קנדיס פרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנדיס פרט
אין תמונה חופשית
לידה 26 ביוני 1946
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 2013 (בגיל 67)
פוטומק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • מכללת ברין מאר
  • בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
  • MacArthur High School עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Solomon Halbert Snyder עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קנדיס ביב פרט (Candace Beebe Pert) היא נוירולוגית ופארמקולוגית אשר גילתה את הקולטן האופיוטי. פרט נולדה במנהטן, ניו יורק, ונפטרה בגיל 67 (1946-2013).

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט  נולדה במנהטן, ניו יורק, בשנת 1946. אביה של פרט, רוברט, היה אומן מסחרי ואילו אמא של פרט, מילדרד, הייתה פקידה קלידנית בבתי משפט. היא נישאה תחילה לאגו פרט, חוקר אחר, אך השניים התגרשו. לשניים 3 ילדים ונכד. לאחר מכן נשאה למייקל ראף, חוקר אחר, אך החליטה להשאיר את שם משפחתה "פרט".[1][2]

בשנת 1970 סיימה פרט לימודי תואר ראשון בביולוגיה בקולג' ריבן מור בפנסילבניה בהצטיינות יתרה, ובגיל 27 עלתה לגדולה כסטודנטית מצטיינת במהלך לימודי התואר השני. בשנת 1974 הפכה לדוקטור לפארמקולוגיה במסגרת לימודיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס לרפואה.

לאחר סיום עבודתה על הדוקטורט, פרט ניהלה עם המחלקה לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס את המכון הלאומי לבריאות בשנים 1974-1975, ולאחר מכן התחילה לבצע מחקר במכון הלאומי לבריאות הנפש בשנים 1975-1987. במהלך עבודתה כחוקרת, בשנת 1993 השתתפה פרט בסרט המדעי "Healing and the Mind", ובשנת 2004 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "What the Bleep Do We Know?" ובנוסף כתבה את הספר המצליח "מולקולות של רגשות".

החל משנת 1975, פרט החזיקה במשרות רבות במכון הלאומי לבריאות הנפש, ובשנת 1983 הפכה לראש המחלקה לביוכימיה של המוח, ולאישה הראשונה שעמדה בראש מחלקה במכון. במהלך שנותיה כחוקרת פרסמה פרט מעל ל-250 מאמרים מדעיים.[3]

גילויים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי הקולטן האופיוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973, במהלך לימודיה לתואר שני בבית הספר לרפואה של ג'ונס הופקינס, גילתה פרט את קולטן האופיואידי. קולטן זה הוא הקולטן המאומת הראשון שנמצא במוח האדם, והוא מעביר דרך אופיואידים במערכת העצבים את תחושת הכאב. הוא מגיב לתרופות המשככות כאבים, כמו מורפין וסמים כמו אופיום. אל הקולטן נקשרת התרופה המשככת, והיא גורמת לקולטן להפסיק להעביר את תחושת הכאב למערכת העצבים, וכך היא מצליחה לשכך את כאב החולה.

הודות לגילוי הקולטן יהיה ניתן לייעל את התרופות לשיכוך כאבים בעתיד ולהגביר את השפעתן על הסובלים מכאבים כרוניים.[4]

תחום מחקר חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוירולוגים רבים מתעניינים בקשר בין המוח האנושי לבין בריאות הנפש ורגשות. גם פרט החליטה לחקור את הנושא במטרה להוכיח שיש קשר מדעי בין המוח  לבין מצבי הרוח והרגשות שאנו חווים. היא חקרה את הנושא במהלך עבודתה במכון הלאומי לבריאות הנפש בשנות השמונים. ממחקרה הסיקה פרט כי המוח וכל הגוף מעביר מסרים באמצעות מולקולות מסוימות הנקשרות לקולטני תא ספציפיים. מולקולות אלו, המורכבות מפפטידים, משפיעות בו זמנית גם על תפקוד הגוף וגם על מצבים רגשיים. מתוך מסקנה זו, פרט יצרה את תחום המחקר "פסיכונוירואימונולוגיה" וכתבה את ספרה המצליח "מולקולות של רגשות". מסקנתה של פרט הייתה פורצת דרך, אך היא עוררה מחלוקת והתנגדות, מאחר שהיא הייתה שונה לחלוטין ממסקנות אחרות של חוקרים במשך שנים. למרות זאת, עם הזמן בוצעו יותר ויותר מחקים אשר הראו כי פרט צדקה במסקנתה.[5]

שימוש בפפטידים בתרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עבודתה, פרט עבדה עם בעלה האימונולוג, מייקל ראף, במטרה לחקור חלבון הנקרא "פפטיד T". פרט ובעלה קיוו שהפפטיד יוכל לעזור בטיפול בנגיף ה-HIV, בכך שיחסום את הדרך של הנגיף להיכנס לתאי הגוף. למרות שהתרופה נראתה מבטיחה, היא לא הובילה לטיפול מוצלח בקרב החולים שנבדקו.

לאחר מכן, פרט ובעלה רצו להמשיך את המחקר על שימוש בפפטידים כאמצעי טיפול במחלות. הם הקימו יחד את חברת "רפיד פרמצבטיקה", המפתחת תרופות המבוססות על פפטידים לטיפול במחלת האלצהיימר, מחלות לב, מחלות כלי דם ומחלות נוספות. פרט כתבה יותר מ-250 מאמרים מדעיים על פפטידים, וחידשה מידע רב בתחום. המידע אשר צברה בנושא איפשר מאוחר יותר ליצור תרופות נוספות אשר עזרו בטיפול של מחלות רבות.[1]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מולקולות של רגשות: למה אתם מרגישים איך שאתם מרגישים (1997)
  • המדע מאחורי רפואת גוף ונפש (1999)
  • כל מה שאתם צריכים לדעת בשביל להרגיש טוב (אל)
  • המדע של גולף והחיים (2013)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אלברט לסקר- על גילוי קולטן האופיוטים (1978)
  • פרס ארתור ס. פלמינג (1979)
  • מרצת כבוד של אוניברסיטת האנמן (1982)
  • פרס קילבי (1993)
  • פרס מדענית השנה- איגוד המרפאים (1996)
  • פרס מצוינות במחקר- הקרן האמריקאית לרפואה אלטרנטיבית (2002)
  • Theophrastus Paracelsus- פרס לרפואה הוליסטית (2008)[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ג'ון שוורץ, "קנדיס פרט, 67, חוקרת מוח, נפטרה", ניו יורק טיימס
  2. ^ John Schwartz, Candace Pert, 67, Explorer of the Brain, Dies, The New York Times, ‏Sept. 19, 2013
  3. ^ 1 2 האתר הרשמי של קנדיס פרט, "Candace Pert, Ph" .
  4. ^ Emily Langer, Candace B. Pert, neuroscientist who discovered opiate receptor, dies at 67, The Washington Post, ‏September 18, 2013
  5. ^ Mind Body Medicine Pioneers, Val Silver's Holistic Mindbody Healing