קפאנה

"קפאנה" (Kafana) הוא סוג של בית קפה, ביסטרו או טברנה מקומי, הנפוץ במדינות דרום-מזרח אירופה. במקור שימש הקפאנה מקום להגשת קפה ומשקאות חמים אחרים, אך כיום נהוג להציע בו גם משקאות אלכוהוליים ומאכלים שונים. רבים מהקפאנות מארחים הופעות מוזיקה חיה או ערבים נושאיים.

מבט פנים של קפאנה מסורתי.

הרעיון של מקום מפגש חברתי לגברים, שבו מוגשים קפה ומשקאות אלכוהוליים, נוצר באירופה ובמערב אסיה. מוסד זה קנה לו אחיזה באימפריה העות'מאנית, שם הפך לנפוץ במיוחד, ומשם התפשט אל ארצות דרום-מזרח אירופה בתקופת השלטון העות'מאני. במסגרת זו עבר תהליכי שינוי והתאמה מקומית, והתגבש לכדי מוסד הקפאנה המוכר כיום.

אטימולוגיה

הקפאנה מוכר בשמות שונים מעט, בהתאם לשפה ולמדינה:

• סרבו-קרואטית: кафана‏, kafana (ברבים: кафане‏, kafane) / кавана‏, kavana (ברבים: каване‏, kavane).
  • סרבית: кафана‏, kafana (הגייה: [kafǎna]; ברבים: кафане‏, kafane).
  • בוסנית: kafana‏ ([kafǎna]) או kahvana ([kahʋǎna]; ברבים: kafane או kahvane).
  • קרואטית: kavana ([kaʋǎna]; ברבים: kavane).
• מקדונית: кафеана‏ (kafeana); ברבים: кафеани‏ (kafeani).
• יוונית: καφενείο‏ (kafeneío) או καφενέ‏ (kafené); ברבים: καφενεία‏ (kafeneía).
• רומנית: cafenea; ברבים: cafenele.
• סלובנית: kavarna; ברבים: kavarne.

המונח עצמו, ללא קשר להבדלים האזוריים, נגזר מהמילה הטורקית "kahvehane" שפירושה "בית קפה", שמקורה בביטוי הפרסי "qahveh-khaneh" – צירוף של המילה הערבית "qahve" (קפה) והמילה הפרסית "khane" (בית).^{[דרוש מקור]}

במקדוניה, המונח קפאנה (kafeana) לעיתים מתבלבל עם "מייהאנה" (meana ; פאב) המסורתי יותר, בעוד שהצורה קפאנה (kafana) – שאומצה משירי פולק סרביים מסחריים והופצה על ידי אמנים מקומיים – משמש בקרב אמנים לציון המוסד קפאנה.

המונח הסלובני "kavarna" אינו חולק את מקורותיו האטימולוגיים או את תפקודו עם הקפאנה העות'מאני. מקורו בבתי הקפה של וינה, ולכן מוסדות אלה אינם מגישים משקאות אלכוהוליים ואינם מציעים בידור בצורת מוזיקת פולק.

היסטוריה

קפאנה בארמון אלבניה , בלגרד, שנת 1910.

בתי הקפה הראשונים באזור הופיעו בתקופת התפשטות האימפריה העות'מאנית במאה ה-16, ונוסדו בערים כגון בלגרד, בודה, סרייבו וערים נוספות שהיו תחת שלטון עות'מאני. מערבה יותר, בזאגרב, מתועדת פעילותם של מוסדות ראשונים להגשת קפה כבר בשנת 1636. במקומות אלו, שנקראו "קבוטוצ'ה" (kavotočja) או קפה־בודן (Kaffeebuden) נמכרו קפה וחטיפים מתוך רכבים ניידים דמויי קרון קרקס. הקפאנה המודרני הראשון הידוע בזאגרב נפתח בשנת 1749, עד סוף המאה ה-18 הפך מוסד ה"הקפאנה" לנפוץ בזאגרב וברבות מערי קרואטיה. במאה ה-19 התגבשה הבחנה בין ה"קפאנה" שנחשבו למוסדות של המעמד הגבוה, לבין ה"קבוטוצ'ה" אשר שירתו בעיקר את מעמד הפועלים.

במהלך המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, ניהול קפאנה נחשב לעסק משפחתי, שעבר בירושה מדור לדור.

