קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית
Capitalism beidan digitali F.jpg
מידע כללי
מאת ערן פישר
שפת המקור עברית
סוגה ספר עיון
הוצאה
הוצאה רסלינג
שנת הוצאה 2011
מספר עמודים 334
קישורים חיצוניים
OCLC 741225738
הספרייה הלאומית 003024919

קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית הוא ספר עיון מאת ערן פישר שיצא בשנת 2011 בהוצאת רסלינג.

הספר מנתח באופן ביקורתי את רשת האינטרנט, ומתיימר לשבור את "המיתוס שלפיו האינטרנט הוא המרחב הציבורי החדש", באמצעות שלילת תדמיתו הניטרלית והפלורליסטית. בספר מוצג האינטרנט כביטוי ישיר של הקפיטליזם ועקרונותיו; מרחב דיגיטלי שתדמיתו הניטרלית (המוטעית, לדעת פישר) מאפשרת את מרחב פעולה של הקפיטליזם.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פישר טוען שההנחה הרווחת, שהאינטרנט הוא ביטוי של הגלובליזיציה ומרחב חופשי ונטול גבולות, נאיבית ושגויה. לתפיסתו, מבנה הרשת ודרכי פעולתה טומנים בחובם אידיאולוגיה שאינה פלוריליסטית - הקפיטליזם. לתופעה זו קורא פישר "הקפיטליזם החדש", שנבדל בעיניו מ"הקפיטליזם הישן" - הקפיטליזם עד המשבר הכלכלי בארצות הברית בשנות השבעים. את תקופת הקפיטליזם הישן מכנה פישר "פרודיסטית", ואת תקופת הקפיטליזם החדש - "פוסט-פרודיסטית". לדעתו, ישנם הבדלים מהותיים בין התקופות, בתרבות הפוליטית, בתרבות העבודה, בטכנולוגיה ובתחומים נוספים.

פישר מכנה את האינטרנט "מגרש המשחקים החדש של בעלי ההון", והוא מסמל בעיניו את 'הכלכלה הקפיטליסטית החדשה'[1]. המעבר לעידן הכלכלי החדש הזה היה תלוי ב'אידיאולוגיה ציבורית', מונח שמשמעותו אידאולוגיה שמתעצבת בציבור הרחב ומתפשטת דרכו. מבנה האינטרנט סיפק את האפשרות לקיום 'אידאולוגיה ציבורית', וכך העניק לגיטימציה ציבורית לעצמו (ובעקיפין גם לקפיטליזם, שלטענת פישר ערכיו שלובים בו לבלי הפרד).

פישר כותב שהשיח הטכנולוגי אינו רק "מטפורה ומודל לתיאור המציאות" - יש לו תפקיד פעיל ומרכזי בעיצוב 'רוח הזמן' הפוליטית, התרבות והחברתית, כמו גם בהבניית המציאות. הוא מזהה את השיח הטכנולוגי כ"מרכיב מרכזי ביצירה של דרכי החיים, ההסדרים המוסדיים ויחסי הכוח החדשים... מרכיב מרכזי באופן שבו החיים הנוכחיים מובנים, נחווים ומנוהלים". זה "שיח טכנולוגיה חדש, שמעניק סוג חדש של לגיטימציה לקפיטליזם". באמצעות "הבטחה למיתון הניכור", השיח הטכנולוגי הנוכחי מעניק לגיטימציה ל"הסדרים חדשים של כוח הכרוכים בקפיטליזם החדש, שבמרכזם היחלשות העבודה והמדינה אל מול ההון, הליברליזציה של השוק, ההפרטה של העבודה וההגמשה הגוברת של התעסוקה", קובע פישר.

הקפיטליזם החדש מספק הטבות רבות, אפשרויות תעסוקה וטכנולוגיה חדשות. לאינטרנט יתרונות רבים ומשמעותיים, בהם מידע נגיש יותר, האפשרות לשלם מרחוק ובנוחות, היכולת לשמור על קשר עם אנשים בכל רחבי העולם וחשיפה חינמית (או בתשלום נמוך) למגוון עצום של סרטים, סדרות, מוזיקה ואמנות. הפרט חש שיש לו מקום לביטוי עצמי, למשל ברשתות החברתיות ובאפשרות לכתוב תגובות למאמרים בעיתון, שתתפרסמנה מבלי אישורו של העורך או אף גורם סמכות אחר. פישר טוען שההטבות הללו משרתות דווקא את בעלי ההון, בכך שהן מאפשרות להם להסיט את השיח הציבורי מה'עוולות' שגורם הקפיטליזם החדש והתאגידים הגדולים.

פישר קורא תיגר על התפיסה הרווחת, שהאינטרנט מייצג את האנרכיה וניתן להשתמש בו ככלי מהפכני אמיתי. אדרבה, לפי פישר הקפיטליזם החדש למד לנצל את הפתיחות ברשת האינטרנט; ערכי הקפיטליזם מושרשים בה עמוק, דרך הארגונים הרווחים שמציעים מוצרים חינמים. פישר טוען שאם המוצר חינמי הצרכן הוא המנוצל - דרכו התאגידים 'גוזרים קופה'.

פישר רואה ב"מיקור המונים" דוגמה לניצול הציבור על ידי הקפיטליזם ברשת. "מיקור המונים" הוא השתתפות הציבור בפרויקט מסוים באינטרנט, שנעשית בהתנדבות. פישר טוען שמדובר למעשה בניצול היחיד, היות שהחברות שמפרסמות את מכרזי "מיקור ההמונים" מרוויחות מהעבודה שנעשית בהם, מבלי לשלם לעובדים ולהעניק להם זכויות סוציאליות. לפי פישר, בעלי ההון משתמשים ביחידים סקרנים ובעלי מוטיבציה הפועלים ברשת; רק אחד - הלא הוא בעל ההון - זוכה לתגמול, וההמון ששיתף איתו פעולה ועמל רבות לא זוכה בדבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה את הפסקה הראשונה, בנוגע ל'קפיטליזם החדש'