנים.

עמדתו הנאורה של רונדון כלפי אנשים ילידים נעוצה בפוזיטיביזם, הפילוסופיה שלפיה ניתן היה להכיר את העולם רק באמצעות עובדות מנוסות; הוא השליך דת ומערכות אמונה אחרות לטובת וידע קונקרטי וחקר מדעי ישיר. זה גרם לו להאמין באחווה אוניברסלית ובשוויון של כל העמים. בתקופת כהונתו של נשיא ברזיל, אפונסו פנה, הועברו כספים מצידה של הממשלה את רונדון בכדי שיפתח את משלחותיו. בשנת 1913 ארגן רונדון משלחת למעמקי נהר האמזונאס ביחד עם מספר חוקרים נוספים, בהם נשיא ארצות הברית לשעבר, תאודור רוזוולט. במהלך המסע לגילוי ההתקשרות של נהר הריו דה דובידה עם נהר האמזונאס, נפצע רוזוולט וחלה אנושות. בנו של רוזוולט סירב להשאיר את אביו מאחור ורונדון העריך את חייו של רוזוולט כחשובים יותר מעצם המשלחת והורה על האטת התנועה.

רונדון הטמיע את אמונותיו לאיחוד פעולה עם מקומיים בסוכנות הממשלתית הראשונה בברזיל להגנה על עמים ילידים, שאותו הוא סייע להקים. למרות כל הפציעות הפיזיות בחייו לאורך הקריירה הארוכה שלו, הוא חי עד גיל 92, ומת בשנת 1958 בריו דה ז'ניירו. מדינה ברזילאית שעשה רבות לחקור אותה נקראה על שמו בשנת 1982 - רונדוניה, הגובלת בבוליביה מדרום-מערב. הוא היה מועמד לפרס נובל לשלום שנה לפני מותו אך לא זכה בפרס בסופו של דבר. המורשת המרכזית שלו מחולקת בין התרומה המדעית שלו למסעות החקר הרבים ברחבי האמזונאס לבין פעילותו במסגרת היותו סנגור עבור עמים ילידים מצידה של הממשלה הפדרלית.

על פעילותו היה רונדון למרשל בשורות הצבא הברזילאי.

מקומות הקרויים על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת רונדוניה, האוניברסיטה הפדרלית של מאטו גרוסו דו סול, מחוז רונדון ומחוז מרשל קנדידו רונדון - שניהם במדינת פארה, מחוז מרשל רונדון ומחוז רונדופוליס - שניהם במדינת מאטו גרוסו, הפקולטה על שם מרשל רונדון - סאו מנואל במדינת סאו פאולו, פקולטה על שם מרשל רונדון - קויאבה במדינת מאטו גרוסו, מוזיאון רונדון באוניברסיטה הפדרלית מאטו גרוסו, ספריית המרשל רונדון במוזיאון האינדיאני שבריו דה ז'ניירו, המחוז העירוני מרשל רונדון - במדינת פרנה, נמל התעופה הבינלאומי מרשל רונדון, הכביש המהיר על שם מרשל קנדידו רונדון - במדינת סאו פאולו, מרמוסט רונדון - קוף ממשפחת המרמוסטיים. כמו אלו, נקראו על שמו של רונדון רחובות, כבישים, שכונות ובתי ספר שונים ברחבי ברזיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קנדידו רונדון בוויקישיתוף