עם התרחבותן של הערים הבלקניות והפיכתן לאורבניות יותר, השתנתה במידת מה גם מהותו של מוסד הקפאנה. חלק מהקפאנות החלו להגיש אוכל ולהציע שירותים נוספים, במטרה למשוך לקוחות בעידן שבו בעלי קפאנות נדרשו להתחרות זה בזה ברחבי העיר. בתקופה זו, כמעט בכל עיר גדולה פעל "גראדסקה קפאנה" (Gradska kafana; קפאנה עירוני), אשר היה מוקם בכיכר המרכזית או בסמוך לה, ושימש מקום מפגש לאנשי המעלה העשירים והחשובים של אותה עיר – הן כדי לראות והן כדי להיראות. המחירים בגראדסקה קפאנה היו בדרך כלל גבוהים מאלה שבקפאנות אחרים בעיר שלא נהנו מהפריווילגיה של מיקום בלעדי שכזה.

הרעיון של הופעות מוזיקה חיה הוכנס לקפאנות בראשית המאה ה-20, ביוזמת בעלי קפאנות שביקשו להציע לאורחיהם צורות בידור מגוונות יותר. מטבע הדברים, בהיעדר אמצעי תקשורת המוניים, הלהקות שניגנו בקפאנות היו מקומיות באופיין, ורפרטואר המוזיקה שלהן הורכב ממוזיקה עממית שהייתה נפוצה באזור הגאוגרפי שבו שכנה העיר.

עם התקדמות המאה ה-20, ובעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, חוו הערים הבלקניות גלי הגירה פנימית של אוכלוסייה כפרית שעברה אל המרכזים העירוניים. הקפאנות התאימו את עצמם לשינויים, חלקם שמרו על רמת שירות גבוהה יותר, בעוד אחרים החלו לשרת את האוכלוסייה הכפרית החדשה — ברובה פועלים שהתפרנסו מעבודה במפעלים ובאתרי בנייה.

עם הזמן המונח "קפאנה" החל לשאת קונוטציה שלילית ולהיתפס כמוסד נחות המתאים רק לשכבות החלשות של החברה. עד שנות ה-80 הפך המונח כמעט למעליב, ורוב בעלי המקומות נמנעו מלהשתמש בו, והעדיפו מונחים מערביים יותר כגון "מסעדה", "בית קפה", "ביסטרו" וכו'. במקביל, כינויים נוספים כמו "בירצ'וז" (bircuz), "בירטייה" (birtija) ו"קרצ'מה" (krčma) שימשו לתיאור קפאנות כפריים לרוב בעלי מוניטין של הזנחה, לכלוך ואווירה ירודה.

סטריאוטיפ

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, הפך המונח "קפאנה" ביוגוסלביה הפדרלית הסוציאליסטית לשם נרדף לריקבון, עצלנות וכדומה. התרבות הפופולרית מילאה תפקיד מרכזי בשינוי זה. עם התרחבות השימוש ברדיו ובטלוויזיה, החלו לצוץ זמרים פופולריים של מוזיקה עממית, אשר השתמשו לעיתים קרובות במוטיבים מעולם הקפאנה בשיריהם. מאחר שהקשר בין מוזיקה עממית מסחרית לבין רגרסיה כפרית כבר היה מבוסס היטב בתודעה הציבורית, נדבקה גם לקפאנה תדמית שלילית בעקבות כך.

בשנות ה-60, בניגוד לסרטים בחסות המדינה שעסקו בגבורת הפרטיזנים, החלו להופיע ביוגוסלביה סרטי "הגל השחור" – זרם קולנועי שהתמקד בדמויות עכשוויות משולי החברה. קפאנות מוזנחים תפסו מקום מרכזי בעלילות סרטים אלו. יצירות קולנועיות בעלות משקל חברתי כגון: "פגשתי בצוענים מאושרים" , "מסע העסקים של אבא", "האם אתה זוכר את דולי בל?" , "קודוז" ואחרות – כולן כוללות סצנות דרמטיות בלתי נשכחות המתרחשות בקפאנות כפריים והרוסים למחצה. כך נוצר במהרה סטריאוטיפ קולנועי מובהק סביב דימוי הקפאנה.

סטריאוטיפ חברתי

הקפאנה מתואר לעיתים כסטריאוטיפ של מקום שבו אוהבים עצובים מנסים לרפא את צערם באלכוהול ובמוזיקה, מהמרים מבזבזים את כל הונם, בעלים בורחים מנשים קשות, בעוד אנשי עסקים מפוקפקים, פוליטיקאים מקומיים מושחתים ופושעים עושים עסקים. כמו בחברות רבות אחרות, הביקור בקפאנות נתפס בעיקר כעיסוק גברי, ונשים "הגונות" העזו להיכנס רק לקפאנות מהודרים יותר, בדרך כלל בחברת גברים.

לפי מדינה

אלבניה

בשנת 2016 עקפה אלבניה את ספרד והפכה למדינה בעלת מספר מוסדות הקפאנה הגבוה ביותר לנפש בעולם. במדינה המונה כ-2.5 מיליון תושבים פועלים 654 מוסדות קפאנה לכל 100,000 איש. נתון זה נובע, בין היתר, מסגירת מוסדות קפאנה בספרד בעקבות המשבר הכלכלי, בעוד שבאלבניה מספר מוסדות הקפאנה הנפתחים שווה כמעט לזה של אלו שנסגרים. בנוסף, פתיחת קפאנה היה אחד מהאמצעים הקלים ביותר להתפרנס לאחר נפילת הקומוניזם במדינה, והמורשת העות'מאנית חיזקה עוד יותר את מעמדה המרכזי של תרבות הקפה באלבניה.

בוסניה והרצגובינה

בערים בוסניות שבהן קיימת אוכלוסייה מוסלמית גדולה, ניתן עדיין למצוא קפאנות מסורתיים ישנים, שככל הנראה לא השתנו רבות מאז תקופת השלטון העות'מאני בבוסניה. כיום פוקדים אותם בעיקר קשישים מקומיים ולעיתים גם תיירים מזדמנים, אך מספרם הולך ופוחת.

מרבית הגראדסקה קפאנות המרכזיות (Gradske Kafane) עברו תהליך של מודרניזציה חזותית, ולעיתים שינו את שמם לשמות קליטים ובעלי צליל מערבי. מרבית בתי העסק המציעים שירות דומה פונים לקהל צעיר ומעדיפים להימנע מהשימוש במונח "קפאנה". עם זאת, לקפאנות הסטריאוטיפיות נותרת פופולריות מסוימת בקרב תלמידי תיכון, סטודנטים וגברים ממעמד הפועלים, הרואים בהם מקום זול ונוח לצריכת אלכוהול מרובה.

קרואטיה

בקרואטיה, המונח המקביל לקפאנה הוא "קוואנה"" (kavana), על פי האיות הקרואטי של המילה "קפה" – "קאווה" (kava). משמעותה וסגנונה של הקוואנה משתנים באופן ניכר בין קרואטיה היבשתית לבין חוף דלמטיה.

מקדוניה הצפונית

נכון לעכשיו פועלים בצפון מקדוניה 5,206 בתי קפה מסוג קפאנה. לפי נתוני הלשכה הסטטיסטית הממלכתית, 989 מתוכם (כ-19% מכלל מוסדות הקפאנה במדינה) נמצאים בבירה סקופיה. בנוסף, ישנם 413 מוסדות קפאנה בטטובו, 257 בביטולה, 244 בגוסטיבר, 206 בקומאנובו, 205 בסטרוגה, 188 באוחריד ו-161 בסטרומיצה.

סרביה

בעיר בלגרד פועלים מוסדות מזון רבים המציעים תפריטים עשירים. על אף שהם מוגדרים רשמית כמסעדות, רוב הלקוחות נוהגים לכנותם בשם קפאנה.

לפי מקורות מסוימים, הקפאנה הראשון בבלגרד נפתח זמן קצר לאחר שנת 1738, כאשר העות'מאנים כבשו מחדש את העיר מהאוסטרים. שמו היה "צרני אראו" (Crni orao, "הנשר השחור"), והוא שכן בשכונת דורצ'ול. הלקוחות קיבלו בו אך ורק קפה טורקי שחור, וכן גם נרגילה.

ראו גם

• בית קפה
• תרבות הקפה במדינות יוגוסלביה לשעבר
• קפניו (Kafenio) - המקביל לקפאנה ביוונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קפאנה בוויקישיתוף

• Kafane pišu istoriju, הועלה ב-25 ביוני 2009, אתר B92 (באנגלית)